ירמיהו יובל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Yirmiyahu Yovel.jpg

ירמיהו יוֹבֵל (נולד ב-20 באוקטובר[1] 1935) הוא פילוסוף ישראלי והיסטוריון של הפילוסופיה, פרופסור לפילוסופיה באוניברסיטה העברית בירושלים ובניו סקול ניו יורק. עוסק בעיקר בחקר הפילוסופיה של העת החדשה. חתן פרס ישראל לשנת תש"ס. לשעבר איש קול ישראל, עורך תוכניות בקול ישראל ובטלוויזיה הישראלית וחבר מליאת רשות השידור.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בחיפה ולמד בבית הספר הריאלי שבחיפה. ב-1964 סיים תואר שני בפילוסופיה בהצטיינות יתרה באוניברסיטה העברית בירושלים. הוא המשיך את לימודיו בסורבון אצל פול ריקר ואחר כך באוניברסיטת פרינסטון אצל סטיוארט המפשר, וולטר קאופמן, ריצ'רד רורטי, גרגורי ולסטוס, קרל המפל וישעיהו ברלין. את הדוקטורט סיים בהצטיינות ב-1968 בנושא "המטאפיזיקה של קאנט, המתודות שלה ושלוחותיה", תחת הדרכתו של פרופ' נתן רוטנשטרייך. לאחר סיום הדוקטורט, החל להרצות באוניברסיטה העברית.

ב-1972 מונה לראש החוג לפילוסופיה באוניברסיטה העברית, ושנתיים מאוחר יותר, ב-1974, מונה לראש המכון לפילוסופיה. במשך השנים שימש גם כמנהל מרכז ש"ה ברגמן לעיון פילוסופי. ב-1998 יצא לפנסיה מוקדמת, אך הוא ממשיך ללמד בחוג בהתנדבות. מאז 1993 הוא מלמד סמסטר בשנה בפקולטה לתלמידי מוסמך ודוקטור של ה-New School for Social Research בניו יורק ומ-1996 הוא פרופסור אורח מתמיד בקתדרה לפילוסופיה על שם האנס יונאס, שם.

יובל היה ממייסדי "חוג 77" במפלגת העבודה (פרש ב-1978). הוא נשוי לשושנה יובל (לשעבר שטיין), סופרת ומדריכה של עובדים קהילתיים. בנם, פרופ' יונתן יובל, הוא מרצה למשפטים ולפילוסופיה באוניברסיטת חיפה, סופר ומשורר. בתם, רוני יובל, היא מוזיקאית ומנחת תוכניות טלוויזיה.

פעילות עיתונאית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת שנות ה-60 שימש כעורך יומן החדשות ב"קול ישראל" וביחד עם יורם רונן יסד את "יומן השבוע". במלחמת ששת הימים שימש ככתב צבאי לרדיו בחזית סיני. לאחר המלחמה, החל לפרסם מאמרים פובליציסטיים ולהופיע בתקשורת בדרישה לשלום ולהכרה הדדית בין ישראל לפלסטינים. יובל מפרסם עד היום לעתים מאמרים פובליציסטיים ב"הארץ" וב"ידיעות אחרונות" בנושאים חברתיים ופוליטיים.

היה פעיל בהקמת רשות השידור העצמאית ב-1967, וכיהן שתי תקופות במליאתה. ב-1968 ערך את תוכניות הדוקומנטריה הפוליטית הראשונות בטלוויזיה הישראלית. במלחמת יום הכיפורים גויס למילואים ושימש כתב צבאי לרדיו בחזית המצרית. בשנות ה-70 היה העורך והמנחה של תוכנית הטלוויזיה העיונית "השעה השלישית", שעסקה בנושאים חברתיים.

ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • קאנט וחידוש המטאפיזיקה, מאגנס, דצמבר 1987
  • בין עיון למעשה, מאגנס
  • קאנט והפילוסופיה של ההיסטוריה (אנגלית, עברית וצרפתית)
  • שפינוזה וכופרים אחרים, ת"א: ספרית פועלים, 1988 (עברית, אנגלית, צרפתית, גרמנית, ספרדית, פורטוגזית ויפנית)
  • חידה אפלה: הגל, ניטשה והיהודים, שוקן, 1996 (עברית ואנגלית, עתיד לצאת בצרפתית),
  • תרגום וביאור ל"הקדמה לפנומנולוגיה של הרוח" מאת הגל, מאגנס, יוני 1996, (עברית, גרסה אנגלית בהכנה).
  • תרגום חדש בעברית של "האתיקה" לשפינוזה, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2003
  • תרגום חדש בעברית של "ביקורת התבונה הטהורה" לקאנט, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2013
  • האנוסים: פנומנולוגיה של זהות מפוצלת

בהכנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ראציונאליזם יהודי - פרויקט במאבק
  • תולדות הרצון ועליית המודרניות

לכבודו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ [1]