ניסים סרוסי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ניסים סרוסי
נסים סרוסי.jpg
ניסים סרוסי בהופעה בבאר שבע, נובמבר 2013
לידה 15 באפריל 1948 (בן 70)
עיסוק זמר, איש עסקים

ניסים סרוסיצרפתית: Nessim Saroussi; נולד בתוניסיה ב-15 באפריל 1948) הוא זמר יהודי־צרפתי ישראלי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

משפחת סרוסי עלתה ארצה מתוניס בשנת 1962 והתיישבה ברחובות. כנער החל סרוסי את דרכו המוזיקלית בלהקות קצב ("הנמרים", "הגולדפינגרז"). בשנת 1967 התגייס סרוסי לצה"ל לחטיבת גולני והיה מופיע בסופי שבוע כדי לעזור בפרנסת המשפחה.

לאחר מספר שנים בהם הופיע במועדונים יחד עם להקות בהרכבים שונים, פצח בשנת 1973 בקריירת הסולו משלו, עת פרסם את השיר שכתב והלחין "איני יכול" שהפך לימים ללהיט גדול. העיבוד של ירון גרשובסקי היה בסגנון של פסטיבל סן רמו וסרוסי שראה כי טוב, הוציא אלבום שלם בעיבודו של גרשובסקי המאופיין בצליל צרפתי-איטלקי של שנות השישים. להיטים נוספים באלבום אותם הלחין היו "אשליות" (למילותיו של דוד חלפון) ו"אמא" (למילותיו של יוסי בכר).

בשנת 1974 השתתף סרוסי בסרטו של הבמאי ג'ורג' עובדיה, "יום הדין", וגם כתב את פסקול הסרט.

בינואר 1975 התראיין סרוסי לתוכנית הטלוויזיה "טנדו", בהנחיית ירון לונדון, אשר הציג שאלות לסרוסי באופן שנתפס על ידי רבים כמתנשא ומזלזל. הריאיון הפך סמל לקיפוח בני עדות המזרח והזלזול במוזיקה המזרחית בישראל ועורר סערה רבה. הקלטות הריאיון עצמו לא שרדו. התקרית הולידה שתי פארודיות: מערכון בביצועו של דובי גל בתוכנית "ניקוי ראש", וסצנה בהשתתפותו של לונדון עצמו בסרט "שלאגר" (1979). באותה שנה שבה התראיין, השתתף גם בפסטיבל הזמר 1975 שהחליף את פסטיבל הזמר והפזמון באותה שנה וזכה במקום הראשון עם השיר "שיר פרטי" אותו הלחין למילותיו של אילן גולדהירש ולעיבוד של מרטין מוסקוביץ'.

בשנת 1976 עבר סרוסי לצרפת והחל להופיע בפני יהודים בפריז.

סרוסי היה שותף להפקה "זמרים שרים זוהר" שהועלתה בשנת 1997 לציון 10 שנים למותו של זוהר ארגוב, שם הוא שר את להיטו של ארגוב "ים של דמעות".

סרוסי מתגורר כיום בצרפת ומבקר בישראל בכל מספר חודשים.

ברשותו חברת הפצת דיסקים ישראלים בפריז בשם Ness Music.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]