נגסאקי
 |
ערך שניתן לשפר את מקורותיו
| |
| ערך שניתן לשפר את מקורותיו | |
| |||
 | |||
| קו החוף של נגסאקי | |||
| מדינה |
 יפן | ||
|---|---|---|---|
| חבל | קיושו | ||
| מחוז |
 נגסאקי | ||
| ראש העיר | Shirō Suzuki | ||
| תאריך ייסוד | 1500 לערך | ||
| שטח | 405.9 קמ"ר | ||
| אוכלוסייה | | ||
| ‑ בעיר | 404,656 (1 במרץ 2021) | ||
| ‑ צפיפות | 1,070 נפש לקמ"ר (2015) | ||
| קואורדינטות | 32°45′01″N 129°52′40″E / 32.750278°N 129.877778°E | ||
| אזור זמן | UTC +9 | ||
| www1.city.nagasaki.nagasaki.jp | |||
נגסאקי (ביפנית: 長崎, ⓘ?) היא עיר גדולה בדרום יפן, שאוכלוסייתה מונה כ-412,000 איש (נכון ל-2019). העיר התפרסמה בעקבות פצצת האטום שהוטלה עליה ועל הירושימה על ידי ארצות הברית והביאה לכניעת האימפריה היפנית ולסיום מלחמת העולם השנייה.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
העיר נגסאקי הוקמה בידי סוחרים וספנים פורטוגזים בשנת 1570, בסביבותיו של נמל שנקנה מהיפנים. מעיר זו הפעילו הפורטוגזים, ההולנדים ושאר האירופים את השפעתם על יפן בין המאות ה-16 וה-19. אי לכך הייתה נגסאקי למרכז מסחרי אשר נחשב שנים רבות חלון של יפן לעולם. בסוף המאה ה-16 הייתה נגסאקי מרכז של המיסיון הנוצרי ביפן. אחרי שהנצרות דוכאה במאה ה-17, נותרה נגסאקי החלון היחיד של יפן לעולם.
הטלת פצצת האטום על העיר[עריכת קוד מקור | עריכה]
.jpg)
ערכים מורחבים – הטלת פצצות האטום על הירושימה ועל נגסאקי#הטלת פצצת האטום על נגסאקי, איש שמן
נגסאקי היא אחת משתי הערים היפניות שעליהן הטילה ארצות הברית פצצת ביקוע גרעיני ("פצצת אטום") בסוף מלחמת העולם השנייה. הפצצה על הירושימה – "ילד קטן" – הוטלה ב-6 באוגוסט 1945, שלושה ימים לאחר מכן, ב-9 באוגוסט, הונחתה על עיר הנמל הנוצרית נגסאקי, בה רוכזו מפעלי התעשייה הצבאית של יפן, הפצצה השנייה, פצצת פלוטוניום – "איש שמן".
המטרה הראשית של המפציץ הייתה העיר קוֹקוּרה, אולם כשהגיע הטייס מייג'ור צ'ארלס סוויני אל תחומה גילה שהיא מכוסה בשכבת עננים. האזורים התעשייתיים ליד נגסאקי היו מטרתו המשנית. הנזק לנגסאקי היה פחות מזה שנגרם להירושימה, בגלל פני שטחה ההרריים, על אף שהפצצה שהוטלה עליה הייתה בעלת עוצמה גדולה יותר. היא התפוצצה בדיוק מעל פרבר אורקאמי, המקום שבו הייתה קתדרלת אורקאמי, בשעתה הקתדרלה הגדולה ביותר במזרח אסיה.
74,800 איש נהרגו באותו יום.[דרוש מקור] גל ההדף של הפצצה הצביע על עוצמת נפץ של 21 אלף טון TNT, וטמפרטורה של 3,900 מעלות צלזיוס. הנזק האיום שהטילה הפצצה נמשך שנים רבות לאחר הפגיעה, ורבים מתושבי נגסאקי ממשיכים עד היום לסבול ממחלות גנטיות למיניהן בגלל הקרינה הרדיואקטיבית שנוצרה באירוע.
פארק השלום בנגסאקי הוקם לזכר קורבנות המלחמה ב-1955.
יהודים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשלהי המאה ה-19 התפתחה בנגסאקי קהילה יהודית קטנה, שהורכבה ברובה מיהודים יוצאי האימפריה הרוסית. הקהילה מנתה כ-100 משפחות, החזיקה בית כנסת והייתה במשך תקופה מסוימת מהקהילות המרכזיות שביהדות יפן הקטנה. בני הקהילה עברו לעיר קובה לאחר רעידת אדמה שפקדה את העיר ב-1923[1].
בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]
עלילת האופרה מאדאם באטרפליי מתרחשת בנגסאקי.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של נגסאקי (ביפנית)- מוזיאון פצצת האטום של נגסאקי
- נגסאקי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Japan, בספרייה היהודית המקוונת (באנגלית)
 | ||
|---|---|---|
| צפון אפריקה | אגוז (1506–1525) • אל קאסר אס-סגיר (1458–1550) • ארזילה (1471–1550, 1577–1589) • אזמור (1513–1541) • סאוטה (1415–1640) • מזאגאן (1485–1550, 1506–1769) • אסואירה (1506–1525) • ספים (1488–1541) • אגאדיר (1505–1769) • טנג'יר (1471–1662) • ואדאן (1487–אמצע המאה ה–16) | |
| אפריקה שמדרום לסהרה | אקרה (1557–1578) • אנגולה (1575–1975) • אנובון (1474–1778) • ארגן (1455–1633) • קבינדה (1883–1975) • כף ורדה (1642–1975) • סאו ז'ורז'ה דה מינה (1482–1637) • ביוקו (1478–1778) • חוף הזהב הפורטוגזי (1482–1642) • גינאה ביסאו (1879–1974) • מלינדה (1500–1630) • מומבסה (1593–1698, 1728–1729) • מוזמביק (1501–1975) • קילווה קיסיוואני וסונגו מנארה (1505–1512) • טירת סאו זואו בפטיסטה דה אז'ודה (1680–1961) • סאו טומה ופרינסיפה 1753–1975 • סוקוטרה (1506–1511) • זנזיבר (1503–1698) • זיגינשור (1645–1888) | |
| מערב אסיה | בחריין (1521–1602) • הורמוז (1515–1622) • מסקט (1515–1650) • בנדר עבאס (1506–1615) | |
| תת-היבשת ההודית | ציילון הפורטוגזית (1518–1658) • לקשאדוויפ (1498–1545) • האיים המלדיביים (1518–1521, 1558–1573) • וסאי-ויראר (1535–1739); מומבאי (1534–1661); קז'יקוד (1512–1525); קנאנור (1502–1663); צ'אול (1521–1740); צ'יטגונג (1528–1666); קוצ'י (1500–1663); קאנור (1536–1662); דאדרה ונאגר הבלי (1779–1954); דמאן (1559–1962); דיו (1535–1962); גואה וגואה העתיקה (1510–1962); הוגלי (1579–1632); נגפטינאם (1507–1657); פוליקאט (1518–1619); פאליפורם (1502–1661); סלסט (1534–1737); מצ'יליפטנאם (1598–1610); מנגלור (1568–1659); סוראט (1540–1612); טהואוטהוקודי (1548–1658); סן תומא דה מליאפור (1523–1662; 1687–1749) | |
| מזרח ודרום מזרח אסיה | איי בנדה (המאה ה-16 עד המאה ה-18) • פלורס (המאה ה–16 עד המאה ה–19) • מקאו (1557–1999) • מקאסאר (1512–1665) • מלאקה (1511–1641) • איי מאלוקו (אמבון 1576–1605, טרנאטה 1522–1575, טידורה 1578–1650) • נגסאקי (1571–1639) • טימור הפורטוגזית (1702–1975) | |
| אמריקה הצפונית | ניופאונדלנד (1501–1570?) • לברדור (1501–1570?) נובה סקוטיה (1519–1570?) | |
| אמריקה המרכזית והדרומית | ברזיל (1500–1822) • ברבדוס (1536–1620) • הפרובינציה הציספלאטינית (1808–1822) • גיאנה הצרפתית (1809–1817) • קולוניה דל סקרמנטו (1680–1777) | |
| מדיירה והאיים האזוריים | שתי קבוצות איים אלה היוו חלק מהאימפריה הפורטוגזית החל במאה ה-15, וב-1976 היו למחוזות אוטונומיים. | |
