אסרו חג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

אסרו חג הוא יום החול שאחרי כל אחד משלוש הרגלים.

תאריכי אסרו חג הם, בארץ ישראל: כ"ב בניסן (לאחר פסח), ז' בסיוון (לאחר שבועות) וכ"ג בתשרי (לאחר סוכות). ובחו"ל: כ"ג בניסן (לאחר פסח), ח' בסיוון (לאחר שבועות) וכ"ד בתשרי (לאחר סוכות).

מקור השם[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקור השם הוא הפסוק: "אסרו חג בעבותים עד קרנות המזבח" (תהילים, קי"ח), אסרו-אגדו את החג לימי החול באכילת מאכלים מכובדים ויחשב לכם כאילו הקרבתם קרבן על המזבח (גמרא סוכה מה ה, ורש"י שם).

בתלמוד הירושלמי (מסכת עבודה זרה פ"א ה"א, דף ל"ט) קראו לאיסרו חג "בריה דמועדא" – בארמית: "בנו של המועד".

מנהג להרבות קצת באכילה ושתיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרמ"א בסימן תכט סעיף ב כתב: נוהגים להרבות באסרו חג באכילה ובשתייה. חז"ל דרשו על הפסוק "אסרו חג בעבותים עד קרנות המזבח" ש"כל העושה איסור (תוספת) לחג במאכל ושתייה, מעלה עליו הכתוב כאילו בנה מזבח והקריב עליו קורבן" (מסכת סוכה מ"ה, ע"ב).

טעם המנהג[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתב בספר מנורת המאור ב' סיבות: א "כדי שלא יראה את עצמו כאלו קץ בהוצאה שהוציא במועד". ב שיאסר אותו ויקשרנו בעבותות אהבה, "כדי שיתערב וכדי שלא ילך לו מיד". 

איסור תענית[עריכת קוד מקור | עריכה]

נוהגים שלא להתענות באסרו חג ואין אומרים בו תחנון. בתלמוד הירושלמי (מסכת עבודה זרה פרק א סוף הלכה א), לומדים זאת מעזרא ונחמיה בהכרזתם על צום וחגירת (לבישת) שק בכ"ד בתשרי (נחמיה, ט', א'), ולא יום קודם, בכ"ג תשרי.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.