עמוס שפירא (משפטן)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
עמוס שפירא
עמוס שפירא, 2014
עמוס שפירא, 2014
לידה 17 בינואר 1937 (בן 83)
ה' בשבט תרצ"ז
רמתיים, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראלישראל ישראל
השכלה האוניברסיטה העברית בירושלים
אוניברסיטת קולומביה
אוניברסיטת ייל עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות הפקולטה למשפטים, אוניברסיטת תל אביב עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת פעילות 1959 - הווה (כ־61 שנים)
תחומי מחקר משפט בינלאומי פרטי, משפט חוקתי, ביואתיקה עריכת הנתון בוויקינתונים
תפקידים בולטים דקאן הפקולטה למשפטים, אוניברסיטת תל אביב
יו"ר מרכז צגלה
יו"ר מרכז מינרבה
יו"ר וועדת מינויים עליונה במועצה להשכלה גבוהה
פעילויות נוספות חבר הוועדה העליונה לניסויים רפואיים בבני אדם
חבר נשיאות הוועדה הבינלאומית לביואתיקה בספרד
חבר נשיאות מועצת העיתונות בישראל
חבר הנהלת האופרה הישראלית
מרצה באוניברסיטאות וברחבי העולם
פרסים והוקרה פרס צלטנר (2002) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

עמוס שפירא הוא פרופסור אמריטוס למשפטים ודיקן לשעבר בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב (1980–1985).

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שפירא נולד ברמתיים (כיום: הוד השרון) ועבר עם הוריו לתל אביב בילדותו. בשנת 1950, בהיותו תלמיד כיתה ח' בבית הספר העממי "נס ציונה" בתל אביב, זכה במקום הראשון בתחרות חיבורים ארצית מטעם קק"ל. למד בתיכון עירוני א'.

שפירא הוא בוגר ומוסמך במשפטים מטעם האוניברסיטה העברית בירושלים, מוסמך במשפט השוואתי מטעם אוניברסיטת קולומביה ודוקטור למדעי המשפט מטעם אוניברסיטת ייל. בשנת 1961 הוסמך כעורך דין, לאחר שתי שנות התמחות אצל השופט פרופ' זאב צלטנר (נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב) ועורך הדין יעקב שמשון שפירא (שר המשפטים לשעבר). בשנת 1968 הצטרף כחבר סגל לפקולטה למשפטים בתל אביב. שפירא שימש בתפקידי מפתח באוניברסיטת תל אביב, לרבות בוועד המנהל, בוועדה המרכזת של הסנאט, בוועדת המינויים העליונה, בוועדה לתכנון אקדמי, כיו"ר הוועדה המשפטית של חבר הנאמנים, במועצת רשות המחקר, כיו"ר מערכת השיפוט המשמעתית של הסגל הבכיר.

בשנים 1980–1985 כיהן כדקאן הפקולטה למשפטים, ולאחר מכן כיו"ר מרכז מינרבה לזכויות האדם וכיו"ר מרכז צגלה למשפט השוואתי ובינלאומי-פרטי. בשנים 2009–2018 שפירא כיהן כדקאן הפקולטה למשפטים במרכז האקדמי כרמל בחיפה שנסגר. שפירא פרסם ספרים אחדים ולמעלה ממאה מאמרים שפורסמו בכתבי עת בישראל ומחוצה לה בשפות עברית, אנגלית, גרמנית, צרפתית, ספרדית ואיטלקית.

השפעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השפעתו של שפירא חרגה מגבולות האקדמיה.[דרוש מקור] הוא נחשב חלוץ בתחום הביו-אתיקה והמשפט בישראל ומונה למופקד הקתדרה למשפט ואתיקה ביו-רפואית באוניברסיטת תל אביב.

בתוקף מעמדו בתחום הביו-אתיקה
  • שימש כיו"ר הוועדה לאתיקה רפואית במרכז הרפואי תל אביב (בית חולים איכילוב);
  • היה ממייסדי ועדת הלסינקי העליונה לניסויים רפואיים בבני אדם (במינוי משרד הבריאות) והוא מכהן כחבר בה;
  • מכהן כחבר נשיאות האגודה לזכויות החולה;
  • היה חבר המועצה הלאומית לביו-אתיקה;
  • היה חבר וועדת ההיגוי של המרכז הלאומי להשתלות;
  • היה חבר הוועדה המייעצת להפסקת הריון בשלב החיות;
  • מכהן כחבר Scientific Committee of the International Bioethics Committee, Spain (בחסות האיחוד האירופי)
פעילות ציבוריות נוספת
  • משנה לנשיא לשעבר וחבר נשיאות מועצת העיתונות והתקשורת בישראל;
  • חבר המועצה הציבורית וועדת הביקורת של המכון הישראלי לדמוקרטיה;
  • חבר בחבר הנאמנים של IMPACT – תוכנית המלגות של ידידי צה"ל בארצות הברית לחיילים משוחררים;
  • חבר הוועדה היוזמת של "בשער"- קהילה אקדמית למען החברה בישראל;
  • ממייסדי האופרה הישראלית; חבר המועצה הציבורית, הוועד המנהל וועדת הביקורת של האופרה;
  • חבר מועצת הארגון הבינלאומי של עורכי דין ומשפטנים יהודים;
  • סגן נשיא אגודת המשפטנים ישראל-גרמניה;
  • חבר בגוף היוקרתי American Law Institute;
  • יו"ר בפועל וחבר לשעבר של מועצת המנהלים של המשכן לאמנויות הבמה תל אביב;
  • חבר לשעבר במועצה הציבורית לתרבות ולאמנות, משרד החינוך והתרבות (מדור מוזיקה)

פרופסור שפירא הופיע תכופות ברדיו ובטלוויזיה, פרסם מאמרים בעיתונות, הרצה בפני מוסדות וגופים שונים בתחומי העניין העיקריים שלו: משפט חוקתי, משפט בינלאומי-פרטי ומשפט ואתיקה ביו-רפואית.

במשך שנים רבות שימש שפירא כמרצה וכחוקר אורח במוסדות יוקרתיים ברחבי העולם, וביניהם אוניברסיטת ייל, אוניברסיטת ג'ורג'טאון, בית הספר למשפטים קרדוזו, בית הספר למשפטים ברוקלין, המכון ללימודי משפט מתקדמים באוניברסיטת לונדון, אוניברסיטת הונג קונג, אוניברסיטת קולומביה, אוניברסיטת מיאמי, מכון מקס פלאנק בהמבורג, בית הספר למשפטים בוצריוס בהמבורג ועוד. שפירא השתתף בלמעלה ממאתיים כנסים מקצועיים בארץ ובעולם.

פרסומים נבחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • The Interest Approach to Choice of Law: With Special Reference to Tort Problemsm, Martinus Nijhoff Publishers, 1970
  • The Six-Day War and the Right of Self-Defence, Israel Law Review, Volume 6, Issue 1, January 1971, pp. 65–80

פרסים והוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרופסור שפירא הוא חתן פרס צלטנר, פרס פרץ נפתלי, פרס פנחס רוזן ופרס אליהו גיצלטר. הוא זכה לתואר Distinguished Professor מהאוניברסיטה האוטונומית הלאומית של מקסיקו.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרופסור שפירא נשוי, אב לבנות וסב לנכדים ולנכדות.

בתו הבכורה היא הזמרת לימור שפירא. אחיו הוא שדרן הרדיו מולי שפירא ואחיינו הוא השחקן דן שפירא.

מענקים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרופ' שפירא קיבל מענקים מקרן Fulbright, מאוניברסיטת קולומביה, מאוניברסיטת ייל, ממכון מקס פלאנק בהמבורג, מאוניברסיטת לונדון ומה British Council

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

P vip.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא אישים. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.