עמוס שפירא (משפטן)

עמוס שפירא

עמוס שפירא, 2014
לידה	17 בינואר 1937 (בן 87) ה' בשבט תרצ"ז רמתיים, פלשתינה (א"י)
מדינה	ישראל
השכלה	האוניברסיטה העברית בירושלים אוניברסיטת קולומביה אוניברסיטת ייל
השתייכות	הפקולטה למשפטים, אוניברסיטת תל אביב
תקופת כהונה	1959–הווה (כ־65 שנים)
תקופת הפעילות	1959–הווה (כ־65 שנים)
תחומי מחקר	משפט בינלאומי פרטי, משפט חוקתי, ביואתיקה
תפקידים בולטים	דקאן הפקולטה למשפטים, אוניברסיטת תל אביב יו"ר מרכז צגלה יו"ר מרכז מינרבה יו"ר וועדת מינויים עליונה במועצה להשכלה גבוהה
פעילויות נוספות	חבר הוועדה העליונה לניסויים רפואיים בבני אדם חבר נשיאות הוועדה הבינלאומית לביואתיקה בספרד חבר נשיאות מועצת העיתונות בישראל חבר הנהלת האופרה הישראלית מרצה באוניברסיטאות וברחבי העולם
צאצאים	לימור שפירא
פרסים והוקרה	פרס צלטנר (2002)

עמוס שפירא (נולד ב־17 בינואר 1937) הוא פרופסור אמריטוס למשפטים ודיקן לשעבר בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב (1980–1985).

ביוגרפיה

שפירא נולד ברמתיים (כיום: הוד השרון) ועבר עם הוריו לתל אביב בילדותו. בשנת 1950, בהיותו תלמיד כיתה ח' בבית הספר העממי "נס ציונה" (שנקרא לאחר מכן ע"ש גרץ) בתל אביב, זכה במקום הראשון בתחרות חיבורים ארצית מטעם קק"ל. למד בתיכון עירוני א'.

שפירא הוא בוגר ומוסמך במשפטים מטעם האוניברסיטה העברית בירושלים, מוסמך במשפט השוואתי מטעם אוניברסיטת קולומביה ודוקטור למדעי המשפט מטעם אוניברסיטת ייל. בשנת 1961 הוסמך כעורך דין, לאחר שתי שנות התמחות אצל השופט פרופ' זאב צלטנר (נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב) ועורך הדין יעקב שמשון שפירא (שר המשפטים לשעבר). בשנת 1968 הצטרף כחבר סגל לפקולטה למשפטים בתל אביב. שפירא שימש בתפקידי מפתח באוניברסיטת תל אביב, לרבות בוועד המנהל, בוועדה המרכזת של הסנאט, בוועדת המינויים העליונה, בוועדה לתכנון אקדמי, כיו"ר הוועדה המשפטית של חבר הנאמנים, במועצת רשות המחקר, כיו"ר מערכת השיפוט המשמעתית של הסגל הבכיר.

בשנים 1980–1985 כיהן כדקאן הפקולטה למשפטים, ולאחר מכן כיו"ר מרכז מינרבה לזכויות האדם וכיו"ר מרכז צגלה למשפט השוואתי ובינלאומי-פרטי. בשנים 2009–2018 שפירא כיהן כדקאן הפקולטה למשפטים במרכז האקדמי כרמל בחיפה שנסגר. שפירא פרסם ספרים אחדים ולמעלה ממאה מאמרים שפורסמו בכתבי עת בישראל ומחוצה לה בשפות עברית, אנגלית, גרמנית, צרפתית, ספרדית ואיטלקית.

השפעה

השפעתו של שפירא חרגה מגבולות האקדמיה.^{[דרוש מקור]} הוא נחשב חלוץ בתחום הביו-אתיקה והמשפט בישראל ומונה למופקד הקתדרה למשפט ואתיקה ביו-רפואית באוניברסיטת תל אביב.

בתוקף מעמדו בתחום הביו-אתיקה

• שימש כיו"ר הוועדה לאתיקה רפואית במרכז הרפואי תל אביב (בית חולים איכילוב);
• היה ממייסדי ועדת הלסינקי העליונה לניסויים רפואיים בבני אדם (במינוי משרד הבריאות) והוא מכהן כחבר בה;
• מכהן כחבר נשיאות האגודה לזכויות החולה;
• היה חבר המועצה הלאומית לביו-אתיקה;
• היה חבר ועדת ההיגוי של המרכז הלאומי להשתלות;
• היה חבר הוועדה המייעצת להפסקת הריון בשלב החיות;
• מכהן כחבר Scientific Committee of the International Bioethics Committee, Spain (בחסות האיחוד האירופי)

פעילות ציבוריות נוספת

• משנה לנשיא לשעבר וחבר נשיאות מועצת העיתונות והתקשורת בישראל;
• חבר המועצה הציבורית וועדת הביקורת של המכון הישראלי לדמוקרטיה;
• חבר בחבר הנאמנים של IMPACT – תוכנית המלגות של ידידי צה"ל בארצות הברית לחיילים משוחררים;
• חבר הוועדה היוזמת של "בשער"- קהילה אקדמית למען החברה בישראל;
• ממייסדי האופרה הישראלית; חבר המועצה הציבורית, הוועד המנהל וועדת הביקורת של האופרה;
• חבר מועצת הארגון הבינלאומי של עורכי דין ומשפטנים יהודים;
• סגן נשיא אגודת המשפטנים ישראל-גרמניה;
• חבר בגוף היוקרתי American Law Institute;
• יו"ר בפועל וחבר לשעבר של מועצת המנהלים של המשכן לאמנויות הבמה תל אביב;
• חבר לשעבר במועצה הציבורית לתרבות ולאמנות, משרד החינוך והתרבות (מדור מוזיקה)

פרופסור שפירא הופיע תכופות ברדיו ובטלוויזיה, פרסם מאמרים בעיתונות, הרצה בפני מוסדות וגופים שונים בתחומי העניין העיקריים שלו: משפט חוקתי, משפט בינלאומי-פרטי ומשפט ואתיקה ביו-רפואית.

במשך שנים רבות שימש שפירא כמרצה וכחוקר אורח במוסדות ברחבי העולם, ובהם אוניברסיטת ייל, אוניברסיטת ג'ורג'טאון, בית הספר קרדוזו למשפטים של ישיבה יוניברסיטי, בית הספר למשפטים ברוקלין, המכון ללימודי משפט מתקדמים באוניברסיטת לונדון, אוניברסיטת הונג קונג, אוניברסיטת קולומביה, אוניברסיטת מיאמי, מכון מקס פלאנק בהמבורג, בית הספר למשפטים בוצריוס בהמבורג ועוד.

פרסומים נבחרים

• The Interest Approach to Choice of Law: With Special Reference to Tort Problems, Martinus Nijhoff Publishers, 1970
• The Six-Day War and the Right of Self-Defence, Israel Law Review, Volume 6, Issue 1, January 1971, pp. 65–80

• הכרה ואכיפה של פסקי־חוץ, עיוני משפט ד', חוברת 3, דצמבר 1975, עמ' 509–541

• "Grasp All, Lose All": On Restraint and Moderation in the Reformulation of Choice of Law Policy, Columbia Law Review, Volume 77, Issue 2, March 1977, pp. 248–270, in JSTOR

• "הסכמה מדעת" לטיפול רפואי – הדין המצוי והרצוי, עיוני משפט י"ד, חוברת 2, יוני 1989, עמ' 225–272

פרסים והוקרה

פרופסור שפירא הוא חתן פרס צלטנר, פרס פרץ נפתלי, פרס פנחס רוזן ופרס אליהו גיצלטר. הוא זכה לתואר Distinguished Professor מהאוניברסיטה האוטונומית הלאומית של מקסיקו.

חיים אישיים

פרופסור שפירא היה נשוי לעטיה, פסנתרנית ורופאה אונקולוגית, נולדו להם שלוש בנות ונכדים. כיום נשוי בשנית ליוכבד, אמה של ליליאן ברטו.

בתו הבכורה היא הזמרת לימור שפירא. אחיו היה שדרן הרדיו מולי שפירא ואחיינו הוא השחקן דן שפירא.

מענקים

פרופ' שפירא קיבל מענקים מקרן Fulbright, מאוניברסיטת קולומביה, מאוניברסיטת ייל, ממכון מקס פלאנק בהמבורג, מאוניברסיטת לונדון ומה British Council

קישורים חיצוניים

• עמוד הבית של פרופ' שפירא באוניברסיטת תל אביב
• ד"ר עמוס שפירא, הפתרון:שחיקת העוינות הערבית, מעריב, 27 במאי 1970
• ד"ר עמוס שפירא, ברכה צורמת, מעריב, 11 באוקטובר 1970
• ד"ר עמוס שפירא, הגנה בפני עצמנו, דבר, 23 בספטמבר 1971
• הרצאה של עמוס שפירא, סרטון באתר יוטיוב