עקב סטילטו
עקב סטילטו הוא עקב ארוך וצר בנעל הפופולרי מאוד בתחום הנעלת הנשים.
השם סטילטו מגיע מאיטלקית (פגיון סטילטו (אנג') ובאנגלית, stiletto dagger) המתאר פגיון חד. אף על פי שעקבים אלו קיימים כבר זמן רב, השם "סטילטו" הופיע רק ב-1930. גובה העקב נע בין 5 ס"מ ל-20 ס"מ ואף יותר, במיוחד אם משולבת בו פלטפורמה קדמית. נהוג שקוטר העקב בחלקו התחתון לא יעלה על סנטימטר אחד. אף על פי שעקבים צרים וארוכים מופיעים בציורים מ-1800 העיצוב המודרני תוכנן על ידי קריסטין ס. ווגנר ב-1950: הכנסת מוט מתכת לתוך עקב העץ הפכה אותו לחזק מספיק ואמין לציבור הרחב.
מעצב הנעליים האיטלקי סלבטורה פראגאמו סלל את הדרך לנעלי סטילטו על ידי המצאת קשת הפלדה. חלק מההיסטוריונים מייחסים לו גם את המצאת עקב הסטילטו, בעוד שאחרים מייחסים למעצב האופנה הצרפתי שארל ז'ורדן. מעצבים צרפתים כמו רוג'ר ויוייר ואנדרה פרוג'ה הפכו את עיצוב הסטילטו לפופולרי בשנות ה-50, שהתפשט במהירות ברחבי אירופה וארצות הברית. לאחר גל פופולריות ראשוני בשנות ה-50, העקבים הגיעו לצורתם הנחשבת מעודנת בתחילת שנות ה-60, כאשר קצות הנעליים שנשאו אותם הפכו דקים ומוארכים כמו עקבי הסטילטו עצמם.
עקב הסטילטו הפך לסמל סקס והחל להופיע בסרטים אירוטיים, ובמהרה הפך לפריט אופנתי מבוקש. נהוג לחבר בין נעלי הסטילטו לדמות הפאם פאטאל. הן נחשבות לפריט לבוש מפתה ונשי, ומופיעות בהקשרים כאלה פעמים רבות בספרות ובסרטים.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- קרן אוחיון, כל מה שרצית לדעת (כמעט) על עקבים, באתר ynet, 13 ביולי 2009
- שחר אטואן, ללכת על אוויר, באתר הארץ, 24 באוקטובר 2008