סן מיניאטו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
סן מיניאטו
San Miniato
San miniato, veduta 06.JPG
סן מיניאטו - מראה ממגדל רוקה פדריקו II
מדינה איטליהאיטליה  איטליה
מחוז טוסקנהטוסקנה  טוסקנה
ראש העיר ויטוריו גבניני
בירת העיר סן מיניאטו עריכת הנתון בוויקינתונים
שטח 102 קמ"ר
גובה 140 מטרים
אוכלוסייה
 ‑ בעיר 27,950 (נכון ל־1 בינואר 2018)
 ‑ צפיפות 275.68 נפש לקמ"ר (2010)
קואורדינטות 43°40′46″N 10°51′01″E / 43.67944°N 10.85028°E / 43.67944; 10.85028
אזור זמן UTC +1
http://www.comune.san-miniato.pi.it/
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

סן מיניאטואיטלקית: San Miniato) היא קומונה בנפת פיזה במחוז טוסקנה, במערב איטליה. העיר בת 28 אלף תושבים, שוכנת על רכס גבעי, בעל חשיבות אסטרטגית היסטורית, השולט מדרום על עמק הארנו התחתון ונמצא בין עמקי הנחלים של אגולה (Egola) ואלזה (Elsa). בעבר, כלל שם העיר גם את התוספת "El Tedesco" שמשמעותו - "הגרמנים". וזאת, כדי להבדיל את המקום מהמנזר סן מיניאטו אל מונטה המצוי בפירנצה כ-40 ק"מ ממזרח לסן מיניאטו. מאז שנת 1969, אז נערך לראשונה, העיר מפורסמת בעיקר הודות לפסטיבל מקומי המוקדש לכמהין לבנות הנאספות באזור ולמגדל המבוצר המשוחזר שבנה פרידריך השני במאה ה-13.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ממצאי קרמיקה וכלי אבן מתקופת הברונזה שנתגלו באזור סן מיניאטו מוכיחים קיום התיישבות אנושית באזור כבר בתקופה זו. כמו כן התגלו באזור ממצאים מהמאה ה-3 לפני הספירה, מהתקופה האטרוסקית. ממצאים נוספים מהעת העתיקה הם ממצאים ארכאולוגים מתקופת האימפריה הרומית, בעיקר מתקופת המאה ה-1 לפני הספירה והמאה ה-2 לספירה.

בימי הביניים, הייתה סן מיניאטו ממוקמת על ויה פרנצ'יג'נה - הדרך המרכזית שקישרה בין רומא ובין צפון אירופה. היא גם יושבת בצומת הדרכים פירנצה-פיזה ולוקה-סיינה. עקב מיקומה האסטרטגי, הייתה סן מיניאטו נתונה לאורך ההיסטוריה למעבר שכיח של צבאות - הן ידידותיים והן עוינים, למעבר סחורות ושירותים ולמעבר נוסעים מקרוב ומרחוק.

האזכור הראשון של סן מיניאטו במסמכים היסטוריים מציין כפר קטן שבמרכזו כנסייה קטנה שנבנתה במאה ה-8 על ידי הלומברדים ומוקדשת לסן מיניאטו (איט'). בסוף המאה ה-10 כבר התפתחה סן מיניאטו וכללה אוכלוסייה גדולה יותר. הגנת העיירה נסמכה על חפיר שהקיפה אותה ועל מצודה שהקים אוטו הראשון. מבחינה דתית השתייכה העיירה לארכיבישופות של לוקה. רבודו (אנ'), נסיך גרמני שמונה על ידי היינריך החמישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה כנציגו האימפריה בטוסקנה, קבע את מושבו ב-1116 בעיירה. בכך תפסה סן מיניאטו את מקומה של פירנצה כמקום מושב הממשל בטוסקנה עד המאה ה-13. המושלים, שהיו ברובם ממוצא גרמני, הקנו לעיירה את שמה "El Tedesco" שמשמעותו - "הגרמנים", שנשאר כחלק משמה במשך מאות שנים.

החומות הראשונות סביב לעיירה, ששולבו בהן גם מגדלים, נבנו במהלך המאה ה-12 בתקופה שבה האזור כולו נשלט על ידי פרידריך ברברוסה. תחת שלטונון נכדו, פרידריך השני, הורחבו וחוזקו ביצורי העיר, כולל בניית המצודה (La Rocca) והמגדל שניצב בה. בסוף המאה ה-13 ובמהלך המאה ה-14 כולה, הייתה סן מיניאטו מעורבת בסכסוך המתמשך בין הגואלפים ובין הגיבלינים. בתחילה זוהתה העיר עם הגיבלינים, אך ב-1291 היא הפכה לעיר גואלפית כשכרתה ברית עם פירנצה, ובשנת 1307, נלחמה עם חברים אחרים של הליגה הגואלפית כנגד ארצו הגיבלינית.

מ-1347 ועד איחוד איטליה ב-1860, הייתה סן מיניאטו תחת שליטת פירנצה ובהמשך תחת הדוכסות הגדולה של טוסקנה, למעט שלוש שנים (1370-1367), בהן מרדה בפירנצה בתמיכת פיזה ותקופה של שנתיים (1799-1797) בזמן מסעו הראשון לאיטליה של נפוליאון בונאפרטה.

באמצע שנות ה-20, תחת השלטון הפשיסטי, קובצו מספר קהילות קטנות ששכנו מצפון ולמרגלות הרכס עליו נמצאת סן מיניאטו ונקראו סן מיניאטו באסו (San Miniato Basso). כיום, חלק מוניציפלי של סן מיניאטו והמקום בו עוברת מסילת הרכבת. במהלך מלחמת העולם השנייה סבלה העיר מהפצצות של קו הרכבת פיזה-פירנצה שעבר בתחומה התחתון. ב-22 ביולי 1944, בעת שהעיר הייתה תחת שלטון גרמני וכוחות בנות הברית התקרבו לעיירה, אפשרו הגרמנים לחלק מתושבי העיר למצוא מקלט בקתדרלה המקומית. במהלך דו-קרב ארטילרי, חדר פגז (בדיעבד התברר שהיה פגז אמריקאי) אל חלון הקתדרלה והתפוצץ בתוכה. 55 נפש נהרגו בפיצוץ וכ-100 נפצעו. רוב הקרבנות היו זקנים, נשים וילדים. במאי הקולנוע ילידי העיירה, האחים טביאני, כללו אירוע זה בסרטם הראשון (יצא לאור ב-1954), "סן מיניאטו יולי 44". סרט נוסף שלהם, "הלילה של סן לורנצו", שיצא למסכים ב-1982, צולם בסן מיניאטו ובאמפולי ועסק גם הוא באנשי עיירה איטלקית המחכים לבואם של האמריקאים במלחמת העולם השנייה ומתלבטים האם למצוא מחסה בכנסייה המקומית או לצאת מן העיר ולהתקדם לעבר הכוחות האמריקאים. בעת נסיגתם פוצצו הגרמנים את מגדל רוקה די פדריקו II שבנה פרידריך השני במאה ה-13. המגדל שוחזר מחדש ב-1958. במחצית השנייה של המאה ה-20 חלה צמיחה באזור וכלכלתו, שהתבססה בעבר בעיקר על חקלאות, עברה להתבסס על תעשיית עיבוד עורות, תעשייה זעירה ומסחר שהתרכזו בעיקר בסן מיניאטו התחתית ונהנו מקרבת קו מסילת הברזל ומהמחלף לעיר מהכביש המהיר פירנצה-פיזה (המחלף נחנך בשנות ה-90). במאה ה-21, יחד עם המשך מגמת הגידול באוכלוסייה באזור, מהווה גם התיירות מרכיב חשוב בכלכלת העיר, יחד עם המשך המגמה של התפתחות המסחר והשירותים.

אתרים מרכזיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • רוקה די פדריקו II (איט') - מצודה בצורת מגדל גבוה הניצב על גבעה שלטת (בגובה של 192 מטר מעל פני הים) מחוץ לאזור המבונה של העיירה. המגדל שולט על כל עמק הארנו המזרחי (העמק מכונה ואלדארנו). במצודה זו, שנבנתה במאה ה-13 על ידי פרידריך השני, נכלא יועצו הבכיר, פייטרו דלה ויניה (אנ') שהתאבד בכלאו. במהלך מלחמת העולם השנייה פוצץ הוורמאכט את המגדל בנסיגתו, כדי למנוע מבנות הברית שימוש בו לתצפית ואש. ב-1958 שוחזר המגדל והוקם מחדש והוא פתוח למבקרים.

כמהין לבנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשלושת השבועות האחרונים בחודש נובמבר, מארחת סן מיניאטו פסטיבל המוקדש לכמהין הלבנות הנאספות באזור שמסביב לעיר. הכמהה הלבנה נחשבת כבעלת ערך גבוה יותר מהכמהה השחורה, שנאספת במחוזות אומבריה ומרקה, דבר המתבטא במחירה הגבוה, המשפיע גם על מחירי המנות המכילות כמהין במסעדות המקומיות.

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא סן מיניאטו בוויקישיתוף