מוסתערבים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

מוּסְתערבּיםעברית: מִסְתַּעַרְבִים, בערבית: اليهود المستعربة) היה כינוי לקהילות יהדות המזרח העתיקות ודוברות הערבית שחיו בצפון אפריקה, במזרח התיכון, ובארץ ישראל, אשר ישבו בארצות אלו לפני המאה ה-15. הכינוי נטבע על ידי יהודים ספרדים (וגם מפורטוגל) דוברי-לאדינו שהשתכנו בארצות ערב לאחר גירוש ספרד, מאחר שבעיניהם, דמו יהודי המזרח המקוריים בתרבותם לשכניהם הערביים.

בתחילה חיו אלה לצד אלה בקהילות ובבתי כנסת נפרדים אך הנטייה הטבעית של שתי הקהילות היהודיות הללו להטמע אחת בשנייה הביא לכך שבסופו של דבר יהודי ספרד ויהודי המזרח החלו להערבב אלה באלה, וגם לאחד בין הלכותיהם, למרות שנשתמרו בעיקר נוסח התפילה ומנהגיהם של יהדות ספרד.

עדויות לכך אפשר למצוא ברוב המדינות דוברות הערבית דאז. אולם בתוניסיה יוצאת הדופן, המזרחיים המקוריים שחיו שם והזדהו כיהודי תוניסיה, נמנעו מלהתערבב עם קהילת יהודי ספרד שהגיעה מאיטליה (יהדות ליבורנו).

בארץ ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בארץ ישראל נמצאו מוסתערבים בירושלים ובישובים בגליל כמו פקיעין עלמא וכפר יסיף, שהיישוב היהודי בהם לא פסק מימי חורבן בית שני. אחרי חורבן הבית נשארו בארץ ישראל "כפרים עבריים רבים ויושביהם עיבדו את האדמה". הם החזיקו מעמד בתקופות הערבית והצלבנית. רק בתקופה העות'מאנית הוכרחו חלק מהיהודים לעזוב את הכפרים ונאלצו למכור את אדמתם לשכניהם הערבים[1].

בעת התעוררות היישוב היהודי בירושלים, בשנת 1516, אחת העדות בעיר הייתה של מוסתערבים ובראשם שייח' (זקן) יצחק. יחד עמם מוזכרות העדות הנוספות: רב הספרדים - ר' דוד שושן, רב האשכנזים - יוסף קולון[2].

על קיומם בגליל מעיד רבי משה באסולה, מחכמי איטליה, שעלה לרגל לארץ ישראל ושהה בה ובסביבתה (סוריה וקפריסין) למעלה משנה ומחצה (1521-1523) וחגג את חג הפסח של שנת רפ"ב (1522) בצפת ובסביבתה. בח' בניסן הגיע לצפת, "ולקחתי בית מעין זייתון ואשב שם". בחול המועד טייל במקומות הקדושים שבקרבת צפת, והיה בכפר ענן, שם מצא כ-30 משפחות של "קהל מסתערבים" (יושבי הארץ מדור דור)"[3].

בראשית ההתיישבות היהודית המתחדשת בארץ הופיעו במושבות יהודים בלבוש ערבי, אשר דברו ערבית שוטפת והציגו עצמם בתור יהודים. ביניהם היה אחד משישה השומרים הראשונים של פתח תקווה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ל.חזן וי.פלר בספרם דברי ימי הציונות, הוצאת קריית ספר , תשי"א
  2. ^ אוצר ישראל הערך ירושלים
  3. ^ אברהם יערי במאמרו פסחים של עולים ועולי רגלים בא"י