פונון (אתר מקראי)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מאגר מים קדום בפונון

פּוּנֹן (גם: פִּינֹן) הייתה עיר מקראית באֱדוֹם, הנזכרת בתנ"ך בתיאור מסע בני ישראל במדבר, בין צלמונה לבין אובות: "וַיִּסְעוּ מִצַּלְמֹנָה וַיַּחֲנוּ בְּפוּנֹן, וַיִּסְעוּ מִפּוּנֹן וַיַּחֲנוּ בְּאֹבֹת"[1].

כמו כן, נזכרת העיר (בגרסא "פִּינֹן") כאחת הערים שבהן שלטו "אַלּוּפֵי עֵשָׂו" בארץ אדום‏[2].

בתחילת המאה ה-4 לספירה, העיד אוסביוס באונומסטיקון כי העיר הייתה נושבת בימיו, וכי עוד פעלו בה מכרות הנחושת הידועים שלה‏[3], וכך העיד מאוחר יותר גם הירונימוס[4].

העיר מזוהה כיום עם "ח'רבת פינאן" שבשיפולי הרי אדום, כ-35 ק"מ דרומית לים המלח. באתר זה נמצאה כמות גדולה של סייגי נחושת, וכן כורי היתוך וחרסים החל מתקופת הברונזה הקדומה ועד התקופה הביזנטית והערבית. מן הממצא הקראמי הוסק כי הפעילות הנמרצת ביותר במכרות התנהלה בתקופה הישראלית, עת השליטה במקום התחלפה לסירוגין בין יהודה לבין האדומים[5].

הרמב"ן, בפירושו לספר במדבר, כתב: "היו אלה המקומות בדרך ים-סוף סביב ארץ אדום ונתקצר נפש העם בדרך...ושלח להם הנחשים והשרפים...ועשה משה נחש נחושת ולא סרה מהם עד שחנו באובות"‏[6]. כמו כן, תרגום יונתן לספר במדבר תרגם כך: "ויסעו מצלמונה ויחנו בפונון מקום שגירה ה' בהם נחשים קלון ועלתה צעקתם עד קצה השמים"‏[7]. בהתאם, היו שכתבו, שמעשה נחש הנחושת ומעשה נחשים נעשה באזור פינון - זאת, באופן התואם לזיהוי הארכאולוגי כיום בדבר מכרות הנחושת במקום[דרוש מקור].

קודמת:
צלמונה
נדודי בני ישראל במדבר הבאה:
אובות

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ספר במדבר, פרק ל"ג, פסוק מ"ג.
  2. ^ ספר בראשית, פרק ל"ו, פסוק מ'; ספר דברי הימים א', פרק א', פסוק י"ב.
  3. ^ אונומסטיקון, 168, 8-10.
  4. ^ אונומסטיקון, 169, 8-11.
  5. ^ אנציקלופדיה מקראית - אוצר הידיעות על המקרא ותקופתו, תל אביב: הוצאת מוסד ביאליק, כרך ו', עמ' 445-446.
  6. ^ רמב"ן על ספר במדבר, פרק ל"ג, פסוק מ"א.
  7. ^ תרגום יונתן על ספר במדבר, פרק ל"ג, פסוק מ"ב.
Asereth Haddibberoth.png ערך זה הוא קצרמר בנושא תנ"ך. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.