סיפור אהבה בשלושה פרקים (סרט)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
סיפור אהבה בשלושה פרקים
Torch Song Trilogy
Torchsongtrilogyposter.jpg
כרזת הסרט
מבוסס על המחזה סיפור אהבה בשלושה פרקים
בימוי פול בוגארט
הפקה רונלד ק. פירסטיין
תסריט הארווי פירסטיין
עריכה ניקולס ס. סמית'
שחקנים ראשיים הארווי פירסטיין
אן בנקרופט
מתיו ברודריק
בריאן קרווין
מוזיקה פיטר מץ
אלאן ק. רוזן
צילום מיקאל סלומון
מפיץ New Line Cinema
מדינה ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
אולפן הווארד גוטפריד / רונלד ק. פירסטיין הפקות
הקרנת בכורה ארצות הבריתארצות הברית 14 בדצמבר 1988
ישראלישראל 26 ביוני 1991
משך הקרנה 120 דקות
שפת הסרט אנגלית
סוגה דרמה קומית
סרט להט"בי
הכנסות $4,865,997 (בארצות הברית)
הכנסות באתר מוג'ו torchsongtrilogy
דף הסרט ב-IMDb

סיפור אהבה בשלושה פרקיםאנגלית: Torch Song Trilogy) הוא עיבוד קולנועי של מחזה באותו השם מאת הארווי פירסטיין לסרט דרמה קומית אמריקאי משנת 1988.‏[1][2][3]

את הסרט ביים פול בוגארט ומככבים בו הארווי פירסטיין, אן בנקרופט, מתיו ברודריק, בריאן קרווין ואדי קסטרודאד. את הסרט הפיק רונלד ק. פיירשטיין, אחיו של הארווי פירסטיין.

פיירשטיין, שרצה להציג בסרט את עבודתו של השחקן צ'ארלס פירס כדראג קווין, יצר במיוחד עבורו את דמות הדראג ברת'ה ונטיון (במקור: Bertha Venation, נשמע כמו: הולדת אומה). בתחילה, ברודריק סירב לבצע את התפקיד של אלן, מאחר שבאותה העת החלים מתאונת דרכים באירלנד. השחקן טייט דונובן לוהק לתפקיד, אך יומיים בלבד לאחר שהחלו החזרות שינה ברודריק את דעתו ויצר קשר עם פיירשטיין, שמיד פיטר את דונובן.

אף על פי שאורכו של המחזה היה יותר מ-4 שעות, בחברת New Line Cinema התעקשו כי זמן הריצה של הסרט יהיה שעתיים לכל היותר, דבר שחייב עריכה והשמטות רבות, ביחס לטקסט המקורי. גם מסגרת זמן העלילה שבה מתרחשים האירועים המוצגים בסרט השתנתה, בהשוואה למחזה המקורי.

העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרק ראשון - 1971

ארנולד (הארווי פירסטיין), דראג קווין המתגורר בניו יורק, פוגש באד (בריאן קרווין), מורה דו-מיני, והם מתאהבים. אד, עם זאת, חש לא בנוח עם המיניות שלו ובסופו של דבר הוא עוזב את ארנולד לטובת בת-זוג בשם לורל (קארן יאנג).

פרק שני - 1973-1979

במהלך חג המולד ארנולד פוגש את אהבת חייו, דוגמן בשם אלן (מתיו ברודריק). השניים עוברים לגור יחד, ואף מבלים סוף שבוע משותף מחוץ לעיר יחד עם אד ולורל, שבו מערכת היחסים שלהם עומדת במבחן, אך מחזיקה מעמד. בהמשך, הם מגישים בקשה לשמש כהורים אומנים לילד, ובהמשך אף לאמץ אותו. בסופו של דבר בקשתם נענית בחיוב, והם עוברים לגור בדירה גדולה יותר. עם זאת, כבר בלילה הראשון שלהם בדירתם החדשה, אלן נופל קורבן לאלימות הומופובית ומת.

פרק שלישי - 1980

מספר חודשים חולפים. לארנולד יש קריירה חדשה ומצליחה - מופע רביו משלו. הוא מגדל את דייוויד (אדי קסטרודאד), נער הומו מתבגר שבכוונתו לאמץ, ומארח בביתו את אד, שהוא עכשיו יותר בוגר ומיושב, לאחר שנפרד מלורל. כאשר אמו של ארנולד (אן בנקרופט) מגיעה מפלורידה לבקר, ביקורה מוביל לעימות עם בנה: היא מסתייגת מההומוסקסואליות שלו, מכוונתו לאמץ את דייוויד, ומהחלטתו לקבור את אלן באחוזת הקבר המשפחתית שלהם. ארנולד דורש ממנה שתקבל אותו כמו שהוא, ומתעקש שאם היא לא יכולה - אז אין לה מקום בחייו. למחרת, לפני שהיא חוזרת לפלורידה, הם מתעמתים שוב, אך לראשונה נראה שהם מבינים אחד את השני.

שחקנים ודמויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם השחקן/ית שם הדמות הערות
הארווי פירסטיין ארנולד בֶּקוֹף / דמות הדראג וירג'יניה האם
אן בנקרופט גב' בֶּקוֹף אמו של ארנולד
מתיו ברודריק אלן סימון בן-זוגו של ארנולד
בריאן קרווין אד ריס בן-זוגו של ארנולד
קארן יאנג לורל בת-זוגו של אד
אדי קסטרודאד דייוויד בנו המאומץ של ארנולד
קן פייג' מורי / דמות הדראג מרסיה דיימס קולגה של ארנולד
צ'ארלס פירס דמות הדראג ברת'ה ונטיון קולגה של ארנולד
אקסל ורה דמות הדראג מרינה דל ריי קולגה של ארנולד
ניק מונטגומרי נער מקהלה #1 קולגה של ארנולד
רוברט נירי נער מקהלה #2 קולגה של ארנולד

פסקול[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלבום הפסקול של הסרט הופץ על ידי Polydor בפורמטים של אריך-נגן, קלטת שמע ותקליטור, ב-8 בדצמבר 1988. האלבום הופיע במצעדי הג'אז של מגזינים שונים של תעשיית המוזיקה, כגון בילבורד ו-Cashbox.

השיר "This Time the Dream's On Me" בביצועה של אלה פיצג'רלד, הנשמע מספר פעמים לאורך הסרט לרבות מעל כתוביות הסיום, הוצא מתוך אלבום הפסקול על ידי נורמן גרנץ, המנהל הוותיק של פיצג'רלד, אשר בחר להפעיל סעיף בחוזה שלה, המעניק לפיצג'רלד את הזכות לסרב לכך שחומרים שלה יופיעו באלבום הכולל אמן אחר (סעיף ידוע בתעשייה). למעשה, גרנץ לא היה שבע רצון מההצעה הכספית שהתקבלה מחברת התקליטים PolyGram Records (כיום חלק מ-Universal Music) בתמורה לשימוש בשיר בסרט, והוא סירב להכללתו באלבום רק על מנת להכעיס.

בסרט נעשה שימוש במוזיקה מקורית מאת פיטר מץ ובלחני פופ עכשוויים, כגון "Maggie May" של רוד סטיוארט, אבל אלו לא נכללו באלבום הפסקול, על פי החלטת המפיקים לארי ל. האש ומץ.

שירי האלבום[עריכת קוד מקור | עריכה]

Torch Song Trilogy - Original Motion Picture Soundtrack
מס' שםביצוע משך
1. 'S Wonderful ג'ו ויליאמס ותזמורת קאונט בייסי 2:36
2. Dames הארווי פירסטיין, ניק מונטגומרי, רוברט נירי, קן פייג', צ'ארלס פירס, אקסל ורה 3:50
3. But Not for Me בילי הולידיי 3:48
4. Body and Soul רביעיית צ'ארלי היידן 6:18
5. Svelte הארווי פירסטיין 2:21
6. Skylark מרילין סקוט 2:58
7. I Loves You, Porgy ביל אוונס 5:40
8. Can't We Be Friends? אניטה או'דיי 2:15
9. Love for Sale הארווי פירסטיין 2:34
10. What's New? בילי הולידיי 4:16
משך כולל:
36:36

מדיה ביתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט יצא בפורמט VHS בשנת 1989, ועל גבי DVD במאי 2004. גרסת ה-DVD מכילה ערוץ פרשנות אודיו מאת השחקן היוצר הארווי פירסטיין.

ביקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

באופן כללי, הסרט התקבל בצורה חיובית על ידי המבקרים, עם ביקורות מוראייטי, Time Out, רוג'ר איברט וג'נט מסלין, המשבחות את הסרט. לסרט ציון 71% באתר Rotten Tomatoes, המבוסס על 17 ביקורות.[4]

ג'נט מסלין מהניו יורק טיימס כתבה כי "כמו כלוב העליזים, סיפור אהבה ב-3 פרקים מציג עולם הומוסקסואלי, שכל אמא, למעט אולי זו של ארנולד בֶּקוֹף, הייתה אוהבת".[5] רוג'ר איברט כתב כי "כפי שנכתב ובוצע על ידי הרווי פיירשטיין, הלהיט הבימתי נראה כסוג של ביקור נוסטלגי לבעיות שהיו להומואים בשנים שלפני האימה מהאיידס. בסרט יש פחות או יותר את אותו הפוקוס, אבל בגלל שזה סרט, זה הופך להיות אינטימי יותר ואינטנסיבי יותר".[5]

פרסים ומועמדויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפסטיבל הסרטים של דוביל 1989, הבמאי פול בוגארט היה מועמד לפרס המבקרים וזכה בפרס חביב הקהל. הסרט גם היה מועמד לפרס הסרט הטוב ביותר, ופיירשטיין היה מועמד לפרס השחקן הראשי הטוב ביותר, בטקס פרס אינדפנדנט ספיריט באותה השנה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Maslin, Janet (14 בדצמבר 1988). "Torch Song Trilogy (1988) Review/Film; A Bittersweet View of the Gay Life". The New York Times. 
  2. ^ Charles Busch (12 בנובמבר 2002). "Torch Song Trilogy June 1982". The Advocate. בדיקה אחרונה ב-24 ביוני 2008. 
  3. ^ Mel Gussow (1 בנובמבר 1981). "Theatre Review: Fierstein's 'Torch Song'". The New York Times. בדיקה אחרונה ב-24 ביוני 2008. 
  4. ^ Rotten Tomatoes
  5. ^ 5.0 5.1 Alexander Ryll (2014). "Essential Gay Themed Films To Watch, Torch Song Trilogy". Gay Essential. בדיקה אחרונה ב-22 בדצמבר 2014.