ערך זה עוסק בראשי תיבות. אם התכוונתם לשנה עברית, ראו ה'ס"ט.
שער ספר בתי כהונה מאת הרב האשכנזי רבי יצחק הכהן רפפורט בו הוא חותם ס"ט.
ס"ט הם ראשי תיבות המשמשים לחתימה מליצית. לס"ט מספר פענוחים, בהם ברכת החיים "סופו טוב"; ויש אומרים "סימן טוב", כן נפוץ הפענוח "ספרדי טהור", אך פענוח זה ככל הנראה שגוי. השימוש בראשי התיבות, כלפי עצמם או כלפי אנשים אחרים, נעשה בעיקר אצל יהדות ספרד[1].
אחד הפירושים המקובלים הוא "סופו טוב", או "סיפיה טב", כלומר איחולי כל טוב[2], או "סימנא טבא", שהוא סימן או דבר טוב. קיימות גם ההטיות של סי"ט או סליט"א. רבי יהודה כלץ למשל חתם "ס"ט אכי"ר" (ס"ט אמן כן יהי רצון).
שלמה גרינבוים הציע לפענח "סין טין"[3] – רפש וטיט[4] – ביטוי של ענווה והתבטלות בפני האל, זאת לפי הסכמת אחד מרבני ליוורנו לספר שער יוסף שחתם כך. אחרים דחו זיהוי זה בשל כך שהצירוף סין טין ס"ט קיים[5], וכן בשל כך שחתימה זו משמשת גם כלפי אנשים אחרים (דוגמה אחת מני רבות: בהסכמת רבני סאלי לספר חפץ ה' נכתב "רבי חיים בן עטר ס"ט") ולא סביר שאדם יכנה את חברו "רפש וטיט"[6].
^שלמה מ. יצחקי (שם בדוי), בעניין ראשי תיבות ס"ט, אור המערב, גיליון ה' (תש"ן) עמ' 39–56; ישראל דנדרוביץ, הדרכון הספרדי, היו דברים מעולם, חלק 2, עמ' 439–446