נושאים להט"בים במיתולוגיה ההינדואית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
האל ארוואן (ימין), היג'רות אלמנותיו של ארואן מקוננות את מותו (שמאל).

נושאים להט"ביים באפוסים הינדיים כוללים אלוהויות או גיבורים הינדים, שמתכונותיהם או התנהגותם ניתן להסיק שהם שייכים לקשת הלהט"בית, או שהם מוצגים כבעלי אלמנטים של שונות מגדרית ומיניות לא-הטרוסקסואלית. מקורות ספרותיים הינדיים מסורתיים אינם מדברים ישירות על הומוסקסואליות,[1] אך שינויי מין, מפגשים הומוארוטיים ודמויות אינטרסקס או בעלות מגדר שלישי קיימים לעיתים קרובות הן בסיפורים הדתיים המסורתיים כמו הוודות, המהבהרטה, הרמיאנה והפוראנות, והן בפולקלור המקומי.

באפוסים ההינדיים יש דוגמאות רבות לאלים המשנים מגדר, מתבטאים כמגדרים שונים בזמנים שונים, או משתלבים ליצירת יצורים אנדרוגיניים או הרמאפרודיים. ניתן למצוא אלים שמשנים מין או מתממשים כאווטאר של המין השני על מנת להקל על יחסי המין.[2][3][4][5] קיימות מספר דוגמאות של יצורים לא-אלוהיים שעוברים שינוי מין דרך פעולות האלים, כתוצאה מקללות או מברכות, או כתוצאה טבעית של גלגול נשמות.

אפוסים הינדיים מכילים מקרים רבים שבהם אינטראקציות מיניות משרתות מטרה לא מינית וקדושה, כאשר בחלק מהמקרים מדובר באינטראקציות חד מיניות. לעיתים האלים מגנים את האינטראקציות הללו אך בפעמים אחרות הן מתרחשות בברכתן.[6][7]

בנוסף לסיפורי מגדר ווריאציה מינית המקובלים בדרך כלל על ידי ההינדואיזם הקלאסי, חוקרים מודרניים ופעילים קווירים מצאו נושאים להט"ביים בטקסטים פחות מוכרים, או הסיקו את קיומם בסיפורים שבאופן מסורתי נחשבים ללא סאבטקסט הומוארוטי. ניתוחים כאלה גרמו לחילוקי דעות ביחס למשמעותם האמיתית של הסיפורים הקדומים.[8][9]

שונות מינית באלילים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיווה ופרוואטי בדמות ארדנהריסארה

אלוהויות רבות בהינדואיזם ובאפוסים הודיים מיוצגות גם כזכריות וגם כנקביות בתקופות שונות ובגלגולים שונים או מבטאות מאפיינים של שני המגדרים בבת אחת, כמו ארדנהארישווארה, שנוצר ממיזוג של האל שיווה עם אשתו פרוואטי, וגופו הוא זכרי לחלוטין בחציו הימני ונקבי לחלוטין בחציו השמאלי.[2] פירוש השם ארדנהארישווארה הוא "האדון שחציו אישה". צורה זו של שיווה מייצגת את "המכלול שהוא מעבר לדואליות", וקשורה לתקשורת בין בני תמותה לאלים ובין גברים ונשים.[3] מיזוג דומה מתרחש בין אלת היופי והשגשוג לקשמי לבעלה וישנו, ויוצרים את לקשמי-נראיינה ההרמפרודיטית או האנדרוגנית.[10]

בבהאגווטה פוראנה, וישנו לובש את הצורה של המכשפת, מוהיני, על מנת להערים על השדים ולגרום להם לוותר על אמריטה, סם החיים. בהמשך שיווה נמשך למוהיני ושופך את הזרע שלו על הסלעים, ואלו הופכים לזהב. בברמנדה פוראנה, אשתו של שיווה, פרוואטי, "תולה את ראשה בבושה" כשהיא רואה את מרדף בעלה אחר מוהיני. בכמה סיפורים שייווה מבקש מוישנו ללבוש שוב את צורת מוהיני כדי שיוכל לראות את השינוי בעצמו.[4] סיפורים שבהם שיווה מכיר את טבעה האמיתי של מוהיני, התפרשו כ"מרמזים על נזילות המגדר במשיכה מינית".[11]

בסיפור הפורני המאוחר יותר על מוצאה של האלה איאפה, וישנו עוטה את צורת מוהיני, נכנס להריון משיווה, ויולד את איאפה שאותה הוא נוטש בבושה. פטאנאיק, חוקר מיתולוגיה הינדית, כותב כי מוהיני לא נכנסה להריון, ואיאפה נוצרה מזרעו של שיווה, שאותו פלט לאחר שחיבק את מוהיני.[12] בגרסה אחרת, מלך פנדיאן, רג'אשחרה מפנטלאם, מאמץ את התינוקת.[5][13]

על פי גרסאות מסוימיות של המהבהרטה, האל קרישנה – גלגולו של וישנו – שינה צורה למוהיני והתחתן עם ארוואן. זאת כדי לתת לארוואן את ההזדמנות לחוות אהבה לפני מותו, כיוון שהתנדב להיות מוקרב. קרישנה נשאר באבל בצורת מוהיני במשך זמן מה לאחר מותו של ארוואן. נישואיהם ומותו של ארוואן מונצחים מדי שנה בטקס המכונה תאלי, שבמהלכו היג'רה מקבלים את תפקיד קרישנה-מוהיני ונישאים לארוואן בחתונה המונית, שלאחריהם נערך פסטיבל באורך שמונה-עשר ימים. הפסטיבל מסתיים בקבורה טקסית של ארוואן, ההיג'רה מתאבלים בכך שהם מכים את חזהם בריקודי פולחן, שוברים את צמידיהם ומחליפים לבגדי אבל לבנים. מנהג זה לא מוזכר בווידיאס ראמאיאנה.[14]

שונות מגדרית בגיבורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שינוי מין וקרוס-דרסינג מתרחשים גם באפוסים העוסקים בדמויות לא אלוהיות. דמות אחת כזו היא שיקאנדי, דמות במהאבאראטה. שיקנדי נולד במקור בתור ילדה בשם שיקנדיני כבת לדרופדה, מלך פנצ'לה. במהלך חייה הקודמים, שיקנדיני הייתה אישה בשם אמבה, שהגיבור בהישמה הפך ללא ראויה לחתן. מתוך מצבה הרעוע, אמבה נדרה נדרים, והאלים הגשימו את משאלתה לגרום למותו של בהישמה. אמבה נולדה אז מחדש כשיקנדיני. קול אלוהי אמר לדרופדה לגדל את שיקנדיני כבן ולכן דרופדה אימן אותה בלוחמה וסידר לה נישואים עם אישה. בערב החתונה, גילתה אשתו של שיקנדיני כי "בעלה" הוא בעצם אישה. שיקנדיני נמלט, ופגש יאקשה (סוג של רוחות טבע הנפוץ במיתולוגיה ההודית) שהחליף עימו את המין שלו. שיקנדיני חזר כגבר עם השם 'שיקאנדי' וניהל חיי נישואים מאושרים עם אשתו וילדיו. במהלך מלחמת קורוקסטרה, בהישמה זיהה אותו כאמבה שנולדה מחדש וסירב להילחם ב"אישה". ארג'ונה ניצל זאת והסתתר מאחורי שיקאנדי כדי להביס את בהישמה הבלתי מנוצח. בספרות היוונית, סריקנדי (שמה היווני של שיקנדיני) לעולם לא הופך לגבר - היא אישה שווה לגברים ואשתו של ארג'ונה.[15] לאחר מותו, הגבריות של שיקאנדי הועברה בחזרה ליאקשה.

פסל של ארג'ונה ברחוב באי באלי.

ארג'ונה עצמו גם הוא דוגמה לשונות מגדרית. כשארג'ונה סירב לחיזוריה, הנימפה אורוואשי קיללה את ארג'ונה - הוא יהפוך ל"קליבה", בן המין השלישי. קרישנה הבטיח לארג'ונה שקללה זו תשמש כתחפושת המושלמת עבור ארג'ונה במהלך שנת הגלות האחרונה שלו. ארג'ונה לקח את השם בריהנאלה והתלבש בבגדי נשים. כך ארג'ונה זכה לכניסה לעיר שנשלטה על ידי המלך וירטה, שם לימד את הנסיכה אוטארה ואת נשות חצרה את אומנויות המוזיקה, השירה והריקודים.[15][16] דוניגר מתאר את תלבושת הקרוס-דרסינג של ארג'ונה כמקור לקומדיה בסיפור, עם אזכורים ל"זרועותיו השעירות".[17] בפדמה פוראנה, ארג'ונה הופך גם פיזית לאישה כאשר היא מבקשת אישור לקחת חלק בריקוד המיסטי של קרישנה, שרק נשים יכולות להשתתף בו.

במספר טקסטים הינדיים מסורתיים, מופיע סיפורו של אילה, מלך שקולל על ידי שיווה ופרוואטי להחליף מגדר לסירוגין בין גבר ולבין אישה בכל חודש. לאחר החלפת מינו, אילה מאבד את הזיכרון שצבר בעת היותו שייך למגדר האחר. אילה מתחתנת עם בודהה (אל כוכב הלכת מרקורי) ואף על פי שבודהה יודע על המגדר המתחלף של אילה, הוא לא מספר לאילה הזכר על כך, והוא נשאר לא מודע לחייו כאישה. השניים חיים יחד רק כאשר אילה היא נקבה. בגרסה הראמאיאנה, אילה יולדת לבודהה בן, אם כי במהאבאראטה נקרא אילה גם אמו וגם אביו של הילד. לאחר לידה זו הקללה מתפוגגת, ואילה הופכת לחלוטין לגבר, שבהמשך מוליד מספר ילדים עם אשתו.[18][19][20] בגרסה אחרת, בודהה מתואר גם הוא כטרנסג'נדר.[21]

פטרונים של להט"בים ושל המין שלישי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהוצ'אר מאטה היא האלה הפטרונית של ההיג'רה .

אלוהויות רבות נתפשו כפטרונים של המגדר השלישי או בעלי נטייה הומוארוטית. חסות זו יכולה לנבוע מסיפורים אפיים על האלוהות, או ממנהגים וטקסים דתיים. לדוגמה, קונר וספרקס טוענים כי אלת האש, האהבה והמיניות, ארני, נקשרה לארוטיקה לסבית באמצעות טקסים לכבודה. למשל, טקס שבו שתי חתיכות עץ הנתפסות כנשיות, המכונות אדהרראני ואוטרראני, מתחככות זו בזו, דבר המדמה אינטראקציה לסבית רוחנית.[22] מקלות אלה נתפסים גם כהורים של האל אגני, שבריג ודה מזוהה כילד שנולד בשתי לידות, לשתי אמהות. אימותיו מזוהות כשמים וארץ. שתי האימהות, המכונות דיאוס ופריתווי מאוזכרות לעיתים גם כאחיות. בבהאגווטה פוראנה שני המקלות מתפרשים כשייכים למינים מנוגדים.[23]

בהוצ'ארה מאטה היא אלה פטרונית של החיג'רה. באיקונוגרפיה פופולרית היא נראית לעיתים קרובות רוכבת על תרנגול ונושאת חרב, קלשון וספר. סיפורים שונים קושרים בין בהוצ'ארה לסירוס או לשינויים אחרים במאפיינים המיניים הגופניים, לעיתים כתוצאה מקללות נגד גברים. ההערכה היא כי בהוצ'ארה היא אישה בת תמותה שהפכה לקדושה מעונה. באחד הסיפורים, בהוצ'ארה הותקפה על ידי שודד שמנסה לאנוס אותה, אך היא נוטלת את חרבו, כורתת את שדיה ומתה.[24][25] בסיפור אחר, בהוצ'ארה מקללת את בעלה כאשר היא תופסת אותו מתגנב ליער כדי לעסוק בהתנהגות הומוארוטית. באמצעות הקללה היא גורמת לאיברי המין שלו ליפול ומאלצת אותו להתלבש כאישה.[6]

סיפורים מקשרים את בהוצ'רה לשונות מגדרית גם לאחר שהיא הופכת לאלוהית. אפוס אחד נוגע למלך שהתפלל לבהוצ'ארה וביקש שיוולד לו בן. בהוצ'ארה נענתה, אך הנסיך הנולד גדל להיות עקר. לילה אחד הופיעה בהוצ'ארה בפני הנסיך בחלום והורתה לו לכרות את איברי מינו, ללבוש בגדי נשים ולהפוך למשרתה. מאמינים כי בהוצ'ארה ממשיכה לזהות גברים עקרים ומצווה עליהם לעשות זאת. אם הם מסרבים, היא מענישה אותם שבמשך שבעת גלגוליהם הבאים הם יהיו עקרים. אפוס זה הוא מקורו של פולחן בהוצ'ארה מאטה, שחסידיו נדרשים לסרס את עצמם ולהישאר פרושים.[26]

סמבה, בנו של קרישנה, הוא גם פטרון של סריסים, טרנסג'נדרים והומוארוטיות. סמבה מתלבש בבגדי נשים כדי ללעוג לאנשים ולהערים עליהם, וכדי שהוא יוכל להיכנס ביתר קלות לחברת הנשים ולפתותן.[27] במוזלה פוראנה מקולל סמבה, לבוש כאישה, לאחר שנחקר על ההיריון שלו. כתוצאה מהקללה, סמבה, אף על פי שנותר זכר, יולד מכתש ועלי מברזל.[28]

אגני, אל האש. תפקידו של אגני בקבלת קורבנות מקביל לקבלה שלו של זרע מאלים אחרים.

ספרות סנגאם[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרות סנגאם משתמשת במילה 'פדי' כדי להתייחס לאנשים שנולדו במצב של אינטרסקס, ומתייחסת גם לסוגים שונים של היג'רה. באופן דומה, הדמויות המפורסמות של תקופת סנגאם - המלך קופרונצ'וז'ן ופיסורנטהייאר - הן דוגמה נוספת לאוהבים מאותו המין. בנוסף, החברות בין המלך פארי למשורר קבילאר מוצגת כיותר מסתם ידידות. בספרות ניתן למצוא רמיזות ליריות המרמזות על הקשר האינטימי שהיה ביניהם.[29]

ניתוח ביקורתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקורות ספרותיים הינדיים מספרים מעט על הומוסקסואליות באופן ישיר. הומוארוטיות בטקסטים מסורתיים מוסווית לעיתים קרובות על ידי הקפדה על כללי מגדר וקאסטה קפדניים.[1] המחקר הביקורתי מסוכל עוד יותר בגלל היעדר מילים בסנסקריט לתפיסות מודרניות, כמו מילה המתארת הומוסקסואליות, אם כי קיימות מילים למעשים מיניים ספציפיים מאותו המין. טימות'י מרפי כותב כי חקירות מוקדמות על מיעוטים מיניים בתרבות ההינדית לא הצליחו לנתח סיפורים או יצירות אמנות המתארות מעשים מיניים חד-מיניים בין ישויות מיתולוגיות. הוא מתאר את המחקרים בנושאים להט"ביים בתרבות ההינדית כ"עדיין בחיתוליהם".[30]

גולדמן כתב על טרנססקסואליות בספרות ההינדית, ומציין שמעט תרבויות העניקו לתופעה מקום כה בולט בתחומי המיתולוגיה והדת כמו זו של הודו המסורתית. גולדמן מחשיב את המיתוסים הרבים הנוגעים לשינוי מגדרי כביטוי של תרבויות פטריארכליות המבקשות לשלוט במיניותן של נשים, אך כותב כי מיתוסים רבים מציגים הערכה חיובית של נשים ונשיות.[31] שינויים במגדר עשויים להיגרם על ידי אל או באמצעות שימוש בקסם, על מנת לרמות אחרים או כדי להקל על מפגש רומנטי. שינוי במגדר עשוי להתרחש גם באופן ספונטני בגלל שינויים באופי הרוחני או המוסרי של האדם, אם בחיים בודדים, או באמצעות גלגול נשמות.[32]

על פי האנציקלופדיה של האהבה בדתות העולם, תאורטיקנים קווירים ופעילים פירשו מחדש טקסטים עתיקים בחיפוש אחר דוגמאות למגוון מודלים מגדריים ומינים בהינדואיזם. מלומדים אלה כוללים את גיטה תדאני שניסתה לחשוף את הסאבטקסט הלסבי בטקסטים הודיים עתיקים, ורות ווניטה, שמנסה לאתר מופעים של אינטימיות חד-מינית בטקסטים חינוכיים ב"אהבה חד-מינית בהודו: קריאות מתוך ספרות והיסטוריה".[8][9]

כמה פרשנויות להט"ביות לסיפורים ודמויות פופולריות היו שנויות במחלוקת. הספר "גנזה: אדון המכשולים, אדון ההתחלות" מישם גישות פסיכואנליטיות על סיפורים הינדיים. בספר כתוב כי החדק של גנש מיצג פין רפוי, ואהבתו לממתקים מצביעה על רצון לבצע מין אוראלי הומוסקסואלי.[33] הסקת המסקנות של ספר זה, ויישום דומה של פסיכואנליזה לחקר ההינדואיזם, נחקרו על ידי אקדמאים מערביים והודיים, ביניהם אנטוניו דה ניקולאס, קרישנאן רמאסוואמי ושרה קלרוהוט אשר הצהירו כי הספר מבוסס על הצהרות מיסטיות ופסיכואנליטיות ופרשנויות שגויות.[34][35] הספר נודע לשמצה בהודו, עורר מחאות והביא להתנצלות פומבית מצד המו"לים ולהסרתו של הספר מהמדפים בהודו.[36]

המחקרים של וונדי דוניגר, המתמקדים בפרשנות של טקסטים הינדיים באמצעות פסיכואנליזה, מעוררים מחלוקת דומה ונמתחה עליהם ביקורת. דוניגר תוארה כגסת רוח, מגושמת מאוד ופוגעת בהיכלים הקדושים של אקדמאים בסנסקריט.[37][38][39][40] מיכאל ויצל, פרופסור לסנסקריט, אמר כי הידע של וונדי דוניגר על סנסקריט וודית פגום קשות.[41] ניקולאס קזנאס, אינדיאולוג אירופי, מתח ביקורת גם על יצירותיה של דוניגר וכתב כי נראה שדוניגר אובססיבית לפירוש אחד בלבד של מיתוסים - הפירוש המיני ביותר שאפשר להעלות על הדעת.[42]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Conner, Randy P.; Sparks, David Hatfield; Sparks, Mariya (1998). Cassell's Encyclopedia of Queer Myth, Symbol and Spirit. UK: Cassell. ISBN 0-304-70423-7. Conner, Randy P.; Sparks, David Hatfield; Sparks, Mariya (1998). Cassell's Encyclopedia of Queer Myth, Symbol and Spirit. UK: Cassell. ISBN 0-304-70423-7. Conner, Randy P.; Sparks, David Hatfield; Sparks, Mariya (1998). Cassell's Encyclopedia of Queer Myth, Symbol and Spirit. UK: Cassell. ISBN 0-304-70423-7.
  • Courtright, Paul B. (1989). Ganesa: Lord of Obstacles, Lord of Beginnings. Oxford University Press. ISBN 978-0-19-505742-3. Courtright, Paul B. (1989). Ganesa: Lord of Obstacles, Lord of Beginnings. Oxford University Press. ISBN 978-0-19-505742-3. Courtright, Paul B. (1989). Ganesa: Lord of Obstacles, Lord of Beginnings. Oxford University Press. ISBN 978-0-19-505742-3.
  • Das Wilhelm, Amara. Tritiya-Prakriti: People of the Third Sex. 2006: Xlibris Corporation. ISBN 978-1-4134-6420-7.{{cite book}}: תחזוקה - ציטוט: location (link) Das Wilhelm, Amara. Tritiya-Prakriti: People of the Third Sex. 2006: Xlibris Corporation. ISBN 978-1-4134-6420-7.{{cite book}}: תחזוקה - ציטוט: location (link) Das Wilhelm, Amara. Tritiya-Prakriti: People of the Third Sex. 2006: Xlibris Corporation. ISBN 978-1-4134-6420-7.{{cite book}}: תחזוקה - ציטוט: location (link) Das Wilhelm, Amara. Tritiya-Prakriti: People of the Third Sex. 2006: Xlibris Corporation. ISBN 978-1-4134-6420-7.{{cite book}}: תחזוקה - ציטוט: location (link) Das Wilhelm, Amara. Tritiya-Prakriti: People of the Third Sex. 2006: Xlibris Corporation. ISBN 978-1-4134-6420-7.{{cite book}}: תחזוקה - ציטוט: location (link)
  • Doniger, Wendy (1999). Splitting the difference: gender and myth in ancient Greece and India (Volumes 1996–1997 of Jordan lectures in comparative religion). University of Chicago Press. ISBN 978-0-226-15641-5. Doniger, Wendy (1999). Splitting the difference: gender and myth in ancient Greece and India (Volumes 1996–1997 of Jordan lectures in comparative religion). University of Chicago Press. ISBN 978-0-226-15641-5. Doniger, Wendy (1999). Splitting the difference: gender and myth in ancient Greece and India (Volumes 1996–1997 of Jordan lectures in comparative religion). University of Chicago Press. ISBN 978-0-226-15641-5.
  • Doniger O'Flaherty, Wendy (1987). Tales of sex and violence: folklore, sacrifice, and danger in the Jaiminīya Brāhmaṇa. Motilal Banarsidass. ISBN 978-81-208-0267-4. Doniger O'Flaherty, Wendy (1987). Tales of sex and violence: folklore, sacrifice, and danger in the Jaiminīya Brāhmaṇa. Motilal Banarsidass. ISBN 978-81-208-0267-4. Doniger O'Flaherty, Wendy (1987). Tales of sex and violence: folklore, sacrifice, and danger in the Jaiminīya Brāhmaṇa. Motilal Banarsidass. ISBN 978-81-208-0267-4.
  • Goldman, Robert P. (ביולי–בספטמבר 1993). "Transsexualism, gender, and anxiety in traditional India". The Journal of the American Oriental Society. The American Oriental Society. {{cite journal}}: (עזרה)
  • Greenberg, Yudit Kornberg (2007). Encyclopedia of Love in World Religions. ABC-CLIO. ISBN 978-1-85109-980-1. Greenberg, Yudit Kornberg (2007). Encyclopedia of Love in World Religions. ABC-CLIO. ISBN 978-1-85109-980-1. Greenberg, Yudit Kornberg (2007). Encyclopedia of Love in World Religions. ABC-CLIO. ISBN 978-1-85109-980-1.
  • Murphy, Timothy F. (2000). Reader's guide to lesbian and gay studies. Taylor & Francis. ISBN 978-1-57958-142-8. Murphy, Timothy F. (2000). Reader's guide to lesbian and gay studies. Taylor & Francis. ISBN 978-1-57958-142-8. Murphy, Timothy F. (2000). Reader's guide to lesbian and gay studies. Taylor & Francis. ISBN 978-1-57958-142-8.
  • Pattanaik, Devdutt (2001). The man who was a woman and other queer tales of Hindu lore. Routledge. ISBN 978-1-56023-181-3. Pattanaik, Devdutt (2001). The man who was a woman and other queer tales of Hindu lore. Routledge. ISBN 978-1-56023-181-3. Pattanaik, Devdutt (2001). The man who was a woman and other queer tales of Hindu lore. Routledge. ISBN 978-1-56023-181-3.
  • Penczak, Christopher (2003). Gay Witchcraft: Empowering the Tribe. Weiser. ISBN 978-1-57863-281-7. Penczak, Christopher (2003). Gay Witchcraft: Empowering the Tribe. Weiser. ISBN 978-1-57863-281-7. Penczak, Christopher (2003). Gay Witchcraft: Empowering the Tribe. Weiser. ISBN 978-1-57863-281-7.
  • Thadani, Giti (1996). Sakhiyani: lesbian desire in ancient and modern India. Cassell. ISBN 978-0-304-33452-0. Thadani, Giti (1996). Sakhiyani: lesbian desire in ancient and modern India. Cassell. ISBN 978-0-304-33452-0. Thadani, Giti (1996). Sakhiyani: lesbian desire in ancient and modern India. Cassell. ISBN 978-0-304-33452-0.
  • Vanita, Ruth; Kidwai, Saleem (2001). Same-sex love in India: readings from literature and history. Palgrave Macmillan. ISBN 978-0-312-29324-6. Vanita, Ruth; Kidwai, Saleem (2001). Same-sex love in India: readings from literature and history. Palgrave Macmillan. ISBN 978-0-312-29324-6. Vanita, Ruth; Kidwai, Saleem (2001). Same-sex love in India: readings from literature and history. Palgrave Macmillan. ISBN 978-0-312-29324-6.
  • Wilhelm, Amara Das (2004). Hindu Deities and the Third Sex. אורכב מ-המקור ב-2015-04-02. נבדק ב-2011-09-04.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 Morgan, Peggy; Lawton, Clive (2006). Ethical issues in six religious traditions. Edinburgh University Press. p. 15. ISBN 978-0-7486-2330-3.
  2. ^ 1 2 Conner & Sparks (1998), p. 305, "Shiva"
  3. ^ 1 2 Conner & Sparks (1998), p. 67, "Ardhanarishvara "
  4. ^ 1 2 Vanita & Kidwai (2001), p. 69
  5. ^ 1 2 Vanita & Kidwai (2001), p. 94
  6. ^ 1 2 Pattanaik (2001), p. 99
  7. ^ Vanita & Kidwai (2001), pp. 100–102.
  8. ^ 1 2 Greenberg, p. 307
  9. ^ 1 2 Vanita & Kidwai (2001)
  10. ^ Conner & Sparks (1998), p. 211, "Lakshmi"
  11. ^ Vanita & Kidwai (2001), p. 70
  12. ^ Pattanaik (2001), p. 76
  13. ^ Smith, B.L., p. 5, Legitimation of Power in South Asia
  14. ^ Canner & Sparks, p. 66, "Aravan"
  15. ^ 1 2 Conner & Sparks (1998), p. 68, "Arjuna"
  16. ^ Pattanaik (2001), p. 80
  17. ^ Doniger, p. 281
  18. ^ Vanita & Kidwai (2001), p. 18.
  19. ^ Pattanaik (2001), pp. 45–47
  20. ^ Conner & Sparks (1998), p. 183, "Ila/Sudyumna"
  21. ^ Pattanaik, Devdutt (2011). Jaya: An Illustrated Retelling of the Mahabharata. Penguin India. ISBN 9780143104254.
  22. ^ Conner & Sparks (1998), p. 66, "Arani".
  23. ^ Ruth Vanita, Saleem Kidwai, p. 14-16 Same-Sex Love in India: Readings from Literature and History
  24. ^ Conner & Sparks (1998), p. 81, "Bahucharamata"
  25. ^ Pattanaik (2001), p. 101
  26. ^ Abott, Elizabeth (2001). A History of Celibacy. Cambridge, MA, USA: Da Capo Press. p. 329. ISBN 0-306-81041-7.
  27. ^ Conner Sparks (1998), p. 303, "Shamba"
  28. ^ Chattopadhyaya, Bankim Chandra. Krishna Charitra. Pustak Mahal. pp. 165–166. ISBN 978-81-223-1035-1.
  29. ^ Shrikumar, A. (2013-10-18). "No more under siege". The Hindu. Chennai, India.
  30. ^ Murphy (2000), pp.281–282
  31. ^ Goldman, pp. 1–2
  32. ^ Goldman, p. 3
  33. ^ Courtright, pp. 110–125
  34. ^ Balagangadhara, S. N.; Sarah Claerhout (2008). "Are Dialogues Antidotes to Violence? Two Recent Examples from Hinduism Studies" (PDF). Journal for the Study of Religions and Ideologies. 7 (19): 118–143. אורכב מ-המקור (PDF) ב-2009-08-20. נבדק ב-2009-08-18. Such an explanation (...) requires compelling evidence before it can be considered true. The author,[Paul Courtright] of course, does not provide this because he thinks he is advancing a psychoanalytical ‘interpretation’ of Ganesa.
  35. ^ Antonio De Nicholas; Krishnan Ramaswamy; Aditi Banerjee. "Abusing Ganesha and Shiva". Invading the Sacred. Rupa & Co. pp. 53–59.
  36. ^ Sharma, Arvind (Spring 2004). "Hindus and Scholars". Religion in the News. Hartford, Connecticut, US: The Leonard E. Greenberg Center for the Study of Religion in Public Life,Trinity College. 7 (1). אורכב מ-המקור ב-2010-05-11. נבדק ב-2009-08-13.
  37. ^ BBC's article on Wendy Doniger
  38. ^ Invading the Sacred', p.24
  39. ^ Doniger O'Flaherty (1987)
  40. ^ Doniger (1999)
  41. ^ Invading the Sacred, p.66
  42. ^ Kazanas, Nicholas. Indo-European Deities and the Rgveda. Journal of Indo-European Studies, vol. 29, nos. 3–4 (Fall & Winter 2001), pp. 257–293. Footnote #14 on page 283.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=נושאים_להט%22בים_במיתולוגיה_ההינדואית&oldid=38455042"