נבחרת ארגנטינה בכדורגל עד גיל 20

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
נבחרת ארגנטינה בכדורגל עד גיל 20
Selección de fútbol sub-20 de Argentina
מידע כללי
כינוי "אלביסלסטה" (לבן וכחול שמיים)
התאחדות התאחדות הכדורגל הארגנטינאית
השתייכות CONMEBOL
מאמן חאבייר מסצ'ראנו
קפטן סנטיאגו אסקסיבר
האתר הרשמי
תלבושת
תלבושת בית
תלבושת חוץ
משחק בינלאומי ראשון
ארגנטינהארגנטינה ארגנטינה 5–0 ונצואלה ונצואלהונצואלה
בואנוס איירס, ארגנטינה; 27 בפברואר, 1951
הניצחון הכי גדול
ארגנטינהארגנטינה ארגנטינה 8–1 ארצות הברית ארצות הבריתארצות הברית
סאו פאולו, ברזיל; 4 במאי, 1963
ההפסד הכי גדול
מקסיקומקסיקו מקסיקו 4–1 ארגנטינה ארגנטינהארגנטינה
איבדאן, ניגריה; 15 באפריל, 1999
אליפות אמריקה הדרומית בכדורגל עד גיל 20
הופעות 26 (הראשונה ב-1958)
ההישג הטוב זכייה (1967,1997,1999,2003,2015)
גביע העולם בכדורגל עד גיל 20
הופעות 15 (הראשונה ב-1979)
ההישג הטוב זכייה (1979,1995,1997,2001,2005,2007)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

נבחרת ארגנטינה בכדורגל עד גיל 20 היא הנבחרת המצליחה ביותר בקטגוריית גילאים זו עם 6 זכיות בגביע העולם – הנבחרת זכתה בחמישה מתוך שבעת הטורנירים האחרונים שנערכו. בנוסף זכתה נבחרת ארגנטינה 5 פעמים בתואר אלופת אמריקה הדרומית. ארגנטינה הציגה במהלך התחרויות רבים משחקניה המפורסמים ורבים משחקני הנבחרת הבוגרת הנוכחית השתייכו לסגל הנבחרת עד גיל 20.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השנים הראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארגנטינה השתתפה לראשונה בתחרות שנערכה ביפן ב- 1979. בסגל הופיעו דייגו ארמנדו מרדונה ורמון דיאס שהיו כוכבי התחרות והובילו את הנבחרת לזכייה כשהיא מנצחת בששת משחקיה, כובשת 20 שערים וסופגת רק 2 שערים. מראדונה נבחר לשחקן המצטיין ואילו רמון דיאס נבחר למלך השערים עם 8 כיבושים. ב- 1981 לא הצליחה ארגנטינה לשמור על תארה והודחה כבר בסיבוב הראשון, ב- 1983 הנבחרת הגיעה עד הגמר אך הפסידה ליריבה המושבעת ברזיל בתוצאה 1:0. היה זה הטורניר האחרון בו היוותה ארגנטינה גורם משמעותי, הנבחרת לא השתתפה בתחרויות שנערכו ב- 1985, 1987 ו- 1993 בין היתר גם בשל סגנון המשחק האלים שאפיין אותה, סגנון שלא תאם את רוח המשחקים.

עידן פקרמן[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב- 1994 החליטה ההתאחדות הארגנטינאית למנות את חוסה נסטור פקרמן כמאמן הנבחרות הצעירות של ארגנטינה. המינוי התקבל בתמיהה שכן פקרמן לא התפרסם בשל יכולות האימון שלו ואף עסק בעברו כנהג מונית כדי להשלים את הכנסתו. בדיעבר, המינוי התברר כהצלחה מרשימה, בנוסף להצלחות בתחרויות, הנבחרת הציגה משחק התקפי והוגן, שני אלמנטים אותם ראה פקרמן כחשובים ביותר בפילוסופיית המשחק שלו. התחרות הראשונה של פקרמן הייתה ב- 1995 במשחקים שנערכו בקטר וארגנטינה זכתה בתואר בפעם השנייה בתולדותיה אחרי ניצחון 0:2 בגמר על היריבה המושבעת ברזיל. ארגנטינה שבה וזכתה בתואר במשחקים שנערכו במלזיה ב- 1997, בדרך לזכייה בתואר ניצחה יריבות מושבעות כגון אנגליה וברזיל ובגמר את היריבה הוותיקה אורוגוואי. הזכייה הרביעית בתואר והשלישית של פקרמן הייתה ב- 2001 במשחקים שנערכו לראשונה בארגנטינה, הנבחרת של ארגנטינה שברה בתחרות זו מספר שיאים שכללו בין היתר מספר הכיבושים הרב ביותר וחבייר סביולה שבר גם את שיא מספר השערים של שחקן אחד בתחרות עם 11 כיבושים. ארגנטינה ניצחה בכל משחקיה תוך הפגנת עליונות מוחלטת והביסה בגמר את גאנה 0:3. בנוסף לשלוש זכיות בגביע העולם זכה פקרמן גם בשתי זכיות באליפות אמריקה הדרומית עד גיל 20 (1997, 1999). הנבחרת גם זכתה בתואר הנבחרת ההוגנת במשחקים ב-1997 ו- 2001. פקרמן פרש מאימון הנבחרת אחרי הטורניר ב-2001, הוא קרא לשלושת כלבי המחמד שלו על שם המדינות בהן זכה בתואר.

ארגנטינה שאחרי עידן פקרמן[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחרי פרישתו של פקרמן מונה הוגו טוקאלי למאמן הנבחרת, למרות השינוי במאמנים המשיכה ארגנטינה להיות מהנבחרות הטובות בעולם, היא סיימה רביעית במשחקים שנערכו באיחוד האמירויות ב- 2003 אחרי הפסד 1:0 בחצי הגמר לברזיל והפסד 2:1 לקולומביה במשחק על המקום השלישי.

טוקאלי הוחלף על ידי פרנסיסקו פרארו שהוביל את הנבחרת לזכייה חמישית במשחקים שנערכו ב- 2005 בהולנד. טוקאלי שב לאמן את הנבחרת והוביל אותה לזכייה השישית במשחקים שנערכו בקנדה ב- 2007, לאחר ניצחון בגמר על נבחרת צ'כיה.

אחרי הזכייה במשחקים ב-2007 פרש טוקאלי מאימון הנבחרות הצעירות לטובת אימון קבוצת ולס סרספילד, במקומו מונה סרחיו בטיסטה, מהקשרים האחוריים הטובים ביותר של ארגנטינה בשנות ה-90. בטיסטה גם הוביל את הנבחרת האולימפית של ארגנטינה במשחקי אולימפיאדת בייג'ינג בקיץ 2008.

הנבחרת בגביעי העולם[עריכת קוד מקור | עריכה]

יפן 1979[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ארגנטינה – אינדונזיה 0:5
  • ארגנטינה – יוגוסלביה 0:1
  • ארגנטינה – פולין 1:4
  • ארגנטינה – אלג'יריה 0:5 (רבע גמר)
  • ארגנטינה – אורוגוואי 0:2 (חצי גמר)
  • ארגנטינה – ברית המועצות 1:3 (גמר)

דייגו מרדונה נבחר לשחקן המצטיין של הטורניר, רמון דיאס נבחר לכובש המצטיין עם 8 שערים.

אוסטרליה 1981[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ארגנטינה – אוסטרליה 2:1
  • ארגנטינה – אנגליה 1:1
  • ארגנטינה – קמרון 0:1

שחקנים בולטים: סרחיו גויקוצ'אה, חורחה בורוצ'גה

מקסיקו 1983[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ארגנטינה – סין 0:5
  • ארגנטינה – אוסטריה 0:3
  • ארגנטינה – צ'כוסלובקיה 0:2
  • ארגנטינה – הולנד 1:2 (רבע גמר)
  • ארגנטינה – פולין 0:1 (חצי גמר)
  • ארגנטינה – ברזיל 1:0 (גמר)

שחקנים בולטים: לואיס איסלאס, פביאן בסואדלו, רוברטו סראטה, חורחה בורלי

ערב הסעודית 1989[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ארגנטינה – ספרד 2:1
  • ארגנטינה – נורווגיה 0:2
  • ארגנטינה – עיראק 1:0
  • ארגנטינה – ברזיל 1:0 (רבע גמר)

שחקנים בולטים: רוברטו בונאנו, פרננדו גמבואה, אנטוניו מואמד, דייגו סימאונה

פורטוגל 1991[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ארגנטינה – קוריאה הדרומית 1:0
  • ארגנטינה – פורטוגל 3:0
  • ארגנטינה – אירלנד 2:2

שחקנים בולטים: מאוריסיו פוצ'טינו, מאוריסיו פלגרינו, מרסלו דלגאדו, חואן אסניידר, כריסטיאן באסדס

קטאר 1995[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ארגנטינה – הולנד 0:1
  • ארגנטינה – פורטוגל 1:0
  • ארגנטינה – הונדורס 2:4
  • ארגנטינה – קמרון 0:2 (רבע גמר)
  • ארגנטינה – ספרד 0:3 (חצי גמר)
  • ארגנטינה – ברזיל 0:2 (גמר)

שחקנים בולטים: חואן פבלו סורין, פרנסיסקו גררו, אריאל איבגסה, לאונרדו ביאג'יני, דייגו קרוסה, וולטר קוז'טה, סבסטיאן פנה, פדריקו דומינגס

מלזיה 1997[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ארגנטינה – הונגריה 0:3
  • ארגנטינה – קנדה 1:2
  • ארגנטינה – אוסטרליה 4:3
  • ארגנטינה – אנגליה 1:2 (שמינית גמר)
  • ארגנטינה – ברזיל 0:2 (רבע גמר)
  • ארגנטינה – אירלנד 0:1 (חצי גמר)
  • ארגנטינה – אורוגוואי 1:2 (גמר)

שחקנים בולטים: חואן רומן ריקלמה, פאבלו איימר, אסטבן קמביאסו, לאו פרנקו, ליונל סקאלוני, ליאנדרו קופרה, וולטר סמואל, ברנרדו רומיאו, פביאן קוברו, דייגו פלסנטה

ניגריה 1999[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ארגנטינה – קזחסטן 0:1
  • ארגנטינה – גאנה 1:0
  • ארגנטינה – קרואטיה 0:0
  • ארגנטינה – מקסיקו 4:1 (שמינית גמר)

שחקנים בולטים: אסטבן קמביאסו, פרנקו קוסטנזו, גבריאל מיליטו, פרננדו קרוסה, אלדו דושר, לוסיאנו גאלטי, סיקסטו פראלטה, דניאל מונטנגרו, סבסטיאן סאחה, ארנסטו פאריאס, פדריקו אינסואה

ארגנטינה 2001[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ארגנטינה – פינלנד 0:2
  • ארגנטינה – מצרים 1:7
  • ארגנטינה – ג'מייקה 1:5
  • ארגנטינה – סין 1:2 (שמינית גמר)
  • ארגנטינה – צרפת 1:3 (רבע גמר)
  • ארגנטינה – פרגוואי 0:5 (חצי גמר)
  • ארגנטינה – גאנה 0:3

חבייר סביולה זכה בתואר השחקן והכובש המצטיין עם 11 שערים. שחקנים בולטים: חבייר סביולה, חרמן לוקס, ניקולס בורדיסו, חוליו ארקה, ניקולס מדינה, פבריסיו קולוצ'יני, אוסקר אהומאדה, לאנדרו רומאניולי, מאקסי רודריגס, לאונרדו פונסיו, אנדרס ד'אלסנדרו, מאורו רוסאלס, אלחנדרו דומינגס, ווילפרדו קבאז'רו

איחוד האמירויות 2003[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ארגנטינה – ספרד 1:2
  • ארגנטינה – אוזבקיסטן 1:2
  • ארגנטינה – מאלי 1:3
  • ארגנטינה – מצרים 1:2 (שמינית גמר)
  • ארגנטינה – ארצות הברית 1:2 (רבע גמר)
  • ארגנטינה – ברזיל 1:0 (חצי גמר)
  • ארגנטינה – קולומביה 2:1 (משחק על המקום השלישי)

שחקנים בולטים: קרלוס טבס, פרננדו קאבנגי, גונזאלו רודריגז, אוסמר פריירה, חבייר מסצ'ראנו, לאנדרו פרננדס, פבלו סבאלטה, מריאנו ברבוסה, ג'ונתן בוטינלי, וולטר גארסיה, נרי קרדוסו, חוסה סוסה, חרמן הררה

הולנד 2005[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ארגנטינה – ארצות הברית 1:0
  • ארגנטינה – מצרים 0:2
  • ארגנטינה – גרמניה 0:1
  • ארגנטינה – קולומביה 1:2 (שמינית גמר)
  • ארגנטינה – ספרד 1:3 (רבע גמר)
  • ארגנטינה – ברזיל 1:2 (חצי גמר)
  • ארגנטינה – ניגריה 1:2 (גמר)

ליונל מסי זכה בתואר השחקן והכובש המצטיין עם 6 שערים. שחקנים בולטים: ליונל מסי, סרחיו אגוארו, אוסקר אוסטארי, ניקולאס נבארו, גוסטבו קברל, גבריאל פאלטה, אזקיל גאראי, לאוטרו פורמיקה, פרננדו גאגו, לוקאס ביגליה, חואן מנואל טורס, פבלו זבאלטה, פבלו ויטי, אמיליאנו ארמנטרוס, רודריגו ארצ'ובי, נרי קרדוסו, גוסטבו אוברמן

קנדה 2007[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ארגנטינה – צ'כיה 0:0
  • ארגנטינה – פנמה 0:6
  • ארגנטינה – צפון קוריאה 0:1
  • ארגנטינה – פולין 1:3 (שמינית גמר)
  • ארגנטינה – מקסיקו 0:1 (רביע גמר)
  • ארגנטינה – צ'ילה 0:3 (חצי גמר)
  • ארגנטינה – צ'כיה 1:2 (גמר)

סרחיו אגוארו זכה בתואר השחקן והכובש המצטיין עם 6 שערים. שחקנים בולטים: סרחיו אגוארו, מאורו זראטה, סרחיו רומרו, פדריקו פאזיו, מתיאס קהאיס, אמיליאנו אינסואה, גבריאל מרקאדו, אבר באנגה, קלאודיו ז'אקוב, דמיאן אסקודרו, לאוטרו אקוסטה, לאונרדו סיגאלי, מאקסי מוראלס, אנחל די מריה, פבלו פיאטי

קולומביה 2011[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ארגנטינה – מקסיקו 0:1
  • ארגנטינה – אנגליה 0:0
  • ארגנטינה – צפון קוריאה 0:3
  • ארגנטינה – מצרים 1:2 (שמינית הגמר)
  • ארגנטינה – פורטוגל 5:4 בפנדלים (רבע גמר)

שחקנים בולטים: אריק לאמלה, רוברטו פריירה

ניו זילנד 2015[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ארגנטינה – פנמה 2:2
  • ארגנטינה – גאנה 3:2
  • ארגנטינה – אוסטריה 0:0

שחקנים בולטים: אנחל קוריאה, ג'ובאני סימאונה

מאזן כללי[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 67 משחקים: 49 ניצחונות, 4 תיקו, 14 הפסדים. יחס שערים 49:137

תארים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]