מנחם אמיר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מנחם אמיר
אמיר בטקס קבלת פרס ישראל, 2003
אמיר בטקס קבלת פרס ישראל, 2003
לידה 20 ביולי 1930
תל אביב-יפו, פלשתינה (א"י) עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 21 במאי 2015 (בגיל 84) עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי קרימינולוגיה, ויקטימולוגיה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה הר המנוחות עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
מוסדות
תלמידי דוקטורט אראלה שדמי עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה פרס ישראל (2003) עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג דלילה אמיר עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

מנחם אמיר (20 ביולי 193021 במאי 2015) היה חוקר בתחום הקרימינולוגיה וממייסדי התחום בישראל. כיהן כפרופסור מן המניין במכון לקרימינולוגיה (בפקולטה למשפטים) באוניברסיטה עברית בירושלים.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מנחם אמיר נולד בתל אביב לאסתר (לבית פייקש) וזאב מנדלבוים (פקיד). יחד עם שתי אחיותיו, נולד כאחד משלישייה, שהייתה השלישייה הראשונה ביישוב. למד בגימנסיה הרצליה. בנערותו היה חבר בארגון "ההגנה", ובגיל 16 נעצר לאחר שבעת חלוקת כרוזים מטעם הארגון נקלע לעימות עם ערבי.

במלחמת העצמאות לחם כחבלן בפלוגה ג', של הגדוד השלישי בחטיבת יפתח של הפלמ"ח ונפצע קשה. ב-1950 החל בלימודים גבוהים. סיים לימודי תואר ראשון בסוציולוגיה וחינוך (1953) ולימודי תואר שני בסוציולוגיה ופסיכולוגיה (1958) באוניברסיטה העברית בירושלים. במהלך לימודיו עבד כמדריך חבורות נוער וכמדריך במוסד לאבחון עבריינים. עבודת הגמר שלו עסקה בנושא "נוער עולה ועבריינות". בשנה שבה סיים את לימודי התואר השני הוחלט באוניברסיטה על הקמת מחלקה לקרימינולוגיה, ואמיר נשלח ללימודי תואר שלישי בתחום באוניברסיטת פנסילבניה (19591965). בשנת 1965 סיים את לימודי הדוקטורט. במקביל לכתיבת הדוקטורט, שימש כמרצה זוטר, וגם הועסק במשטרת פילדלפיה ובבתי סוהר באזור כדי לאסוף נתונים למחקרו. עבודת הדוקטורט שלו עסקה בנושא "דפוסי אונס: העבירה והמעורבים בה כתופעה חברתית-תרבותית ולא רק פתולוגית-אישית", והייתה למחקר הסוציולוגי הראשון[דרוש מקור] בעולם בנושא אונס.

בין השנים 19661999 היה חבר סגל במכון לקרימינולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים. תקופה קצרה הרצה בתחום גם באוניברסיטת תל אביב (19711972). בשנת 1989 הוענקה לו דרגת פרופסור מן המניין. שלוש פעמים כיהן כראש המכון לקרימינולוגיה (19771982, 19831984, 1989–1991). כפרופסור אורח הרצה וחקר בארצות הברית, בקנדה ובאוסטרליה. עבודתו הקיפה מגוון נושאים בתחומי עבירות אונס, פשע מאורגן וטרור. עבודת הדוקטורט שכתב היוותה בסיס לחקר תופעת האונס בנסיבות שונות ולפיתוח תחום הוויקטימולוגיה ("תורת הקורבן").

חקר תופעות העבריינות והגורמים להן הביא את אמיר לשמש יועץ ומומחה למניעת עבריינות ולתוכניות שיקום טיפול בעבריינים. בין היתר היה מעורב בהקמת מרכזי טיפול לקורבנות באונס, ניהל תוכניות טיפול באסירים משוחררים, והורה בנושאי שיטור ואתיקה במשטרה. עבודתו עם אנשים בעלי התמכרות לסמים הניעה אותו להיות ממקימי האגודה לזכויות האזרח, הרשות למלחמה בסמים ואגודת "אל סם". כן עמד אמיר בראש ועדת מחקר במינהלת הרשות לשיקום האסיר והיה חבר בוועדות ציבוריות וממלכתיות לנושאי זנות, פשע מאורגן ומלחמה בסמים. בתחום הפשע המאורגן הועסק כיועץ לממשלת הולנד וערך מחקרים עבור האו"ם.

לאחר פרישתו לגמלאות כפרופסור אמריטוס המשיך להרצות ולהנחות תלמידי מחקר ושימש ראש התוכנית ללימודי תואר ראשון בקרימינולוגיה ואכיפת החוק בחוג למדעי ההתנהגות במסלול האקדמי המכללה למינהל.

בשנת 2003 זכה בפרס ישראל לחקר הקרימינולוגיה.

מנחם אמיר נפטר במאי 2015, בגיל 84 ותרם את גופתו למדע.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

היה נשוי לד"ר דלילה אמיר (משנת 1954) ואב לשתי בנות.

פרסומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מנחם אמיר, תוכניות פעולה קהילתיות למניעת עבריינות נוער (ניתוח בקורתי של הספרות תוך התייחסות מיוחדת לישראל), ירושלים, משרד הסעד, המחלקה למחקר, 1967.
  • מנחם אמיר, עבריינות מין ומוסר נגד קטינים, ירושלים, מכון סאלד, 1968.
  • מנחם אמיר ודוד מקס, עבריינים קטינים: התנהגות עבריינית של ילדים מתחת לגיל האחריות הפלילית (גיל 9), ירושלים, מכון סאלד, 1968.
  • מנחם אמיר, י. אשכנזי ודוד מקס, אי סדירות הביקור בבית הספר היסודי, ירושלים, מכון סאלד, 1969.
  • מאיר חובב, אברהם אמיתי ומנחם אמיר, היעדרויות צעירים מבתיהם, תל אביב, משטרת ישראל, 1969.
  • יהודה רימרמן ומנחם אמיר, התאבדויות וניסיונות התאבדות של קטינים עד גיל 18: בשנים 1966-1963, ירושלים, משרד הסעד, 1971.
  • מנחם אמיר, התפתחויות תאורטיות ואמפיריות בויקטימולוגיה, ירושלים, אקדמון, 1973.
  • מנחם אמיר ועמירם קלאוס, אלימות בכדורגל הישראלי, נתניה, מכון וינגייט לחנוך גופני ולספורט, 1981.
  • תמר הורביץ ומנחם אמיר, דפוסי התמודדות של מערכת החינוך עם בעיית האלימות: מחקר עומק ב-12 בתי ספר, ירושלים, מכון סאלד, 1981.
  • מנחם אמיר ושמעון ברגמן, קורבנות קשישים: סקר אנליטי של ספרות מחקרית, ירושלים, ג'וינט ישראל, 1988.
  • מנחם אמיר, ההוסטלים של הרשות לשיקום האסיר כאמצעי לשיקום אסירים משוחררים, ירושלים, הרשות לשיקום האסיר, 1993.
  • מנחם אמיר, כח בפיקוח; התנהגות אלימה של שוטרים: אנשים, מצבים וארגון, ירושלים, המכון לקרימינולוגיה, הפקולטה למשפטים, האוניברסיטה העברית, 1998.
  • מנחם אמיר ובלהה שגיב, שלושה בדירה אחת: פרויקט מגורים משותפים של אסיר משוחרר ושני סטודנטים, ירושלים, הרשות לשיקום האסיר, 1998.
  • דוד וייסברוד, אורית שלו ומנחם אמיר, השיטור הקהילתי בישראל: מחקר הערכה, ירושלים, המשרד לביטחון פנים, 2001.
  • מנחם אמיר ומנחם הורביץ, להיות מתבגר עולה: הקשר בין הגירה, פשיעה ועבריינות - המקרה הישראלי, תל אביב, המרכז הבינתחומי לחקר מדיניות וטיפול בילדים ונער, 2003.
  • מאיר חובב, לסלי א. סבה, ומנחם אמיר, מגמות בקרימינולוגיה: תאוריה, מדיניות ויישום (לכבוד ד"ר מנחם הורוויץ בהגיעו לגבורות), ירושלים, המכון למחקרי חקיקה ולמשפט השוואתי ע"ש הרי ומיכאל סאקר, הפקולטה למשפטים, האוניברסיטה העברית, 2003.
  • Menachem Amir, Patterns in Forcible Rape, Chicago, University of Chicago Press, 1971.
  • Stanley Einstein and Menachem Amir (eds.), Organized Crime: Uncertainties and Dilemmas, Chicago, Office of International Criminal Justice, 1999.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]