Twenty One Pilots

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
Gnome-colors-edit-find-replace.svg
יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
Gnome-colors-emblem-development.svg
ערך זה נמצא בתהליך עבודה מתמשך ובפרט מתבצע שכתוב והרחבת הערך. הערך פתוח לעריכה.
אתם מוזמנים לבצע עריכה לשונית, ויקיזציה וסגנון לפסקאות שנכתבו, וכמו כן לעזור להרחיב ולהשלים את הערך.
Twenty One Pilots
Twentyone Pilots at Press conference of Soundbox in Bangkok.JPG
מוקד פעילות קולומבוס, אוהיו, ארצות הברית
תקופת הפעילות 2009–הווה (כ־12 שנים)
סוגה היפ הופ אלטרנטיבי, אלקטרופופ, אינדי פופ, רוק, ראפ, אינדי, רוק אלטרנטיבי
כלי נגינה יוקולילי, גיטרה, תופים, חצוצרה, אלקטרוניקה, פסנתר, אורגן חשמלי, בס
חברת תקליטים Fueled by Ramen
twentyonepilots.com
חברים
טיילר ג'וזף
ג'וש דאן
חברים לשעבר
ניק תומאס
כריס סלי
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

Twenty One Pilots (נכתב באותיות קטנות בלבד או כ-twenty øne piløts, בתרגום לעברית: עשרים ואחד טייסים) הוא צמד מוזיקלי זוכה פרס גראמי מאוהיו, ארצות הברית. את הלהקה הקים ב-2009 הסולן טיילר ג'וזף, יחד עם ניק תומאס וכריס סלי, שעזבו ב-2011. באותו הזמן הצטרף אל הלהקה המתופף ג'וש דאן, ומאז הוא וג'וזף פועלים יחד כצמד.

הלהקה, שהחלה את דרכה בסטודיו מאולתר שבמחסן, הוציאה שני אלבומים באופן עצמאי, "Twenty One Pilots" ב-2009 ו-"Regional at Best" ב-2011. בשנת 2012 הוחתמה הלהקה בחברת התקליטים Fueled by Ramen, ושנה לאחר מכן שחררה את אלבום האולפן הראשון שלה "Vessel" שזכה להערכה רבה. פריצת הדרך המרכזית של הלהקה התרחשה עם יציאת האלבום הרביעי "Blurryface" בשנת 2015, יחד עם הסינגלים המצליחים מתוכו "Stressed Out" ו-"Ride". הסינגל "Heathens" ששוחרר שנה לאחר מכן, הפך את הלהקה לשוברת שיאים במצעד הבילבורד הוט 100 האמריקאי, לאחר שהגיע יחד עם הסינגל "Ride" אל חמשת המקומות הראשונים. האלבום החמישי של הלהקה "Trench" שוחרר בשנת 2018, והאלבום הבא אחריו "Scaled And Icy" צפוי לצאת ב-21 במאי 2021.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

2010–2009: הקמת הלהקה והאלבום Twenty One Pilots[עריכת קוד מקור | עריכה]

טיילר ג'וזף התעניין בכדורסל מגיל צעיר, ונהג לשחק בעיר הולדתו קולומבוס, אוהיו, שם פגש את ניק תומאס לראשונה.[1] בהמשך עבר תומאס לחטיבת הביניים בה למד ג'וזף, והשניים הפכו לחברים.[2][3] ג'וזף, שמצא בארונו מקלדת אלקטרונית ישנה שהביאה לו אמו לחג המולד, החל לנגן ולחקות מנגינות ששמע ברדיו. בשנים 2007-2008, כשהיה בכיתה י"ב, הקליט ג'וזף אלבום סולו בשם "No Phun Intended" במחסן של הוריו. תומאס ניגן בגיטרה בחלק משירי האלבום, ושיתף פעולה עם ג'וזף בשיר "Trees", ששנים לאחר מכן הפך לאחד השירים המוכרים של הלהקה העתידית.

בזמן שלמד תיאטרון באוניברסיטת אוהיו, פגש ג'וזף את כריס סלי במסיבה. משראה את יכולת הכתיבה והיצירתיות של ג'וזף, הציע לו סלי להקים להקה. ג'וזף, שהתרשם מאולפן ההקלטות שבנה סלי כמתופף בביתו, הסכים לנגן יחד עם סלי והחל לשתף איתו את רעיונותיו. לפני הופעתם הראשונה, הזמין ג'וזף את ניק תומאס להצטרף ללהקה בתור בסיסט. ב-2009 עברו חברי הלהקה לבית משלהם, ובמחסן החלו ליצור ולהקליט את אלבומם הראשון. תחילה ניגנה הלהקה באולמות ובקלאבים רבים באזור קולמבוס, שהיו בעלי סוגות מוזיקליות רבות שהשפיעו על סגנון הכתיבה של ג'וזף, כמו מוזיקה אלקטרונית ומטאל. כדי למשוך אנשים נוספים להופעות, החלו חברי הלהקה ללבוש תלבושות מיוחדות ולבצע תרגילי אקרובטיקה על הבמה. לבסוף, בחרה הלהקה את שמה מתוך המחזה "כולם היו בניי" (באנגלית: All My Sons) של המחזאי האמריקאי ארתור מילר המתמודד עם שאלת מוסריותו של אדם המחליף את אחריותו כלפי החברה כולה באחריות למשפחתו, לאחר שגרם למותם של עשרים ואחד טייסים.

ב-29 בדצמבר 2009 שחררה הלהקה את אלבום הבכורה שלה "Twenty One Pilots" והחלה להופיע באוהיו. שיווק ההופעות היה חובבני, ואמו של ג'וזף עמדה מחוץ לאובנירסיטת אוהיו וחילקה כרטיסים. באותו הזמן השתתפה הלהקה בתחרויות "Battle of the Bands" במועדונים מוכרים בקולומבוס. ב-2010 פרסמה הלהקה שני שירים בחשבון ה-SoundCloud שלה - גרסה מחודשת לשיר "Time to Say Goodbye" של שרה ברייטמן ואנדראה בוצ'לי, וגרסת כיסוי לשיר "Jar of Hearts" של כריסטינה פרי. הראשון מביניהם היה השיר הראשון של הלהקה ששמע ג'וש דאן, והיה אחת מהסיבות שבעקבותיהן רצה להיפגש עם ג'וזף.

2012–2011: שינויים בהרכב ו-Regional at Best[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-8 במאי 2011 עזב כריס סלי את הלהקה לאחר שכתב בעמוד הפייסבוק שלה שעליו להתמקד בעבודה ובחייו האישיים.[4] כחודש לאחר מכן, כתב גם ניק תומאס שהוא צריך להשקיע את עיקר זמנו בלימודים, ולכן עוזב את הלהקה.[5] לפני שעזב, הזמין סלי את שותפו לעבודה ג'וש דאן שהיה חבר של הקבוצה ומתופף בלהקה "House of Heroes", להצטרף ללהקה ולקחת את תפקידו כמתופף.[6] דאן, שהתרשם מהפוטנציאל של הלהקה ומהחזון של ג'וזף, הסכים והצטרף ללהקה שבועות בודדים לפני עזיבתו של תומאס. במשך זמן מה לאחר עזיבתם, נותרו סלי ותומאס מעורבים בשיווק ובפרסום הלהקה.[7] תומאס, שהלך ללמוד בצפון קרוליינה, חזר לאחר שנה לגור יחד עם ג'וזף ודאן בקולומבוס והחל לנהל את שיווק המוצרים של הלהקה. תומאס המשיך להיות פעיל בהפצה ובשיווק גם במהלך ההפקה של האלבום "Blurryface" ובסיבוב ההופעות שאחריו.

בהרכב החדש שכלל את ג'וזף ודאן בלבד, הוציאה הלהקה ב-8 ביולי 2011 באופן עצמאי את האלבום השני שלה "Regional at Best". סלי ותומאס היו שותפים ביצירת הרעיון שמאחורי האלבום, אך יצירתו והפקתו נעשו באופן כמעט בלעדי על ידי ג'וזף.[7] זהו האלבום היחיד שבו ניתן לשמוע קטעי שירה שאינם של ג'וזף. השיר "Kitchen Sink" מתוך האלבום כולל קטע ראפ של זאק, אחיו של ג'וזף, ואל השיר "Be Concerned" הצטרף חברו של ג'וזף מהאוניברסיטה, הזמר "Jocef".

מספר חודשים לאחר יציאת האלבום, ולאחר שביססה את קהל המעריצים שלה באזור קולומבוס דרך הרשת החברתית ובהופעות רבות, הופיעה הלהקה בהיכל "Newport Music Hall" לאחר שמכרה את כל הכרטיסים למופע. ההישג היה מרשים במיוחד לנוכח העובדה שהלהקה הייתה מקומית ופעלה באופן עצמאי, והוא תפס את תשומת לבם של כמה חברות תקליטים שתהו האם הלהקה תוכל להצליח גם מחוץ לאוהיו.[8] הלהקה פתחה את סיבוב ההופעות של האלבום יחד עם להקת הרוק "!CHALLENGER",[9] אותו תיעדה בסדרת סרטונים שהועלו לערוץ היוטיוב של הלהקה. באותה השנה, שחררה הלהקה שני שירים נוספים דרך רשימת התפוצה שלה באימייל - "House of Gold" ו-"Two". ב-2012, פרסמה הלהקה שיר חדש בשם "Goner" יחד עם וידאו קליפ. בשלב מאוחר יותר, נכתב והוקלט השיר מחדש, ושוחרר שנית באלבום הרביעי של הלהקה "Blurryface". ב-17 ביולי 2012 הוציאה הלהקה מיני אלבום בשם "Three Songs", שכלל שלושה שירים.

לאחר שחתמה הלהקה על הסכם עם חברת התקליטים Fueled by Ramen ב-2012, האלבום הופסק לחלוטין וזכויותיו הועברו לחברת התקליטים. כתוצאה מכך, האלבום הוסר מהחנויות הדיגיטליות ומכירת העותקים של האלבום נעצרה.[10] בעקבות זאת, עותקים פיזיים של האלבום נחשבים היום לנדירים ולמבוקשים מאוד בידי המעריצים.[11] חלק משירי האלבום הוקלטו מחדש והופיעו גם באלבום הבא של הלהקה, "Vessel", אך ששת השירים "Slowtown", "Anathema", "Ruby", "Be Concerned", "Clear" ו-"Two" לא חודשו ונהפכו מאז ללא זמינים, מאחר שלא ניתן למצוא את האלבום ברוב שירותי המוזיקה העיקריים. אף על פי כן, ניתן למצוא את האלבום בשירות המוזיקה Deezer, ואת חלק משירי האלבום בפנדורה.

2014–2013: Vessel[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – Vessel

ב-8 בינואר 2013 יצא לאור אלבום האולפן השלישי של הלהקה "Vessel". האלבום הגיע למקום ה-58 במצעד האלבומים של ארצות הברית "בילבורד 200". השיר "Holding on to You" יצא לאור כסינגל הראשון מהאלבום ב-11 בספטמבר 2012. הקליפ לשיר פורסם חודשיים לאחר מכן. הסינגל השני מהאלבום, "Guns for Hands", יצא לאור ב-26 בדצמבר באותה השנה. לאחר הוצאת האלבום הוציאה הלהקה עוד ארבעה סינגלים ממנו: "Lovely", ‏"House of Gold", ‏"Fake You Out"‏ ו-"Car Radio". פרט ל-"Fake You Out", הסינגלים שיצאו מהאלבום היו גרסאות מחודשות של שירים מאלבום האולפן הקודם של הלהקה, "Regional at Best".

בשנת 2014 החלה הלהקה לפרוץ למיינסטרים והופיעה במספר פסטיבלים מוזיקליים, ביניהם Lollapalooza, ‏Bonnaroo ו-Firefly.[12][13][14] ב-13 באפריל באותה השנה הופיעה הלהקה עם השיר "Car Radio" בטקס פרסי הקולנוע של MTV.[15]

2017–2015: Blurryface[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – Blurryface

ב-17 במרץ 2015 הודיעה הלהקה כי אלבום האולפן הרביעי שלה "Blurryface" צפוי לצאת לאור ב-19 במאי באותה השנה, ופרסמה את הסינגל הראשון ממנו, "Fairly Local".[16] הסינגל השני מהאלבום, "Tear in My Heart", יצא לאור ב-6 באפריל, ובאותו החודש יצא גם הסינגל השלישי ממנו, "Stressed Out". שני סינגלים נוספים מהאלבום, "Lane Boy" ו-"Ride", פורסמו ב-4 במאי וב-12 במאי בהתאמה, ולאחר כמה ימים פורסם גם וידאו קליפ לאחרון. האלבום יצא לאור לבסוף ב-17 במאי 2015, יומיים לפני המועד המתוכנן.[17] ב-20 ביולי פורסם קליפ גם לשיר "Lane Boy", וב-4 בפברואר 2017, לאחר כשנה וחצי, הוציאה הלהקה קליפ לשיר "HeavyDirtySoul" מתוך האלבום.

האלבום זכה להצלחה גדולה, ותרם משמעותית לפרסום הלהקה בעולם. בין השירים המצליחים ביותר של האלבום ניתן למצוא את "Stressed Out" ו-"Ride", שנכנסו לראש מצעד הבילבורד הוט 100, והגיעו למקומות 2 ו-5 בהתאמה. בנוסף לכך, הווידאו קליפ של "Stressed Out" שפורסם ביוטיוב חצה את רף 2 מיליארד הצפיות, וממוקם ברשימת 50 הסרטונים הנצפים ביותר באתר. הישג משמעותי נוסף של השיר נרשם כאשר הוא זיכה את הלהקה ב-12 בפברואר 2017 בפרס גראמי בקטגוריית ביצוע הפופ הטוב ביותר של צמד או של הרכב. לקבלת הפרס עלו חברי הלהקה אל הבמה בתחתונים, וציינו בנאום זכייתם שעשו זאת בתור קיום הבטחתם אחד לשני כאשר היו צעירים.

הסינגל "Heathens" שהוציאה הלהקה ב-16 ביוני 2016 והופיע בפסקול הסרט "יחידת המתאבדים" שפורסם מאוחר יותר באותה השנה, נחל גם הוא הצלחה רבה, ואף היה השיר השני של הלהקה שהקליפ שלו חצה את מיליארד הצפיות ביוטיוב, לאחר "Stressed Out".

2020–2018: Trench[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – Trench

ב-5 באוקטובר 2018 יצא האלבום החמישי של הלהקה "Trench". לאחר שנה בה נמצאה הלהקה בהפסקה ונמנעה מהופעה ברשתות החברתיות או בציבור, חזרה הלהקה יחד עם פרסום שני הסינגלים הראשונים שלה - "Jumpsuit" ו-"Nico and the Niners", וכן וידאו קליפ עבור "Jumpsuit". בהמשך הצטרף וידאו קליפ גם עבור "Nico and the Niners", ויחד עם הקליפ של הסינגל הנוסף "Levitate", יצרו השלושה טרילוגיית הסובבים כולם סביב העיר הבדיונית Dema. הסינגל האחרון שפורסם, "My Blood", יצא לאור ב-27 באוגוסט, ובווידאו קליפ שנוסף אליו ניתן לראות את סולן הלהקה, טיילר ג'וזף, מנגן באולפן ההקלטות במקביל לשיר בנוסף לכך הלהקה העלה ביחד עם השירים שני שירים שטיילר ג'וזף כתב לאשתו "smithereens" ולסבא שלו "legend" בכך שנפטר

הלהקה גם הודיעה על סיבוב ההופעות הקרוב שלה "The Bandito Tour" שהחל ב-16 באוקטובר 2018. בין היתר עתיד סיבוב ההופעות לעבור בארצות הברית, באוסטרליה, ברוסיה וברוב ארצות אירופה.

קצת בסוף 2018 הוציאה הלהקה את הקליפ לשיר "chlorine".

ביולי 2019 הלהקה הוציאה קליפ לשיר "the hype" והתחילה את אותו הטור מחדש.

הלהקה הוציאה סינגל חדש בשם "level of concern" שיר קיצבי וגרובי שהוציאו בזמן הקורונה בה הם מדברים על הסגר והרגשות שלנו בו זמנית. בנוסף, לכבוד חג המולד, הלהקה הוציאה סינגל בשם "christmas saves the year".

2021–הווה: Scaled and Icy[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – Scaled and Icy

ב-7 באפריל 2021 הוציאה הלהקה סינגל נוסף בשם "Shy Away". ב-30 באפריל 2021, עוד סינגל נוסף יצא, בשם "Choker".

סגנון מוזיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Twenty One Pilots יוצרים סגנון מוזיקה משלהם, שמכיל בתוכו אלמנטים של כמה סגנונות. הם עובדים עם אורגן (לפעמים אורגן אלקטרוני), תופים (לעיתים משולבים גם תופים אלקטרוניים), קולות (שכוללים גם ראפ), בס ויוקולילי. הם כותבים את השירים שלהם בעצמם. אנשים מתקשים להגדיר את סגנון המוזיקה של הלהקה, מכיוון שהוא מורכב מכמה סגנונות שונים. למרות זאת, רוב המעריצים (והלהקה עצמה) מגדירים את עצמם כלהקת פופ סכיזופרני (ואינדי פופ). כל חברי הלהקה (בעבר ובהווה) מגדירים עצמם נוצרים אבל לא מתייחסים ללהקה בתור להקה נוצרית.

דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – דיסקוגרפיה של Twenty One Pilots

אלבומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא Twenty One Pilots בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]