נחמן נתן קורונל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
נחמן נתן קורונל

הרב נחמן נתן קורונל (ה'תק"ע; 1810 - כ"ז באב ה'תר"ן; 1890) היה מגדולי ירושלים במאה ה-19[1], תלמיד חכם ועסקן ציבורי רב פעלים, שד"ר, חוקר ומחבר ספרים. חותנו של רבי יהושע צבי מיכל שפירא.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד באמסטרדם לרבי דוד קורונל, בן לעדה הספרדית בעיר, ולאמו שהייתה מן הקהילה האשכנזית. למד בתלמוד תורה "עץ חיים" של הקהילה הספרדית, וכן למד אצל גדולי הרבנים האשכנזים באמסטרדם ובהאג. היה תלמידו ומקורבו של רבי צבי הירש לעהרן.

בשנת תק"ץ (1830), בהיותו כבן עשרים, עלה לארץ ישראל והתיישב בצפת. בי"א באב תקצ"ה (1835) נישא לשפרה בריינדל, בת למשפחה אשכנזית מהיישוב הישן. אמה דינה הייתה בתו של רבי דוד צבי אוירבך, שהיה אב"ד בעיר קרמניץ, צאצא של החכם צבי. לאחר רעידת האדמה בצפת, בשנת תרצ"ז (1837), עבר עם משפחתו לירושלים.

יחד עם ידידו רבי יהוסף שוורץ בעל "תבואות הארץ" עסק בתורת הנסתר, מפי גדולי חכמי ישיבת המקובלים בית אל בעיר העתיקה.

נפטר בירושלים, ונקבר בהר הזיתים.

פועלו הציבורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבי נחמן נתן קורונל פעל רבות בביסוס מעמדם ובגיוס תמיכה כלכלית עבור בני התורה וחכמי הישיבות בירושלים, ולשם כך שהה תקופות ארוכות בנדודים מעבר לים. כמו כן היה ממייסדי שכונת בתי מחסה בעיר העתיקה, בשנת תרכ"ד (1864).

השקפה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקביל לפעלו הרב למען ארץ ישראל והיישוב היהודי, התנגד נמרצות לרעיון גאולת ארץ ישראל בידי אדם ויצא למערכה חריפה כנגד הארגונים שדגלו בעלייה לארץ ישראל. בהקדמה ל"חמישה קונטרסים" שהוציא, הוא כותב: "בעולם ניכרת תנועה לשיבת ציון ולקרב את הגאולה", אולם הוא מדגיש כי בספרים הקדמונים מובא כי הגאולה לא תבוא בדרך הטבע אלא רק על ידי קיום מצוות ולימוד תורה. היה זה המניע שעמד מאחורי פעילותו הנמרצת "לחזק את לומדי התורה, להחזיר עטרה ליושנה, על יסוד בעלי התלמוד והמדרש אשר מפיהם אנו חיים".

פועלו הספרותי-תורני[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבי נחמן נתן קורונל היה אחד מגדולי החוקרים התורניים במאה ה-19. עסק ברכישת כתבי יד קדמונים והתמסר לפענוחם, ההדרתם והוצאתם לאור. בין השאר חיבר את הספר "בית נתן" המכיל שינויי נוסחאות במסכת ברכות על פי כתב יד קדמון. הספר יצא בווינה בשנת תרי"ד (1854), והוא קיבל עליו אות כבוד מקיסר אוסטריה פרנץ יוזף על "חכמה ומלאכת מחשבת". כמו כן חיבר את הספר "זכר נתן" הכולל דינים והנהגות לעוברי דרכים. מלבד הספרים הרבים שהוציא לאור, השאיר אחריו עוד שמונה ספרים של כתבי יד של ראשונים, ערוכים ומסודרים לדפוס, שלא הספיק להוציאם לאור בחייו.

רשימת הספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "מגדולי ירושלים" - מאת יעקב גליס