סרחיו אגוארו
 | ||||||||||||||
| אגוארו במדי נבחרת ארגנטינה, 2018 | ||||||||||||||
| מידע אישי | ||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| לידה |
2 ביוני 1988 (בן 34) בואנוס איירס, ארגנטינה  | |||||||||||||
| שם מלא | סרחיו לאונל אגוארו דל קסטיז'ו | |||||||||||||
| גובה | 1.73 מטר | |||||||||||||
| עמדה | חלוץ | |||||||||||||
| מועדוני נוער | ||||||||||||||
| ||||||||||||||
| מועדונים מקצועיים כשחקן* | ||||||||||||||
| ||||||||||||||
| נבחרת לאומית כשחקן** | ||||||||||||||
| ||||||||||||||
| ||||||||||||||
|
* הנתונים מתייחסים למשחקי הליגה בלבד ומעודכנים ל-15 בדצמבר 2021 ** הנתונים בנבחרת מעודכנים ל-15 בדצמבר 2021 | ||||||||||||||
  | ||||||||||||||
סרחיו לאונל "קון" אגוארו דל קסטיז'ו (בספרדית: Sergio Leonel "Kun" Agüero del Castillo; נולד ב-2 ביוני 1988, בואנוס איירס, ארגנטינה), מוכר גם כקון אגוארו, הוא כדורגלן עבר ארגנטינאי. את כינוי החיבה שלו, "קון", קיבל אגוארו משום ששערו דומה לשערה של דמות מצוירת בשם זה. נכון לפברואר 2020, אגוארו הוא מלך שערי מנצ'סטר סיטי בכל הזמנים והזר בעל הכי הרבה שערים בפרמייר ליג בכל הזמנים (181), בנוסף אגוארו מחזיק בשיא השלושערים בכל הזמנים בפרמייר ליג עם 12. לאגוארו יש את ממוצע השער למשחק (0.7) וממוצע השער לדקה (104) הטובים בהיסטוריה של הפריימר ליג.[1]
קריירת מועדונים[עריכת קוד מקור | עריכה]
תחילת הדרך באינדפנדיינטה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-7 ביולי 2003, בגיל 15 שנים ו-35 ימים, ערך אגוארו את הופעת הבכורה שלו בקבוצת הבוגרים של אינדפנדיינטה במשחק מול סן לורנסו. בכך הפך לשחקן הצעיר ביותר בתולדות הליגה הארגנטינאית תוך כדי שהוא שובר את השיא שהיה שייך לדייגו מראדונה. הוא שיחק במדי הקבוצה 54 משחקי ליגה וכבש 23 שערים. שערו המפורסם ביותר היה בדרבי מול ראסינג קלוב, לאחר שלקח את הכדור ממחצית המגרש וכבש תוך כדי שהוא מתעתע בשחקני ההגנה.
אתלטיקו מדריד[עריכת קוד מקור | עריכה]
אגוארו הוחתם ב-2006 על ידי אתלטיקו מדריד תמורת 23 מיליון אירו, הסכום הגבוה ביותר שהוציא המועדון על שחקן. הוא הפך במהרה לאחד השחקנים החשובים ולשחקן בהרכב הפותח של הקבוצה. בעונתו הראשונה כבש 6 שערים ב-38 משחקי הליגה בהם שותף. יכולתו בשנת 2007 הביאה את פיפ"א ועיתון הספורט האיטלקי "טוטוספורט" להעניק לו את תואר השחקן הצעיר המצטיין של השנה. לאחר העברתו של פרננדו טורס לליברפול, הפך אגוארו לכוכב הקבוצה. יחד עם דייגו פורלאן הרכיבו השניים צמד פורה אשר הוביל את אתלטיקו למקום הרביעי ולהעפלה למוקדמות ליגת האלופות. אגוארו כבש בעונתו השנייה 20 שערים ב-37 משחקים, ובכך היה המבקיע השלישי הטוב ביותר בליגה.
אחרי חזרתו מהמשחקים האולימפיים, מילא אגוארו תפקיד עיקרי בהעפלתה של הקבוצה לליגת האלופות. אגוארו החל את הליגה גם בצורה טובה ויכולתו הביאה רבים להחשיבו כאחד החלוצים הטובים בעולם.
בעונת 2009/2010 סיימו אגוארו ואתלטיקו במקום התשיעי בליגה, אך מנגד הצליח השחקן לבשל את שני השערים בניצחון 2 - 1 על פולהאם בגמר הליגה האירופית ולהבקיע את שער הניצחון על אינטר מילאנו במשחק הסופר קאפ האירופי.
מנצ'סטר סיטי[עריכת קוד מקור | עריכה]
ביולי 2011 חתם במנצ'סטר סיטי תמורת 44 מיליון אירו, ובכך הפך לרכש השני היקר ביותר בהיסטוריה של הכדורגל הבריטי.[2] ב-15 באוגוסט 2011 ערך אגוארו את הופעת הבכורה שלו בפרמייר ליג, בה כבש צמד ובישל שער אחד לדוד סילבה נגד סוונסי סיטי. באותה עונה זכה עם קבוצתו באליפות הפרמייר ליג. אחד מרגעי השיא של אגוארו באותה עונה היה במחזור האחרון נגד ק.פ.ר בו אגוארו הבקיע את שער הניצחון של מנצ'סטר סיטי בניצחון 2–3 ובכך מנצ'סטר סיטי זכתה באליפות הפרמייר ליג. מלבד שער האליפות, אגוארו סיים את העונה עם 30 שערים בכל המסגרות ב-44 המשחקים בהם שיחק. מתוך 30 השערים, 23 היו שערי ליגה, ואגוארו סיים במקום השלישי בטבלת מלכי השערים של הפרמייר ליג כשהקדימו אותו רק ווין רוני ורובין ואן פרסי.
בעונת 2012/2013 אגוארו כבש 17 שערים ב-40 משחקים בכל המסגרות, והציג יכולת טובה על אף שסבל מפציעה טורדנית בברכו לאורך מרבית העונה. בעונה זו הוליך אגוארו את מנצ'סטר סיטי למקום השני, שסיימה כסגנית למנצ'סטר יונייטד, יריבתה העירונית.
בעונת 2013/2014 כבש אגוארו 6 שערים והוסיף שני בישולים בשלב הבתים של ליגת האלופות, ובכך הוביל את מנצ'סטר סיטי להעפלה ראשונה בתולדותיה לשמינית גמר המפעל. בשמינית הגמר הבקיע שער אחד, אך קבוצתו הודחה בתוצאה המצטברת 1–4.
במהלך עונה זו אגוארו סבל שוב מפציעות חוזרות ונשנות בשריר הירך האחורי. למרות פציעות אלו, הצליח אגוארו להרשים כששיחק ולכבוש 28 שערים ב-34 הופעות בכל המסגרות. הוא הוליך את מנצ'סטר סיטי לזכייה שנייה בשלוש שנים באליפות הפרמייר ליג וביסס מעמדו כאחד החלוצים הטובים ביותר. בעונת 2015/16 רשם אגוארו 24 שערי ליגה במדי הקבוצה וסייע לה לסיים במקום הרביעי בטבלה. בנוסף הגיע עם הקבוצה לחצי גמר ליגת האלופות שבו הפסידה קבוצתו 0–1 לריאל מדריד בסיכום שני המשחקים.
בתחילת עונת 2016/2017 כבש אגוארו 3 שערים בצמד משחקי ליגה מול סנדרלנד ו-סטוק סיטי. במשחק הראשון של מנצ'סטר סיטי באירופה כבש אגוארו שלושער מול סטיאווה בוקרשט ובמשחק הראשון של סיטי בשלב הבתים של ליגת האלופות הוסיף שלושער נגד בורוסיה מנשנגלדבך. ב־1 בנובמבר 2017 במסגרת המחזור הרביעי בליגת האלופות, אגוארו כבש את שערו ה-178 במדי סיטי בניצחון 2–4 על נאפולי, בזכות שער זה אגוארו הפך למלך שערי מנצ'סטר סיטי בכל הזמנים.[1]
באותה עונה אגוארו כבש 21 שערי פרמייר ליג ועזר למנצ'סטר סיטי לזכות באליפות שוברת שיאים, מה שזיכה אותו במקום בנבחרת העונה בפרמייר ליג.
ב-21 בספטמבר 2018 האריך את חוזהו במנצ'סטר סיטי עד 2021.
ב-4 בנובמבר 2018, בניצחון מנצ'סטר סיטי 1–6 על סאות'המפטון, הבקיע אגוארו את שערו ה-150 בפרמייר ליג.
ב-10 בפברואר 2019 בניצחונה של מנצ'סטר סיטי על צ'לסי 6-0, הבקיע אגוארו את השלושער ה-11 שלו בפרמייר ליג, והפך למלך מבקיעי השלושער בפרמייר ליג יחד עם אלן שירר.[3]
ב-12 בינואר 2020 בניצחונה של סיטי 6:1 על אסטון וילה, שבר אגוארו את שיאו של אלן שירר והפך לכובש השלושער הגדול ביותר בהיסטוריה של הפרמייר ליג עם 12 כאלו.
ב-29 במרץ 2021 מנצ'סטר סיטי הודיעה שאגוארו יעזוב את הקבוצה עם סיום חוזהו בקיץ 2021, ובכך יעזוב לאחר 10 עונות במועדון.
ב-23 במאי 2021 כבש אגוארו צמד בניצחונה של מנצ'סטר סיטי על אברטון 5:0 והגיע ל-184 שערים במדיה מנצ'סטר סיטי, ובכך הפך למי שהבקיע הכי הרבה שערים עבור מועדון אחד בפרמייר ליג, כשהוא שובר את שיאו של ויין רוני שכבש 183 שערים עבור מנצ'סטר יונייטד.
בסיום עונת 2020/2021, עזב אגוארו את המועדון לאחר עשור שבהלכו כבש 184 שערי ליגה, השחקן עם הכי הרבה שערים בתולדות המועדון.
ברצלונה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-31 במאי 2021 חתם לשנתיים בברצלונה מהלה ליגה.[4]
ב-17 באוקטובר 2021 ערך הופעת בכורה כשנכנס כמחליף בניצחון 1-3 על ולנסיה, וב-24 באוקטובר כבש שער בכורה במשחק הקלאסיקו, אותו הפסידה ברצלונה 1-2. ב-30 באוקטובר 2021, בעיצומו של משחק הליגה נגד אלאבס, פונה אגוארו לבית חולים בשל הפרעה בקצב הלב.
ב-15 בדצמבר 2021 הכריז על פרישה ממשחק פעיל בשל הבעיות הלבביות מהן סבל.
נבחרת ארגנטינה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אגוארו היה שותף לזכייה של ארגנטינה הצעירה בגביע העולם לנוער בשנת 2005 בטורניר בו הוא שיתף פעולה עם ליונל מסי. ביולי 2007 הוא הוביל את הנבחרת הצעירה של ארגנטינה לזכייה נוספת בגביע העולם כשהוא כובש 6 שערים, זוכה בתואר השחקן המצטיין של הטורניר ובתואר מלך השערים.
הוא ערך את הופעת הבכורה שלו במדי הנבחרת הבוגרת ב־3 בספטמבר 2006 במשחק הידידות של ארגנטינה מול ברזיל, משחק אשר חנך את אצטדיון האמירויות בלונדון. ב-17 בנובמבר 2007 הוא כבש את שערו הראשון במדים הלאומיים במשחק מוקדמות הגביע העולמי מול בוליביה.
אגוארו זומן לסגל הנבחרת האולימפית באולימפיאדת בייג'ינג, אך ברוב משחקיו לא הרשים ושעריו היחידים היו צמד במשחק מול נבחרת ברזיל בחצי הגמר. בסוף הטורניר זכתה נבחרתו במדליית הזהב.
סטטיסטיקות קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
נכון ל-31 באוקטובר 2021.
| מועדון | עונה | ליגה | גביע | גביע ליגה | ביניבשתי | אחר | סך הכול | |||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מסגרת | הופעות | שערים | הופעות | שערים | הופעות | שערים | הופעות | שערים | הופעות | שערים | הופעות | שערים | ||
| אתלטיקו אינדפנדיינטה | 2002/2003 | ליגה ארגנטינאית | 1 | 0 | — | — | 0 | 0 | — | 1 | 0 | |||
| 2003/2004 | 5 | 0 | — | — | 2 | 0 | — | 7 | 0 | |||||
| 2004/2005 | 12 | 5 | — | — | 0 | 0 | — | 12 | 5 | |||||
| 2005/2006 | 36 | 18 | — | — | 0 | 0 | — | 36 | 18 | |||||
| סך הכול | 54 | 23 | — | — | 2 | 0 | — | 56 | 23 | |||||
| אתלטיקו מדריד | 2006/2007 | לה ליגה | 38 | 6 | 4 | 1 | — | 0 | 0 | — | 42 | 7 | ||
| 2007/2008 | 37 | 19 | 4 | 2 | — | 9 | 6 | — | 50 | 27 | ||||
| 2008/2009 | 37 | 17 | 1 | 0 | — | 9 | 4 | — | 47 | 21 | ||||
| 2009/2010 | 31 | 12 | 7 | 1 | — | 16 | 6 | — | 54 | 19 | ||||
| 2010/2011 | 32 | 20 | 4 | 3 | — | 4 | 3 | 1 | 1 | 41 | 27 | |||
| סך הכול | 175 | 74 | 20 | 7 | — | 38 | 19 | 1 | 1 | 234 | 101 | |||
| מנצ'סטר סיטי | 2011/2012 | פרמייר ליג | 34 | 23 | 1 | 1 | 3 | 1 | 10 | 5 | 0 | 0 | 48 | 30 |
| 2012/2013 | 30 | 12 | 4 | 3 | 0 | 0 | 5 | 2 | 1 | 0 | 40 | 17 | ||
| 2013/2014 | 23 | 17 | 3 | 4 | 2 | 1 | 6 | 6 | — | 34 | 28 | |||
| 2014/2015 | 33 | 26 | 1 | 0 | 1 | 0 | 7 | 6 | 0 | 0 | 42 | 32 | ||
| 2015/2016 | 30 | 24 | 1 | 1 | 4 | 2 | 9 | 2 | — | 44 | 29 | |||
| 2016/2017 | 31 | 20 | 5 | 5 | 1 | 0 | 8 | 8 | — | 45 | 33 | |||
| 2017/2018 | 25 | 21 | 3 | 2 | 4 | 3 | 7 | 4 | — | 39 | 30 | |||
| 2018/2019 | 33 | 21 | 2 | 2 | 3 | 1 | 7 | 6 | 1 | 2 | 46 | 32 | ||
| 2019/2020 | 24 | 16 | 2 | 2 | 3 | 3 | 3 | 2 | 0 | 0 | 32 | 23 | ||
| 2020/2021 | 12 | 4 | 0 | 0 | 1 | 0 | 7 | 2 | 0 | 0 | 20 | 6 | ||
| סך הכול | 275 | 184 | 22 | 20 | 21 | 11 | 69 | 43 | 2 | 2 | 390 | 260 | ||
| ברצלונה | 2021/2022 | לה ליגה | 4 | 1 | 1 | 0 | 5 | 1 | ||||||
| סך הכול בקריירה | 508 | 282 | 42 | 28 | 22 | 11 | 110 | 62 | 3 | 3 | 685 | 386 | ||
נבחרת לאומית[עריכת קוד מקור | עריכה]
נכון ל-25 באוקטובר 2021
| נבחרת ארגנטינה | ||
|---|---|---|
| שנה | הופעות | שערים |
| 2006 | 2 | 0 |
| 2007 | 4 | 1 |
| 2008 | 9 | 4 |
| 2009 | 6 | 2 |
| 2010 | 5 | 2 |
| 2011 | 8 | 5 |
| 2012 | 7 | 2 |
| 2013 | 8 | 5 |
| 2014 | 10 | 1 |
| 2015 | 10 | 10 |
| 2016 | 11 | 1 |
| 2017 | 4 | 2 |
| 2018 | 5 | 3 |
| 2019 | 8 | 3 |
| 2021 | 4 | 0 |
| סך הכול | 101 | 41 |
תארים[עריכת קוד מקור | עריכה]
קבוצתיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- גביע האינטרטוטו (1): 2007
- הליגה האירופית (1): 2009/10
- הסופר קאפ האירופי (1): 2010
- אליפות אנגליה (5): 2011/12, 2013/14, 2017/18, 2018/19, 2020/2021
- הגביע האנגלי (1): 2018/19
- גביע הליגה/גביע הפוטבול ליג (6): 2013/14, 2015/16, 2017/18, 2018/19, 2019/20, 2020/2021
- מגן הקהילה (3): 2012, 2018, 2019
נבחרת ארגנטינה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- קופה אמריקה: 2021
- מדליית זהב אולימפית (1): בייג'ינג 2008
- גביע העולם בכדורגל עד גיל 20 (2): 2005, 2007
אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- פרס נער הזהב של טוטוספורט: 2007
- פרס דון בלון לזר המצטיין בליגה הספרדית: 2008
- מלך השערים של הפרמייר ליג: 2014/15
חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אגוארו היה נשוי לבתו של דייגו מראדונה, ג'אנינה מראדונה, שילדה את בנם הבכור ב-12 במרץ 2009. בינואר 2013 הם התגרשו.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של סרחיו אגוארו
סרחיו אגוארו, ברשת החברתית פייסבוק
סרחיו אגוארו, ברשת החברתית טוויטר
סרחיו אגוארו, ברשת החברתית אינסטגרם
סרחיו אגוארו, סרטונים בערוץ היוטיוב- פרופיל, באתר Transfermarkt
- פרופיל, באתר Fussballdaten.de (בגרמנית)
- פרופיל, באתר Soccerway
- פרופיל, באתר BDFutbol
- פרופיל, באתר WorldFootball.net
- פרופיל, באתר National Football Teams
- פרופיל, באתר FootballDatabase.eu
- פרופיל, באתר ESPN
.svg){kind=icon}
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 Aguero: More than just a record goalscorer, באתר BBC, 2 בנובמבר 2017
- ^ סרחיו אגוארו עבר לסיטי תמורת 44 מיליון יורו, באתר ערוץ הספורט, 27 ביולי 2011
- ^ סיים עם שיא: 184 שערי ליגה לסרחיו אגוארו - ספורט 5, Sport5.co.il - אתר ערוץ הספורט
- ^ סרחיו אגוארו חתם לשנתיים בברצלונה: "הקבוצה הטובה בעולם" - וואלה! ספורט, וואלה!, 2021-05-31
| זוכי פרס נער הזהב | |
|---|---|
|
| מלך השערים של הליגה האנגלית | ||
|---|---|---|
| הליגה הראשונה של הפוטבול ליג (1889 - 1992) |
1889: גודל • 1890: רוס • 1891: סאות'וורת' • 1892: ג'. קמפבל • 1893: ג'. קמפבל • 1894: סאות'וורת' • 1895: ג'. קמפבל • 1896: ג'. ג'. קמפבל ובלומר • 1897: בלומר • 1898: ולדון • 1899: בלומר • 1900: גראטי • 1901: בלומר • 1902: סטל • 1903: רייבולד • 1904: בלומר • 1905: א. בראון • 1906: שפרד • 1907: יונג • 1908: וסט • 1909: פרימן • 1910: פרקינסון • 1911: שפרד • 1912: המפטון, הולי ומקלין • 1913: מקלין • 1914: אליוט • 1915: פארקר • 1920: מוריס • 1921: ג'. סמית' • 1922: וילסון • 1923: באקן • 1924: צ'דוויק • 1925: רוברטס • 1926: הארפר • 1927: טרוטר • 1928: דין • 1929: האלידיי • 1930: ווטסון • 1931: ורינג • 1932: דין • 1933: באוורס • 1934: באוורס • 1935: דרייק • 1936: ריצ'רדסון • 1937: סטיל • 1938: לוטון • 1939: לוטון • 1947: וסטקוט • 1948: רוק • 1949: מויר • 1950: ד. דייוויס • 1951: מורטנסן • 1952: רובלדו • 1953: ויימן • 1954: גלזארד • 1955: ר. אלן • 1956: לופטהאוס • 1957: צ'ארלס • 1958: ב. סמית' • 1959: גריבס • 1960: ויולט • 1961: גריבס • 1962: קרופורד וקיוון • 1963: גריבס • 1964: גריבס • 1965: מקאבוי וגריבס • 1966: אירווין • 1967: ר. דייוויס • 1968: בסט ור. דייוויס • 1969: גריבס • 1970: אסטל • 1971: ט. בראון • 1972: לי • 1973: רובסון • 1974: צ'אנון • 1975: מקדונלד • 1976: מקדוגל • 1977: גריי ומקדונלד • 1978: לטצ'פורד • 1979: וורטינגטון • 1980: בוייר • 1981: ארצ'יבלד וווית' • 1982: קיגן • 1983: בליסט • 1984: ראש • 1985: דיקסון וליניקר • 1986: ליניקר • 1987: ק. אלן • 1988: אולדרידג' • 1989: א. סמית' • 1990: ליניקר • 1991: א. סמית' • 1992: רייט | |
| פרמייר ליג (1993 - ) | 1993: שרינגהאם • 1994: קול • 1995: שירר • 1996: שירר • 1997: שירר • 1998: סאטון, דבלין ואואן • 1999: האסלביינק, אואן ויורק • 2000: פיליפס • 2001: האסלביינק • 2002: הנרי • 2003: ואן ניסטלרוי • 2004: הנרי • 2005: הנרי • 2006: הנרי • 2007: דרוגבה • 2008: כ. רונאלדו • 2009: אנלקה • 2010: דרוגבה • 2011: ברבאטוב וטבס • 2012: ואן פרסי • 2013: ואן פרסי • 2014: סוארס • 2015: אגוארו • 2016: קיין • 2017: קיין • 2018: סלאח • 2019: אובאמיינג, מאנה וסלאח • 2020: ורדי • 2021: קיין • 2022: סלאח וסון | |
- כדורגלנים ארגנטינאים
- חלוצי כדורגל ארגנטינאים
- כדורגלני אינדפנדיינטה
- כדורגלני אתלטיקו מדריד
- כדורגלני מנצ'סטר סיטי
- כדורגלני נבחרת ארגנטינה
- כדורגלנים באולימפיאדת בייג'ינג (2008)
- כדורגלני מונדיאל 2010
- כדורגלני קופה אמריקה 2011
- כדורגלני מונדיאל 2014
- כדורגלני קופה אמריקה 2015
- כדורגלני קופה אמריקה 2016
- כדורגלני מונדיאל 2018
- כדורגלני קופה אמריקה 2019
- כדורגלני קופה אמריקה 2021
- אלופים אולימפיים ארגנטינאים: כדורגל
- פורבס 30Under30
- כדורגלני ברצלונה
- ארגנטינאים שנולדו ב-1988