סטן מורטנסן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סטן מורטנסן
Stan Mortensen
פסל בדמותו של סטן מורטנסן מחוץ לבלומפילד רואד
פסל בדמותו של מורטנסן מחוץ לבלומפילד רואד
מידע אישי
לידה 26 במאי 1921
סאות' שילדס, מחוז דרהאם, אנגליה
פטירה 22 במאי 1991 (בגיל 69)
סאות' שילדס, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
שם מלא סטנלי הארדינג מורטנסן
עמדה חלוץ
מועדונים מקצועיים כשחקן*
1941 – 1955
1955 – 1957
1957 - 1958
1958 – 1959
1960 – 1962
בלקפול
האל סיטי
סאות'פורט
באת' סיטי
לנקסטר סיטי
317 (197)
42 (18)
36 (10)
45 (27)
נבחרת לאומית כשחקן
1947 – 1953 אנגליה 25 (23)
קבוצות כמאמן
1967 – 1969 בלקפול
* הנתונים מתייחסים למשחקי הליגה בלבד
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

סטנלי הארדינג מורטנסןאנגלית: Stanley Harding Mortensen; 26 במאי 192122 במאי 1991) היה כדורגלן ומאמן אנגלי, ששיחק בעמדת החלוץ.

מורטנסן היה כובש שערים מחונן ששיחק לאורך רוב הקריירה בקבוצת בלקפול ובנבחרת אנגליה. מורטנסן זכור בעיקר ככובש השלושער הראשון, והיחיד עד כה, בגמר גביע ה-FA באצטדיון ומבלי, הכובש הראשון לזכות אנגליה בטורניר מוקדמות מונדיאל, וכובש שער הבכורה של אנגליה בתולדות המונדיאלים, כאשר כבש את שערה הראשון של הנבחרת בטורניר הבכורה שלה, מונדיאל 1950.

קריירת משחק[עריכת קוד מקור | עריכה]

תקופת מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מורטנסן החל את קריירת המשחק בגיל מאוחר יחסית, וזאת בעקבות התגייסותו בשנת 1939, עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, כמפעיל אלחוט בחיל האוויר המלכותי. הוא נפצע כאשר מטוסו התרסק, והיה הניצול היחיד באותה ההתרסקות. הוא הצטרף לבלקפול בשנת 1941, אך בזמן שירותו בסקוטלנד רשם מספר הופעות לא רשמיות במדיה של אברדין, ואף שיחק כשחקן אורח בארסנל, במדיה כבש 25 שערים ב-19 הופעות בלבד.

באותן השנים נכלל מורטנסן בסגל נבחרת אנגליה. ב-25 בספטמבר 1943, במהלך משחק מול ויילס, נפצע אייוור פאוול הוולשי, ומורטנסן נכנס לשחק בשורות היריבה במקומו. המהלך הפתיע את 80 אלף הצופים באצטדיון, וכן חלק מהעיתונאים והשחקנים על המגרש שלא ידעו על הצעד ולא זיהו את מורטנסן עד לחלק השני של המשחק, כאשר חלקם חשבו כי פאוול חזר למגרש. אנגליה ניצחה בסיום בתוצאה 3–8.

לאחר המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מורטנסן היה לאחד מהכובשים הגדולים בתולדות בלקפול, עם 197 שערי ליגה ב-317 הופעות. כמו כן, רשם הצלחה מיוחדת גם במסגרת גביע ה-FA, כאשר בין 1945 ל-1950 כבש ב-12 משחקים רצופים במסגרת הגביע, כולל שערה השני של בלקפול בהפסד 2–4 למנצ'סטר יונייטד בגמר הגביע בעונת 1947/1948.

בעונת 1950/1951 היה מורטנסן למלך השערים של הליגה האנגלית, עם שלושים שערי ליגה שסייעו לקבוצתו לסיים במקום השלישי בטבלה. בנוסף, העפיל עמה בפעם השנייה בקריירה לגמר הגביע, אך שוב לא הצליח לסייע לקבוצתו לזכות בתואר, כאשר בלקפול נוצחה 0–2 על ידי ניוקאסל יונייטד. שנתיים לאחר מכן, באחת מהופעותיו הזכורות בקריירה, הוביל מורטנסן את בלקפול לזכייה בגביע האנגלי לעונת 1952/1953. במשחק הגמר פגשה בלקפול את בולטון וונדררס. המשחק זכה לכינוי הגמר של מתיוס, בעקבות הופעתו המרשימה של סטנלי מתיוס, אך הכובש המצטיין במשחק היה מורטנסן, שהיה הראשון לכבוש שלושער בגמר הגביע האנגלי באצטדיון ומבלי, והיחיד עד כה. במשחק הגמר הדרמטי עלתה בולטון ליתרון לאחר שתי דקות, אך מורטנסן איזן. בהמשך עלתה בולטון ליתרון 1–3, אך מורטנסן הוסיף שני שערים, כולל שער דקה לסיום, וקבע שוויון 3-3. בלקפול כבשה שער נוסף בתוך תוספת הזמן, וזכתה בגביע האנגלי הראשון בתולדותיה.

מורטנסן המשיך לשחק בבלקפול עד לסיום 1954/1955. הוא מחזיק בהישג מרשים, כאשר סיים בראש טבלת מלך שערי הקבוצה בכל עונה במשך עשר עונות רצופות, החל בסיומה של מלחמת העולם השנייה ועד לסיום דרכו בקבוצה.

מורטנסן בן ה-34 עבר לקראת עונת 1955/1956 להאל סיטי בליגת המשנה, אך הקבוצה סיימה אחרונה בטבלה וירדה לליגה השלישית. הוא המשיך לשחק במדיה עונה נוספת בליגה השלישית, וממנה עבר לסאות'פורט, גם היא מאותה הליגה.

בסיום עונת 1957/1958 הודיע מורטנסן כי יפרוש ממשחק פעיל בתום העונה, בגיל 37, בעקבות פציעות חוזרות בברך. עם זאת, במרוצת ארבע השנים הבאות הוא המשיך לשחק בקבוצות חובבים.

נבחרת אנגליה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מורטנסן ערך את הופעת הבכורה שלו בנבחרת אנגליה אחרי מלחמת העולם השנייה. ב-25 במאי 1947, ימים ספורים לאחר יום הולדתו ה-26, ערך מורטנסן בכורה בנבחרת של וולטר וינטרבוטום במשחק ידידות מול פורטוגל. הוא כבש את שער הבכורה שלו כבר בדקה הראשונה, והדהים עם רביעייה בהופעת הבכורה שלו בדרך לניצחון 0–10. הוא כבש גם בשני משחקיו הבאים במדי אנגליה, ופעמיים נוספות כבש שלושער, בניצחון 2–4 על שוודיה במשחק ידידות בנובמבר 1947, ושלושער בניצחון 2–6 על צפון אירלנד במסגרת אליפות הבית הבריטית באוקטובר 1948.

אנגליה, שלא הייתה חברה בפיפ"א ולכן לא השתתפה בטורנירי המונדיאל טרם מלחמת העולם, רשמה הופעה ראשונה במוקדמות מונדיאל 1950. משחקי אליפות הבית הבריטית 1949/1950 שימשו גם כבית בטורניר המוקדמות, ומורטנסן, שכבש את השער הראשון בניצחון 1–4 על ויילס בקארדיף ב-15 באוקטובר 1949, היה לכובש הראשון בתולדות אנגליה במוקדמות המונדיאל.

לאחר שסיימה בפסגת הבית במאזן מושלם של שלושה ניצחונות, העפילה אנגליה למונדיאל 1950 בברזיל. במשחקה הראשון בתולדות המונדיאלים, ניצחה אנגליה 0–2 את צ'ילה. מורטנסן, שכבש את השער הראשון במשחק, היה לכובש הראשון בתולדות אנגליה במשחקיה בגביע העולם. הוא שותף גם בצמד ההפסדים, 1-0 לארצות הברית ולספרד, שסיימו את דרכה של אנגליה כבר בתום שלב הבתים.

ב-25 בנובמבר 1953 ערך מורטנסן את הופעתו האחרונה במדי אנגליה, כאשר כבש שער אחד בתבוסה 3–6 להונגריה במשחק ידידות. בסך הכול רשם מורטנסן 25 הופעות במדי אנגליה, בהן כבש 23 שערים, ממוצע של 0.92 שערים למשחק.

לאחר הפרישה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפברואר 1967, בשלהי עונת 1966/1967 וכחמש שנים לאחר פרישתו הרשמית ממשחק, נקרא מורטנסן להחליף את חברו לשעבר בבלקפול, רון סוארט, שפוטר מתפקידו בעקבות נפילתה של בלקפול לתחתית הטבלה. מורטנסן לא הצליח, בחודשים הספורים עד לתום העונה, לשנות את גורלה של בלקפול, שירדה לליגת המשנה. שם, בעונת 1967/1968, הוביל את בלקפול לעונה צמודה בצמרת עם איפסוויץ' טאון ועם קווינס פארק ריינג'רס. איפסוויץ' סיימה ראשונה, בפער נקודה בלבד מהשתיים האחרות. באותה התקופה, כאשר היה שוויון בנקודות, קבע יחס השערים (ולא פער השערים) את המיקום בטבלה. ק.פ.ר. סיימה את העונה עם יחס שערים של 1.86, בעוד בלקפול סיימה עם יחס שערים של 1.65 ונותרה בליגת המשנה. עונה לאחר מכן, לא הצליחה בלקפול להתמודד בצמרת הגבוהה, וסיימה שמינית בלבד. על אף ההערכה ההדדית בין המועדון למורטנסן, הוא פוטר מתפקידו בתום העונה.

ב-20 באוקטובר 1983, בישיבת ההנהלה השנתית של בלקפול, נבחר מורטנסן לסגן נשיא המועדון. ב-18 בנובמבר 1989 נפגשו בלקפול ובולטון וונדררס בסיבוב הראשון של הגביע האנגלי באותה העונה. זכר למפגש הגמר בין המועדונים ב-1953, נבחר מורטנסן להוביל את שחקני בלקפול לכר הדשא בבלומפילד רואד. את הקבוצה היריבה הוביל נאט לופטהאוס, שכבש לזכות בולטון את השער הראשון באותו הגמר, 36 שנים קודם לכן. 12 ימים אחר כך, נערך אירוע מיוחד לכבודו של מורטנסן לציון יובל להצטרפותו לבלקפול, בנוכחותם של שחקני עבר רבים של המועדון.

מותו ומורשתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-22 במאי 1991, ארבעה ימים בלבד לפני יום הולדתו השבעים, הלך מורטנסן לעולמו. הלווייתו נערכה בעיר בלקפול. באופן סמלי, באותו היום בו הלך לעולמו, הבטיחה בלקפול את הגעתה לאצטדיון ומבלי לראשונה מאז הגמר ב-1953, כאשר העפילו לגמר פלייאוף ההעפלה לליגה השלישית.

בשנת 2003 נכנס מורטנסן להיכל התהילה של הכדורגל האנגלי, כהוקרה על כישוריו והישגיו.

ב-23 באוגוסט 2005, נחשף פסל בדמותו של מורטנסן בכניסה ליציע הצפוני החדש בבלומפילד רואד, שגם נקרא מאז על שמו של מורטנסן. הפסל נחשף על ידי אלמנתו של מורטנסן, ג'ין, וחברו לשעבר בבלקפול, ג'ימי ארמפילד.

תארים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בלקפול
תארים אישיים

סטטיסטיקות[עריכת קוד מקור | עריכה]

נבחרת לאומית[עריכת קוד מקור | עריכה]

נבחרת אנגליה
שנה הופעות שערים
1947 5 9
1948 4 5
1949 6 3
1950 6 3
1951 2 1
1953 2 2
סה"כ 25 23

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


נבחרת אנגליה - מונדיאל 1950

1 דיטשברן • 2 וויליאמס • 3 אסטון • 4 אקרסלי • 5 רמזי • 6 סקוט • 7 טיילור • 8 רייט • 9 ביילי • 10 קוקברן • 11 דיקינסון • 12 הוגס • 13 ניקולסון • 14 ווטסון • 15 בנטלי • 16 פיני • 17 מניון • 18 מתיוס • 19 מילברן • 20 מורטנסן • 21 מולן • מאמן: ווינטרבוטום

אנגליהאנגליה