סברומורוסק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ולדיווסטוק
Северомо́рск
Coat of Arms of Severomorsk (Murmansk oblast).png
סמל סברומורוסק
Flag of Severomorsk (Murmansk oblast).png
דגל סברומורוסק
מראה מפרץ קולה מהעיר סברומורסק
מראה מפרץ קולה מהעיר סברומורסק
מדינה רוסיהרוסיה  רוסיה
אובלסט מחוז מורמנסקמחוז מורמנסק  מחוז מורמנסק
תאריך ייסוד 1896/1897
שטח 60 קילומטר רבוע
גובה 31 מטרים
אוכלוסייה
 ‑ בעיר 51,209 (נכון ל־2017)
קואורדינטות 69°04′N 33°25′E / 69.067°N 33.417°E / 69.067; 33.417
אזור זמן UTC+3
http://www.citysever.ru

סברומורסקרוסית: Северомо́рск), שכונתה בעבר ואיינגה (Ваенга, עד 18 באפריל 1951), היא עיר סגורה במחוז מורמנסק, רוסיה. בסברומורסק שוכן הבסיס העיקרי של הצי הצפוני הרוסי. העיר ממוקמת לחוף ים ברנץ לאורך מפרץ קולה 25 קילומטרים (16 מיל) צפונית-מזרחית לעיר מורמנסק, המרכז האדמיניסטרטיבי של החבל, אליה העיר מחוברת באמצעות רכבת וכביש מהיר.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רחוב טיפוסי בעיר, 2016.

יישוב מוקדם[עריכת קוד מקור | עריכה]

היישוב הראשון באתר העיר המודרנית קם בין 1896 ל-1897. הוא נקרא ואיינגה (Ваенга) על שם הנהר הסמוך, ששמו מגיע משפת הסאמי "vayongg", שמשמעותו "איילה" או "איילים". בשנת 1917 התגוררו ביישוב רק 13 איש, שעסקו בציד, בדיג ובגידול בעלי חיים.[1]

הקמת בסיס הצי הצפוני[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1926, הוקם משרד רישום במורמנסק תוך בניית צריף, מעונות, מרחצאות וקווי טלפון שהונחו דרך העיירה. בשנת 1933 נבחר המפרץ לאחד הבסיסים לצי הצפוני שזה עתה נוצר.[2] משנת 1934 ועד תחילת מלחמת העולם השנייה, נבנו ביישוב מבני עץ ולבנים, כמו גם מתקנים צבאיים ובמפרץ השכן הוקם שדה תעופה ימי. מאוגוסט 1941 הופסקה הבנייה. שדה התעופה שימש את הבריטים להגנה על השיירות הארקטיות לפני שהלוחמים שלהם הועברו לאחר מכן לחיל האוויר הסובייטי.

לאחר תום המלחמה התחדשה הבנייה. העיירה, בהתחשב בהסדר הקיים, נבחרה לאחד הבסיסים העיקריים של הצי הצפוני. ב-1 בספטמבר 1947, המטה הועבר לכאן. בשנת 1947 נפתח בית הספר התיכון הראשון בעיר. אוכלוסיית העיר הייתה אז 3,884. בשנת 1948 החלה לפעול מועצה עירונית בעלת סמכויות כגוף מחוקק מקומי.

סמל העיר (1966)

סברומורסק[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-18 באפריל 1951, ואיינגה קיבלה מעמד של עיר ושמה הוחלף לסברומורסק, כהלחם רוסי למילים "סבר" (север), כלומר "צפונה" ו"מורה" (море), כלומר "ים". עד שנות השישים כבר היו בה מאפייה משלה, מפעל נקניקים ומפעל לייצור בקבוקי שתייה קלה ובריכת שחייה.

ב-26 בנובמבר 1996, על פי צו נשיא רוסיה, הוסבה העיר, בשל בסיס הצי הגדול, לעיר סגורה.

גאוגרפיה ואקלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיקום[עריכת קוד מקור | עריכה]

סברומורסק ממוקמת על חצי האי קולה בחוג הארקטי, באזור קפאת-עד, בחוף המזרחי הסלעי של מפרץ קולה בים ברנץ.

אַקלִים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסוורומורסק אקלים ימי קר, עם חורפים קלים יחסית וקיצים קרירים. הטמפרטורה הממוצעת בינואר היא 8- מעלות צלזיוס ו-12 מעלות צלזיוס ביולי. המשקעים הממוצעים מגיעים בערך ל-800 מ"מ לשנה.

נוף עירוני[עריכת קוד מקור | עריכה]

נקודות ציון[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • האנדרטה לגיבורי סברומורסק, מגיני החוג הארקטי. ידוע יותר בכינויו "אנדרטה לאליושה", הוא נחשב לסמל העיר. זו דמות של מלח עם רובה אוטומטי בידיו. גובהו 15 מטר ועומד על כן בגובה 10 מטרים בצורת צוללת. הוא נוצר על ידי הפסלים גאורגי ויורי נרודה, והאדריכלים ו. דושקין וא. ששקוב. הותקן בכיכר הימית בעיר ב-10 ביוני 1973.
  • אנדרטת גיבורי התותחנים 221-A מסוללת הצי הצפוני האדום. אחד המונומנטים המפורסמים ביותר בעיר, זהו כלי נשק באורך 130 מ"מ על כן בטון. הוא נוצר על ידי האדריכלים א. ששקוב, ט. ששקובה, א. ויסמן וא. פנטלימונוב. הותקן על צפון הגבעה בכיכר הימית ב-6 בנובמבר 1961.
  • האנדרטה לטייסי התעופה של סברומורסק, "מטוס IL-4".[3] נוצר על ידי האדריכלים ג. יבדוקימובה וס. בכורין, והמהנדס א. סטרשני. הותקן בכיכר האומץ בעיר ב-26 ביולי 1981.
  • האנדרטה לאזרחי סברומורסק שלא חזרו מהמלחמה. אנדרטה בצורת רכב משוריין MT-LB, מוקדשת לחיילים שנהרגו במבצעים באפגניסטן ובצפון הקווקז.[4] הותקן בכיכר האומץ ב-19 ביולי 2013, בסמוך ל"מטוס IL-4".
  • האנדרטה ל"סירת טורפדו TKA-12". במלחמה הפטריוטית הגדולה פיקד על סירה זו גיבור ברית המועצות אלכסנדר שבאלין. נוצרה על ידי האדריכלים ו. אלכסייב וו. גופאק והמהנדס א. סטרשני. הותקנה בכיכר האומץ ב-31 ביולי 1983.
  • פסל חזה לגיבור ברית המועצות בוריס ספונוב. נוצר על ידי הפסל א. קיטשצ'וק והאדריכל א. ששקוב. הותקן בכיכר ספונוב בשנת 1967.
  • פסל חזה לגיבור הפדרציה הרוסית טימור אפקידזה. נוצר על ידי האמנים המקומיים ש. אברינה ופ. אברין והמהנדס הראשי של הפרויקט, א. ריטס. הותקן בכיכר ספונובו ביולי 2003.
  • המוזיאון לסברומורסק ותולדות הצי. נפתח על ידי עיריית סברומורסק באוקטובר 1996 ברחוב ספונוב.
  • מוזיאון "צוללת K-21". סניף של מוזיאון הצי של הצי הצפוני. נפתח ביולי 1983 בכיכר האומץ.
Памятник героям-североморцам.jpg Памятник воинам-артиллеристам.jpg
האנדרטה לגיבורי סברומורסק אנדרטת גיבורי התותחנים
Торпедный катер ТКА-12, г. Североморск.jpg Подводная лодка К-21.jpg
האנדרטה ל"סירת טורפדו TKA-12" מוזיאון "צוללת K-21"

פוליטיקה וממשל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ממשל מקומי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מועצת הנבחרים היא הגוף המחוקק של העיר. ראש עיריית סברומורסק הוא המשרה הרמה בעיר והוא מנהל את העיר באמצעות העירייה.[5]

כלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תעשייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרבית התעשייה של סברומורסק קשורה למזון, ובמיוחד למפעל החלב סברמורסק ולמפעל הבקבוק. ישנן גם חברות בנייה ומספנות ותשתית מפותחת של שירותי דיור ושירותים קהילתיים וצרכניים, כמו גם מסחר.

צבא[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפת בסיסי הצי הצפוני

העיר משמשת את הצי הצפוני הרוסי. לסברומורסק יש את המבדוק הגדול ביותר בחצי האי קולה.

ב-13 במאי 1984, בפאתי סברומורסק, התרחשה שריפה גדולה של מאגר טילים ימיים שהביא לפיצוצים גדולים רבים ב-17 במאי. בתקרית נהרגו 200–300 בני אדם ונהרס לפחות שליש ממאגר טילי הקרקע-אוויר של הצי הצפוני.

אישים ידועים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אלכסנדר מויסיינקו, שחמטאי, רב אמן, יליד העיר משנת 1980.
  • בוריס ספונוב, אלוף הפלות במלחמת העולם השנייה, שירת בבסיס הסמוך מ-1940 עד מותו בשנת 1942.
  • ילנה ואיינגה (שם אמיתי: ילנה ולדימירובנה חרוליובה), זמרת, מלחינה ושחקנית, ילידת העיר משנת 1977.
  • לסיה ירוסלבסקאיה, זמרת פופ, נולדה בסוורומורסק בשנת 1981.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא סברומורוסק בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "The history of the city of Severomorsk". severomorsk.murman.ru. בדיקה אחרונה ב-12 באפריל 2016. 
  2. ^ Hill, Alexander (2007). "Russian and Soviet Naval Power and the Arctic from the XVI Century to the Beginning of the Great Patriotic War". The Journal of Slavic Military Studies 20 (3): 359–392. doi:10.1080/13518040701532958. 
  3. ^ "Severomorsk Landmarks". 
  4. ^ "The opening of the MT-LB monument.". 
  5. ^ http://www.citysever.ru/img/all/9_Voloshin_New.pdf