פואד פאשה
 | |||||||||
| לידה |
17 בינואר 1814 איסטנבול, האימפריה העות'מאנית  | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
13 בפברואר 1869 (בגיל 55) ניס, הקיסרות השנייה | ||||||||
| מדינה |
האימפריה העות'מאנית | ||||||||
| |||||||||
| פרסים והוקרה | |||||||||
|
אביר הצלב הגדול של האריה ההולנדי (15 במרץ 1858) | |||||||||
  | |||||||||
מהמט פואד פאשה (מוכר בספרות כ: פואד פאשה, בטורקית Mehmet Fuat Paşa; 17 בינואר 1814 קונסטנטינופול, האימפריה העות'מאנית–13 בפברואר 1869 ניס, הקיסרות הצרפתית השנייה) היה פוליטיקאי רפורמטור עות'מאני, נמנה עם הוגי וממובילי רפורמות הטנזימאט, וכיהן כווזיר הגדול העות'מאני בשנים 1861–1866.
קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
פואד פאשה נולד בקונסטנטינופול בירת האימפריה העות'מאנית למשפחה מיוחסת מקרב העולמא. הוא למד רפואה, כיהן במשרת רופא צבאי טביב רב-לשוני. פואד כיהן כעוזרם של שני ויזירים גדולים, ובין השנים 1838–1852 כיהן כדרגומן. בהמשך רכש השכלה גבוהה בהיסטוריה, יחסים בין-לאומיים, משפט בין-לאומי פומבי וכלכלה פוליטית, במטרה להשתלב בסגל הדפלומטי העות'מאני. הוא ניהל בהצלחה מגעים דיפלומטיים עם נציגי האימפריה הרוסית וכן עם עבאס חלמי הראשון לקראת כינונה של ח'דיוות מצרים. ב-1852 מונה לשר החוץ העות'מאני, ולאחר מרד הר הלבנון הועבר מתפקידו.
במקביל היה פואד פאשה חבר במועצת הטנזימאט ובהמשך מונה ליושב ראש המועצה. אבדילמג'יט הראשון הטיל על פואד פאשה לבצע עבודת מטה שתבדוק את המערכת השלטונית באיילטים השונים ותגבש המלצות. עבודת המטה חשפה שחיתות וניוון שלטוניים ופואד פאשה נעזר במידהט פאשה שכיהן כוואלי של ניש וגיבש את טיוטת חוק הווילאייטים החדש. ב-8 בנובמבר 1864 תחת הסולטאן אבדילאזיז, אושר חוק הווילאייטים ובמסגרתו חולקה מחדש האימפריה העות'מאנית למחוזות משנה. חוק זה אימץ את המתכונת הצרפתית לניהול מחוזות משנה תוך הענקת סמכויות רחבות למושל. האימפריה חולקה ל-27 וילאייטים ובראש כל אחד מהם הועמד ואלי. כל וילאייט חולק לסנג'קים ובהם משל מותצארף (אנ'). הסנג'קים נחלקו לקאזות אשר נמשלו על ידי קאימקאם והיו נתונים לתחום שיפוטו של קאדי. הקאזה נחלקה לנאחיות ובראש כל נאחייה עמד מודיר. הנאחיות חולקו לכפרים ובראש כל כפר עמד מוח'תאר. מינוי הוואלים, המוטצאריפים, הקאימקמים וכן בעלי מקצוע כגון רואי חשבון ועמילי מכס היו באחריות השער הנשגב וכך גם ההיתר לשימוש בכספי המסים.[1][2]
ב--22 בנובמבר 1861 מינה הסולטאן אבדילאזיז את פואד פאשה לווזיר הגדול של האימפריה. בתקופתו חל פיחות במעמדו של השער הנשגב שזכה לפחות סמכויות ומידה מסוימת של עצמאות, מתקופות סולטנות קודמות. פואד כיהן בתפקידו למשך שתי תקופות כהונה והתפטר מתפקידו ב-4 ביוני 1866 בשל התנגדותו לכוונתו של הסולטאן להינשא לבתו של אסמאעיל פאשא מח'דיוות מצרים. עם זאת, בשל כישוריו הדיפלומטיים מונה ב-1867 לשר החוץ העות'מאני וכיהן שנתיים בתפקידו. ב-1869 הורע מצב בריאותו, הוא נסע להחלמה בניס שבצרפת ושם הלך לעולמו.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- פואד פאשה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ חגי ארליך, מבוא להיסטוריה של המזרח התיכון בעת החדשה, חטיבה ג', הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, 1988 עמוד 52, באתר גוגל ספרים.
- ^ אריק יאן צורשר (הולנדית: Erik-Jan Zürcher), תורכיה: היסטוריה מודרנית, (תרגום: עדי גינצבורג הירש), תל אביב: הוצאת אוניברסיטת תל אביב, 2005, עמ' 79–80.