סלעית פרסית
 סלעית פרסית
| |
|---|---|
סלעית פרסית, ראג'סטאן, הודו
| |
| מצב שימור | |
 | |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| על־מחלקה: | בעלי ארבע רגליים |
| מחלקה: | עופות |
| סדרה: | ציפורי שיר |
| תת־סדרה: | דמויי־דרור |
| משפחה: | חטפיתיים |
| סוג: | סלעית |
| מין: | סלעית פרסית |
| שם מדעי | |
 Oenanthe chrysopygiaFilippi, 1863 | |
| |
סַלְעִית פָּרְסִית (שם מדעי: Oenanthe chrysopygia), היא ציפור שיר המתרבה באזורים הרריים בדרום-מערב ובמרכז אסיה. היא שייכת לסוג סלעית, ששויך בעבר למשפחת הקיכליים, אך כיום מוגדר במשפחת החטפיתיים. הסלעית הפרסית נחשבה בעבר תת-מין של סלעית כורדית (O. xanthoprymna) אך כיום היא נחשבת לרוב כמין נפרד.
בישראל היא מזדמנת נדירה ביותר עם תצפיות בשני פרטים בלבד: הראשונה באפריל 1990 בניצנה, והשניה במרץ 2018 בהר עמשא, כאשר אותו פרט שב להר עמשא בנובמבר 2018 לעוד חורף.[2]
טקסונומיה ואטימולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
המין תואר בשנת 1863 על ידי הזואולוג האיטלקי פיליפו דה פיליפי שקרא לו Dromolaea chrysopgyia. מאוחר יותר התייחסו אליו כתת-מין של סלעית כורדית (O. xanthoprymna) לאחר שנמצאו ציפורים עם מראה ביניים בין השניים (" O. x. cummingi "), מה שמרמז על כך שהן יכולות לקיים רביית כלאיים. עם זאת, ציפורים היברידיות אלו עשויות למעשה להיות סלעיות כורדיות עם ניצוי של חורף ראשון.[3] אחד השמות העממים שלה באנגלית הוא "סלעית חלודת-זנב" (Red-tailed wheatear או Rusty-tailed wheatear), אין לבלבל זאת עם המין הקרוי בעברית סלעית חלודת-זנב (o. moeste, Red-rumped wheatear).
סלעיות פרסיות בחלק המזרחי של התפוצה חיוורות מעט יותר ולעיתים נחשבות כתת-מין נפרד, O. c. kingi, אך לרוב מסווג מין זה כמונוטיפי.[4]
שם הסוג Oenanthe נגזר מהמילים ביוונית העתיקה oenos (οίνος), "יין" ו-anthos (ανθός), "פרח". זה מתייחס לחזרתה של הסלעית האירופית ליוון באביב בדיוק בזמן פריחת הגפנים. שם המין הספציפי chrysopygia מגיע גם הוא מיוונית מהמילים khrusos- זהב או זהוב ו-puge - עכוז.[5]
תפוצה ובית גידול[עריכת קוד מקור | עריכה]
טווח תפוצת הקיץ שלה משתרע מצפון-מזרח טורקיה, ארמניה ואזרבייג'ן מזרחה דרך איראן ועד אפגניסטן, דרום טג'יקיסטן ומערב פקיסטן. היא נודדת דרומה לחורף בחצי האי ערב, אריתריאה, חלקיה הדרומיים של עיראק ואיראן, פקיסטן וצפון-מערב הודו. היא מזדמנת בישראל, אתיופיה, ג'יבוטי ונפאל.
קינון[עריכת קוד מקור | עריכה]
היא מקננת באזורים הרריים בגבהים של 1,200–4,000 מטר מעל פני הים. היא מקננת על קרקע תלולה, עקרה וסלעית עם מעט צמחייה. היא חורפת ברמות נמוכות יותר עד גובה פני הים על ערבות יבשות, מדרונות של גבעות סלעיות, בתות ואזורים מדבריים למחצה. צפיפות הקינונים נעה בין 10–20 זוגות לקמ"ר על גבעות סלעיות ועד ל-20–70 זוגות לקמ"ר בטרסות נהרות ובדפנות הגיאיות הגדולים בדרום טג'יקיסטן.[6]
עונת הקינון נמשכת מסוף מרץ או תחילת באפריל ועד יוני, ומתקיימים שני מחוזרי קינון בעונה. הקן בצורת כוס רדודה הבנויה בצורה רופפת מדשא יבש וסיבי צמחים גסים יותר, ומרופד בסיבים עדינים יותר שהופשטו מגבעולי הצמח ולעיתים מונח על בסיס עבה של שפוכת אבנים. הוא ממוקם בתוך מחילה בסלעים, בין אבנים או בקיר של מבנה, ומדי פעם במחילת שרקרקים. התטולה מכילה 4–6 ביצים בגוון כחלחל-לבן בהיר, לעיתים עם ניקוד חום-אדמדם, והדגירה עליהן נמשכת 13 ימים.[7][6]
תיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]
זוהי סלעית בינונית באורך כ-14.5 ס"מ, מוטת כנפיים של 26–27 ס"מ ומשקל של כ-20–27 גרם.[7] הניצוי אפרורי למדי, בעיקר אפור-חום מלמעלה שמתשתנה לגוון אפרפר-לבן מלמטה. יש לה פס-עין חיוור וחלש, שמץ של גוון אדום בסוככות האוזניים, וסוככות כנפיים בצבע לבן כסוף.[8] השת והבסיס של נוצות הזנב החיצוניות בצבע אדמדם עד כתום עז, בעוד שאר הזנב שחור ויוצר דגם אופייני בצורת T.[9] כמעט שלא מתקיימת דו-צורתיות זוויגית, אך לזכר יש מעט יותר צבע שחור בין העין למקור.[10]
הבדלים מסלעית כורדית[עריכת קוד מקור | עריכה]
נקבת סלעית כורדית יכולה להיות דומה מאוד אך בדרך כלל יש לה בסיסים לבנים לנוצות הזנב החיצוניות. זכרים בוגרים וחלק מהנקבות של הכורדית שונים בהרבה עם פנים וגרון שחורים וחלק עליון אפור יותר.
קולות[עריכת קוד מקור | עריכה]
השירה היא שריקה פשוטה החוזרת על עצמה. הקריאות הן מגוון של שריקות, נקישות, וקולות צורמים.[7]
תזונה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בדרך כלל היא מחפשת מזון על אדמה חשופה, וניזונה בעיקר מחרקים כמו נמלים, חיפושיות וזחלים, ואף תלקט לעיתים מזון צמחי. היא נוהגת לחפור במקורה אחר זחלי חיפושיות, ותקפוץ לחטוף טרף מנקודת תצפית חשופה על סלע או אבן.[7]
סטטוס[עריכת קוד מקור | עריכה]
מגמת השינוי באוכלוסייה העולמית מוערכת כיציבה ותפוצתו נרחבת. בשל כך, האיגוד הבינלאומי לשימור הטבע ומשאבי הטבע (IUCN) סיווג את רמת הסיכון של המין כ"ללא חשש". עם זאת, המין מוגדר כנדיר ברמה עולמית, עם תפוצה מקומית שכיחה יותר באזורים ספציפיים בפקיסטן, אפגניסטן ועומאן.[6]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- סלעית פרסית, באתר ITIS (באנגלית)
- סלעית פרסית, באתר NCBI (באנגלית)
- סלעית פרסית, בבסיס הנתונים ARKive (באנגלית)
- סלעית פרסית, באתר GBIF (באנגלית)
- תצפיות, קטעי וידאו, תמונות וקולות של סלעית פרסית, באתר eBird
- הקלטות אודיו של סלעית פרסית, באתר xeno-canto
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ סלעית פרסית באתר הרשימה האדומה של IUCN
- ^ ד"ר יואב פרלמן, סלעית פרסית, Oenanthe chrysopygia, באתר הצפרות הישראלי
- ^ Roselaar C. S. (1995) Songbirds of Turkey, an atlas of biodiversity of Turkish passerine birds, Pica Press. מסת"ב 1-873403-44-5
- ^ Persian Wheatear, Oenanthe chrysopygia, (De Filippi, 1863), Birds of the world, the Cornell lab of ornithology
- ^ Jobling, James A (2010). The Helm Dictionary of Scientific Bird Names. London: Christopher Helm. pp. 207, 280. ISBN 978-1-4081-2501-4.
- ^ 1 2 3 Red-tailed Wheatear, Oenanthe chrysopygia, BirdLife Data Zone
- ^ 1 2 3 4 Snow, D. W. & C. M. Perrins (1998) The Birds of the Western Palearctic, concise ed., Oxford University Press. מסת"ב 0-19-854099-X
- ^ Redman, Nigel; Terry Stevenson & John Fanshawe (2009) Birds of the Horn of Africa, Christopher Helm, London.
- ^ Harris, Alan; Hadoram Shirihai & David Christie (1996) The Macmillan Birder's Guide to European and Middle Eastern Birds, Macmillan, London. מסת"ב 0-333-58940-8
- ^ Grimmett, Richard; Carol Inskipp & Tim Inskipp (1999) Pocket Guide to the Birds of the Indian Subcontinent, Christopher Helm, London. מסת"ב 0-7136-5165-2