ירמיהו יובל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ירמיהו יובל
פרופסור יובל
ירמיהו יובל, 2015
לידה 20 באוקטובר 1935
פטירה 10 ביוני 2018 (בגיל 82)
מקום לימודים בית הספר הריאלי העברי בחיפה עריכת הנתון בוויקינתונים
תחומי עניין מטאפיזיקה, פילוסופיה של הנפש, אתיקה,פילוסופיה של המוסר, פילוסופיה פוליטית, היסטוריה של הרעיונות, היסטוריה
הושפע מ שפינוזה, קאנט, הגל, ניטשה, ריקר, קאופמן, רורטי, המפל, ברלין, ברגמן, רוטנשטרייך
השפיע על יעקב גולומב
ארצות מגורים ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים פרס ישראל (2000) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ירמיהו יוֹבֵל (20 באוקטובר 1935[1] – ‏10 ביוני 2018) היה פילוסוף ישראלי והיסטוריון של הפילוסופיה, פרופסור לפילוסופיה באוניברסיטה העברית בירושלים ובניו סקול ניו יורק. עסק בעיקר בחקר הפילוסופיה של העת החדשה. חתן פרס ישראל לשנת תש"ס. היה איש קול ישראל, עורך תוכניות בקול ישראל ובטלוויזיה הישראלית וחבר מליאת רשות השידור.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בחיפה ולמד בבית הספר הריאלי שבחיפה. ב-1964 סיים תואר שני בפילוסופיה בהצטיינות יתרה באוניברסיטה העברית בירושלים. הוא המשיך את לימודיו בסורבון אצל פול ריקר ואחר כך באוניברסיטת פרינסטון אצל סטיוארט המפשר, וולטר קאופמן, ריצ'רד רורטי, גרגורי ולסטוס, קרל המפל וישעיהו ברלין. את הדוקטורט סיים בהצטיינות ב-1968 בנושא "המטאפיזיקה של קאנט, המתודות שלה ושלוחותיה", בהדרכתו של פרופ' נתן רוטנשטרייך. לאחר סיום הדוקטורט החל להרצות באוניברסיטה העברית.

ב-1972 מונה לראש החוג לפילוסופיה באוניברסיטה העברית, ושנתיים מאוחר יותר, ב-1974, מונה לראש המכון לפילוסופיה. במשך השנים שימש גם כמנהל מרכז שמואל הוגו ברגמן לעיון פילוסופי. ב-1998 יצא לפנסיה מוקדמת, אך המשיך ללמד בחוג בהתנדבות. משנת 1993 לימד סמסטר בשנה בפקולטה לתלמידי מוסמך ודוקטור של ה-New School for Social Research בניו יורק ומ-1996 היה פרופסור אורח מתמיד בקתדרה לפילוסופיה על שם הנס יונאס שם.

יובל היה ממייסדי "חוג 77" במפלגת העבודה (פרש ב-1978).

פעילות עיתונאית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת שנות ה-60 שימש כעורך יומן החדשות ב"קול ישראל" וביחד עם יורם רונן יסד את "יומן השבוע". במלחמת ששת הימים שימש ככתב צבאי לרדיו בחזית סיני. לאחר המלחמה החל לפרסם מאמרים פובליציסטיים ולהופיע בתקשורת בדרישה לשלום ולהכרה הדדית בין ישראל לפלסטינים. יובל פרסם לעיתים מאמרים פובליציסטיים ב"הארץ" וב"ידיעות אחרונות" בנושאים חברתיים ופוליטיים.

היה פעיל בהקמת רשות השידור העצמאית ב-1967, וכיהן שתי תקופות במליאתה. ב-1968 ערך את תוכניות הדוקומנטריה הפוליטית הראשונות בטלוויזיה הישראלית. במלחמת יום הכיפורים גויס למילואים ושימש כתב צבאי לרדיו בחזית המצרית. בשנות ה-70 היה העורך והמנחה של תוכנית הטלוויזיה העיונית "השעה השלישית", שעסקה בנושאים חברתיים.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

היה נשוי לשושנה יובל (לשעבר שטיין), סופרת ומדריכה של עובדים קהילתיים. בנם, פרופ' יונתן יובל, הוא מרצה למשפטים ולפילוסופיה באוניברסיטת חיפה, סופר ומשורר. בתם, רוני יובל, היא מוזיקאית ומנחת תוכניות טלוויזיה.

ירמיהו יובל נפטר ב-10 ביוני 2018, לאחר מאבק ממושך במחלת הסרטן.

ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהכנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ראציונאליזם יהודי - פרויקט במאבק
  • תולדות הרצון ועליית המודרניות

לכבודו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

סרטונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ירמיהו יובל, בפרויקט "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית