משתמש:Slav4/ארגז חול/זאת חנוכה
זאת חנוכה הוא השם בו מכנים במקורות היהודיים את היום השמיני של חנוכה, שכן ביום זה פותחים את קריאת התורה במילים "זֹאת חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ"[1]. מקובל בחסידות לומר כי ימי החנוכה הם המשך לימים הנוראים, ומי שלא חזר בתשובה בעשרת ימי תשובה, תשובתו מתקבלת עד יום השמיני של חנוכה (רמז לכך בספר ישעיהו בפסוק: "בְּזֹאת יְכֻפַּר עֲוֹן-יַעֲקֹב"[2][3])
המקורות לחשיבותו של "זאת חנוכה"[עריכת קוד מקור | עריכה]
חשיבותו של היום השמיני של חנוכה מובאת כבר בכתבי האר"י[4], המשווה את שבעת ימי החנוכה הראשונים, לשבעת המידות הראשונות מתוך י"ג המידות (כל יום למידה אחת בלבד), בעוד שאת היום השמיני הוא משווה לחמש המידות האחרונות, מנוצר ועד ונקה.
המהרי"ל בספר המנהגים שלו[5], מציין את מנהג יהדות ריינוס על פיו ביום השמיני של חנוכה אין לעשות מלאכה.
הקבלה בין זאת חנוכה לברית מילה[עריכת קוד מקור | עריכה]
המהר"ל מפראג בספרו "נר מצוה" עומד על ההקבלה שבין זאת חנוכה שהוא יומו השמיני של חנוכה, לבין ברית המילה הנעשית ביום השמיני להולדת ילד יהודי. לדבריו המספר 7 מסמל את הטבע ומספר 8 מסמל את מה שמעל לטבע. ששת ימי הבריאה ושבת - זה הטבע, והיום השמיני הוא מעל לטבע. כך התינוק שנברא עם עורלה - זה הטבע, וביום השמיני לאחר המילה הוא הופך להיות מעל הטבע.
המהר"ל מחדד את דבריו, ומזכיר את דיני כהן גדול הנכנס לקודש הקודשים, פעם אחת בשנה ביום הכיפורים. על כך כתוב בתורה: "בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן, אֶל-הַקֹּדֶשׁ", ועל כך אמרו חז"ל: בזכות המילה שנאמר בה, "זֹאת בְּרִיתִי אֲשֶׁר תִּשְׁמְרוּ, בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם, וּבֵין זַרְעֲךָ, אַחֲרֶיךָ: הִמּוֹל לָכֶם, כָּל-זָכָר"[6] נכנס אהרן אל הקודש.
אם כן הכהן הגדול בזכות ברית המילה שהיא מעל לטבע, יכול להיכנס לקודש הקודשים שהוא מעל לטבע, ביום הכיפורים שהוא מעל הטבע. ברית המילה עליה נאמר "זאת" זהה במדרגתה ליום השמיני של חנוכה שגם עליו נאמר "זאת" ובזכות מדרגה זאת נוצחו היוונים אשר שלטו בטבע, אך לא שלטו במה שמעל הטבע הוא יום זאת חנוכה.
אסרו חג[עריכת קוד מקור | עריכה]
האדמו"ר יהודה אריה ליב אלתר מגור, בספרו שפת אמת כותב כי היום האחרון של חנוכה כמו באסרו חג, קשה עלינו הפרידה מהקב"ה, ומשאיר יותר הארה והשפעה על שאר ימות השנה.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ במדבר, פרק ז', פסוק פ"ד.
- ^ ישעיהו, פרק כ"ז, פסוק ט'.
- ^ מתוך ספר צמח דוד, לרבי דוד מדינוב
- ^ רח"ו, פרי עץ חיים, שער ר"ח חנוכה ופורים, פרק ד', ד"ה מהחברים.
- ^ ספר מהרי"ל, הלכות חנוכה, עמוד 57.
- ^ בראשית, פרק י"ז, פסוק י'.
1. ר' צדוק הכהן מלובלין - פרי צדיק בראשית לחנוכה אות [כב] ד"ה יום שמיני
[כב] יום שמיני דחנוכה קורין זאת חנוכה. מפני שקורין בו תשלום חנוכת הנשיאים ופרשת זאת חנוכת המזבח. ואיתא בפסיקתא (פרשה ו') שהמשכן נגמר בכ"ה כסלו ועמד מקופל עד אחד בניסן וכו', הפסיד כסלו וכו', מה שילם לו הקדוש ברוך הוא חנוכת חשמונאי. והנה חנוכת המשכן היה על ידי נשיאי שנים עשר שבטים שהוא השלימות מצד כנסת ישראל מתתא לעילא דשנים עשר שבטים המה כלל כנסת ישראל כמו שאמרו (בבא בתרא קט"ו ב) גמירי דלא כלה שיבטא. וחנוכת חשמונאים היה מצד אתערותא דלעילא, כי כהני שלוחי דרחמנא נינהו (יומא י"ט א) והם הופיעו בחינה זו בתוך כלל ישראל להיותם ממלכת כהנים. ולזה היה במספר שמונת ימים כנגד השפעת הארה דלעילא ממדת חכמה עד יסוד שהוא גמר המעשה. ולזה קורין ביום ראשון של חנוכה נשיא יהודה וביום אחרון שלימות נשיאי בני יוסף. כי יהודה ויוסף הם כלל קדושת ישראל שכל ישראל נקראו על שם יהודה כמו שאמרו (בראשית רבה צ"ח, ו') יהודי אנא. וכן נקראו על שם יוסף (שם ע"א, ב') כמו שנאמר (עמוס ה', ט"ו) שארית יוסף. כי בחינת יוסף יורה על שלימות המעשים ובחינת יהודה יורה על שלימות התיקון לחיי עולם. ועל זה רמזו (סוטה י' ב) יוסף שקידש שם שמים בסתר הוסיפו לו אות אחת משמו של הקב"ה וכו', יהודה זכה ונקרא כולו על שמו של הקב"ה. והיינו יוסף שהוא מרכבה למדת יסוד המורה על שלימות המעשים כשנתוסף לו ה' נמצא בו שלוש אותיות משם הוי"ה ברוך הוא המרמזים על שלימות מחכמה עד יסוד שהוא בחינת סוף מעשה, כי י' חכמה ה' בינה ו' תפארת כליל שית ספירין (זוהר ח"ג רנ"ח א), והיינו מחסד עד יסוד. אבל יהודה נקרא כולו על שמו של
2. ר' צדוק הכהן מלובלין - פרי צדיק בראשית לחנוכה אות [כב] ד"ה והנה אמרנו
לו ה' נמצא בו שלוש אותיות משם הוי"ה ברוך הוא המרמזים על שלימות מחכמה עד יסוד שהוא בחינת סוף מעשה, כי י' חכמה ה' בינה ו' תפארת כליל שית ספירין (זוהר ח"ג רנ"ח א), והיינו מחסד עד יסוד. אבל יהודה נקרא כולו על שמו של הקב"ה ועוד נמצא בו אות ד' שמורה על בחינת שלימות התגלות מלכות שמים כי ה' ד' הות שעל ידי השפלות והדלות זוכין לה' אחרונה שהוא תכלית התגלות מלכות שמים. והנה אמרנו ששמונת ימי חנוכה מרמזים גם על שלימות מבינה עד מלכות, היינו מרצון שבלב שהוא מוטל על האדם להיות לו רעותא דליבא שזהו בחינת בינה ליבא ואחר כך נגמרים שבעת המדות שהם כלי המעשה בעזר ה' יתברך כמו שנאמר (תהלים קל"ח, ח') ה' יגמור בעדי וגו' מעשי ידיך אל תרף ונמצא שביום השמיני של חנוכה נגמר בחינת מלכות. ובודאי יצדק השם זאת חנוכה על בחינת התגלות מלכות שמים כידוע זה וזאת הוא יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה וכמו שמובא ברעיא מהימנא (ח"ג ר"ל א) איהו אמת ואיהי אמונה, דהיינו בחינת זה הוא הדבר שעומד מבורר לנגד עיניו וכמו שאמרו (מכילתא בשלח השירה ג' וזוה"ק ח"ב ס"ד ב) ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל שהוא שכל אחד הראה באצבע זה אלי וגו', וכמו כן לעתיד שיהיה מבורר השגת אלהות לעין כל כשיעברו כל המסכים ויתגלה האמת לאמיתו אמרו (תענית ל"א א) עתיד הקב"ה לעשות מחול לצדיקים וכו' וכל אחד ואחד מראה באצבעו שנאמר (ישעיה כ"ה, ט') ואמר ביום ההוא הנה אלהינו זה קוינו לו ויושיענו זה ה' וגו', וזה בחינת יום ההוא שיתגלה כאור יום בחינת הוא. ולכן תיקנו לומר אמת ויציב בשחרית שהוא התגלות האמת כמו שהוא.
3. ר' צדוק הכהן מלובלין - פרי צדיק בראשית לחנוכה אות [כג] ד"ה שמיני דחנוכה
[כג] שמיני דחנוכה קורין זאת חנוכה ואף שלא נזכר שם זה בראשונים מכל מקום כיון שנקרא כן בפי רוב ישראל בודאי יש לו מקום בדברי תורה. וגדולה מזו מצינו שזכרו בגמרא היינו דאמרו אינשי ונעשה מזה דברי תורה בש"ס. ושורש השם הוא על שם שקורין בו פרשת זאת חנוכת המזבח. ומסתמא יש לזה שייכות לקדושת היום. והענין שכבר אמרנו שתיבת זאת מורה על דבר המפורש לעין שיוכל להראות באצבעו וכמו לשון זה בלשון זכר. שדרשו (מגילה ט"ו ב) וכל זה איננו שוה לי מלמד שכל גנזיו של אותו רשע חקוקין לו על לבו וכו', דכשהוא חקוק על לבו הוא כמפורש לעין ויתכן לומר לשון זה כמראה באצבע. וכן הוא לענין הטובה בודאי. וזה שדרשו (ויקרא רבה כ"א, ו') בזאת יבוא אהרן בזכות שבת אשרי אנוש יעשה זאת שקדושת השבת שחקוקה בלב ישראל הוא כאור מפורש לעין שיוכל להראות באצבע ונקרא זאת. וכן וזאת התורה שהתורה אור והוא אור מפורש שיוכל להראות באצבע. וכתיב בוא"ו וזאת דו' איקרי אות אמת אמת זו תורה כמו שאמרו בברכות (ה' ב) והוא מורה על יחוד קודשא ברוך הוא ושכינתיה (זוהר ח"ג קע"ט ב). וכן בברכת יעקב אבינו ע"ה כתיב (בראשית מ"ט, כ"ח) וזאת אשר דיבר להם אביהם ויברך אותם איש אשר כברכתו ברך אותם שכולו נראה כמיותר שכבר נזכר שבירך אותם. אך מאחר דכתיב איש אשר כברכתו ברך אותם ללמד שכלל לכל השבטים שכולן כלולין בכל הברכות של כל שבט ושבט וכמו שפירש רש"י מהמדרש (בראשית רבה צ"ט, ד' ותנחומא ויחי ט"ז) לכן כתיב וזאת שהקדושה מכל שבט היה מפורש וחקוק בלב שיתכן לשון זאת שהוא מפורש שיוכל להראות באצבע. וכתיב בו' וזאת שהוא אות
4. שפת אמת בראשית לחנוכה שנה תרלב ד"ה (ליל ח
שנסתר חיות השי"ת הפנימיות וכשנתגלה חיות הפנימי נקרא זמן הזה. וז"ש בזמן הזה שהי' הנס תוך הזמן שהרי כמה נסים נעשו ולא נעשה יו"ט מהם רק כי חז"ל הרגישו בנס זה שהיה תוך הזמן שההארה נשאר בזמן והוא זמן בירור ונק' זמן הזה כנ"ל וז"ש בימים ההם שהוא הארות הנסים שלמעלה מההשגה ונק' ההם לשון נסתר ומ"מ נעשו בזמן הזה כנ"ל. גם מ"ש נר חנוכה משמאל הוא ג"כ כנ"ל שיש בכח נרות חנוכה להאיר גם לשמאל לעשותו גם כן ימין כמ"ש ז"ל ימינך ימינך כשעושין רצונו של מקום השמאל ג"כ ימין. וכ"כ בסה"ק כי ימי חנוכה נותנים הארה לימים הקשים שהם טבת כו' ע"ש. פי' טבת נראה ג"כ שצריכין לעשות אותם טוב ברש"י ז"ל טבת כ' חסר כשמטיבין אותם ע"ש פ' בראשית. משמע כי טבת חסר וא"ו הפירוש שנעשין טוב על ידי פעולה כנ"ל: (ליל ח) זאת חנוכה. משמע שעיקר חנוכה יום הח' כי זה עיקר מה שהי' הנס ח' ימים. ואא"ז מו"ר ז"ל אמר עמ"ש טמאו כל השמנים כו' פך אחד כו' כי רק הנקודה טמונה שיש בכל איש ישראל אשר השי"ת מגין עלי' נשארת כו'. וכלל הדברים כי נקודה חיות הפנימיות הוא שלמעלה מהטבע בחי' שמיני. וזה הנשמה שיש לכל איש ישראל אך המכוון בהבריאה שנקודה זו תתפשט בכל מעשי האדם להפוך הכל להפנימיות כנ"ל. והנה נקודה זו נשארת. אבל היה הנס שנתפשטה לכל הז' מדות ולכך אין קושיא מה נס הי' ביום א'. כי גם זה צורך גבוה כי בלי ההתפשטות כשהיא לעצמה מה תועלת ויתרון יש בה משהי' קודם הבריאה. וכשעשה הקב"ה נסים. והאירה לכל הז'. נעשה ח' ימי חנוכה כנ"ל. ופירוש זאת חנוכה הוא שנקודה הנ"ל שהיא למעלה מהשגה והסתכלות. נתפשטה עד בחי' הקרובה אל
5. שפת אמת בראשית לחנוכה שנה תרנג ד"ה הענין שקבעו
מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות ופרשנו כי העלאת נרות המנורה הוא רק הכנה להמשיך הארה ממנורה טהורה שבשמים. וכשגברו בני ישראל ונצחום ניתקן הנר מצוה להיות הכנה לאור תורה. וזה הרמז מזוזה בימין ונ"ח משמאל להיות עיקר מכוון הנרות שיחול עליהם אור תורה. ובאמת כן הוא בכל מצוה כמ"ש במדרש נר לרגלי דבריך ואור לנתיבתי. כי בתחלה המצוה היא נר ומתקן האדם. ואחר התיקון זוכה לקבל אור פני ה'. ונראה שלכן תקנו ח' ימים כי ז' הנרות הם מעוררים אור שבעת הימים בחי' פני המנורה כנ"ל. ושמיני הוא רמז על הארת פני המנורה. ולאשר הכהנים היו זהירים תמיד להעלות ז' הנרות מול פני המנורה. לכן בזמן שטמאו היונים ולא יכלו להעלות נרות שלמטה. נעשה להם נס מפני המנורה לעורר שבעת הנרות שלמטה וזה שקוראין ליל שמיני זאת חנוכה לומר שזה האור ז' הימים. וז"ש במדרש שלך לעולם קיימת ופי' הרמב"ן על נרות חנוכה. הרמז כנ"ל ע"י שאהרן זכה להעלות ז' הנרות מול פני המנורה. ופני המנורה הטהורה למעלה לעולם מאירה. ממילא נשאר מזה ישועה לכל הזמנים כשלא יוכלו לעורר למטה יאיר להם אור שבעת הימים כנ"ל: חנוכה בכח אהרן הכהן מלה דקיימא בעובדא לכן תקנוהו בנר מצוה. שכח המצות בעובדא להאיר גם במקום החושך כמ"ש. בגמ' שמכניסו לחורין ולסדקין. ואיתא במשנה מי שמעשיו מרובין מחכמתו כו' שרשיו מרובין אפילו כל הרוחות נושבות בו אין מזיזין אותו ממקומו. וזה נתקיים באהרן וכל התלאות שעברו עליו בחטא העגל ונו"א ומחלוקותו של קרח והוא נשאר. וקרח הי' להיפוך חכמתו מרובה ממעשיו. ובא הרוח ועוקרתו והופכתו על פניו. ועל אהרן נאמר ותקעתיו יתד
6. שו"ת שיח יצחק סימן שמט ד"ה אצל הספרדים
אצל הספרדים שבעיר סאלוניקי, וכן המנהג בעיה"ק ירושלים אצל הספרדים דשם בימי חנוכה הולכים המלמדים עם תלמידים לבית בעלי בתים עשירים, ונשיהם נותנים להם מיני מתיקה ומגדנות ומיני פירות ויינות ומזה עושים ארוחה גדולה ביום ח' דחנוכה זאת חנוכה, וטרם יתחילו הסעודה אומרים התלמידים כל ספר שיר השירים בנועם שיח וניגון יפה, ואח"כ אומרים ח' פעמים הפסוק [בראשית מ"ג ב'], שובו שברו לנו מעט אוכל, ואח"כ מחלקים כל תפנוקים ומגדנות להתלמידים, ועושים הסעודה ושמחים שמחה רבה.
7. שו"ת משנה הלכות חלק ז סימן פח ד"ה בדבר שאלתו
בדורות האחרונים הנהיגו לתינוקות לסבב מפני טעם הנ"ל והרבנים בעצמם לא הלכו כי הושפל כבוד התורה ונחשב לבזיון כמובן, ועי' פמג"ד בא"א כאן מה שכתב בטעם למה מקבלין כסף ללומדי תורה דוקא ע"ש. ועי' ס' יסוד ושורש העבודה מה שהאריך בזה ובס' בני יששכר מאמר חדש כסלו מאמר ג' סקכ"ב אמ"ש בזוהר ויגע בכף ירך יעקב שנגע הס"מ בתמכין דאורייתא ואם אין ח"ו מי שיסמוך לומדי תורה נופל ח"ו יסוד התורה וחנוכה ופורים ניתקנו לתקן נצח יהודה [והוד] נקראים תמכין דאורייתא וע"כ במועדים הללו מצוה להרבות בצדקה וזהו הנקרא מדליקין עליו בביתו שבניו עוסקים באור התורה ואם אין מדליקין עליו בביתו צריך להשתתף בפרוטה היינו עם לומדי תורה כענין יששכר וזבולון ע"ש, ובס' אוצר החיים מנהגי הגה"ק אדמו"ר מצאנז זצ"ל שבזאת חנוכה ערך סעודה גדולה לכל הקהל ודרש ופעל בעניני צדקה הרבה ובוילקט יוסף שם כתב דביסוד ושורש העבודה כתב דבשמונת ימי חנוכה מסוגלים מאד לתקן פגמי נפשו בנתינת צדקה וביחוד ללומדי תורה להחזיקם ע"ש.
8. שו"ת משנה הלכות חלק טו סימן סח ד"ה ובזה הנני
ובזה הנני ידידו באמת החוזר על הראשונות בברכת פתקא טבא (עד זאת חנוכה) והנני מבקש סליחתו שנית על האיחור כי ח"ו לא מחמת התרשלות רק מחמת אונס וכשם שדן אותי לכף זכות כך ידונו אותו לכף זכות ידי"נ המעתיר בעדו לטובה ולארוכת ימים ושנים עדי יבא ינון ולו יקהת עמים כמים לים מכסים החותם בסל מלא ברכות כברכת ה' בלו"נ, מנשה הקטן
9. שו"ת משנה הלכות חלק טו סימן רט ד"ה אתמול בא
אתמול בא לידי מכתבו היקר עם ברכתו ברכת השנים והנני מצטער שלא השבתי כי הייתי מושכב ל"ע והנני בתודה על הברכה ומשיב ברכה וי"ר שהמברך יתברך בכל מיני ברכות ואמרו עד זאת חנוכה חל הברכה ולדידי נראה דקיי"ל כר"י כל השנה יתברך ממעון הברכות אמ"ס,