חגיגה בסנוקר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
חגיגה בסנוקר
כרזת הסרט
כרזת הסרט
בימוי בועז דוידזון
הפקה שמחה זבולוני
תסריט אלי תבור
אורי דן (סיפור)
עריכה אלן יעקובוביץ'
שחקנים ראשיים יהודה ברקן
זאב רווח
יוסף שילוח
טוביה צפיר
ניצה שאול
אריה אליאס
מוזיקה מתי כספי
צילום דוד גורפינקל
מפיץ האחים זבולוני
מדינה ישראל
הקרנת בכורה 29 ביוני 1975
משך הקרנה 95 דקות
שפת הסרט עברית
תקציב 1,200,000 ל"י[1]
הכנסות 602,000$
דף הסרט ב-IMDb

סנוקר (ידוע גם בשם חגיגה בסנוקר שנתנו לו מפיצי הסרט בווידאו) הוא סרט קומדיה ישראלי שעלה לאקרנים בשנת 1975 ונמנה עם ז'אנר סרטי הבורקס. הסרט הוא אחד מסרטי הפולחן ומהסרטים הישראליים המפורסמים בכל הזמנים, ומכר 607,000 כרטיסים בישראל.[2]

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חנוכה וגבריאל, זוג נוכלים הנוהגים לרמות ו"לעקוץ" אנשים בשלל טריקים שמכינים מראש, חנוכה בעל בית קפה \ סנוקריה משכנע אנשים להמר על הרבה כסף נגד גבריאל (שחקן מעולה בסנוקר) בסנוקר, הוא משכנע אותם באמירתו שגבריאל "הפרייאר הכי גדול כאן". לבית הקפה מגיע בחור בשם מושון, אבל כשהוא מחנה את הרכב הוא הורס את לוחית הרישוי של הרכב לפניו, זוהי בעצם מתיחה של גבריאל וחנוכה שגורמים לאנשים לשלם להם על כך פיצויים, כאשר מושון מוציא כסף לשלם חנוכה מבחין בחבילת שטרות שיש בכיסו של מושון ומשכנע אותו לשחק נגד גבריאל, מושון מובס על ידי גבריאל ומבין שבעצם הוא היה קורבן לעוקץ. סלבדור, דודו של מושון אשר נתן לו את הכסף שהפסיד, מתברר כשחקן סנוקר מקצועי, הוא הולך אל הסנוקריה של חנוכה ומתחזה לפרייאר, חנוכה, שמזהה מיד פרייאר פוטנציאלי, מחליט להביא אותו לשחק נגד גבריאל ולהמר על סכום ענק. סלבדור שמביס את גבריאל בלי בעיה דורש את הכסף שהובטח לו, חנוכה אשר אין לו סכומים כאלה מוצא פינקס צ'קים של אחד הלקוחות ומחליט לתת לסלבדור את הצ'ק מהפנקס. סלבדור מתברר בדיעבד כמיליונר ואיש הפשע המאורגן. כשההמחאה חוזרת מתכוון גבריאל למכור את דירתו על מנת להחזיר את החוב, אך לפי צוואת אביו אסור לו למכור את הדירה עד שאחיו התאום עזריאל (ההפך הגמור ממנו - "לא שותה, לא מעשן, לא משחק סנוקר") - יתחתן. הבעיה מתרחבת בשל כך שלגבריאל אין כל קשר עם אחיו עזריאל שבשל הבדלי השקפה יש בניהם נתק מוחלט.

עזריאל שעובד בחנות הירקות מאוהב בבתו של הרב. חנוכה מתחזה ל"רבי חנוכה בן משה הלוי" שדכן, ומנסה לשדך בין עזריאל לבתו של הרב. במהלך ארוחה שכללה את חנוכה בתו של הרב, הרב וגבריאל (שמתחזה לאחיו), נראה שהעניין זורם מופיע עזריאל בחלון וגבריאל מתחזה לחולה, בזמן שגבריאל "יוצא לנשוף אוויר" עזריאל נכנס במקומו ומבקש לשתות מעט חלב, גבריאל שישב שם לפניו אכל בשר דבר שמרגיז מאוד את הרב וגורם לו לסלק את עזריאל שלא מבין מה עשה. עזריאל וגבריאל שמתחזה לו (ללא ידיעת עזריאל), ממשיכים לצאת עם בתו של הרב ללא ידיעתו של הרב. בתו של הרב מתאהבת בו עזריאל\גבריאל ובמקביל מושון בעזרתו של סלבדור מנסה להגיע בעצמו לליבה של בתו של הרב אשר לא מחבבת אותו. כאשר בארוחה של סלבדור ומושון יחד עם גבריאל ומשפחתו מגלים שני הצדדים שהם מתחרים על אותה אחת, סלבדור שמציע לגבריאל לוותר עליה בתמורה לביטול החוב, גבריאל מסרב וסלבדור מציע משחק גם על בתו של הרב וגם על החוב גבריאל מסכים. באותו הזמן ללא ידיעתם של גבריאל וחנוכה עזריאל מתארס לבתו של הרב, עזריאל שרץ לספר זאת לאחיו, אותו למרבה ההומור לא ראה שנים, עזריאל רץ לחפש את אחיו בסנוקר ופוגש שם את סלבדור. סלבדור שבטוח שזהו גבריאל דוחק בעזריאל לשחק נגדו, עזריאל משחק ומנצח את סלבדור תוך כדי זה שהוא מחזיק את המקל הפוך. לאחר ההפסד של סלבדור בלית בררה נותן לעזריאל את הצ'ק ומודיע לו שהוא זכה בבתו של הרב, עזריאל מבולבל ובדיוק באותו הרגע נכנס גבריאל דבר שגורם לסלבדור לאבד את ההכרה. עזריאל שמבין שאחיו עזר לו להשיג את בתו של הרב מרגיש כי בעצם היא בכלל לא מאהובת בו אלא באחיו ובורח. חנוכה וגבריאל מחפשים את עזריאל בכל מקום וחנוכה מודיע לו שאם הם לא ימצאו אותו הוא יצטרך להחליף את עזריאל בחתונה. מגיע החתונה ונראה כאילו גבריאל ובתו של הרב עומדים להתחתן אך כשהוא שובר את הכוס המצלמה מגלה לנו את גבריאל המאושר עומד בצד צופה בחתונה ומעשן.

שחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שחקנ/ית דמות
יהודה ברקן גבריאל (גברי) לוי / עזריאל לוי
זאב רווח חנוכה
יוסף שילוח סלבדור
טוביה צפיר מושון
ניצה שאול יונה שמש, בת הרב
יעקב בנאי הרב יוסף שמש
אריה אליאס יעקב חלפון
מוסקו אלקלעי בעל חנות ירקות
טליה שפירא ריקי המלצרית
דליה פן לרנר ג'רלדין סלבדור
תקוה עזיז כרמלה שמש, אשת הרב
עטיפת ה-DVD

שם הסרט[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם הסרט הוא סנוקר. כאשר הסרט יצא בווידאו, המפיצים שינו את שמו לחגיגה בסנוקר. כך הסביר מפיק הסרט שמחה זבולוני בראיון לידיעות אחרונות: "לסרט קוראים 'סנוקר', לא 'חגיגה בסנוקר'. המפיצים פשוט ביקשו לשנות את השם כדי למשוך קהל לספריות הווידאו ולכן זה השתרש".[3]

הפקת וצילום הסרט[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפיק הסרט שמחה זבולוני, עבד בשנות השישים כמפיק סרטים באיראן, משם שאב השראה ליצירת תסריטים לסרטים שיצר בישראל, אליה חזר ב-1968. לאחר שהפיק את הסרט "צ'רלי וחצי", החל לעבוד על הסרט "סנוקר". זבולוני זכר סיפור של סרט איראני המספר על שני אחים ממוצא ספרדי המתחלפים ביניהם, ועם הסיפור הזה השתמש כבסיס לתסריט. כך סיפר זבולוני בראיון לידיעות אחרונות: "לפני הכל צריך לתקן כאן עוול היסטורי שמרגיז אותי בכל פעם מחדש: בניגוד למה שכתוב במילוני האינטרנט למיניהם, 'סנוקר' לא תורגם ולא הועתק מאף סרט איראני. כל מה שזכרתי היה סיפור על שני תאומים ממוצא ספרדי שמתחלפים בתפקידים שלהם, ותסכים איתי שכמותו יש לא מעט לאורך ההיסטוריה. עם הרעיון הזה הלכתי לתסריטאים אורי דן ואלי תבור, וביקשתי מהם לכתוב את התסריט המתאים".[3]

הסרט צולם במשך חמישה שבועות, ורוב הדיאלוגים בסרט מאולתרים. כך למשל המשפטים הידועים מהסרט "יא וואראדי איזה קציצה", "הוא לא בישל, כבוד הרב", "מי הם עשרת הצדיקים שעוד בחייהם הובטח להם" - כולם אולתרו על סט הצילומים על ידי השחקנים. על התסריט סיפר זבולוני: "שבוע לפני שהצילומים היו אמורים להתחיל...התסריט בקושי היה מוכן. לא הייתה לנו ברירה - בועז ואני נכנסנו למרתון של כתיבה. כשהתחילו הצילומים, הייתי מעביר לבועז דף חדש לסט הצילומים בכל יום, ושם הוא והשחקנים כבר היו מאלתרים סביב הטקסט". ויהודה ברקן סיפר: "כשהסתיים יום צילום לא ידענו מה עומד להיות ביום הבא. הרי בדרך כלל יש תסריט ומודיעים לך בהפקה בדיוק מה הולכים לצלם למחרת. כאן זה לא היה אף פעם. היה בסיס - וזהו. כמעט ולא היה מה ללמוד בעל־פה. בכל בוקר באנו דרוכים לגלות מה בועז הכין בלילה, וזה שיגע אותנו אבל גם שמר על טריות שראו בסרט".[3]

על כתיבת המוזיקה לסרט סיפר מתי כספי: "לא הייתי מנוסה בכתיבה לסרטים, אבל איכשהו ידעתי מה אני צריך לסרט הזה. כתבתי מוזיקה שמחה וגם ליין של מוזיקה רומנטית, עצובה. ישבתי עם התזמורת באולפן, ראינו את הצילומים על מסך גדול וממש ניגנו לפי התמונה. לפני שהלחנתי את נעימת הנושא ראיתי תקציר של הסרט, הרגשתי את האווירה ויצא לי דבר נחמד כזה, מתגלגל".[3]

ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלמה שמגר (מבקר הקולנוע של "ידיעות אחרונות" בשנות השישים והשבעים) כתב ב־29 ביוני 1975: "כל אימת שסרט ישראלי יורד לשפל המדרגה - מקווה הצופה האומלל: 'די, יותר גרוע אי אפשר', אבל תמיד יש חדשות מפתיעות בשטח זה. אפשר גם אפשר! זה כמו אוקיינוס שכל הזמן מגלים בו בורות עמוקים יותר, שיאים תת-מימיים גבוהים יותר. אחרי 'צ'רלי וחצי' בבימויו של בועז דוידזון היה יסוד להניח שהאיש ייקח ללב את מה שנאמר על רמתו הקולנועית ויעשה מאמץ כן להימנע מלגרור את קהל הצופים למצולות כאלה. באה המציאות וטפחה על פנינו. 'צ'רלי' ייסר אותנו בשוטים? 'סנוקר' מייסר אותנו בעקרבים".[3]

ב-2010 אמר על כך בועז דוידזון: "נו, אז כתבו. איפה הם כל אלה שכתבו, ואיפה אנחנו?"[3]

המחזמר[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאי 2013 העלה הבמאי אורי פסטר מחזמר המבוסס על הסרט.

שחקנ/ית דמות
נירו לוי גבריאל (גברי) לוי / עזריאל לוי
זאב רווח חנוכה
אריה מוסקונה סלבדור
עידו ביאליק מושון
אופיר בן שטרית יונה שמש, בת הרב
חיים זנאתי הרב יוסף שמש
חיים זנאתי יעקב חלפון
מיקי קם ג'רלדין

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביקורות על המחזמר

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יעקב בר-און, "סנוקר" לבועז דווידזון, דבר, 18 במרץ 1975
  2. ^ Frank Bren, Amy Kronish. World cinema: Israël. Flicks Books, 1996. עמ' 240.
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 3.4 3.5 רז שכניק, "יש חגיגה", מוסף 7 לילות של ידיעות אחרונות, 21 במאי 2010