סמרש

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סמרש
Смерш
СМЕРШ Удостоверение контрразведки 1943.jpg
СМЕРШ Удостоверение контрразведки 1943.jpg
תעודת קצין סמרש
מידע כללי
סוכנות אם ועדת ההגנה הממלכתית
תאריך הקמה 1943 עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך פירוק 4 במאי 1946 עריכת הנתון בוויקינתונים
ראש ויקטור אבאקומוב
מטה מרכזי לוביאנקה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
תעודת קצין לביטחון המדינה משנת 1941.

סמרשרוסית: Смерш, ראשי תיבות של «Смерть шпионам!», מוות למרגלים!) היה ארגון גג לשלוש סוכנויות מודיעין נגדי עצמאיות בחסות הצבא האדום שהוקם בסוף 1942 או קודם לכן, אך הוכרז רשמית רק ב-14 באפריל 1943. את השם סמרש טבע יוסיף סטלין. הסיבה העיקרית להקמתה הייתה סיכול ניסיונות הכוחות הגרמנים להחדיר מרגלים לצבא האדום בחזית המזרחית.[1][2]

האמנה הרשמית של סמרש פירטה את המשימות הבאות שביצע הארגון: סיכול ריגול, מלחמה בטרור, מניעת כל פעילות אחרת של מודיעין זר בצבא האדום; לחימה ב"גורמים אנטי-סובייטים" בצבא האדום; הגנה על קווי החזית מפני חדירת מרגלים ו"גורמים אנטי-סובייטיים"; חקירת בוגדים, עריקים ופגיעה עצמית בצבא האדום ובדיקת אנשי צבא ואזרחים החוזרים מהשבי.

הארגון התקיים באופן רשמי עד 4 במאי 1946, כאשר תפקידיו הועברו חזרה למשרד ביטחון המדינה.[3] ראש הסוכנות לאורך כל קיומה היה ויקטור אבאקומוב, שמונה להיות השר לביטחון המדינה בשנים שלאחר המלחמה.

שם[עריכת קוד מקור | עריכה]

יוסיף סטלין טבע את השם СМЕРШ ("סמרש'") כהלחם של הביטוי בשפה הרוסית шпионам Смерть (SMERt" SHpionam, 'מוות למרגלים'). במקור, כשהוא מתמקד במאבק במרגלים גרמניים שחדרו לצבא הרוסי, הרחיב הארגון במהירות את סמכויותיו: לאיתור ולמיגור כל הגורמים החתרניים.[4]

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-3 בפברואר 1941 הופרדה המחלקה הרביעית (המדור המיוחד) של שירות הביטחון במינהל הראשי לביטחון המדינה של נ.ק.ו.ד., האחראית על סיכול ריגול צבאי בצבא הסובייטי,[5] שמנתה 12 מחלקות ויחידת חקירה אחת. שינוי ארגוני זה הביא לפירוקו של המינהל הראשי לביטחון המדינה ואנשי הצוות הועברו לקומיסריון העממי לביטחון המדינה שהוקם. ב-25 בפברואר 1941, ויקטור אבאקומוב מונה לראש המינהל ולסגן ראש הנ.ק.ו.ד. האחראי על הפיקוח ועל כמה מחלקות אחרות.

החלק השני והמשמעותי ביותר עבר לקומיסריון העממי לענייני הגנה והכוחות המזוינים כמנהלה 3 שהשתלטה על מרבית מחלקות המינהל הראשי לביטחון המדינה אנטולי מיכייב. המנהלה השלישית הפכה למפקדת הצי האדום. בראשה עמד אנדריי פטרוב, קצין לביטחון המדינה.

מבצע ברברוסה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר הפלישה הגרמנית לברית המועצות, ב-22 ביוני 1941, חתם סטלין ב-17 ביולי, כיו"ר ועדת ההגנה הממלכתית, על צו מיוחד 178 / s, שבאמצעותו הועברה האחריות לסיכול הריגול הצבאית לנ.ק.ו.ד. במסגרת מנהלת המחלקות המיוחדות, עם ויקטור אבאקומוב כראש המחלקה. לארגון ניתן הרבה יותר כוח ויד חופשית יותר בקבלת ההחלטות מאשר בכל עת מאז הקמת צ'קה.[6] כמו כן ב-19 ביולי, בהוראת נ. ק.ו.ד. מספר 00940, הועבר מטה המנהלת ממוסקבה לעיר קויבישב.[7] המנהלה השלישית של הצי הייתה עדיין בשליטת חיל הים, עד 11 בינואר 1942, כאשר שולבה במנהל המחלקות המיוחדות.[8][9]

ב-2 ביולי 1941 שולב המינהל העממי לביטחון המדינה בחזרה למבנה הנ.ק.ו.ד.[10][11]

לאחר שהמצב בחזיתות רוסיה (המכונה החזית מזרחית) נעשה יציב יותר, ב-14 באפריל 1943, הורתה ועדת ההגנה הממלכתית, בראשות סטלין, על חלוקה נוספת של הקומיסריון העממי לענייני פנים (נ.ק.ו.ד.) לשלושה ארגונים: על פי החלטת הפוליטביורו של המפלגה מספר P 40/91 הקומיסריון העממי לביטחון המדינה נוצר בפעם השנייה. גוף זה התבסס על מנהלות של הנ.ק.ו.ד.. החשובים שבהם היו: מחלקת החוץ ומחלקת ביטחון פנים שביצעה משימות מאבק בארגונים אנטי-סובייטיים, הגנה על כלכלת המדינה וביצוע מעצרים.[12] המחלקה השנייה של הנ.ק.ו.ד. (שהגנה על נציגי הממשלה והמפלגה) הפכה למנהלה השישית של קומיסריון ביטחון המדינה, בעוד מנהלת התחבורה של הנ.ק.ו.ד. נקלטה כמנהלת 3. לאחר שאיבדה את מרבית היחידות המבצעיות לקומיסריון העממי לענייני פנים היה עדיין מנגנון ממשל חזק מאוד. הוא היה אחראית על הסדר הציבורי בברית המועצות על ידי שימוש במשטרה חמושה בכל פינה במדינה, כשהיא מנהלת את מחנות העבודה הגדולים ביותר תחת מנהלת גולאג, מחנות שבויים וכוחות עם חיילים נאמנים ומצוידים, שעד סוף ה מלחמה מספרם היה מיליון וחצי עם יחידות חיל האוויר, שריון ופרשים.[13]

החלטה מספר 138–414 הורתה לחלק את מנהלת המחלקות המיוחדות של הנ.ק.ו.ד. לשלוש יחידות ריגול צבאיות, בתוך ועדת ההגנה הממלכתית, קומיסריון הצי וקומיסריון הפנים, בהתאמה, כפי שנעשה בתחילת 1941. נוצר ארגון מקביל בתוך הצי ובראשו עמדו פיטר גלדקוב ושני סגניו אלכסיי לבדב וסרגיי דוכוביץ'. בפועל, דיווח גלדקוב לאבאקומוב. פורמלית גלדקוב היה כפוף לקומיסר העם הממונה עליו ניקולאי גרסימוביץ' קוזנצוב, מפקד הצי.

מחלקת סיכול ריגול של סמרש פעלה בכפיפות לקומיסריון הפנים שנוהל על ידי לברנטי בריה, קומיסר הפנים העממי. בראש מחלקת סיכול ריגול של סמרש עמד סמיון יוקימוביץ' ומאוחר יותר ו. סמירנוב.

סמכויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ועדת ההגנה הממלכתית הקימה רשמית את סמרש כדי להבטיח את ביטחונה של ברית המועצות מפני איומים פוליטיים פנימיים וריגול זר, אם כי הוא ביצע מגוון רחב של משימות אחרות, בין 1943 ל-1946.[14] פעולות סיכול הריגול כללו חיפוש והשמדה של מתנגדים למהפכה, מציאת וחקירת סוכני אויב, ציד סוכנים סובייטים שלא חזרו עד לתאריך שנקבע והערכת התועלת של מסמכי אויב שנלכדו. סמרש גם לקחה תפקיד פעיל בענייני הצבא האדום תוך הבטחת האיכות הטובה של מתקני הצבא האדום, שיפור המשמעת, מניעת עריקה, פאניקה, חבלה ומשמעת לקויה. פעילויות אחרות כללו: חשיפת משתפי פעולה באזורים שנכבשו לאחרונה על ידי הצבא האדום; חשיפת פשעים כלכליים כמו פעילות בשוק השחור; הגנה על חומרים מפני סוכני וחבלני אויב; וקביעת "הפטריוטיות" של הנלכדים ושל אלה שחזרו מארצות זרות. פעילי סמרש שלטו גם בפעולות הפרטיזנים מאחורי הקווים הגרמניים והעריכו את נאמנות הפרטיזנים לברית המועצות.[15] סמרש היה אז עוצר ומנטרל פרטיזנים אנטי-סובייטים, חבלנים, מרגלים, קשרים, מורדים, עריקים וגורמים עברייניים בחזית הקרב.

המנהלה האסטרטגית התמקדה בפעולות רטובות לסיכול ריגול ופעולות נגד התקוממות.[16][17] במרץ 1946 הוחלט להכפיף מחדש את הדירקטוריון הראשי של סמרש לקומיסריון העממי של הכוחות המזוינים (Наркомат Вооруоренных Сил, NKVS). הגוף אורגן מאוחר יותר כחלק ממשרד הכוחות המזוינים וזמן קצר לאחר מכן, הסמרש פורקה רשמית ב-4 במאי 1946.

פעילויות אחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

פעילויות סמרש כללו "סינון" של החיילים ועובדי כפייה שהתאוששו מהשבי. הארגון היה מעורב באופן פעיל בלכידת אזרחים סובייטים שהיו פעילים בקבוצות חמושות אנטי-קומוניסטיות שנלחמו בצד גרמניה הנאצית כמו צבא השחרור הרוסי, חיל הקוזאקים של פיוטר קרסנוב וארגון הלאומנים האוקראינים.

עם סיום המלחמה, ניתנה לסמרש המשימה למצוא את אדולף היטלר ואם אפשר, ללכוד אותו בחיים או להחזיר את גופתו. קציני הצבא האדום וסוכני סמרש מצאו את גווייתו השרופה חלקית של היטלר בסמוך לפיהררבונקר לאחר התאבדותו וערכו חקירה לאישור מותו ולזיהוי השרידים (יחד עם אלה של אווה בראון) שנקברו בסתר במפקדת סמרש במגדבורג. עד אפריל 1970, אז הוצאו, הושמדו לחלוטין והושלכו.[18]

סמרש נלחם בארמייה קראובה הפולני ובארגונים שלאחר המלחמה.

שיטות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתפקידי הריגול הנגדי, נראה כי סמרש הצליחה במיוחד במהלך מלחמת העולם. פעולותיה הביאו לעריקות רבות של קציני מודיעין וסוכנים גרמניים, חלקם הפכו לסוכנים כפולים. אכן על פי מקורות גרמנים, הסובייטים הפכו כ-39,500 סוכנים גרמנים לחסרי תועלת בסוף המלחמה.

סמרש השתמשה במספר טקטיקות שונות: הלשנות, פעולות ביטחון, משחקי רדיו והעברת מידע כוזב, והבטיחו הן את אמינות הצבא והן את האוכלוסייה האזרחית. סמרש הקימה מערכת מלשינים על ידי שליחת קצין סמרש לכל גדוד שמורכב בין 1,000 ל-1,500 איש. כל קצין גייס מספר "תושבים" שגייסו "תושב מילואים" משלו ובין שישה לשמונה מלשינים. מלשינים דיווחו על מי שאוהד את הגרמנים, על עריקות, עמדות לא-פטריוטיות ומורל נמוך והוסמכו לנקוט "פעולה מיידית" אם יתעורר הצורך.[19] סמרש גייסו בין 1,540,000 ל-3,400,000 מלשינים, או כשתים עשרה אחוזים מכלל הצבא האדום. עם זאת, סמרש הכריחה עד מחצית מכלל המודיעים שלה לעבוד בשבילם והם לא פעלו מרצון.

על מנת לאבטח את עורף הצבא האדום, סמרש פינתה אזרחים והקימה מחסומים על מנת לקיים שליטה פיזית. בשלב הבא, סוכנים חיפשו ועצרו "אנשים חשודים" העשויים להיות סוכנים גרמנים. לבסוף חקרה סמרש את העצורים.

בהשוואה לקודמתה (מנהלת המחלקות המיוחדות), סמרש התמקדה בעיקר במרגלי אויב, אף כי אנשי הצבא האדום עדיין היו תחת חשד. אבאקומוב עדכן את סטלין על כל המפקדים הבכירים ועל התנהגותם של מספר קציני צבא מובילים.

מערכת המעצרים, החלטת ועדת ההגנה הממלכתית מספר 3222-ss / ov
  1. מעצרו של קצין פרטי או זוטר צריך להיות מאושר על ידי תובע;
  2. מעצרו של מפקד בדרגה בינונית צריך להיות מאושר על ידי המפקד והתובע הצבאי.
  3. מעצרו של מפקד בדרגה גבוהה צריך להיות מאושר על ידי המועצה הצבאית של החזית ותובע.
  4. מעצרו של מפקד ברמה הגבוהה ביותר צריך להיות מאושר על ידי מפקד ההגנה העממי [סטלין עצמו].

כדי לבלבל את המודיעין הגרמני עם דיסאינפורמציה, סמרש השתמשה ב-183 משחקי רדיו במהלך המלחמה. מבצע "ניסיון" משמש דוגמה טובה ליעילותם של משחקי הרדיו הללו. בין מאי ליוני 1943 השתמש סמרש בשלושה סוכנים גרמנים כדי להפיץ דיסאינפורמציה על מתקפת הנגד בקורסק וטען שהצבא האדום החל להתחפר במקום להתכונן למתקפה ובכך תרם להצלחת מתקפת ההפתעה של הצבא האדום. לפני מבצע בגרטיון, המבצע הגדול ביותר של בעלות הברית במלחמת העולם השנייה, סמרש תפסה מספר סוכנים גרמנים שגרמו לצבא הגרמני להמעיט בערכם של 1.2 מיליון איש במספר הכוחות הסובייטים.[20]

סמרש מילאה תפקיד מרכזי ביצירה ובקרה של פעולות הפרטיזנים מאחורי הקווים הגרמניים. לאחר כיבוש שטח שהוחזק בגרמניה ואיחודו עם הצבא האדום, ראיין סמרש פרטיזנים כדי לקבוע את נאמנות הפרטיזנים למשטר.[15]

סמרש בתרבות ובאמנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כארגון סיכול הריגול העיקרי של ברית המועצות בזמן מלחמת העולם השנייה הוא היווה השראה למספר יצירות:

הופקו מספר סדרות טלוויזיה עלילתיות על הארגון, כדוגמת:

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא סמרש בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "The Soviet Army: SMERSH", SpetsNaz Psychology
  2. ^ Антонов-Овсеенко, Антон (1999). Берия. עמ' 316. ISBN 978-5-237-03178-2. 
  3. ^ Parrish, Michael (1996). The Lesser Terror Soviet State Security, 1939–1953. Greenwood Publishing Group. עמ' 114–120. ISBN 0-275-95113-8. בדיקה אחרונה ב-18 במאי 2011. 
  4. ^ Vinogradov, Alexey; Pleaser, Albert (2012). Unlocked Memories: Young Russians under German Rule. UPA. עמ' 123. בדיקה אחרונה ב-16 בפברואר 2019. SMERSH was an acronym for Smert Shpionam which is translated Death to Spies. It [...] was given the name SMERSH by Joseph Stalin who rejected the originally proposed title Death to German Spies. Stalin believed that the new intelligence service should concern itself with all spies. 
  5. ^ GUGB NKVD. DocumentsTalk.com, 2008.
  6. ^ Decree №187 / ss (in Russian)
  7. ^ When the UOO NKVD was established on 17 July 1941 it was not responsible for the Navy KI affairs.
  8. ^ Vadim J. Birstein : SMERSH Stalin's Secret Weapon, Soviet military counterintelligence in ww2 ISBN 978-1-84954-108-4
  9. ^ Order № 0075/008 from January 11, 1942.
  10. ^ http://shieldandsword.mozohin.ru/VD3462/nkvd4143/structure.htm NKVD USSR organization from 8/31.1941 (in Russian)
  11. ^ http://www.memo.ru/history/nkvd/STRU/index.htm (NKVD/MVD organization's from 1925 to 1953
  12. ^ Doing the transformation of some NKVD units in to again established NKGB, 3rd Secret Political Directorate (or SPO) as well Economic Directorate (or EKU) and 3rd Special Department (house searches and arrests) were dissolved . The staff and responsibilities were taken over by 2nd NKGB Directorate.http://shieldandsword.mozohin.ru/nkgb4353/structure/2U.htm
  13. ^ http://www.memo.ru/history/nkvd/STRU/index.htm NKVD organization on 1 January 1944 (in Russian).
  14. ^ Parrish, Michael (1996). The Lesser Terror Soviet State Security, 1939–1953. Greenwood Publishing Group. עמ' 114–120. ISBN 0-275-95113-8. בדיקה אחרונה ב-18 במאי 2011. 
  15. ^ 1 2 Stephan, Robert (אוקטובר 1987). "Smersh: Soviet Military Counter-Intelligence During the Second World War". Journal of Contemporary History 22 (4): 585–613. doi:10.1177/002200948702200403. 
  16. ^ NKVD/KGB Activities and its Cooperation with other Secret Services, International conference November 19–21, 2008, Prague
  17. ^ "CI in World War II", Counterintelligence Reader, Volume 2 Chapter 1, Federation of American Scientists
  18. ^ Fischer, Benjamin. "Hitler, Stalin, and "Operation Myth"". אורכב מ-המקור ב-7 July 2012. בדיקה אחרונה ב-27 במאי 2013. 
  19. ^ Stephan, Robert W. (2004). Stalin's Secret War: Soviet Counterintelligence Against the Nazis, 1941–1945. Lawrence, KS: University Press of Kansas. ISBN 978-0700618248. 
  20. ^ Jonathan Jordan. "Operation Bagration: Soviet Offensive of 1944". HistoryNet. בדיקה אחרונה ב-14 במאי 2011.