נתי רונאל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
נתי.png

נתי רונאל הוא קרימינולוג קליני ישראלי, מטפל בהתמכרויות. פרופסור במחלקה לקרימינולוגיה באוניברסיטת בר-אילן וראש המחלקה בשנים 2013-2016.

רונאל הוא ההוגה והמייסד של הקרימינולוגיה חיובית והוויקטימולוגיה החיוביות ושל מודל "דרך החסד" לשינוי עצמי ולטיפול מקצועי. כיום הוא שוקד לפתח את הקרימינולוגיה הרוחנית, שהיא גישה חדשנית לקרימינולוגיה שמתבססת על עולם ידע עצום של מסורות רוחניות שונות ומתוך הפרספקטיבה הרוחנית יוצרת סינתזה של ידע קרימינולוגי עכשווי. עובד באופן פרטי עם אנשים הסובלים מבעיית התמכרות כלשהי, בני משפחה של מכורים, כאלו עם רקע עברייני, נוער במצוקה, אנשים הסובלים מאלימות, קורבנות של אלימות ופגיעה ואנשים השואפים לשינוי רוחני בחייהם.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

יליד העיר חולון. בוגר התיכון ע"ש ד"ר חיים קוגל בעיר. סיים בהצטיינות את לימודיו במגמה הריאלית. את לימודי התואר הראשון החל באוניברסיטת חיפה, בחוג לפסיכולוגיה ובחוג ב.א. מצטיינים. את התואר הראשון קיבל לבסוף מאוניברסיטת תל אביב, מהחוג לפסיכולוגיה ומהחוג הכללי למדעי הרוח (מסלול מיוחד למצטיינים). למד במסלול ישיר לדוקטורט במכון לקרימינולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים. את מחקר הפוסט-דוקטורט חקר בבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת תל אביב. במהלך לימודיו השונים זכה במגוון מלגות שונות בגין הישגיו. במהלך הקריירה האקדמית הרצה, בין היתר, בבית הספר לעבודה סוציאלית, אוניברסיטת תל אביב, במדרשת רופין, במכללת תל חי ועוד. שימש חוקר ראשי של הפורום לנושאי ילדים ונוער – גוף שהיה משותף לעמותת עלם ולבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת תל אביב. העביר השתלמויות רבות לאנשי מקצוע טיפולי במגוון של מסגרות כמו שרות בתי הסוהר, מרכזי סל"ע לטיפול בהתמכרויות בבאר שבע, בית הספר המרכזי לעובדים בשרות הרווחה ועוד.

מחקריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

רונאל החל את הקריירה המחקרית שלו במחקר דוקטורט מעמיק על הארגון "מכורים אנונימיים" בהנחיית הקרימינולוג זוכה פרס ישראל, פרופ' מנחם אמיר. על בסיס מחקר זה פרסם מספר מאמרים בארץ ובחו"ל[1][2]. במחקר הפוסט-דוק, בהנחיית פרופ' מאיר טייכמן, התמקד בהתפתחות מוסרית של מכורים לסמים במהלך ההחלמה. בהמשך השתתף במגוון רחב של מחקרים על נוער במצבי מצוקה שונים ועל שירותים שונים לנוער במצוקה, כולל התנדבות למען נוער במצוקה ונוער ששוהה ברחוב[3][4]. על בסיס מחקרים אלו הגדיר לראשונה ופיתח את המושג "אלטרואיזם נתפס", שמתייחס לתפיסה של מתנדבים בשרותי רווחה וטיפול כאלטרואיסטים, ואת השפעתה של תפיסה זו על תהליך ההחלמה והשיקום של מוטבי השרות. שימש חוקר ראשי במחקר על נוער וצעירים שאחד מהוריהם מכור, ועל בסיס הממצאים הוגדר לראשונה המושג "גורמי סיכון והגנה סובייקטיביים". השתתף במחקר על תהליך הסליחה בקרב הורים שכולים בישראל וגם הנחה מספר רב של מחקרים פנומנולוגיה בתחום הקריירה הפלילית ובעיקר על שיקום עבריינים ועל חווית הקורבנות. על בסיס מחקרים שונים אלו, רונאל פיתח את תאוריית סחרור העברייני, שמציעה תיאור והסבר פנומנולוגי להתפתחות ההתנהגות העבריינית על מופעיה השונים. על בסיס הממצאים המצטברים של מחקריו, יחד עם המודל הטיפולי שפיתח – "דרך החסד" – רונאל היה הראשון שהגדיר את המושג קרימינולוגיה חיובית ומאז הוא שוקד לפתח אותו במחקרים אותם הוא מנחה וגם בעידוד של חוקרים במוסדות אחרים להתמקד בקרימינולוגיה החיובית כנושא מחקרם. על בסיס של גישה זו המשיך רונאל ופיתח את "הוויקטימולוגיה החיובית", שגם היא זוכה למחקר מתרחב. גישות חדשניות אלו לקרימינולוגיה ולוויקטימולוגיה צוברות תאוצה גדלה בעולם וזוכות להיות מוצגות בכנסים בינלאומיים חשובים.

גישתו הטיפולית[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך שנות התשעים החל רונאל בפיתוח של "דרך החסד" שמהווה דרך לשינוי אישי באופן עצמי וגם גישה טיפולית שמיושמת על ידי אנשי מקצוע בארץ. הגישה נבעה לראשונה מתוך תוכנית שנים-עשר הצעדים המקורית של אי-איי, ארגון העזרה העצמית לאלכוהוליסטים, והיא מהווה הרחבה שלה למגוון רחב של מצבים אנושיים, הפרעות התנהגות ואישיות, תחומי בעיה ומצוקות. דרך החסד גם מעמיקה את תוכנית הצעדים בכך שהיא מוסיפה על השלד שלה ידע מקצועי מתחום מדעי ההתנהגות והחברה ובעיקר ידע רוחני שנובע ממגוון מסורות ומנסה לזקק את המהות המשותפת לשיטות רוחניות שונות. במהלך שנות התשעים עבד רונאל בהנחיה של קבוצות לגברים אלימים וגם בטיפול פרטני באוכלוסייה זו, וגם עם בנות זוג של גברים אלו, וניסיון מצטבר זה תרם לביסוסה של דרך החסד כאסטרטגיה טיפולית. מאז העביר רונאל מספר רב של הכשרות בדרך החסד לאנשי מקצוע העובדים במגוון תחומים ואף הרצה על שיטה זו בכנסים בינלאומיים שונים.

מספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • רונאל, נ' (1987). סתם אדם, רגיל מאוד. תל אביב: רשפים (השחר). [אסופת סיפורים קצרים].
  • רונאל, נ' וחיימוב-אילי, ר' (2009). בצל ההתמכרות: פגיעות ותקווה של מתבגרים שגדלו עם הורה מכור. קריית ביאליק: אח. [סיפורם של מתבגרים שהם ילדי מכורים שהשתתפו במחקר פנומנולוגי]
  • רונאל, נ', חן, ג', תימור, א' ואלישע, א' (2011). רטורנו: קהילה טיפולית יהודית לטיפול בהתמכרויות. רמת גן: הוצאת אוניברסיטת בר-אילן. [סיפורה של הקהילה הטיפולית היהודית היחידה בעולם, בהתבסס על מחקר מעמיק]
  • רונאל, נ' (2012)(עורך). חולף עם הרוח. רמת גן: הוצאת אוניברסיטת בר-אילן. [אסופת מאמרים שכל עניינם הוא תוכנית 12 הצעדים ויישומה על ידי מטפלים שונים, עם אוכלוסיות שונות].
  • Ronel, N., Jaishankar, K., & Bensimon, M. (eds.)(2008). Trends and issues in victimology. Newcastle upon Tyne, UK: Cambridge Scholars Publishing, 338 pages.
  • Jaishankar, K., & Ronel, N. (2013)(eds.). Global criminology: Crime and victimization in a globalized era. Boca Raton, FL: CRC Press, 376 pages.
  • Ronel, N., & Segev, D. (2015)(eds.). Positive Criminology. London & New York: Routledge, 355 page

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ רונאל נ' (1995), כשהכורסה קורסת: קבוצות לעזרה-עצמית, שיחות, 9(3), 221-227.
  2. ^ רונאל, נ' (2000), תפיסת ההתמכרות כמחלה: מטאפורה בשרות ההחלמה, חברה ורווחה כ'(1), 83
  3. ^ רונאל, נ' וגוטר, נ' (2003), ניידות על"ם: שירות יישוג (outreach) לבני נוער במצבי סיכון ומצוקה השוהים ברחוב, חברה ורווחה, כ"ג(1), 27-51.
  4. ^ רונאל, נ' וגוטר, נ' (2003), מתנדבים בניידות על"ם: השפעת ההתנדבות למען בני נוער במצוקה על קהל היעד, חברה ורווחה, כ"ג(4), 435-454.