עיוותי חשיבה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

עיוותי חשיבה הם הטיות חשיבתיות כלליות המביאות את האדם לפרש את המציאות בצורה שגויה. להבדיל מהטיות קוגניטיביות, הנחשבות מאפיין הטיה נפוץ ושיטתי של החשיבה האנושית. עיוותי חשיבה הן דפוס או נטייה אקראית וסובייקטיבית של בני אדם לתפוס את המציאות ואת העולם באופן שגוי. עיוותי חשיבה מאפיינים אנשים הסובלים מדיכאון, הפרעות חרדה, והפרעות נפשיות נוספות.

עיוותי חשיבה שונים עשויים להיות בעלי סכימה דומה. ביטויים כמו - אני חושב שיוסי מנסה לעבוד עלי - השכן כל הזמן מרכל עלי - בעל המכולת יקרן מדי - הן ביטויים שעשויים להביע לדוגמה חוסר אמון בבני אדם, במקרה זה הסכימה תהיה 'בני אדם הם לא אמינים'.

במהלך הטיפול, במיוחד במסגרת טיפול קוגניטיבי, המטופלים לומדים לזהות מחשבות לא-תפקודיות (לא רציונליות), לבחון אותן, ולהחליפן במחשבות רציונליות ומציאותיות יותר. הטיפול מוגבל בזמן ועיקר העבודה היא בין המפגשים - המטופל מתבקש לעשות "שיעורי בית" ולרשום מחשבות אוטומטיות שעולות בעקבות אירועים שונים בחייו ולנסות להחליפן ב"מחשבות מתוקנות" תפקודיות יותר. הטיפול מתבסס על למידה מחודשת באמצעות שכנוע לוגי, אך קיימת בו גם השפעה סוגסטית. אחת המטרות היא שהמטופל גם יהיה מסוגל לזהות את המחשבות האוטומטיות בזמן אמת ולתקן אותן במהלך האירוע.

היסטוריה ומחקר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבסיס התאורטי לעיוותי החשיבה הוא הגישה הביהביוריסטית והמודל הקוגניטיבי-התנהגותי. עיוותי החשיבה תוארו על ידי הפסיכיאטר אהרון בק במהלך עבודתו עם מטופלים הסובלים בעיקר מדיכאון. בק שם לב, שאצל מטופליו קיימת נטייה לפרשנות שלילית של המציאות, שבא לידי ביטוי במחשבות אוטומטיות, שהתבססו על עיוותי חשיבה כלליים ומכלילים על העולם ועל עצמם. בק הסיק מכך שעיוותי חשיבה הן אלו שגורמים לרגשות השליליים הקשים, שממשיכים להזין את ההפרעה ממנה הם סובלים. בהמשך פיתח בק את רעיון עיוותי החשיבה לתחום הפרעות חרדה וכן להפרעות נפשיות נוספות.

פיזיולוגיה של זיכרון[עריכת קוד מקור | עריכה]

קלט זיכרון[עריכת קוד מקור | עריכה]

כל יחידת זיכרון במוח שמאחסנת מידע הצהרתי מכילה שתי תכונות המאפשרות לה ליצור את תפיסת המציאות, כלומר להתריע שהמידע המאוחסן בו מתרחש או עשוי להתרחש בזמן נתון.

חיזוי קלט[עריכת קוד מקור | עריכה]

נועד לחזות שהאירוע המיוצג בזיכרון הנוכחי יקרה בעקבות התרחשות אירוע אחר, ואף לציין מה הסיכוי שלו לקרות בעקבותיו. למשל אם הזיכרון הנוכחי מייצג נורה דולקת, אז החיזוי יציין מה הסיכוי שאירוע כמו הרמת המתג יגרום להדלקת הנורה.

זיהוי קלט[עריכת קוד מקור | עריכה]

נועד לזהות שהאירוע הנוכחי מתרחש על ידי קלט מלא או חלקי שמתקבל מהחושים, ואף לציין מה הסיכוי שהאירוע מתרחש. למשל אם הזיכרון הנוכחי מייצג נורה דולקת, אז הזיהוי יציין מה הסיכוי שהנורה דולקת כאשר יש אדם בחדר, וזאת גם כאשר הקלט הוא חלקי ואנחנו לא צופים בנורה אלא רק מודעים לנוכחות האדם בחדר. תכונה זו היא המאפשרת לנו לזהות אובייקט או אירוע גם אם אנו צופים בחלק זניח שלו, ואף לדמיין אותו באמצעות שליפה מהזיכרון. כל זאת במידה שהאירוע המלא כבר מאוחסן בזיכרוננו.

פלט זיכרון[עריכת קוד מקור | עריכה]

יחידת הזיכרון מכילה גם שתי תכונות שיוצרות את תפיסת העולם לגבי האירוע המאוחסן בו. תפיסת העולם מתארת את מה שעשוי לקרות כתוצאה מהתרחשות האירוע הנוכחי.

חיזוי פלט[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמו חיזוי קלט רק הפוך. חיזוי קלט מתייחס כאמור לתכונה של אירוע מסוים לחזות את האירוע הנוכחי. וחיזוי פלט מתייחס לתכונה של האירוע הנוכחי לחזות אירוע נוסף שיקרה בעקבותיו.

זיהוי פלט[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמו זיהוי קלט רק הפוך. זיהוי קלט מתייחס כאמור לתכונה של אירוע מסוים לזהות שהאירוע הנוכחי קורה במקביל אליו. וזיהוי פלט מתייחס לתכונה של האירוע הנוכחי לחזות אירוע נוסף שמתרחש במקביל אליו.

תיוג (תפיסת עולם רגשי)[עריכת קוד מקור | עריכה]

התיוג היא תכונה נוספת הקיימת בכל יחידת זיכרון. תפקידה לתייג את האירוע המאוחסן בזיכרון כשלילי או כחיובי, ולציין את רמת התיוג שלו באמצעות הרגש. התיוג יכול להיות מבוטא במילים 'זה טוב', 'זה רע' בהתאם לאופי התיוג ולרמתו. ולעתים קרובות הוא יבוא לידי ביטוי במסקנה הנובעת ממנו, כגון 'אסור' 'מותר' 'צריך' 'אפשר'. בהתאם לרמת הקיצון של התיוג. תלונה לגבי הפרעות כגון כעס, דיכאון, וחרדה, או רגשות מעורבים, שחשים בעת חשיפה לאירוע. עשויה גם היא להצביע על אופי התיוג של האירוע. ערך התיוג מתבסס על ניסיון עבר, וכך חוסך את הצורך לחשב עד כמה האירוע טוב או רע באמצעות שקלול לוגי של השלכות האירוע, בכל חשיפה לאירוע, כלומר שקלול של פלט הזיכרון.

עיוותי חשיבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עיוותים של חיזוי זיהוי[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקרים רבים החיזוי או הזיהוי של הקלט או הפלט אינם מייצגים את המציאות באופן רציונלי, וזאת כתוצאה מהכללה, או מלמידה שגויה. ליקוי בתפיסת המציאות ותיוגו עשוי לגרום לקבלת החלטות שגויות, ולעתים אף עלול לגרום לנזק חומרי או נפשי. במקרה שכזה הם נחשבים לעיוותי חשיבה.

  • דוגמה לחיזוי שלילי מעוות- תלמיד הסבור שמזג אוויר מעונן, יגרום לו להיכשל במבחן.
  • דוגמה לזיהוי שלילי מעוות- תלמיד הסבור שציון לא מקסימלי, משמעו כישלון במבחן.

עיוות של תיוג[עריכת קוד מקור | עריכה]

התיוג לגבי האירוע נוצר כאמור בעקבות השלכותיו בעבר. כלומר אם האירוע גורם בדרך כלל לאירועים שליליים אז הוא יתויג כשלילי ויצור רגשות שליליים בכל חשיפה אליו, ואם הוא גורם לאירועים חיוביים אז הוא יתויג כחיובי ויצור רגשות חיוביים. כדי למצוא את מקור התיוג השלילי , יש לברר מהו החיזוי או הזיהוי השלילי בפלט הזיכרון שגורם את התיוג השלילי. ואז לבחון האם התיוג רציונלי. או שמא מדובר בעיוות חשיבה של החיזוי או הזיהוי בהתאמה.

פיזיולוגיה של עיוותי חשיבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גורם אקראי[עריכת קוד מקור | עריכה]

עיוותי חשיבה יכולים להתפתח כתוצאה מלמידה שגויה, הלמידה מתבצעת באמצעות כמה דרכים. באמצעות לוגיקה, הוראה, ניסוי, וחיקוי. למידה כזו היא אקראית ולא שיטתית.

גורם שיטתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בכל פעם שהמוח מזהה אובייקט חדש ולא מוכר, הוא מקצה לו מקום בזיכרון. אך מכיוון שהתכונות של האובייקט החדש עדיין לא ידועים לו, או במילים אחרות, מכיוון שהזיכרון החדש לא יודע לחזות את ההשלכות של החשיפה אליו. לכן המוח מבצע פעולה של 'העתק הדבק' כלומר הוא משכפל תכונות של אובייקט הדומה לו ביותר מבחינה חיצונית, או במילים אחרות הוא משכפל את תפיסת העולם ואת התיוג של האובייקט הדומה, ומדביק את התכונות הללו אל האובייקט החדש, כך שגם בחשיפה חוזרת של המוח אל האובייקט יוצג התיוג של התכונות שהודבקו אליו. פרוצדורה זו נקראת 'הכללה'.

מכיוון שבדרך כלל אובייקטים שדומים מבחינה חיצונית זה לזה אכן מכילים תכונות רבות דומות. לכן ההכללה מייתרת מצד אחד את הצורך ללמוד על האובייקט החדש מהבסיס. בנוסף הדבר דרוש גם לצורכי הישרדות, כי אובייקט חדש הכולל דף חלק של תכונות לא היה מאפשר לדעת להיזהר מסכנות הטמונות בו.

מצד שני המידע החדש יכלול גם הרבה תכונות שאינן תואמות את התכונות שיוחסו לו על ידי ההכללה, כלומר הוא נתון ל'הכללת יתר'. לכן כדי להסיר תכונות לא שייכות, וגם כדי להוסיף תכונות מתאימות יותר, יידרש מכאן והילך תקופת למידה של ניסוי וטעייה, שיתבצע במהלך חשיפות חוזרות ונשנות אל האובייקט החדש, שבמהלכן המוח יעמוד על תכונותיו האינדיווידואליות של האובייקט ויעדכן אותו בהתאם לצורך.

הכללת יתר עלולה להתקבע כאשר קיים מחסום פיזי או רגשי המונע חשיפה לאובייקט וכך מונע את הלמידה ומנציח את עיוותי החשיבה. הדבר עלול להתפתח גם לסכימות קוגניטיביות. סכימה קוגניטיבית מתארת מקבץ של אובייקטים הנתפסים כבעלי תכונה או תכונות משותפות. כל אובייקט בסכימה עשוי לשכפל את תכונותיו בעת יצירת זיכרון חדש הדומה לו ובכך להמשיך ולהרחיב את הסכימה.

גורמים פיזיולוגיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחום הזה נכללים פגיעות ומחלות שונות המשפיעים על המוליכים העצביים במוח, כל פגיעה במערכות החוש, עיבוד מידע חושי, מערכת הזיכרון, הרגש ועוד עשויים לפגוע גם בתפיסת המציאות ובתיוגו.

טיפול קוגניטיבי[עריכת קוד מקור | עריכה]

אבחון[עריכת קוד מקור | עריכה]

את עיוותי החשיבה ניתן לאבחן באמצעות התבטאויות אקראיות או יזומות של 'מחשבות אוטומטיות'. התבטאויות יזומות מתרחשות כאשר אנו מנסים לברר עם המטופל מדוע הוא פוחד, מדוכא, או כועס בעת חשיפה לאירוע מסוים. או כאשר מנסים להבין מה הסיבה שהוא מתייג אירוע מסוים באופן שלילי או חיובי.

תיקון לוגי[עריכת קוד מקור | עריכה]

תיקון לוגי של חיזוי זיהוי[עריכת קוד מקור | עריכה]

תכונות הזיכרון כמו חיזוי, זיהוי, ותיוג. הם תכונות פלסטיות. אותן ניתן לשנות באמצעות לוגיקה, הוראה, ניסוי, וחיקוי. שינוי ערך התכונות הללו בזיכרון מהווה בין היתר את הבסיס המאפשר את תיקון עיוותי החשיבה.

למידה להפחתת חיזוי שלילי - מטרת הלמידה, להפסיק או להפחית את החיזוי השלילי. על ידי הדגשת מרכיב שנוכח במקביל לאירוע החוזה שמאפשר להטיל ספק או לשלול את האפשרות שהוא יגרום לאירוע השלילי. למשל: בעת שעשיתי את הטעות- "הייתי חדש וחסר ניסיון"- ולכן יבינו אותי.

למידה לחיזוק חיזוי חיובי - מטרת הלמידה להדגיש חיזוי חיובי בהקשר לאירוע. כמשקל נגד לחיזוי השלילי. על ידי הדגשת מרכיב שנוכח במקביל לאירוע ומחזק את החיזוי החיובי. חיזוי חיובי יכול להיות היפוך של החיזוי השלילי לחיובי. דוגמה להיפוך: "לא רק שלא יפטרו אותי מהעבודה אלא אפילו אקבל קידום בעתיד, כי טעויות גורמות לי להתייעל". או לחלופין חיזוי חיובי אלטרנטיבי כמשקל נגד לחיזוי השלילי ולא היפוכה, בעיקר למקרה שהחיזוי השלילי הוא רציונלי ואין סיבה לשנותו. דוגמה: "גם אם יפטרו אותי הרווחתי ניסיון חיים בעקבות הטעויות שעשיתי".

למידה להפחתת זיהוי שלילי - מטרת הלמידה להפסיק או להפחית את הזיהוי השלילי. על ידי הדגשת מרכיב באירוע שמפחית או שולל את האפשרות שהאירוע אכן מתרחש. למשל: "לא יאשימו אותי"- אז כנראה גם לא יענישו אותי.

למידה לחיזוק זיהוי חיובי - מטרת הלמידה להדגיש זיהוי חיובי במקום הזיהוי השלילי. על ידי הדגשת מרכיב היפוך שמוכיח שהאירוע דווקא חיובי או פחות שלילי. דוגמה להיפוך חיובי: "העירו לי בנחת"- מה שאומר שמקבלים את הטעות ברוח טובה. למקרה שהזיהוי רציונלי ואין סיבה לשנותו, ניתן להסתפק בזיהוי חיובי כמשקל נגד לזיהוי השלילי, דוגמה: "העירו לי בנחת" מה שאומר שלמרות הכעס, עדיין מעריכים את עבודתי באופן כללי.

תיקון לוגי של תיוג[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאמור תיוג של זיכרון נובע מהשלכות האירוע המאוחסן בו, כלומר בהתאם לאופן שבו מתויג האירוע או האירועים שנגרמים בעקבותיו. ולכן כאשר התיוג של האירוע הנוכחי שגוי, התיקון שלו יבוצע באמצעות תיקון החיזוי\הזיהוי של גורם התיוג, כלומר של האירוע שאותו האירוע הנוכחי גורם כביכול, בשיטות הלמידה שתוארו לגבי למידת חיזוי זיהוי.

תיקון השוואתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנוסף לתיקון החשיבה באמצעות לוגיקה. עושים שימוש גם בהשוואות הלקוחות מניסוי חיקוי, ומהוראה המוכרים למטופל. למשל לצורך "למידה להפחתת חיזוי שלילי", ניתן להדגים ניסיון עבר שבו במקרה דומה מתוך ניסיון אישי, או מתוך צפייה באחרים, או קריאה והוראה, המטופל יכול ללמוד שהחיזוי השלילי לא אמור להתגשם בסיטואציה הנוכחית.

תיקון השוואתי יכול להיעשות גם באמצעות ניסוי חיקוי והוראה בפועל כחלק מהטיפול. דוגמה לכך הוא טיפול התנהגותי למשל מאפשר התנסות אישית. כמו גם צפייה באחרים, או לימוד חומר בנושא באמצעות קריאה או הוראה, המסייעים לבצע שינוי בתפיסה ובתיוג הנוכחי של המציאות.

דוגמאות לעיוותי חשיבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עיוותי חשיבה האופייניים למקרים של הפרעות נפשיות תוארו על ידי אהרון בק, וממשיכי דרכו כגון דייויד ברנס שתיאר אותם בספרו 'בוחרים להרגיש טוב'.

  1. חשיבה דיכוטומית או "הכל או כלום" - נטייה לחלק את העולם באופן דיכוטומי, שחור ולבן בלבד, תוך התכחשות למדרגות הביניים ולקיומו של תחום אפור רחב (בדומה לכשל הלוגי ברירה כוזבת). לדוגמה: אם לא קיבלתי 100 במבחן אז נכשלתי; אם לא סיימתי את מה שתכננתי לעשות אז לא עשיתי כלום. עיוות זה הוא דוגמה נפוצה לזיהוי מעוות. די לתלמיד להיווכח שלא קיבל ציון 100 כדי להניח שהוא נכשל במבחן.
  2. קפיצה למסקנות - הסקת מסקנות על בסיס עובדתי לא מספק, או ללא בסיס עובדתי כלל. עיוות זה כולל מספר אפשרויות:
    • הכללת יתר - נטייה להסיק מסקנות כוללניות על סמך אירוע המהווה בסיס עובדתי יחיד ולא מספק, או על סמך אירועים בודדים (בדומה לכשל הלוגי הכללה חפוזה). לדוגמה: אדם שנכשל במבחן נהיגה אחד מסיק שלעולם הוא לא יעבור את מבחן הנהיגה. זהו חיזוי מעוות אופייני.
    • קריאת העתיד - הכללת יתר עשויה להיות גם מקיפה יותר, לדוגמה "נכשלתי במבחן נהיגה אחד, אז לעולם לא אצליח בשום מבחן בחיי", עיוות חשיבה הנובע מהכללה מקיפה עשוי להיראות לעתים כקריאת העתיד. כלומר המחשבה שהדברים יקרו כי כך הפרט צופה שהם יקרו, למרות שלא קיים בסיס עובדתי הנראה לעין. לדוגמה: אני מאמין שלא אוכל ללמוד לנגן על פסנתר, למרות שאף פעם לא הלכתי לשיעורי פסנתר. אולם הבסיס העובדתי עשוי להיות טמון בהכללה המקיפה שנעשתה בעבר לגבי כלל המבחנים.
  3. הפשטה סלקטיבית או מסננת מנטלית - נטייה להתייחס ולשקוע בנתונים עתידיים שליליים מתוך אוסף של נתונים, ולהתעלם מהשאר (בדומה לכשל הלוגי חיוניות מטעה). לדוגמה: אישה שהתקבלה לעבודה חדשה מוטרדת מאוד מכך שהיא לא תצליח להרשים מספיק את מעסיקיה, אך מתעלמת ומתקשה ליהנות מעצם העובדה שמעתה ואילך היא תתחיל לפרנס את עצמה בכבוד. הפשטה סלקטיבית מתארת מצב שבו קיימת התעלמות מהחיובי והתמקדות בשלילי. זהו אינו עיוות חשיבה במובן הרגיל אלא תוצאה האופיינית לעיוותי חשיבה.
  4. חשיבה רגשית - נטייה להניח שהדברים קורים או יקרו משום שכך הפרט מרגיש. אנשים בעלי חשיבה רגשית מאמינים שהאופן שבו הם חשים את המציאות מבטא את המציאות האובייקטיבית, ולכן הם מתקשים לבחון את המציאות מחדש באופן רציונלי. זהו עוד סוג של זיהוי מעוות, שלפיה עצם קיומו של הרגש מוכיח שהמחשבה נכונה למרות שהמחשבה לא נבחנה באופן אובייקטיבי. כאשר המטופל מתעקש על עמדותיו הדבר עשוי לעכב את הצלחת הטיפול המבוסס על תיקון מחשבות. ניתן לעקוף את הבעיה במידה מסוימת על ידי הצגת המחשבות המתוקנות כפרשנות נוספת לאירוע. ולאו דווקא כתחליף לפרשנות השלילית של המטופל, כך המטופל לא יביע בדרך כלל התנגדות למחשבה המתוקנת ויסכים לקבל אותה כל עוד היא נשמעת לו די הגיונית ומתקבלת על הדעת. הדבר יכול למנוע גם ויכוחים לא רצויים, וממזער את החשש שהמטופל מציב התנגדות למסרים הטיפוליים באופן הכרתי או תת-הכרתי.
  5. אובדן פרופורציות - נטייה להגדיל אירועים שליליים מעבר לממדים הטבעיים שלהם, או להקטין אירועים חיוביים. עיוות זה נובע מתיוג חיובי או שלילי, שמקורם כאמור בחיזוי או בזיהוי מעוות ביחס להשלכות האירוע, כלהלן:
    • הערכה מוגזמת של אירועים שליליים: למשל אדם שעושה טעות בעבודה ומצפה להשלכות קשות.
    • זלזול בחיובי: למשל אדם שהצליח במבחן ואומר לעצמו שהמבחן היה קל מדי.
    • צריך ואסור - עיוות הגורם לנטייה מוגזמת של אדם ליטול על עצמו משימות בלתי אפשריות, ובמקרים חמורים עד כדי כפייתיות. עיוות זה בשונה מאחרים מתייחס לפתרון ולא לבעיה. לדוגמה "אסור לי להיכשל במבחן". או "אני לא אצליח במבחן- לכן אני צריך להישאר ער כל הלילה". עיוות זה הוא גורם דומיננטי בהעצמת הפרעות נפשיות. לולא נטילת אחריות המוח לא היה מתמקד בבעיה וכך היה נמנע ממתחים ורגשות שרק מכבידים ומעצימים את הבעיה. נטילת אחריות עשויה לגרום להפרעה בעיקר כאשר היא מלווה במחשבות מדרבנות כמו מהר או חזק הגורמות לתחושת דחיפות ולמאמץ יתר פיזי או מנטלי. וכך למתח נפשי המעצים את הרגשות השליליים.
  6. מקרים פרטיים של חשיבה דיכוטומית, קפיצה למסקנות או אובדן פרופורציות - הטלת אחריות או אשם על עצמי או על אחרים בעקבות אירועים שליליים שקרו או יקרו. עיוות זה כולל מספר אפשרויות:
    • ייחוס עצמי או פרסונליזציה - נטייה להניח שאירוע אובייקטיבי קורה בגלל הפרט. לדוגמה: אני אשם בכך שיורד גשם כי זה קורה תמיד בדיוק כשאני יוצא לפיקניק, או אני אשם בכך שהקניון תמיד עמוס כי זה קורה תמיד בזמן שאני יוצא לקניות. זהו חיזוי מעוות המתייחס לעצמי.
    • מתן תוויות - נטייה להצמיד לפרט או לאדם אחר תוויות כלליות, מוחלטות וסופיות כתוצאה מאירוע אחד או ממספר אירועים בודדים. לדוגמה: נכשלתי אז אני כישלון, חברי התעצל לבצע משהו אז הוא עצלן. התווית מתארת זיהוי מעוות וגורף ביחס לעצמי או לאחרים. די לפרט בזה שהוא נכשל כדי להוכיח שהוא כישלון.
    • קריאת מחשבות - נטייה לנחש מה כוונתם של אנשים אחרים מבלי שהפרט בדק זאת איתם, או על סמך אירועים בודדים. לדוגמה: אדם שהעירו לו על משהו סבור שעשו זאת כדי לפגוע בו. זהו עוד דוגמה לזיהוי מעוות נפוץ, לפיה כל הערה קטנה נתפסת כפגיעה אישית.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]