פולמוס הרבנים אודות לימוד הפילוסופיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
"מנחת קנאות", שכתב אבא מרי הירחי ובו אגרות הפולמוס וכתבי חרם הרשב"א

הפולמוס אודות לימוד פילוסופיה היה פולמוס קשה ונודע שהתחולל בין רבני הדור במאות ה-13, ה-14 וה-15 והסעיר את העולם היהודי כולו. כתוצאה מכך, גזר הרשב"א חרם שיצא בשלוש מהדורות נגד לומדי ומלמדי הפילוסופיה באופנים מסוימים.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

המחלוקת באה בהמשך לפולמוס הרמב"ם שקדם לה, ובה יצאו מספר רבנים נגד לימוד תורת הרמב"ם, ובייחוד הספר מורה נבוכים. ההתנגדות הובילה לשריפת ספרי הרמב"ם בידי האינקוויזיציה בשנת 1233. בתגובה לכך יצאו רבנים מסוימים בחרמות נגד המזלזלים בספרי הרמב"ם, בהם ראש הגולה מדמשק.

במאה ה-13, היו מחכמי מונפלייה (מונטשפלייר), בייחוד תלמידי הרמב"ם, שהוסיפו לספרות הרבנית המקובלת גם פילוסופיה אריסטוטלית, עד כדי דרשנות אלגורית של התורה.

אבא מרי הירחי מלוניל חשש מדרך זו, יחד עם שני האחים למשפחת וידאל קרא לעזרת הרשב"א, מחכמי ספרד וגדול חכמי היהודים בדור.

הפולמוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתוצאה מפניית אבא מרי, הרשב"א שלח בשנת ה'ס"ד (1304) אגרות לחכמי ישראל בספרד ובפרובנס לחקור את הנושא, על מנת לבדוק אם להטיל חרם על לומדי הפילוסופיה.

על אגרות אלו קיבל הרשב"א כתבי מחאה רבים מחכמי פרובנס ומאחרים שתמכו בפילוסופיה. בראותו זאת פנה אבא מרי לגדול חכמי אשכנז, הרא"ש, שהיגר זמן מועט לפני כן לספרד, כדי שיפעל בנושא אצל הרשב"א.

הדיין שלמה גרסיאן-חן ניסה לפשר בין אבא מרי לחכמי פרובנס, אך לא הצליח בכך.

החרם[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות זאת, יצא חרם חמור מבית דינו של הרשב"א, בשבת חזון, ד' באב של שנת ה'ס"ה (1305), על כל המפיצים דעות פילוסופיות ה"מגלות פנים בתורה שלא כהלכה". כן נגזר חרם למשך 50 שנה על המלמדים פילוסופיה לבחורים למטה מגיל 25, ונגזרה שרפה על הספרים המוציאים את דברי התורה מפשטה. על החרם חתומים חכמי ברצלונה, בהם שלמה גרסיאן-חן.

בעקבות החרם פרץ פולמוס עז במונפלייה, בין תומכי לימוד הפילוסופיה, בראשות ר' יעקב בן מכיר אבן תיבון, ממציא המטה יעקב, לבין ר' אבא מרי ואנשיו. הרדיפות ההדדיות הגיעו לידיעת השלטון הצרפתי, וזה פעל לטובת תומכי הפילוסופיה. כך נאלצו אבא מרי ואנשיו לעזוב את מונפלייה והתיישבו בארל.

את החרם והפולמוס סיכם אבא מרי, בקונטרס "מנחת קנאות".

גם המאירי היה מעורב בפולמוס, והוא אף שלח איגרת לאבא מרי ובו הוא מתנגד לחרם מכל וכל. האיגרת עצמה לא הגיעה לידינו, אך קטעים ממנה מצויים במכתב התשובה ששלח אליו רבי שמעון ב"ר יוסף הוא דון דוראן די לוניל, בשם "אגרת חשן משפט"[1].

הנוסח השני והשלישי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהמשך יצא נוסח שני לחרם הרשב"א, ובו אין הגבלת זמן. ובהמשך יצא שוב בנוסח שלישי, החל על כל המדינות ללא הגבלת זמן.

כתגובה לכך כתב רבי ידעיה הפניני, ממעריצי הרמב"ם, את "איגרת ההתנצלות" המלמדת זכות על לומדי הפילוסופיה.

במאה ה-15[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר גזירות קנ"א, שב הפולמוס לבעור. אז יצא רבי שם טוב אבן שם טוב, שהיה מקובל וראש ישיבה בספרד, נגד לימוד פילוסופיה.

לדעתו הרציונליזם של הרמב"ם וחוגו, רבי אברהם אבן עזרא, רלב"ג ואחרים, הם הגורם להחלשת עם ישראל כנגד הרדיפות. "ספר האמונות", שנדפס בפרארה בשנת שט"ז כולל את התקפתו העזה נגד הרמב"ם והפילוסופים שעמדו אחריו. כתגובה לספר האמונות, כתב רבי משה אלשקר את ספר ההשגות המשיג עליו.

נכדו, רבי שם טוב אבן שם טוב (השני), תמך בפילוסופיה, והיה ממפיצי מורה הנבוכים.

ספרים שנכתבו במהלך הפולמוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ האיגרת הארוכה נדפסה בספר "תפארת שיבה", ברלין 1884, עמ' 142 והלאה. הקטעים מאיגרת המאירי נדפסו שוב לאחרונה בסוף ספר "בית הבחירה" על מסכת אבות, הוצאת מכון אופק, ירושלים תשנ"ח