נזמית
 נזמית | |
|---|---|
נזמית מקווקוות | |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | צומח |
| מערכה: | בעלי פרחים |
| מחלקה: | דו-פסיגיים |
| סדרה: | צינוראים |
| משפחה: | שפתניים |
| סוג: | נזמית |
| שם מדעי | |
 Lamiumלינאוס, 1753 | |
נזמית (שם מדעי: .Lamium L) הוא סוג צמחים עשבוניים חד-שנתיים או רב-שנתיים ממשפחת השפתניים. הסוג כולל כ-32 מינים, ו-20 תת-מינים, מתוכם 4 מיוצגים בצמחיית הבר של ארץ ישראל[1][2]. מיני הסוג נפוצים בחצי הכדור הצפוני. שמו ניתן לו בזכות דמיון הפרח לנזם. שם המשפחה נגזר משם הסוג האופייני והטיפוסי Lamium, כמקובל בטקסונומיה הבוטנית. חלק ממיני סוג זה מאפיינים בתי גידול מופרעים בקרבת האדם.
מיני סוג זה מאופיינים בעלים מאונים או משוננים ומחוספסים. הפרחים אופייניים למשפחת השפתניים בצורתם ובאבריהם אך שונים במספר מאפיינים. יוצאת דופן היא התכונה שפרחים רבים אינם נפתחים משלב הניצן, והפרח עובר האבקה עצמית בהיותם סגורים, מהם יכולים להתפתח זרעים פוריים. הפרודות זעירות, בעלי 3 מקצועות ועטופות בגביע משתייר.
מאפייני הסוג
[עריכת קוד מקור | עריכה]
מיני הנזמית הם צמחים עשבוניים חד-שנתי או רב-שנתי קרחים או מקריחים (בשונה מאשבל) ובעלי שערות פשוטות.
הגבעולים רְבוּעִים.
העלים נגדיים ופשוטים. העלים התחתונים בעלי פטוטרות והעליונים יושבים. הטרפים של עלי הגבעול והעלים המלווים את הפרחים משוננים או מאונים.
עלי התפרחת (החפים) לפעמים לבנים בקרבת בסיסם (בנזמית לבנה, אך לא בנזמית קטועה) ודומים לעלי הגבעול וארוכים ובולטים מהדור.
הפרחים ערוכים בדורים מדומים צפופים או רווחים לאורך הגבעול. בכל דּוּר 4 עד 20 פרחים.
הפרחים דו-מיניים, דו-שפתניים בבירור. לפעמים הפרחים אינם נפתחים והאבקה נעשית בתוך הפרח[3].
החפיות חסרות ואם קיימות אז הן דמויי מרצע או אזמל.
הגביע דמוי צינור או פעמון אינו דו-שפתני. הגביע בעל 5 עורקים (בשונה מנפית). הגביע בעל 5 שיניים, שוות זו לזו או בלתי שוות בצורתן. אורך כל שן גדולה מרוחבה. הגביע משתייר ומתפרה.
הכותרת דו-שפתנית בבירור. צינור הכותרת מורחב באופן פתאומי בחלקו העליון כעין שק או זפק ובולט מאוד מהגביע ואינו מכיל טבעת שערות (בשונה מאשבל), ואם הוא מכיל טבעת הרי העלים בעלי כתם לבן. השפה עליונה דמוית קובע, תמימה, מפורצת או בעלת 2 אונות. השפה התחתונה פרושה, בעל 3 אונות. האונות הצדדיות קצרות מאוד ודמויות שיניים או מעוגלות. האונה האמצעית משונצת מאוד בבסיסה (הולכת ומצטרר כלפי הבסיס) ולפעמים מחולקת לשתי אונות בקצה.
האבקנים שמספרם 4, אינם חבויים בצינור הכותרת, אך הם חבויים תחת השפה העליונה ואינם בולטים מתוך הכותרת או רק במעט. זוג האבקנים האחורי קצר מהזוג הקדמי (בשונה מנפית). המאבקים שעירים. אונות עמוד השחלה שוות זו לזו.
הפרי מסוג מפרדת בעלת 4 פרודות, שכל אחת ואחת מהן עטופה בנפרד בקטע של שחלה ובעלת 3 מקצועות חדים וקטומים (לא מעוגלים בשונה מאשבל) בראשן[4]. הפרודות הבשלות נפוצות בדרך כלל יחד עם הגביע המשתייר והמתפרה, שמתקשה לאחר ההבשלה, ולועו נסגר על ידי טבעת שערות.
מיני הסוג וזיהויים בשדה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ארבעה מיני נזמית מיוצגים בצמחיית הבר של ארץ ישראל (ולצדם מינים אפיזודיים או נכחדים). ניתן להבחין ביניהם בראש ובראשונה על פי צבע ודגם הפרחים, ובהמשך לפי מבנה העלים וצינור הכותרת. תכונות אבחנתיות נוספות, כגון מבנה חפיות הפרח או נוכחות טבעת שערות בלוע הכותרת אינן נכללות.
מינים בעלי פרחים לבנים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
נזמית לבנה היא מין חד-שנתי גבוה יותר מהמינים האחרים ומאופיינת בפרחים לבנים שאינם מפוספסים. עלי התפרחת העליונים נושאים לרוב כתמים לבנים ברורים, לפחות בחלקם.
נזמית מקווקוות (Lamium garganicum) מאופיינת בפרחים קטנים יחסית לבנים או ורודים-בהירים מאוד, המפוספסים והמוכתמים בארגמן, בעיקר על השפה התחתונה של הכותרת. חפיות הפרח גדולות יחסית ואורכן 7 עד 3 מ"מ. צינור הכותרת ישר מאוד, והשפה העליונה שסועה עמוק בראשה (בישראל) ופרושה כלפי מעלה, ואינה קמורה או תמימה. באונות הצדדיות של השפה התחתונה חסרה שן דמוית-סיכה לבנה (באורך כ-2 עד 4 מ"מ). צבע המאבקים צהבהב-לבן, וצבע האבקה צהוב בהיר. בהיעדר פרחים ניתן לזהותה לפי העלים העליונים המלווים את התפרחיות, שהם יושבים וחסרי כתמים לבנים בולטים, וכן לפי גבעול משתרע המתעקם ומתפתל קלות.
תיאור זה נועד בראש ובראשונה להבחנה בין נזמית מקווקוות לבין שאר מיני הסוג, ובמיוחד בינה לבין נזמית קטועה, החולקות תחומי תפוצה חופפים; להבחנה ביניהן ראו בהמשך הפרק.
מינים בעלי פרחים ורודים או ארגמניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]נזמית קטועה מאופיינת בגבעולים זקופים מקבילים זה לזה, בעלים עליונים שאינם לופתים את הגבעול. הפרחים ורודים וגדולים יחסית עם חפיות זעירות (1 עד 2 מ"מ), צינור הכותרת מתעקל, השפה העליונה של הכותרת קמורה ותמימה. בכל אחת מהאונות הצדדיות של שפת הכותרת התחתונה מופיעה שן דמוית סיכה לבנה באורך 2 עד 4 מ"מ. צבע המאבקים צהוב וצבע האבקה כתום. בהיעדר פרחים ניתן לזהותה לפי העלים העליונים נישאים על פטוטרות ונושאים כתמים לבנים, בעיקר בעונת החורף.
נזמית לופתת מאופיינת בעלים עליונים הלופתים את הגבעול. צינור הכותרת ישר, ארוך מאוד ובולט בבירור מן הגביע.
נזמית מזרחית מאופיינת בעלים עליונים שאינם לופתים את הגבעול ובצינור כותרת ישר שאינו בולט מן הגביע. הפרחים ארגמניים ובולטים, ואילו עלי התפרחת ירוקים.
נזמית ארגמנית מאופיינת בעלים עליונים שאינם לופתים את הגבעול. צינור הכותרת ישר שאינו בולט מן הגביע. הפרחים ורודים-ארגמניים צנועים, ועלי התפרחת העליונים ארגמניים.
נזמית קטועה (נזמית הכתמים)
[עריכת קוד מקור | עריכה]נִזְמִית קְטוּעָה או נִזְמִית הַכְּתָמִים (שם מדעי: Lamium maculatum)[5] - עשב רב-שנתי בן-חלוף בעל קנה שורש ונדיר מאוד גם בחרמון מקום גדולו. גובהו 30 עד 50 ס"מ. העלים בעלי פטוטרת דקה. העלים העליונים של התפרחת אינם לבנים בבסיסם. הגביע דמויי פעמון. צינור הכותרת עם טבעת שערות בתוכו. צבע הכותרת ורוד, העלים תמיד ירוקים.
נזמית קטועה היא מין רחב תפוצה שמוצאו באירואסיה הממוזגת. תחום תפוצתה הטבעי משתרע ברוב חלקי אירופה – מצפון וממערב היבשת ועד דרומה ומזרחה – וממשיך מזרחה דרך הקווקז ומערב ומרכז אסיה, עד צפון סין. במפה ניכרת תפוצה רציפה באזורי האקלים הממוזג של אירואסיה, עם אוכלוסיות מבודדות או משניות באזורים מסוימים במערב אירופה, המייצגות ככל הנראה תפוצה משנית או התפשטות בעקבות פעילות האדם. המין הובא והופץ בבריטניה ובניו זילנד, ונמצא כצמח שברח מגידול גם בקנדה ובארצות הברית. נזמית קטועה תועדה עד גובה של כ-2,000 מ' מעל פני הים.
במזרח הים התיכון מופיע המין בשוליים הדרומיים של תחום תפוצתו, ובישראל תועד רק באזור החרמון, והוא נחשב למין נדיר מאוד בקצה תפוצתו הדרומי – ישראל. היא אינה מוכרת מרמת הגולן או מאזורים נמוכים יותר. היא גדלה על מחשופים של סלעים קשים במקומות לחים ומוצלים. הפריחה באביב מסוף ינואר ועד תחילת יוני[6][7][8][9].
נזמית קטועה הוא מין רב-שונות בטבע: גודל העלים וצורתם, אורך הפטוטרות, שעירות הצמח וצבע הפרחים עשויים להשתנות במידה רבה, ואף בתוך אותה אוכלוסייה. הכתמים שעל העלים העניקו לצמח הן את שמו העממי והן את שמו המדעי (maculatum = מנוקד, מוכתם). בטבע מופיעים הכתמים הלבנים על העלים בעיקר בעונת החורף. הכתמים הבהירים שעל עלי נזמית קטועה מקנים לה מראה נוי אטרקטיבי, ובשילוב פרחיה הסגולים הגדולים ניתן להבחין בה בקלות לעומת סרפד מצוי (Urtica dioica). תכונות נוי אלו הפכו את נזמית קטועה לצמח גנני פופולרי, וכיום קיימים זנים תרבותיים רבים, שעליהם דקורטיביים בהרבה מאלה של צמחי הבר.
נזמית לבנה
[עריכת קוד מקור | עריכה]נִזְמִית לְבָנָה (Lamium moschatum Mill.) היא עשב חד-שנתי, שגובהו 30 עד 60 ס"מ, הגדל בצפיפות ולעיתים גם כפרטים בודדים. העלים נגדיים ופשוטים, ואינם לופתים את הגבעול. טרפי העלים דמויי ביצה או כמעט משולשים (דמויי עלי סרפד), בסיסם דמוי לב ושפתם משוננת בשינון מסורי עמוק. על פי רוב העלים העליונים, שבחיקם הפרחים, בעלי כתמים לבנים בבסיסם וירוקים בקצה העליון.
הפרחים ערוכים בצפיפות בתפרחות של דורים מדומים; אורכם 12–15 מ"מ, צבעם לבן והם שעירים מבחוץ, ובייחוד השפה העליונה של הכותרת. האבקנים כתומים ובולטים על רקע הצבע הבהיר של הכותרת. הפרודות חלקות.
נזמית לבנה נפוצה בעיקר בחבל הים-תיכוני של ישראל. תחום תפוצתה הטבעי משתרע באיי מזרח הים האגאי, בכרתים ובקפריסין, ומיוון דרך טורקיה אל לבנון–סוריה, ירדן וישראל. בישראל גדל אחד משני תת-המינים של נזמית לבנה – תת-מין קטן-פרחים (Lamium moschatum subsp. micranthum), שתפוצתו מצומצמת ומשתרעת מדרום טורקיה, דרך סוריה–לבנון, ועד מערב ירדן וישראל.
זהו צמח נפוץ הגדל בבתי גידול המופרעים בידי האדם, בקרקעות עשירות בחנקן, ולעיתים קרובות גם במקומות מוצלים.
תקופת הפריחה חלה בחורף ובאביב, מינואר ועד מאי.
נזמית לופתת
[עריכת קוד מקור | עריכה]נִזְמִית לוֹפֶתֶת (Lamium amplexicaule) היא צמח עשבוני חד־שנתי, נמוך יחסית לשאר מיני הסוג. העלים העליונים (הקרובים לפרחים) לופתים את הגבעול, ומכאן שם המין. צינור הכותרת ארוך מאוד וישר, ובולט מן הגביע. צבע הפרחים לרוב ורוד–ארגמני, ולעיתים נדירות לבן.
המין נפוץ בחבל הים-תיכוני של ישראל מן החרמון ועד צפון הנגב, גדל בבתי גידול מופרעים ונחשב למין מלווה אדם. פריחתו מוקדמת, מסוף נובמבר ועד תחילת מאי, והוא משגשג בטמפרטורות נמוכות.
ראו הרחבה בערך המורחב: נזמית לופתת.
תת-מינים וזנים
[עריכת קוד מקור | עריכה]לנזמית לופתת שני תת-מינים. תת-מין טיפוסי (Lamium amplexicaule subsp. amplexicaule) הוא התת-מין הנפוץ והרחב ביותר, והוא המיוצג בצמחיית הבר של ארץ ישראל. מלבדו מוכר תת-מין נוסף, שתפוצתו מוגבלת לאזורים הממוזגים של צפון-מערב אפריקה, בעיקר במרוקו ובאלג'יריה.
בתוך המין תוארו לפחות ארבעה זנים, המבוססים על הבדלים במבנה העלים, בגוון הכותרת ובמאפייני הפרח. אחד הזנים הבולטים הוא: נזמית לופתת מזן ארם-צובא או בשמו האחר זן אלפיני (Lamium amplexicaule var. aleppicum) הוא זן חד-שנתי הגדל ברום החרמון. תפוצתו העולמית היא דרום מזרח טורקיה, עיראק, איראן, סוריה ולבנון.
נזמית מקווקוות
[עריכת קוד מקור | עריכה]נִזְמִית מְקֻוְקֶוֶת (Lamium garganicum היא עשב רב-שנתי זקוף, ים-תיכוני, הנחשב לנדיר בישראל. גובה גבעוליו מגיע עד כ-40 ס"מ. פרחיה גדולים יחסית למיני נזמית אחרים (עד כ-4 ס"מ)וורדרדים. בהרי לבנון ישנו תת-מין שפרחיו לבנים[10]. השפה התחתונה של הכותרת מעוטרת בפסים (“קווים”) ובכתמים ארגמניים, ואילו השפה העליונה סדוקה לשתי אונות. העלים דמויי ביצה, בבסיסם דמויי לב ושפתם חרוקה. צינור הכותרת חסר טבעת שערות בתוכו.
תחום תפוצתה של נזמית מקווקוות רחב בהרבה מכפי שסברו בעבר. לצד תפוצה נרחבת באגן הים התיכון, משתרע תחום תפוצתה מזרחה דרך אנטוליה והקווקז ועד איראן ומרכז אסיה. המין גדל בעיקר באזורים ממוזגים והרריים, ואינו מוגבל לאקלים ים-תיכוני צר. המין כולל 3 תת-מינים ושני זנים ותפוצתו רחבה. בישראל מצוי תת-מין טיפוסי (Lamium garganicum subsp. garganicum)[11].
בישראל מצויה נזמית מקווקוות בשוליים הדרומיים של תחום תפוצתה, והיא נדירה ומוגבלת לאזורים הרריים מוצלים בגליל העליון, בחרמון ובמעט אתרים ברמת הגולן. צמח של אזורים ממוזגים–הרריים. עם העדפה לחורש הררי, סלעים מוצלים, טמפרטורות מתונות, גם מחוץ לאקלים ים-תיכוני קלאסי.
בית גידולה הטיפוסי הוא מקומות מוצלים, והיא אופיינית לתת-היער ההררי של האגן המזרחי של הים התיכון. הצמח גדל בצל חורש או חורשה, וכן במקומות סלעיים. בחרמון היא מצויה מרום של כ-1,000 מ' ועד כ-2,500 מ', ובעיקר בתחום חגורת היער ההררי, המורכבת בעיקר ממיני אלונים ומוורבניים. מאחר שבחרמון נכרת היער ודוכא ברוב שטחה של חגורת היער ההררי, תפסה לה הנזמית גומחה אקולוגית חלופית בעלת תכונות דומות, כגון צל סלעים ומרגלות טרשים[12].
הפריחה מסוף מרץ ועד תחילת יוני.
מינים אקראיים או שנכחדו
[עריכת קוד מקור | עריכה]- נִזְמִית אַרְגְּמָנִית (.Lamium purpureum L) - עשב חד-שנתי נדיר מאוד ואפיזודי (חולף) בישראל. תפרחותיו העשויות דורי פרחים ורודים, היוצאים מבין חפים ארגמניים-סגולים. לעלים העליונים, שבסביבת התפרחות יש פטוטרות (בשונה מעליה העליונים של נזמית לופתת שהן חסרי פטוטרות וחובקים את הגבעול). צינור הכותרת עבה וקצר יותר, כמעט שאינו בולט מן הגביע (בשונה מצינור הכותרת של נזמית לופתת שהוא דק וארוך ובולט מן הגביע). בישראל נמצאה אוכלוסייה של נזמית ארגמנית לראשונה בחורף שנת 2015, בשולי חורש לח בקיבוץ הגושרים[13][14]. מין זה אפיזודי (חולף) בישראל, ועדיין נחשב לגר. רק בשנת 2032 הוא יחשב לחלק מצמחיית הבר של ישראל, אם הוא ישרוד עד אז[15].
- נִזְמִית מִזְרָחִית (Lamium orientale E.H.L. Krause) היא צמח עשבוני חד-שנתי, שכנראה נכחד מהרי יהודה, לאחר שלא תועד שם במשך עשרות שנים. בעבר נכלל המין בסוג וידמניה ונקרא וִידֵמַנְיָה מִזְרָחִית (Wiedemannia orientalis Fisch. & C.A. Mey.)[16][16]. תחום תפוצתו הטבעי משתרע מטורקיה ועד לבנון[17].
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
נזמית, באתר ITIS (באנגלית)
נזמית, באתר המרכז הלאומי למידע ביוטכנולוגי (באנגלית)
נזמית, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)- נזמית, באתר צמחיית ישראל וסביבתה
- נזמית, באתר Tropicos (באנגלית)
נזמית, באתר GBIF (באנגלית)
נזמית, באתר האינדקס הבין-לאומי לשמות צמחים (באנגלית)
נזמית, באתר iNaturalist (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ↑ .Lamium L, WFO: World Flora Online. Published on the Internet
- ↑ .Lamium L, POWO plants of the World Online. Published on the Internet
- ↑ נעמי פינברון-דותן, אבינעם דנין, המגדיר לצמחי בר בארץ ישראל, ירושלים: כנה, 1998, עמ' 566-577
- ↑ מיכאלי זהרי, מגדיר חדש לצמחי ישראל, מהדורה חדשה ומורחבת, תל אביב: עם עובד, 1998, עמ' 393-4
- ↑ שמה המדעי של נזמית קטועה לא שונתה בשל אי-הסכמה בין הבוטנאים הן באתר "צמח השדה" והן באתר "צמחיית ישראל ברשת".
- ↑ אבי שמידע, שמואל מזר, עוז גולן, מרים מילוא, הגר לשנר, נזמית הכתמים Lamium maculatum – מין חדש לישראל, ועל הסוג נזמית בישראל ובעולם, באתר כלנית - כתב-עת לצמחי ישראל, 4-2018
- ↑ שמידע א, נזמית הכתמים Lamium maculatum פורחת ביער אודם, באתר כלנית כתב-עת לצמחי ישראל, 2019
- ↑ נזמית קטועה, באתר צמח השדה
- ↑ נזמית קטועה, באתר צמחיית ישראל ברשת
- ↑ [Lamium garganicum subsp. striatum https://powo.science.kew.org/taxon/urn:lsid:ipni.org:names:77189534-1], POWO plants of the World Online. Published on the Internet
- ↑ Lamium garganicum subsp. garganicum, POWO plants of the World Online. Published on the Internet
- ↑ וולטר פרגסון, אבי שמידע, הזר ווד, מכה לבנה, בין שלגי חרמון, משרד הבטחון - ההוצאה לאור ורשות שמורות הטבע רמת גן, בין שלגי חרמון, רמת גן: משרד הבטחון - ההוצאה לאור ורשות שמורות הטבע רמת גן, עמ' 80
- ↑ דרור מלמד, נזמית ארגמנית, באתר צמח השדה
- ↑ דרור מלמד, אורי פרגמן-ספיר, נזמית ארגמנית – צמח חדש לישראל, באתר כלנית - כתב-עת לצמחי ישראל, 5-2015
- ↑ מדברי ד"ר אורי פרגמן-ספיר
- ↑ נזמית מזרחית, באתר צמחיית ישראל ברשת
- ↑ Lamium orientale (Fisch. & C.A.Mey.) E.H.L.Krause, POWO plants of the World Online. Published on the Internet
