ניו קידס און דה בלוק

ניו קידס און דה בלוק
**New Kids on the Block**
	הלהקה בהופעה, 2008
מקום הקמה	בוסטון
מוקד פעילות	בוסטון, מסצ'וסטס, ארצות הברית
תקופת הפעילות	1984–1994 ; 2008
סוגה	פופ, R&B, היפ הופ, דאנס, טין פופ, ניו ג'ק סווינג
חברת תקליטים	Columbia Records ; Interscope Records
פרסים והוקרה	Smash Hits Poll Winners Party (1992); פרס גראמי לסרט המוזיקלי הטוב ביותר (1990); Kids' Choice Award for Favorite Male Artist (1990); Kids' Choice Award for Favorite Song (1990); פרס המוזיקה של בילבורד (1990); פרס המוזיקה האמריקאית לפופ/רוק של להקה/צמד/קבוצה (1990); Boston Music Awards (1989, 1990, 1991, 2008); פרס המוזיקה האמריקאית לאלבום הפופ/רוק האהוב (1990); כוכב בשדרת הכוכבים בהוליווד ;
	האתר הרשמי של הלהקה
	פרופיל ב-IMDb
חברים
	דוני וולברג ; דני ווד; ג'ורדן נייט; ג'ונתן נייט; ג'ואי מקנטייר
חברים לשעבר
	מארק וולברג; ג'יימי קלי

ניו קידס און דה בלוק (באנגלית: New Kids on the Block, בראשי תיבות: NKOTB, בתרגום: ילדים חדשים בשכונה) היא להקת בנים אמריקאית מבוסטון, מסצ'וסטס, שהייתה פעילה בשנות ה-80 וה-90 של המאה ה-20, והתאחדה שוב ב-2008. במהלך פעילותה נמכרו כ-80 מיליון תקליטים של הלהקה ברחבי העולם, וב-1990 היא זכתה בשני פרסי המוזיקה האמריקאית - בקטגוריות "להקת הפופ הטובה ביותר של השנה" ו"אלבום הפופ הטוב ביותר של השנה".

היסטוריה

הלהקה נוסדה ב-1984 על ידי המפיק מוריס סטאר. היא כוללת את האחים ג'ורדן וג'ונתן נייט, ג'ואי מקינטייר, דוני וולברג ודני ווד. ב-1986 יצא אלבום הבכורה של הלהקה, "New Kids on the Block", אך הסינגלים מתוכו לא זכו להצלחה. האלבום השני, "Hangin' Tough", יצא ב-1988 וזכה להצלחה בהשמעות הרדיו וב-MTV ובמכירות, במיוחד הסינגלים "Please Don't Go Girl",‏ "You Got It (The Right Stuff)",‏ "I'll Be Loving You (Forever)",‏ "Cover Girl" ו-"Didn't I (Blow Your Mind This Time)".

ב-1990 הגיעה הלהקה לשיא הפופולריות שלה, לאחר יציאת האלבום "Step by Step", שנמכר בכ-20 מיליון עותקים והגיע למעמד של אלבום פלטינה משולש. מחצית משירי האלבום נכתבו או הופקו על ידי חברי הלהקה עצמם. מתוכו זכו להצלחה הסינגלים "Step by Step",‏ "Tonight", ו-"Let's Try It Again". בתקופה זו הופיעו חברי הלהקה בכ-200 הופעות בשנה. ההכנסות ממכירת מוצרים נלווים (כגון חולצות, בובות וכפתורים עם סמל הלהקה ודמויות חבריה) הגיעו לכ-400 מיליון דולר ב-1991.

ב-1992 הואשמה הלהקה על ידי גרגורי מקפירסון, אחד המפיקים, כי היא משתמשת בליפ-סינק (התאמת שפתיים לקול) של המפיק הראשי, מוריס סטאר, במהלך הופעותיה. הלהקה קטעה את סיבוב ההופעות והתארחה בתוכנית טלוויזיה בה שרו בשידור חי ולא היה שימוש בליפ-סינק, אך בראיון שנערך לאחר מכן הודו חבריה כי לעיתים הם משתמשים בהקלטות-רקע בחלק מהופעותיהם. מקפירסון והלהקה הגישו תביעות משפטיות הדדיות, אך הסירו אותן לאחר מספר חודשים. בתקופה זו התגלעו קשיים וחיכוכים בקרב חברי הלהקה, והם נפרדו מסטאר. במקביל חלה ירידה במכירות, בין השאר בשל שינויים באופנה המוזיקלית, שנטתה לכיוון ראפ וגראנג'.

ב-1994 יצא אלבומם "Face the Music", שכמעט כל שיריו נכתבו או הופקו על ידי חברי הלהקה עצמם. מתוכו יצאו הסינגלים "Dirty Dawg" ו-"Never Let You Go", אך דירוגיהם במצעדי הסינגלים היו נמוכים. למרות מספר ביקורות חיוביות על האלבום, מכירותיו היו נמוכות. גם מכירות הכרטיסים להופעות ירדו, והלהקה הופיעה באולמות קטנים יותר. בהמשך אותה שנה עזב ג'ונתן נייט את הלהקה לאחר מספר התקפי פאניקה וחרדה, וזמן קצר אחר כך החליטו ארבעת החברים הנותרים לפרק את הלהקה.

בהמשך נעשו מספר ניסיונות לאיחוד, אך רק ב-2007 הקליטו חברי הלהקה ביחד בסתר אלבום חדש, "The Block", שיצא ב-2008 ולווה במסע הופעות. ב-2011–2012 יצאו למסע הופעות משותף עם להקת הבנים בקסטריט בויז, והוציאו את האלבום המשותף "NKOTBSB", שכלל להיטים של כל אחת מהלהקות וכן שני שירים חדשים שהקליטו שתיהן יחדיו, "All in My Head" ו-"Don't Turn Out the Lights". שתי הלהקות זכו לכוכב בשדרת הכוכבים של הוליווד ב-2013.

ב-17 במאי 2024 הוציאה הלהקה את אלבום האולפן השמיני שלה, Still Kids. האלבום כולל שיתופים פעולה עם די ג'יי ג'אזי ג'ף וטיילור דאייני. הוא הגיע למקום ה-56 במצעד הבילבורד 200.^[1]