זאב צלטנר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אין תמונה חופשית

זאב ולדימיר צלטנר (19 בינואר 1909 - 17 במרץ 1977) היה פרופסור למשפטים ונשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

צלטנר נולד בקייב והתחנך באוניברסיטאות ברלין, לייפציג, היידלברג ופריז. בשנת 1936 עלה לארץ ישראל ובשנים 19411949 עסק באופן פרטי בעריכת דין.

בשנת 1949 מונה צלטנר לשופט בבית המשפט המחוזי בתל אביב. בשנת 1952 כיהן כשופט במינוי זמני בבית המשפט העליון ובשנת 1953 מונה לנשיא בית המשפט המחוזי. צלטנר כיהן כשופט במשפטם של עמוס קינן ושאלתיאל בן יאיר שהועמדו לדין באשמת זריקת פצצה על ביתו של השר דוד צבי פנקס והוא זיכה את הנאשמים מכל אשמה. אף שבערעור לבית המשפט העליון הנאשמים זוכו מחמת הספק, בית המשפט העליון ביקר את פסק דינו של צלטנר ואת העובדה שהעדיף את גרסת הנאשמים על פני גרסת השוטרים [1]. צלטנר גם היה אחד משלושת השופטים שדנו בתביעת הדיבה של עמוס בן-גוריון נגד שורת המתנדבים.

במקביל פעל צלטנר באקדמיה, כשהוא נמנה בין מייסדי הפקולטה למשפטים בבית הספר הגבוה למשפט ולכלכלה ולאחר מכן בייסוד הפקולטה במסגרת אוניברסיטת תל אביב. במשך חמש שנים הוא שימש דיקן הפקולטה למדעי החברה ובשנים 19591961 שימש עוזר לדיקן הפקולטה למשפטים של שלוחת האוניברסיטה העברית בתל אביב. צלטנר קודם לדרג פרופסור חבר באוניברסיטה העברית בשנת 1964 ולדרגת פרופסור מטעם אוניברסיטת תל אביב בשנת 1971. במקביל, הוא החליף את פלטיאל דייקן ושימש שש שנים עורך כתב העת המשפטי "הפרקליט", וכן עורך ראשי של כתב העת עיוני משפט. פרסומיו הרבים כללו את הספר המקיף הראשון בישראל בנושא דיני חוזים

לאורך השנים עמד צלטנר בראש ועדות ציבוריות שונות, בהן הוועדה לתיקון חוק החברות (1965), הוועדה לבחינת רפורמה בחינוך העל-יסודי, ומשנת 1960 כיהן כיו"ר המועצה להגבלים עסקיים. בשנת 1957 עמד בראש ועדה לבדיקת החינוך התיכוני בישראל [2]. במאי 1968 ייצג את ישראל בוועידת האו"ם לזכויות אדם בטהראן [3].

בשנת 1971 הוענק לצלטנר פרס ישראל למשפטים. בשנים 19711972 הוא כיהן בתפקיד נגיד "רוטרי" בישראל, ועל שמו מוענק מטעם הארגון פרס צלטנר לחוקרים בתחום המשפט. לזאב צלטנר נולדו ארבעה ילדים: אריאלה, מיכאל, יונה ודני.

ממאמריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בעיות בתורת הרשלנות בחוק הנזיקים, הפרקליט ח 221 (תשי"ב)
  • תורת החיובים מאין ולאן: ממעמד לחוזה ומחוזה שוב למעמד, הפרקליט י 30 (תשי"ד)
  • נאמנות פרטית בישראל, הפרקליט טו 214 (תשי"ט)
  • ביטול התמורה - והלאה? הפרקליט יז 39 (תשכ"א)
  • המצאות במשפט, הפרקליט יט 122 (תשכ"ג)
  • יעילות בבתי המשפט, הפרקליט כג 189 (תשכ"ז)
  • שימוש לרעה בזכות, משפטים ב 465 (תש"ל)
  • הרהורים על הצעת חוק החוזים (חלק כללי), עיוני משפט ג 121 (תשל"ג)
  • דיני החוזים בישראל בהתפתחותם במשך חצי יובל מאז קום המדינה, הפרקליט כט 56 (תשל"ד)
  • הרהורים על דיני מעין חוזים, משפטים ז 149 (תשל"ו)

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]