קרימינולוגיה חיובית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

קרימינולוגיה חיובית היא פרספקטיבה קרימינולוגית ששמה דגש על אינטגרציה ושייכות ועל כוחות מאחדים ברמה אישית, קבוצתית, חברתית ורוחנית, אשר מביאים לשינויים חיוביים בחיי יחידים וקבוצות וגם נמצאו קשורים לצמצום פשיעה ומניעתה. בדומה לפסיכולוגיה חיובית, היא יוצאת מתוך השקפת עולם המכירה בקיומו וכוחו של טוב אנושי וביכולת ליצירת שינוי של מפגשים עם חוויות חיוביות. ברוב המקרים למידה של פשע או עבירה, אלימות והתנהגויות סוטות, מדגישה את המאפיינים השליליים בחייהם של פרטים הקשורים להתנהגות סוטה ועבריינית. בפרספקטיבה זו יש הדגשה של יחסי אנוש המושפעים יותר מהתנהגות הרסנית מאשר מהתנהגות בונה וחיובית. קרימינולוגיה חיובית היא פרספקטיבה אחרת, שההנחה המרכזית שלה היא שחוויות טובות יכולות להתגבר על חוויות רעות.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

קרימינולוגיה חיובית פותחה באוניברסיטת בר-אילן, ישראל, במחלקה לקרימינולוגיה, על ידי נתי רונאל וקבוצת המחקר בראשותו. הפרספקטיבה של קרימינולוגיה חיובית צמחה מתוך התאוריות הקרימינולוגיות המרכזיות שנוטות להבליט את תפקיד "הרע" בקרימינולוגיה: הזנחה, דחייה חברתית ונידוי, התקשרות עם השפעות קרימינליות חזקות, תגובות ללחץ חברתי, חוסר שליטה עצמית, טראומות נפשיות קודמות ומצבי סיכון ועיסוק בפלילים. כך התגובה החברתית הנפוצה מדגישה את הצורך לכאורה בשימוש בכוח חזק יותר על מנת לפתור את בעיית הפשיעה והשלכותיה.

הקרימינולוגיה החיובית, בניגוד להתמקדות בפן השלילי, מתמקדת בחוויות החיוביות והטובות אשר מסייעות לפרט, לקבוצה ולקהילה להתרחק מהפשע ומהשפעותיו הפוגעניות והכואבות. נקודת מבט זו מתקשרת לחוזק האנושי אשר מסייע לעוברי חוק להימנע מפשיעה והתנהגות סוטה[1]. פרספקטיבה זו מאזנת את ההתמקדות הקיצונית בשלילי של הקרימינולוגיה הקלאסית על ידי הבלטת מרכיבים חיובים בהקשר קרימינולוגי. קרימינולוגיה חיובית שמה דגש על שילוב חברתי של אלו שנחשבים עבריינים או סוטים, וזאת באמצעות הדגשת כוחות מאחדים תוך נפשיים, בין-אישיים וחברתיים. הקרימינולוגיה החיובית מתבססת על שלושה ממדים: שילוב חברתי, איחוי נפשי ואיחוד רוחני, אשר מהווים מדדים לכיוונה החיובי.

הכנס הבינלאומי הראשון התקיים בשנת 2016 באוניברסיטת בר-אילן, בישראל על ידי המחלקה לקרימינולוגיה.

מהות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קרימינולוגיה חיובית היא נקודת מבט הקשורה לתאוריות ומודלים שונים המתייחסים להשפעות אינטגרטיביות אשר חולקות שני מאפיינים משותפים: ראשית, הם נחשבים בדרך כלל על ידי האוכלוסייה הייעודית כחיובים. שנית, הם עשויים לסייע לאוכלוסייה הייעודית לחדול, לצמצם או להימנע מהתנהגות פלילית או סוטה.

חדילה מפשע[עריכת קוד מקור | עריכה]

חדילה מפשיעה היא התוצאה הרצויה של חוויות חיוביות. קרימינולוגיה חיובית מכירה ביכולתם של עוברי חוק ואסירים להשתקם תחת נסיבות מסוימות. הדגש מושם על חשיבה חיובית ואנושית כחלק עיקרי בתהליך שיקום יעיל. קרימינולוגיה חיובית כוללת בתוכה משאבים ואמצעים שונים כדי להשיג מטרה זו. חלקם פסיכולוגיים מטבעם (כפי שמציעה הפסיכולוגיה החיובית) וחלקם מתחומים אחרים (למשל, משפטים, סוציולוגיה, ואף שיטות רוחניות, כדוגמת תוכנית שנים עשר הצעדים ואחרות). קרימינולוגיה חיובית מתמקדת ביחידים ובקבוצות אשר לעיתים קרובות מדווחים על היחשפות לחוויות שליליות בחיי העבר וההווה שלהם. הקרימינולוגיה החיובית בהתייחסותה לעובר חוק, לוקחת בחשבון את המורכבות של עוברי החוק מבחינת מאפייניהם האישיים, הסביבתיים, והתרבותיים, כולל נקודות החוזק שלהם כמו גם פוטנציאל של צמיחה אישית, חברתית ורוחנית אצלם. קרימינולוגיה חיובית מתייחסת לגורמי הסיכון בחייהם של פרטים בסיכון ועוברי חוק, המובילים לפגיעות והרס, לצד פוטנציאל הצמיחה וההתפתחות שלהם, זאת באמצעות פיתוח גורמי הגנה וחוסן נפשי שיכולים לסייע למניעת הידרדרות ורצידיביזם.

וקטור האיחוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפרט אשר מעורב בהתנהגות פלילית וגורם נזק לאחרים ולעצמו, מציג לרוב רמה גבוהה של התנהגות אנוכית הנמצאת תמיד במגמת עלייה. ככל שהמעורבות בפלילים והתנהגות סוטה גבוהה יותר, כך תתרחב ותתעצם ההתנהגות האנוכית. אנוכיות זו מכילה הפרדה קיומית מכלל החברה הנורמטיבית ויוצרת מצב של נבדלות, בדידות וריחוק חברתי, קיומי ורוחני. השתלבות בקבוצה של פרטים דומים (כגון כנופיה) - אשר ביחד מתרחקים עוד יותר מהחברה הנורמטיבית - מחזקת עוד יותר את תחושת הריחוק הקיומי מהחברה. מאידך, חשוב להבהיר שיחידים או קבוצות יכולים לבחור להבדל פיזית מכלל החברה אולם ללא הפרדה קיומית (לדוגמה נזירים במבדד או בקהילה) ואז אין זו סטייה חברתית שלילית. מכאן שהווקטור המציין את שקלול כוחות ההפרדה לעומת האיחוד של האדם ברמות שונות חיוני להבנת פשיעה ושיקום, כך שהתגברות על הפרדה והתקדמות לעבר איחוד מהווים ייצוג להתפתחות חיובית. מונחים אלה מייצגים משמעות נוספת למונח קרימינולוגיה חיובית, דהיינו קרימינולוגיה של שילוב, התחברות ואיחוד. בממד החברתי, התקדמות אל עבר שילוב חברתי מייצגת את הכיוון החיובי של הווקטור אשר לרוב הוא השלב הראשוני לשינוי. ההתקדמות היא סממן להפחתה התחלתית של התנהגות אנוכית ובידוד חברתי. שילוב חיובי שכזה מאפשר מצדו בנייה של מרכז תודעה אינטגרטיבי המכיל נורמות חברתיות, והוא מציין רמת אנוכיות מופחתת. לבסוף, איחוד עם כוח רוחני גדול מהעצמי, מייצג את הכיוון החיובי של הווקטור ברובד הרוחני.

תאוריות וגישות מייצגות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תאוריה מרכזית הכלולה בפרספקטיבת הקרימינולוגיה החיובית היא תאוריית הביוש הרה-אינטגרטיבי. תאוריה זו מבחינה בין הזהות האישית של הפרט - עובר החוק לבין מעשיו. תאוריה זו, המיושמת באופן חלקי בתוכניות שיקום, מבוססת על הרעיון כי התערבויות שיקומיות עשויות להיות יעילות ביותר כאשר הן כוללות גינוי של העבירה (ביוש), לצד קבלה חברתית מחודשת של עובר החוק בקהילה (שילוב). בשונה, ביוש שאינו אינטגרטיבי מתרחש כאשר עובר החוק לא משולב בחברה לאחר ריצוי עונשו, כמו במקרה של אסיר-משוחרר אשר נדחה על ידי החברה וממשיך להיות מתויג באופן שלילי. ההבחנה שמציעה תאוריית הביוש הרה-אינטגרטיבי בין זהותו של הפרט לבין התנהגותו, מאפשרת שיקום אישי וחברתי. התייחסות דומה לעוברי חוק ולעבריינות ניתן למצוא במסורות רוחניות ודתיות כדוגמת היהדות, הנצרות והזן-בודהיזם וכן בתוכנית 12 הצעדים, בגישות הומניסטיות ובפסיכולוגיה החיובית העכשווית.

למרות ההתקדמות בידע ובהבנה הקרימינולוגית, שיעור עוברי החוק והאסירים ברחבי העולם לא הצטמצם באופן משמעותי בשנים האחרונות ולמעשה אף גדל. קרימינולוגיה משכינת שלום מסבירה זאת על ידי התגובה המענישה והאלימה של מערכות אכיפת החוק. קרימינולוגיה משכינת שלום קוראת למציאת אלטרנטיבות המבוססות על אהבה וחמלה, לצמצום הסבל האנושי והפחתת פשיעה. מדובר בגישה פילוסופית לפשע המשלבת תפיסות ומסורות הומאניות שונות כגון רוחניות, אקזיסטנציאליזם, בודהיזם, פציפיזם וסוציאליזם. חוקרים המחזיקים בעמדה זו מציעים להשתמש בהתמודדות עם עבריינות בכלים הומאניים חיוביים כגון מתן עזרה, גישור ופתרון בעיות, זאת כתחליף לענישה המסורתית הכפויה כדוגמת הרתעה, ענישה, תגמול או נקמה. לדידם, תגובות אלימות המונעות על ידי כעס ורצון לנקום, מזוהות לרוב עם תחושות של ניכור, בושה והשפלה. קרימינולוגיה משכינת שלום מנסה להפחית את האלימות והפשע על ידי אימוץ אלמנטים הכלולים בקרימינולוגיה החיובית, כדוגמת עזרה הדדית, תרומה לקהילה (אלטרואיזם) וצדק מאחה. גישה זו מדגישה כי ניתן להשיג שיקום ושילוב חברתי אמיתי של עוברי חוק, באמצעות התבססות על ערכים הומאניים במקום ענישה, נידוי וסטיגמה שלילית.

גישה שיקומית זו, הממשיכה מבחינה תאורטית את הביוש הרה-אינטגרטיבי, מציעה לפתור סכסוכים ומחלוקות באמצעים שונים מאלה המוכרים לנו בהליך הפלילי הרגיל. גישה זו לוקחת בחשבון את צורכי הפוגע והנפגע כאחד, בניסיון למצוא מענה לצורכי שני הצדדים[2]. זאת באמצעות כינוס ושיח בין הצד הנפגע והפוגע כמו גם אנשים נוספים בקהילה המושפעים ממעשה העבירה, לצורך מציאת פתרונות המקדמים תיקון ופיוס בין כל הצדדים. לפי גישה זו, הריפוי וההחלמה קריטיים לא רק עבור הקורבנות, אלא גם עוברי החוק והקהילה כולה. גישת הצדק המאחה מדגישה כי שיקום עוברי חוק ושילובם בקהילה הוא היבט חיוני למניעת פשיעה חוזרת, זאת באמצעות התייחסות מכובדת לעובר החוק שמאפשרת לו לחזור ולהתקבל מחדש בקהילה, לאחר שלקח אחריות על מעשיו ובמידת הצורך פיצה את הצד הנפגע. הוקעה מהקהילה או הטלת הגבלות חמורות אחרות על עוברי חוק, יהוו מוצא אחרון[3]. יישום עקרונות הצדק המאחה מייצג נקודת מבט מרכזית בגישת הקרימינולוגיה החיובית, המדגישה את הפוטנציאל החיובי הטמון במפגשים המבוססים על גישה חיובית והומאנית לעובר חוק, בתהליך השיקום של עוברי החוק. הדגש המושם הוא על אמונה ביכולתם של עוברי חוק ואסירים לשעבר להשתנות ולהשתקם.

תוכניות הצדק המאחה כדוגמת גישור וקבוצות דיון משפחתיות (ק.ד.מ.), מאופיינות בארבעה ערכים מרכזיים:

  1. מפגש - יצירת הזדמנות לקורבנות, לעוברי חוק ולחברי הקהילה הרלוונטית, להיפגש ולדון בעבירה שנעברה ובהשלכותיה.
  2. כפרה - ציפייה מעובר החוק לנקוט צעדים כדי לתקן את הנזק שגרם.
  3. שילוב-מחדש - חיפוש אחר דרך לשלב מחדש את עוברי החוק בחברה, מה שעשוי להוביל למניעת רצידיביזם ובכך לתרום לכלל החברה.
  4. הכללה - סיפוק הזדמנויות לצדדים המעורבים להשתתף במציאת פתרון מוסכם שייתן מענה לצורכי הקורבן ועובר החוק כאחד.
  • חדילה מפשע (Crime Desistance)

התמקדות בחדילה מפשע ניתן לראות בעבודותיהם של שד מארונה, סמפסון ולאוב ועוד רבים אחרים[4]. מחקרים בנושא תאוריית החדילה מפשיעה מתמקדת בפרטים עוברי החוק ולא בנתונים סטטיסטיים רשמיים. חדילה מפשיעה מוגדרת כתהליך של הימנעות מפשע בקרב אלה אשר התנהגותם בעבר היוותה חלק מדפוס מתמשך של פגיעה ועבריינות[5]. מובן כי פרטים בדרך כלל לא "חדלים לפשוע" על ידי קבלת החלטה באותו אופן כאילו ביקשו להתפטר למשל ממקום עבודתם. מסיבות שונות, כולל סטיגמה בגין עבר פלילי, מעגל החטא ועונשו יכול להתפתח לכדי מעגל קסמים שחוזר על עצמו שמקשה על עובר החוק להיחלץ ממנו. חדילה מפשיעה כולל פעמים רבות מספר ניסיונות שווא מצד עובר החוק להפסיק לפשוע ולהשתקם, לצד נסיגות המכונות "מעידות".ניתן לראות ברבים ממתקני הכליאה המודרניים כמסייעים לעוברי חוק בתהליך החדילה מפשיעה, באמצעות מתן אפשרות להשתלב בתוכניות שיקום וטיפול המסייעות בפיתוח דפוס חשיבה והתנהגות פרו-סוציאליים. עם זאת מחקרים בנושא חדילה מפשיעה מעלים, כי השתתפות בתוכניות טיפול ושיקום אינה מספקת אם אין התייחסות גם לגורמים חיצוניים חשובים המשפיעים על חדילה מפשיעה. בנוסף, התערבות מתייגת, מענישה ומבודדת עלולה לעורר בעיות וליצור מכשולים בתהליך החדילה מפשיעה. מחקרים בתחום זה מראים כי עוברי חוק הם הטרוגניים ומכאן שלא ניתן להתייחס אליהם כאל מקשה אחת. צורכיהם מורכבים ותהליך החדילה מפשיעה הוא אינדיבידואלי. לצד זאת, הספרות מציעה מספר הצעות להתערבות אשר עשויות להגדיל את סיכויי השיקום והחדילה מפשיעה בטווח הארוך. הצעות אלה מייצגות את נקודת המבט של הקרימינולוגיה החיובית, כדוגמת שימת דגש על קשרים חזקים ומשמעותיים, העברת מסרים אופטימיים למניעת תיוג, התרכזות בנקודות החוזק ולא רק בגורמי סיכון, זיהוי וסימון הישגים בתהליך החדילה מפשיעה, שיתוף פעולה עם בני משפחה ומתן תמיכה קהילתית.

על פי הגדרת ארגון הבריאות העולמי משנת 1946, "בריאות" היא מצב של היעדר מוחלט של מחלה או נכות במישור הפיזי, נפשי, חברתי ורווחה כללית. הגדרה זו עדיין נחשבת כעדכנית ביותר. הספרות העוסקת בהתאוששות והחלמה, שמקורה בתחום ההתמכרות אך מרחיבה גם לתחום הקרימינולוגיה, מציעה הגדרה דומה לזו שמציעה הקרימינולוגיה החיובית להחלמה, שיקום וחדילה מפשיעה. בהתאם לכך, תהליך ההחלמה של עוברי החוק אין מטרתו רק להגיע רק להימנעות מהתנהגות עבריינית או התמכרותית (התנאי הראשוני להחלמה בטיפול במכורים), אלא להציע החלמה מלאה במגוון מישורי חיים, תוך שימוש במגוון משאבי ההחלמה העומדים לרשות האדם המחלים או יצירה של כאלו במידה ואינם[6]. למשל, מודל ההחלמה נותן דגש על משאבים חברתיים להחלמה, ומציין את המישור החברתי כחיוני להחלמה. בהתאמה לכך, מודל ההחלמה יציע לאדם המחלים חיזוק של משאבים חברתיים, מתוך הנחה שעצם החיזוק הזה יכול לתמוך בתהליך של חדילה מפשיעה ולסייע ביצירת תהליך החלמה מתמשך. הצטרפות לקבוצה של החלמה היא דוגמה לחיזוק של משאבים חברתיים שיכול לסייע בתהליך ההחלמה.

מטרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקרימינולוגיה החיובית נוצרה כתגובה לעיסוק האינטנסיבי של הספרות הקרימינולוגית בהשפעות שליליות, שמחזקות עבריינות, על יחידים וקבוצות. לצד עיסוק אינטנסיבי זה היה מחסור יחסית בכתיבה ובמחקר על כוחן של השפעות חיוביות בהפסקת עבריינות ובמניעתה. בעוד שהקרימינולוגיה המסורתית עסקה בהבנה של כוחות חברתיים שמרחיקים יחידים זה מזה ובכך משמשים קרקע להופעה וחיזוק של עבריינות, הקרימינולוגיה החיובית שמה דגש על חקר ופיתוח של כוחות מחברים ומאחדים ברמה בין-אישית, ברמה תוך-נפשית וברמה רוחנית, הקשורים בצמצום פשיעה ומניעתה.

קרימינולוגיה חיובית חוקרת מפגשים אישיים וקבוצתיים אשר בד בבד:

  • נתפסים כחוויות חיוביות ואינטגרטיביות (בדומה לפסיכולוגיה חיובית).
  • מסייעים לעמידות, צמצום והפסקת העיסוק בפעילות סוטה ועבריינית ומניעת רצידיביזם. זאת, באמצעות התערבויות והשפעות פורמליות ובלתי פורמליות המדגישות חזקות אנושיות חיוביות (למשל, דרכי טיפול חיוביות, קבלה ותמיכה חברתית, אמונה, טוב אנושי, אלטרואיזם).

קרימינולוגיה חיובית שואפת להרחיב את ההבנה שלנו על הכח המרפא של החיובי, וזאת מעבר למיקוד המסורתי של הקרימינולוגיה בכוחות ותהליכים המובילים יחידים וקבוצות לאימוץ אורח חיים סוטה ועברייני.

מטרות הקרימינולוגיה החיובית:

  • להשלים ולאזן תאוריות קרימינולוגיות מסורתיות.
  • להעשיר את עולם הידע האקדמי, להשפיע על מערכת אכיפת החוק כמכלול ועל בעלי תפקידים במערכת אכיפת החוק ואנשי מקצוע הפוגשים עוברי חוק, בני משפחה וקורבנות של עבריינות.

באופן כללי ניתן לומר כי הקרימינולוגיה החיובית מבקשת לחזק את הכוח המאחד בין עוברי חוק וחברי הקהילה הנורמטיבית ולאו דווקא להדגיש, או לתת עדיפות לכוחות "מפרידים" הנמנים עם גופי אכיפה (מאסר, הרחקה, מניעה, הכלמה וביוש).

יישום[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים האחרונות פותחו תוכניות שונות בתחום של שיקום עוברי חוק, בקהילה ובכלא, המבוססות על עקרונות הגישה הקוגניטיבית-התנהגותית המיושמת בדרך כלל במסגרת קבוצתית. תוכניות אלה נחשבות לצורת טיפול המבוססת על העצמה, בשל הדגש על למידה, רכישה ופיתוח של מיומנויות אישיות, בין-אישיות וחברתיות המאפשרות למשתתפיהן לפתח אורח חיים פרו-חברתי, אשר עשוי להפחית את הצורך שלהם בהתנהגות העבריינית או הסוטה. ההנחה העומדת בבסיס תוכניות אלה היא, כי עבודה על רכישת מיומנויות חדשות חיוביות, ולא רק על הימנעות והכחדה של התנהגויות שליליות, תוביל לתוצאות טובות יותר שעשויות להישמר בטווח הרחוק. מחקרים שנעשו לאחרונה הצביעו על יעילותן של תוכניות אלה בהפחתת מועדות בקרב עוברי חוק משוחררים[7]. תוכניות שיעזרו לשפר את העיבוד של "מרכיבים חיוביים" (למשל, קבלה, חמלה, עידוד, אמונה, סליחה, טוב, תודה, הומור ומתן דוגמה חיובית) בעבודה עם יחידים וקבוצות.

להלן מספר דוגמאות ליישומים של קרימינולוגיה חיוביות בתחום של שיקום עוברי חוק:

מודל החיים הטובים (GLM - Good Life Model), הוצע לראשונה על ידי וורד וסטיוארט (2003)[8] ופותח בהמשך על ידי וורד ועמיתיו[9][10]. המודל מבוסס על פיתוח חזקות כמענה למטרות ושאיפות אישיות של עוברי החוק שיכולים לסייע לשיקומם. הבסיס להנחה זו היא, כי לכל אדם יש שאיפות צרכים דומים וכי אחד התפקידים העיקריים של הורים, מורים, והקהילה הוא לעזור לפרט לרכוש את הכלים הדרושים על מנת להגשימם. התנהגות עבריינית מתרחשת כאשר לאנשים אין את המשאבים הפנימיים והחיצוניים הדרושים כדי להשיג את מטרותיהם באמצעים לגיטימיים או כאשר השאיפה לצורך אחד מוערכת באופן בלעדי מעל כל השאיפות או הצרכים האחרים. במילים אחרות, התנהגות פלילית מהווה ניסיון הסתגלותי לספק את ערכי החיים, או מיקוד על ערך יחידי בחיי הפרט[11]. לפיכך, מודל זה מספק לעוברי חוק אפשרות להשגת מטרות אלה באמצעים חברתיים לגיטימיים. לאחר סקירה נרחבת של היבטים פסיכולוגים, חברתיים, ביולוגים ואנתרופולוגים, הציעו וורד ועמיתיו[12]. אחד עשר סוגי "טובין" עיקריים שאנשים בכלל וגם עוברי החוק צריכים להשיג בחייהם: (1) החיים - מכלול החיים בתפקוד בריא, (2) ידע, (3) מצוינות בפועל, (4) מצוינות בעבודה (כולל חוויות שליטה), (5) אוטונומיה עצמית מכוונות, (6) שלום פנימי (כלומר, חופש מכל המהומה והלחץ הנפשי), (7) ידידות (כולל מערכות יחסים אינטימיות, רומנטיות, והמשפחה), (8) קהילה, (9) רוחניות (במובן הרחב של מציאת משמעות ומטרה בחיים), (10) אושר ו-(11) יצירתיות[13]

ניסיונות השיקום לפי מודל GLM צריכים לצייד עוברי חוק בידע, מיומנויות, הזדמנויות, ובמשאבים הדרושים כדי לספק את ערכי חייהם באופן שאינו פוגעני כלפי הזולת, תוך שמירה על האוטונומיה העצמית שלהם. וזאת בהתבסס על ההנחה שעוברי חוק, כמו מרבית האנשים, מחפשים באופן אקטיבי דרך לספק את ערכיהם במגוון האמצעים העומדים לרשותם.

טיפול אקזיסטנציאליסטי בהקשר של עוברי חוק פותח על ידי הקרימינולוג שלמה גיורא שוהם, לטענתו השורש של ניסיון עברייני בדרך כלל נמצא בחלל פנימי קיומי או בערוץ שאינו יודע שובע, המייצג בין היתר, הפרדה ובידוד של אחרים[14]. מפרספקטיבה של קרימינולוגיה חיובית, התאוששות מושגת על ידי תנועה לכיוון השני, המאחד, במקום זה המבודד. מן האקזיסטנציאליזם נגזר שבכדי להגיע לאותנטיות, על הפרט לחלץ את עצמו מתוך היטמעות ואובדן זהות בתוך הכלל. סדר העדיפויות בחיים לא צריך להיות מסודר על פי ציפיותיהם של אחרים, אלא על פי העצמי הפנימי וגילוי הפוטנציאל של ההתגלות והיצירתיות הטמון בתוך העצמי הפנימי הזה. הטיפול האקזיסטנציאליסטי שואף לסייע למטופל לגלות את קיומו האותנטי הפנימי על מנת להתמודד עם זה קשייו החיצוניים. שלבי הטיפול האקזיסטנציאליסטי הם: (1) ביטול של הנטייה לנהוג בהתאם לנורמות החברתיות מבלי לבחון את הלימותן, וזאת על מנת לממש את הפוטנציאל של המטופל לגלות יכולת גילוי ויצירתיות, (2) לימוד של המטופל כיצד לחלץ את עצמו מן הצורך הכמו כפייתי לקבל משוב חיובי של הסביבה בכל מחיר. השאיפה במסגרת טיפולית זו היא לסייע ליחיד לפתח יחסי "אני-אתה" (לפי הפילוסוף מרטין בובר) אותנטיים עם הזולת, במקום יחסי "אני-זה" המאפיינים את המצב בעת ההתנהגות העבריינית או הנחשבת סוטה. על האדם להכיר כי בעודו "נזרק לאוויר העולם", כדברי הפילוסוף מרטין היידגר, מלווה בחרדה ואימה, הוא חדור לכאב הראשוני אשר ניתן לעידון תוך חוויית היצירתיות, מציאת המשמעות והעומק פנימי.

אחת הגישות הפופולריות ביותר בעולם המערבי לשינוי עצמי בתחום ההתמכרויות היא זו של קבוצות תמיכה לעזרה-עצמית המבוססות על תוכנית שנים עשר הצעדים. קבוצות אלו מהוות גוף מרכזי בהתמודדות עם מגוון רחב של התמכרויות והתנהגויות נלוות. תוכנית שנים עשר הצעדים שמקורה בארגון אלכוהוליסטים אנונימיים (AA), אומצה ברבות השנים על ידי ארגונים אחרים שהתבססו על עקרונות דומים של מתן תמיכה קבוצתית הדדית, ביניהם קבוצות תמיכה למכורים לסמים (NA), אכלני יתר אנונימיים (OA), בעלי הפרעות רגשיות - רגשות אנונימיים (EA), ואחרים. תוכנית שנים עשר הצעדים מדגישה שינוי חברתי בצד שינוי אישי, רוחני ומוסרי, ואלו מייצגים היבט נוסף של הקרימינולוגיה החיובית. הקבוצות משמשות מקום ללימוד ותרגול התנהגות חדשה וערכים, לצד התפתחות רוחנית. מחקר שנערך בקרב מכורים שהשתתפו בתוכנית שנים עשר הצעדים בקבוצות AA ומכורים אנונימיים (NA), זיהה גורמים תרפויטיים שונים שעזרו למכורים בתהליך ההחלמה שלהם, ביניהם שינוי בתפיסת החיים ומציאת משמעות חדשה לחייהם[15]. גורמים נוספים שזוהו הם התעוררות רוחנית באמצעות אמונה בכוח עליון[16], המרת כעס וטינה במחילה[17], ולקיחת חסות על מכור אחר בהחלמה (היות ספונסר לאחר)[18]. לפי רונאל (1998)[19], עזרה חברתית ורגשית כמו זו הניתנת למכורים במסגרות של קבוצות לתמיכה הדדית כדוגמת NA, מהווים גשר להחלמה על ידי חיבור בין עולם המכורים לעולם הנורמטיבי. במהלך השנים מאז הקמתה, תפסה תוכנית שנים עשר הצעדים את תשומת לבם של אנשי מקצוע שהחלו להתייחס אליה כגישה מקצועית לטיפול. תחילה היא הוגבלה לטיפול במכורים שונים[20], ולאחר מכן התרחבה לתחומי טיפול נוספים כגון אלימות במשפחה[21], וסיוע לקורבנות של פגיעה. כיום גישה זו נכללת בתוכניות הטיפול הממסדיות, בכלא ובקהילה, המיועדות לטיפול במכורים מסוגים שונים ובכאלה הסובלים מבעיות משותפות אחרות. תוכנית שנים עשר הצעדים יכולה להיתפס כשיטת טיפול כללית ולהחלמה, הידועה בשם טיפול חסד (Grace Therapy)[22]. במסגרת מקצועית, תוכנית שנים עשר הצעדים עשויה להיות מותאמת לצרכים השונים של המשתתפים.

מחקר[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחקרים שנעשו מפרספקטיבה של קרימינולוגיה חיובית מצאו מספר מאפיינים אישיים של חוזק אצל עוברי חוק שונים אשר הצליחו להשתקם. לדוגמה, לקיחת אחריות על חייהם, מציאת משמעות חדשה לחייהם והתבגרות[23]. זאת בנוסף לקיומם של גורמים מתערבים חיוביים בחייהם, למשל, קבלת סיוע חיצוני מ"אחרים משמעותיים" כדוגמת בני משפחה, חברים, מטפלים, קבוצת תמיכה ועזרה-עצמית (למשל, אלכוהוליסטים אנונימיים) וארגוני דת. מחקרים אלה ואחרים מדגישים את חשיבות קיומן של חזקות אנושיות חיוביות בעקבות אירועי סיכון ומשבר, כמסייעות להשגת רמות גבוהות יותר של רווחה נפשית וצמיחה חיובית.

להלן תיאור של מספר מחקרים מייצגים בתחום:

  • תהליכי עזרה-עצמית

מחקרים אלו היוו את הבסיס לפיתוח הפרספקטיבה של הקרימינולוגיה החיובית. במחקר שהתמקד בתהליכים ובהשפעות של השתתפות בקבוצות NA על החברים בהן נמצאו מגוון של תהליכים משמעותיים והשפעות אינטגרטיביות אותן ניתן לחלק לשלושה מישורים: בין-אישי, תוך-נפשי ורוחני. במישור הבינאישי נמצא שקבוצות NA משמשות עבור החברים כגשר לחברה הנורמטיבית. הקבוצות הן נורמטיביות ומקובלות בחברה הרחבה ככאלו. מאידך, כדי להיות חבר בקבוצה על האדם להצהיר שהוא מכור, קרי, אינו נורמטיבי, כך שעם ההתחברות לקבוצה האדם המגדיר עצמו כמכור וסוטה מהנורמה, למעשה פוסע בחזרה אל החברה הנורמטיבית. בהקשר זה קבוצות NA נמצאו מהוות תת-תרבות של החלמה, כאשר החברים המצטרפים אליהם לומדים את ערכי ונורמות החברה הנורמטיבית, לומדים שפה של החלמה ויכולים למלא תפקידים שהם מכובדים חברתית ואפילו יכולים להנהיג באופן שמכוון החלמה וחזרה לחברה הנורמטיבית[24]. במישור התוך-נפשי נמצא שהכניסה אל והחברות בקבוצות NA מלוות בשינוי הדרגתי בהשקפת העולם של החברים, באופן הנוגע לכל תחומי חייהם. שינוי זה יכול לעיתים להיות כמו קונברסיה, בה המכור שהצטרף לקבוצה משנה את אמונותיו, תפיסותיו ואת התנהגותו[16]. במחקר עדכני, שבחן קבוצה לעזרה-עצמית לגברים אלימים שהוקמה בישראל ביוזמת משרד הרווחה, נמצא שהתהליכים שעברו הגברים החברים בקבוצה משקפים גם כן עקרונות של קרימינולוגיה חיובית[25]: החברות בקבוצה אפשרה לגברים לחוות תיוג חיובי שתיקן את התיוג השלילי אותו חוו מעצם הגדרתם כגברים אלימים. כמו כן, הגברים למדו איך באופן חיובי להמיר את רצונם בשליטה על בנות זוגן בלקיחת אחריות על התנהגותם-הם, וגם זכו לחוויה של חברות במערכת חברתית שיתופית עם שוויון זכויות בין החברים, שקובעים את התנהלותם באופן שיתופי - דמוקרטי.

  • התנדבות ונתינה ללא קבלת תמורה

בשני מחקרים שונים נבחנה ההשפעה של מפגש אישי עם טוּב נתפס, כפי שהוא מתבטא בפעילותם של מתנדבים, שנתפסים כאלטרואיסטים בעיני אלה הנעזרים בהם. מחקרים אלה התמקדו במפגשים של מתנדבים עם נוער בסיכון שפעלו במסגרות ההתנדבותיות הבאות בישראל: (1). ניידות שירות של על"ם עבור נוער בסיכון (מחקר איכותני)[26] ; ו- (2). מרכזי סיוע לנוער בסיכון (מחקר איכותני וכמותני)[27]. הממצאים מראים כי בני הנוער היו מודעים לכך שהם מקבלים סיוע ממתנדבים, אשר, כאמור, נתפסו בעיניהם כמייצגים אלטרואיזם אמיתי; הם הביעו סיפוק מפעילותם עד כדי העדפת שירותיהם על פני אלה של עובדים בשכר; והושפעו באופן חיובי באמצעות המפגשים עמם. מפגשים אלה הגבירו את המודעות שלהם לגבי נתינה ללא קבלת תמורה חומרית, אשר הציבה מעין סתירה להשקפת עולמם הקודמת לפיה העולם הוא כמו שדה קרב עוין. במקרים מסוימים, הדוגמה האישית של המתנדבים היוותה השראה עבור בני הנוער לשקול להתנדב בעצמם. היו בני נוער שהצליחו להכליל את התמונה האלטרואיסטית על שאר שירותי הרווחה ולהתגבר על התנגדויותיהם הראשוניות לקבלת סיוע ממסדי. המתנדבים היוו דוגמה חיה לאפשרות קיומו של טוּב אנושי אליו ניתן להיחשף באמצעות מפגשים אישיים, והיוו הוכחה לקיומה של "חברה אכפתית" הפועלת על בסיס אכפתיות הדדית ודאגה חסרת פניות. ההסבר המוצע מתייחס לניגוד בין הדוגמה האישית שייצגו המתנדבים לבין הריכוז העצמי של בני הנוער בסיכון, אשר השתנה במעט כתוצאה מכך. ממצאים אלה ממחישים את ההשלכות היישומיות של התערבויות חדשניות עם נוער בסיכון, ומדגימים את חשיבותו של "מדע הטוּב".

  • קבלה חברתית ושינוי דרך חיים אצל עברייני מין כלואים בישראל

מחקר זה הוא הראשון שתוכנן, עוצב ונערך על בסיס הגדרת הקרימינולוגיה החיובית[28]. מטרת המחקר, שהתבסס על שיטות מחקר איכותניות, הייתה לזהות את הגורמים הפנימיים והחיצוניים שסייעו לעברייני מין כלואים בתהליך השינוי והשיקום שלהם. מרבית המשתתפים (אסירים מבתי הכלא מעשיהו ואיילון) דיווחו כי הם חוו שינויים אישיים וחברתיים חיוביים במהלך מאסרם הנוכחי, אותם ייחסו לתמיכה הרחבה שקיבלו מ"אחרים משמעותיים" בחייהם, בתוך ומחוץ לכלא, כשהכוונה בעיקר לבנות-זוג, הורים, מטפלים ואנשי דת. מהראיונות עם משתתפי המחקר עלה כי תמיכה זו כללה מרכיב של קבלה חברתית ואנושית שלהם. יודגש כי אין מדובר בקבלה ללא תנאי, אלא כזאת הדורשת לקיחת אחריות ועשיית שינוי יסודי מצד עוברי החוק, שניתן להתייחס אליה כאל אהבה מותנית. מדובר במרכיבים הדומים לאלו הכלולים במנגנון הביוש הרה-אינטגרטיבי. המסקנה העיקרית העולה מהמחקר היא, שניתן להשיג שינויים חיוביים גם תחת תנאים קשים כדוגמת מאסר, באמצעות מפגש עם חזקות אנושיות כדוגמת קבלה חברתית, סליחה, חמלה ומתן הזדמנויות להשתקם.

ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • נתי רונאל, חולף עם הרוח - טיפול לפי תוכנית שנים עשרה הצעדים, אוניברסיטת בר-אילן, 2012
  • נתי רונאל, רטורנו - קהילה טיפולית ייעודית לטיפול בהתמכרויות, אוניברסיטת בר-אילן, 2011
  • ויקטור פרנקל, האדם מחפש משמעות, 1977

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Ronel, N & Elisha, E.(2011)., A Different Perspective: Introducing Positive Criminology, International Journal of Offender Therapy and Comparative ,Criminology, 55(2), 305-325
  2. ^ Shachaf-Friedman, E., & Timor, U (2008)., Family-group conferencing in Israel: The voices of victims following restorative justice proceedings. In N. Ronel, K. Jaishankar, & M. Bensimon (Eds.), Trends and issues in Victimology (pp. 57–87), Newcastle upon Tyne: Cambridge Scholars Publishing
  3. ^ Zher, H & Mika, H (1997)., Fundamental Concepts of Restorative Justice, 47-56 Contemporary Justice Review, Vol 1, No 1, pp-
  4. ^ Sampson, R & Laub, J (2003)., Life-Course Desisters? Trajectories of Crime among Delinquent Boys Followed to Age 70, Criminology 41, pp 319-339
  5. ^ Maruna, S (2001)., Making Good: How Ex-Convicts Reform and Rebuild Their Lives, American Psychological Association
  6. ^ .White, W. L. & Kurtz, E (2005), The Varieties of Recovery Experience, International Journal of Self Help and Self Care, 3, 21−61
  7. ^ Roos, R & Hilborn, J (2008)., Rehabilitating Rehabilitation: Neurocriminology for Treatment of Antisocial Behavior, Cognitive Centre of Canada
  8. ^ Ward,T.,& Stewart, C.A (2003)., The treatment ofsex offenders:Risk management and good lives., Professional Psychology: Research and Practice, 34,353-360
  9. ^ Ward, T., & Gannon, T.A (2006), Rehabilitation, etiology, and self-regulation:The comprehensive good lives model oftreatment for sexual offenders, Aggression and Violent Behavior, 11,77-94.
  10. ^ Ward, T (2002)., Good lives and therehabilitation ofoffenders:promisesand problems, Aggression and Violent Behavior, 7,513-528
  11. ^ Whitehead P.R, Ward, T, & Collie, R.M (2007)., Time for a change: applying the good lives model of rehabilitation to a high-risk violent offender., International Journal of Offender Therapy and Comparative Criminology 51(5):578-98.
  12. ^ Ward, T., & Maruna, S (2007), Rehabilitation: Beyond the risk assessment paradigm, London, UK: Routledge.
  13. ^ Ward, T., & Gannon, T.A (2006)., Rehabilitation, etiology, and self-regulation:The comprehensive good lives model oftreatment for sexual offenders, Aggression and Violent Behavior, 11,77-94.
  14. ^ Shoham, S.G & Addad, M (2004)., The Insatiable Gorge, Tel Aviv: Bable
  15. ^ Galanter, M (2007)., Spirituality and recovery in 12-step programs: An empirical model, Journal of Substance Abuse Treatment, 33, 265-272
  16. ^ 1 2 .Ronel, N & Humphreys,K (1999-2000), World-views transformations of Narcotics Anonymous members in Israel, International Journal of Self-Help and Self-Care, 1(1), 101-127
  17. ^ HART, K. E., & SHAPIRO, D.A (2002), Secular and spiritual forgiveness interventions for recovering alcoholics harboring grudges, Paper presented at the annual convention of the American Psychological Association, Chicago
  18. ^ Crape B.L, Latkin C.A, Laris A.S, & Knowlton A. R (2002), The effects of sponsorship in 12-step treatment of injection drug users., Drug Alcohol Depend. 2002 Feb 1;65(3):291-301.
  19. ^ Ronel, N (1998)., Twelve-step self-help groups: The spontaneous emergence of "Grace Communities, Social Development Issues, 20(3), 53-72
  20. ^ White, W.L (1998)., Slaying the dragon: The history of addiction treatment and recovery in America, Bloomington, IL: Chestnut Health Systems/Lighthouse Institute.
  21. ^ Ronel, N., & Claridge,H (1999)., Grace Therapy: A new approach to the treatment of male batterers, Contemporary Justice Review, 2(3), 283–308
  22. ^ רונאל, נ' (2000), תפיסת ההתמכרות כמחלה – מטאפורה בשרות ההחלמה, חברה ורווחה, כ'(1), 83-98.
  23. ^ Ronel, N & Zemel, E (2015)., The impact of introspection and resilience on abstention and ) desistance from delinquent behavior among adolescents at risk, European Journal of Criminology
  24. ^ Ronel, N (1998a), The universality of a self-help program of American origin: Narcotics Anonymous in Israel, Social Work in Health Care, 25(3), 87-101
  25. ^ Gold, D., Sutton, A., Ronel, N (2015)., Non-Violent Empowerment: Self-Help Group for Male Batterers on Recovery, Journal of Interpersonal Violence
  26. ^ Ronel,N (2006), When good overcomes bad: The impact of volunteers on those they help, Human Relations 59 (8), 1133-1153
  27. ^ ,Ronel, N., Haski-Leventhal, D., Ben-David, B.M., A.S York (2009), Perceived Altruism A Neglected Factor in Initial Intervention, International Journal of Offender Therapy and Comparative Criminology 53,2, pp -191-210
  28. ^ Ronel, N & Elisha, E (2011), A different perspective: Introducing positive criminology, International Journal of Offender Therapy and Comparative Criminology, 55,2,305-325