רוד סטיוארט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
Incomplete-document-purple.svg
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.
רוד סטיוארט
Rod Stewart
Rod stewart 05111976 12 400.jpg
לידה 10 בינואר 1945 (בן 76)
לונדון, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Roderick David Stewart עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 1961–הווה (כ־60 שנה) עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה רוק, רית'ם אנד בלוז, בלוז רוק, מוזיקת פופ עריכת הנתון בוויקינתונים
סוג קול טנור עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה מועדפת אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה גיטרה, מפוחית פה עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת תקליטים וורנר רקורדס, מרקורי רקורדס, קפיטול רקורדס, אטלנטיק רקורדס, וורנר רקורדס עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג פני לנקסטר (2007–הווה) עריכת הנתון בוויקינתונים
Kelly Emberg (19831990) עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים קימברלי סטיוארט, ליאם סטיוארט, רני סטיוארט, שון סטיוארט, רובי סטיוארט עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • מפקד במסדר האימפריה הבריטית
  • Knight Bachelor
  • כוכב בשדרת הכוכבים בהוליווד עריכת הנתון בוויקינתונים
www.rodstewart.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
רוד סטיוארט בהופעה חיה בפריז, 1986

רודריק דייוויד "רוד" סטיוארטאנגלית: Roderick David "Rod" Stewart; נולד ב-10 בינואר 1945) הוא זמר ומוזיקאי בריטי-סקוטי, בעל עיטור מסדר האימפריה הבריטית.

סטיוארט בולט כזמר בעל קול צרוד וייחודי, אשר החל את דרכו בסוף שנות ה-60 עם הצטרפותו להרכב של ג'ף בק, ולאחר מכן עם להקת הפנים הקטנות. בשנת 1969 פנה לקריירת סולו מצליחה הנמשכת עד היום.

לאורך הקריירה שפיתח סטיוראט לאורך קרוב לחמישה עשורים, הצליח להוציא מספר סינגלים שהפכו ללהיטי ענק בינלאומיים. בבריטניה זכה סטיוארט למרבית הצלחתו, ועד כה הגיעו 6 מאלבומיו לפסגת מצעדי המכירות, 62 מהסינגלים שהוציא הפכו ללהיטים, כש-24 מתוכם הגיעו לראשי מצעדי הפזמונים ו-6 מהם הגיעו אל המקום הראשון[1].

על פי בדיקה משוערת שערכה רשת ה-BBC, מכר סטיוראט עד היום למעלה מרבע מיליארד אלבומים, עובדה ההופכת אותו לאחד מהזמרים הנמכרים ביותר בעולם. שירו הנמכר ביותר היה בשנת 1978 "Da Ya Think I'm Sexy?".

ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

סטיוארט הוא הצעיר מבין חמישה ילדים. משפחתו ממוצא סקוטי, ורוד הוא היחיד מביניהם שנולד באנגליה. אביו, רוברט סטיוארט, השתקע בצפון העיר לונדון והיה בעל סוכנות ידיעות בשותפות שני אחיו ושתי אחיותיו. בגיל 11 החל לנגן בגיטרה. בצעירותו עבד סטיוארט לפרנסתו כחופר קברים וכתחביב היה חבר במספר מועדוני כדורגל.

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנות ה-60[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם התבגרותו בראשית שנות ה-60, הצטרף לזמר הפולק וויז ג'ונס, ועמו יצא למסע הופעות שנדד ברחבי אירופה.

בשנת 1962 סייע סטיוארט כסולן בגיבוש הרכבו המוזיקלי של ריי דייוויס, שזכה לאחר מכן להצלחה כלהקת הקינקס. סטיוארט נדחה מהלהקה, עקב תלונות על קולו. עובדה זו לא פגעה ביחסיו עם מוביל הלהקה שעימו שיחק באותה קבוצת כדורגל באותה העת.

בשנת 1964 הצטרף ללהקתו של ג'ימי פאוול כזמר וכנגן מפוחית, יחד הקליטה הלהקה סינגל אחד. בתקופה זו, מצא אותו המוזיקאי לונג ג'ון בלדרי והזמין אותו להצטרף ללהקת "ההוצ'י קוצ'י מאן", עימם הקליט את הסינגל "Good Morning Little Schoolgirl". בהמשך שינתה הלהקה את שמה ל"Steampacket", הקליטה שירים (שיצאו רק בשנת 1970) והפכה בקיץ 1965 ללהקת החימום במסע הופעותיה של להקת הרולינג סטונז. בראשית שנת 1966 התפרקה הלהקה, וסטיוארט הצטרף כסולן ללהקת "Shotgun Express". הלהקה הספיקה להקליט סינגל אחד לפני שהתפרקה, וחבריה הקימו הרכבים חדשים ובראשם פליטווד מק ששניים מחבריה מיק פליטווד ופיטר גרין היו חברי "Shotgun Express".

באותה העת הצטרף סטיוארט כסולן להרכב שהקים המוזיקאי ג'ף בק. ההרכב, שהוציא את אלבומו הראשון בשנת 1968 ונקרא "אמת", הפך ללהיט הן באירופה ובריטניה והן בארצות הברית. אלבומו השני של ההרכב "Beck-Ola" הפך גם הוא להצלחה ונחשב לפורץ דרך, אך הלהקה לא האריכה ימים והתפרקה לאחר הוצאתו.

שנות ה-70 וה-80[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין השנים 1969 ל-1975 היה סטיוארט חבר בלהקת "The Faces" במקביל לקריירת הסולו השלו. הלהקה הוציא את אלבומה הראשון "First Step" ב-1970 ושנה אחר כך הוציא סטיוארט את אלבום הסולו השלישי שלו "Every Picture Tells a Story", שכלל את הלהיט "Maggie May", והלהקה הוציא את אלבומה השני "Long Player" ומיד אחריו אלבום שלישי "A Nod Is As Good As a Wink... to a Blind Horse". האלבום האחרון של הלהקה "Ooh La La" יצא ב-1973 וסטיוארט ערך איתה סיבוב הופעות עולמי.

ב-1975 להקת "The Faces" התפרקה וסטיוארט עבר לגור בלוס אנג'לס. הוא חתם על חוזה הקלטות עם חברת "וורנר רקורדס" והוציא את האלבום "Atlantic Crossing", שכלל את הלהיט "Sailing" שיצא כסינגל ושהה בראש מצעד הפזמונים הבריטי במשך 4 שבועות[2].

בשנת 1983, הוציא סטיוארט את האלבום "Body Wishes" שכלל את הסינגל "Baby Jane", שהגיע למקום הראשון במצעדי הפזמונים בבריטניה ואירופה. בעקבותיו יצא לסיבוב הופעות עולמי, כולל שתי הופעות באצטדיון רמת גן ביולי. בהופעה הראשונה אנשים בקהל זרקו פחיות משקה לעבר הבמה, וסטיוארט עזב בזעם בלי לבצע הדרן[3]. פחיות המשקה "שנדי" של חברת טמפו, חלקו בהופעה בחינם כקידום מכירות[4] לאחר שסטיוארט גיוס כפרזנטור של המותג. מסע הפרסום כלל מודעות בעיתונות עם תמונתו ופרסמות ברדיו בו בחורה אומרת את המשפט "אוי, רוד, אני צמאה לשנדי שלך" והוא כביכול עונה "אני צמא לשנדי שלך"[5].

בשנת 1984 הוציא את האלבום "Camouflage" בו הוא שוב שיתף פעולה עם ג'ף בק[6].

בשנת 1986, הוציא סטיוארט את האלבום "Every Beat of My Heart" שאותו הפיק בוב אזרין. במסגרת מסע הופעות לקידום האלבום, היה אמור להגיע גם לישראל, אך לבסוף ההופעה בוטלה[7].

1988–1994[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב־1988 הוציא סטיוארט את האלבום "Out of Order" (אנ')[8], שכלל את הלהיטים ‏"List in You", ‏"Forever Young", ‏"Crazy About Her" ו־‏"My Heart Can't Tell You No". ‏"Forever Young" היה חידוש לא מודע לשיר של בוב דילן (ראו "צעיר לנצח") — שני האמנים הגיעו להסכם על חלוקת תמלוגים. ‏"Forever Young" היה מועמד לגראמי ב־1989 בקטגוריית "ביצוע הרוק הטוב ביותר — גברים"[9].

ב־1991 ראה אור אלבומו "Vagabond Heart" (אנ'). הסינגלים "Rhythm of My Heart" ו־‏"The Motown Song" הגיעו לעשירייה הראשונה במצעד בילבורד הוט 100. באותה שנה הקליט גרסה ללהיטו של אלטון ג'ון "Your Song", לרגל הוצאת אלבום המחווה "Two Rooms: Celebrating the Songs of Elton John & Bernie Taupin".

ב־1993 זכה בפרס BRIT עבור "תרומה בולטת למוזיקה"[10]. באותה שנה הקליט, יחד עם סטינג ועם בריאן אדמס את השיר "All For Love" לפסקול הסרט שלושת המוסקטרים – הסינגל הגיע למקום הראשון בארצות הברית, ולמקום השני בבריטניה.

ב־1994 נכנס סטיוארט להיכל התהילה של הרוק אנד רול, בהצגתו של ג'ף בק[11].

ב־31 בדצמבר שנה זו הופיע בהופעה ללא תשלום בחוף קופקבנה בריו דה ז'ניירו לפני 3.5 מיליון בני אדם. עבור הופעה זו נכנס סטיוארט לספר השיאים של גינס על עריכת "מופע הרוק ללא תשלום הגדול ביותר בהיסטוריה"[12].

שנות ה-2000[עריכת קוד מקור | עריכה]

כרטיס לקונצרט רוד סטיוארט, 1993

בשנת 2005 הוציא סטיוארט את החלק הרביעי והאחרון בסדרת האלבומים בהם חידש שירים אמריקאים ישנים. אלבום זה, שזכה להצלחה אדירה והגיע לראשי מצעדי המכירות, כולל דואטים עם דיאנה רוס וחברו הוותיק אלטון ג'ון. שנה לאחר מכן, שב סטיוארט אל מוזיקת הרוק עם אלבומו "Still the Same... Great Rock Classics of Our Time". באלבום זה חידש סטיוארט שירי רוק מארבעת העשורים האחרונים. האלבום זכה להצלחה אדירה והגיע אל המקום הראשון במצעד המכירות של הבילבורד. בתום שבוע מיציאתו, מכר האלבום 184,000 עותקים. סטיוארט יצא למסע הופעות שבעקבותיו זכה מטעם הבי.בי.סי. בתואר אחד מהמוזיקאים שמכר הכי הרבה אלבומים, וזאת לאחר שמכר לאורך הקריירה שלו למעלה מרבע מיליארד אלבומים.

באוקטובר 2009 הוציא את האלבום "Soulbook" שבעקבותיו יצא לסיבוב הופעות עולמי, כולל הופעה בהיכל נוקיה בתל אביב, ב-30 ביוני 2010[13]. ההופעה הופסקה לאחר שלושה שירים, לאחר שמערכת ההגברה קרסה, והיא חודשה לאחר מספר דקות[14].

בשנת 2013 יצא אלבומו, “Time” – הראשון שאת שיריו חיבר בעצמו לאחר 15 שנים הבם הקליט בעיקר גרסאות כיסוי[15]. . ב-14 ביוני 2017 הופיע סטיוארט בישראל בפעם השלישית, בפארק הירקון בתל אביב[16].

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לרוד סטיוארט היו 7 מערכות יחסים משמעותיות, 3 מתוכן הבשילו לכדי נישואין. הוא אב לשמונה ילדים מחמש נשים שונות[1]. בשנת 1975 החל סטיוארט לנהל רומן מתוקשר במשך שנתיים עם השחקנית השוודית בריט אקלנד. ב-1979 נישא לשחקנית והדוגמנית אלנה המילטון. ב-1984 התגרשו בני הזוג. בין השנים 1984 עד 1990 ניהל סטיוארט רומן עם הדוגמנית קלי אמברג. בשנת 1990 הוא התחתן בשנית עם הדוגמנית רייצ'ל האנטר. בני הזוג התגרשו בשנת 2006. בשנת 2007 התחתן סטיוארט בשלישית עם הדוגמנית פני לנקסטרן[17].

הוא ידוע כאוהד של קבוצת הכדורגל הסקוטית סלטיק והקבוצה האנגלית מנצ'סטר יונייטד.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא רוד סטיוארט בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 סער גמזו, עכבר העיררוד סטיוארט בישראל: המספרים מאחורי האגדה, באתר הארץ, 29 ביוני 2010
  2. ^ איתמר זהר, רוד סטיוארט הפליג עם השיר הזה הכי רחוק שאפשר, באתר הארץ, 4 ביוני 2017
  3. ^ ביקורות על ההופעה:
    שמעון פרנס, הפיספוס, כותרת ראשית, 27 ביולי 1983
    מירי פז, רוד סטיוארט לא נתן הדרן - והקהל לא ביקש, דבר, 22 ביולי 1983
    דורון רוזנבלום, אצל דוד, על הדשא, כותרת ראשית, 27 ביולי 1983
  4. ^ אילת יגיל, נעים מאוד, רוד, באתר ynet, 3 ביוני 2010
  5. ^ חנו לאשה גולדסטאר, כותרת ראשית, 20 במאי 1987
  6. ^ דני בלושטיין, תקליט חדש - קלישאות רוק מסחריות, חדשות, 3 ביולי 1984
  7. ^ איציק יושע, רוד סטיוארט – לישראל, חדשות, 7 בספטמבר 1986
  8. ^ טל פרי, רוד סטיוארט מתאושש, מעריב, 10 ביוני 1988
  9. ^ ביצועי הרוק הקוליים – גברים, באתר גראמי, בדיקה אחרונה 21 באוקטובר 2020
  10. ^ פרס BRIT על תרומה בולטת למוזיקה (1993), באתר פרסי המוזיקה הבריטית, בדיקה אחרונה 21 באוקטובר 2020
  11. ^ סטיוארט נכנס ל"היכל התהילה של הרוק אנד רול" (1994), באתר היכל התהילה של הרוק אנד רול, בדיקה אחרונה 21 באוקטובר 2020
  12. ^ קונצרט הרוק הגדול ביותר בהיסטוריה, באתר BBC, ‏31 בדצמבר 2014, בדיקה אחרונה 21 באוקטובר 2020
  13. ^ עכבר העיררוד סטיוארט בדרך להופעה בישראל, באתר הארץ, 22 בינואר 2010
  14. ^ ביקורות על ההופעה:
    עוד חוזר הניגון: תקלות סאונד בהופעה של רוד סטיוארט, באתר הארץ, 30 ביוני 2010
    אמיר שוורץ, ביקורת הופעה: או מיי רוד, באתר כלכליסט, 1 ביולי 2010
    שרון קנטור‏, ספינת האהבה: על הופעתו של רוד סטיוארט בישראל, באתר וואלה!‏, 1 ביולי 2010
  15. ^ מייקל האן, הגרדיאןרוד סטיוארט: “חשבתי שאבדה לי היכולת לכתוב שירים”, באתר הארץ, 22 במאי 2013
  16. ^ ביקורות על ההופעה:
    ynet, מפליג בפארק: הצצה להופעה של רוד סטיוארט בישראל, באתר ynet, 14 ביוני 2017
    בן שלורוד סטיוארט בתל אביב: חביב ותו לא, ולגמרי נשכח, באתר הארץ, 14 ביוני 2017
    סגול 59, עכבר העיר, צילום: אריאל עפרון, רוד סטיוארט בהופעה: לא שכח איך מבדרים, באתר הארץ, 15 ביוני 2017
  17. ^ איתמר זהר, רוד סטיוארט מצפה לילד שביעי בגיל 65, באתר הארץ, 10 באוגוסט 2010