נחש הנחושת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
משה מרפא חולים באמצעות נחש הנחושת. פרט מתוך תקרת הקפלה הסיסטינית, מיכלאנג'לו
פסל נחש הנחושת על הר נבו בירדן

על פי התנ"ך, נְחַשׁ הַנְּחֹשֶׁת הוא צורת נחש שהכין משה מנחושת, על פי הוראת אלוהים, על מנת להפסיק הרג בעם ישראל בעקבות מכת נחשים. כל מי שהוכש על ידי נחש, הסתכל על נחש הנחושת ונרפא. במהלך השנים הפך הנחש למושא פולחן, וחזקיהו המלך השמיד אותו בשל כך.

מקור[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספר במדבר מסופר, כי במהלך הדרך שעברו בני ישראל במדבר,[1] הם באו בטענות כלפי משה ואלוהים: ”לָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם לָמוּת בַּמִּדְבָּר?“ (כ"א, ה'). בתגובה, שילח אלוהים בעם את ”הַנְּחָשִׁים הַשְּׂרָפִים“,[2] שהפילו בנשיכתם חללים רבים. העם הודה שחטא, וביקש ממשה שיתפלל ויעצור את המכה. אז הורה אלהים למשה: ”עֲשֵׂה לְךָ שָׂרָף וְשִׂים אֹתוֹ עַל נֵס; וְהָיָה כָּל הַנָּשׁוּךְ – וְרָאָה אֹתוֹ וָחָי.“ (במדבר, כ"א, ח')[3]

במשנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חז"ל מתייחסים למקרה זה במשנה:

וכי נחש ממית או נחש מחיה? אלא, בזמן שישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין את לִבם לאביהם שבשמים – היו מתרפאין, ואם לאו – היו נימוֹקים.

המשנה מפריכה טענה שיכולה להיות מובנת מהפסוק – שהנחש עצמו הוא זה שיכול להמית ולהחיות והוא שגרם לכך שהנִגפים המביטים בו יחיו. הסבר המשנה לפסוק הוא שמכיוון שנחש הנחושת היה על נס (מקום גבוה) כאשר בני ישראל הסתכלו לכיוונו למעשה הם הסתכלו לשמיים ושיעבדו לבם לאלוהים ולכן נרפאו, ומי שרק הסתכל על הנחש ללא שיעבוד ליבו אל אלוהים – לא נרפא.

השמדתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נחש הנחושת השתמר במשך דורות רבים, עד ימיו של חזקיהו. ככל הנראה, בני ישראל ייחסו לנחש הנחושת בעקבות הנס תכונות אלוהיות, ולכן עבדו אותו. המלך חזקיהו השמיד את נחש הנחושת, בין שאר העבודה זרה שהשמיד: ”הוּא הֵסִיר אֶת הַבָּמוֹת וְשִׁבַּר אֶת הַמַּצֵּבֹת וְכָרַת אֶת הָאֲשֵׁרָה וְכִתַּת נְחַשׁ הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר עָשָׂה מֹשֶׁה, כִּי עַד הַיָּמִים הָהֵמָּה הָיוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מְקַטְּרִים לוֹ וַיִּקְרָא לוֹ נְחֻשְׁתָּן.“ (מלכים ב', י"ח, ד')

במשנה מובא[4] כי חכמי דורו של חזקיה הסכימו עם מעשהו זה: ”שִשה דברים עשה חזקיהו המלך, על שלושה הודו לו, ועל שלושה לא הודו לו... כתת נחש הנחשת – והודו לו.“

בדתות אחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

גם בתרבויות אחרות נחש מופיע כדמות מיתולוגית וכסמל פולחני. תכונותיו היו בעיקר להבריא חולים, וכן תכונות של פיריון, כוח חיים וחוכמה.

צלמיות נחשים עשויי נחושת או ברונזה נתגלו בחצור, בתמנע, ובאתרי פולחן מהתקופה הכנענית ונראה שפולחנם רווח באזור. הם נתגלו גם בתוך המקדשים, וניתן להניח ששמשו במשמעות פולחנית.[5] חריטה של נחש מופיעה גם על מזבח הקרנים הגדול בתל-שבע מהתקופה הישראלית, המזבח פורק כנראה על ידי אחד ממלכי יהודה, ככל הנראה חזקיהו.

מטה אסקלפיוס, אשר סביבו כרוך נחש, סמלו של אל הרפואה היווני, משמש עד היום כסמל הרפואה.

בהיפודרום קונסטנטינופול נמצאו עמודי נחושתן, עמודים שבראשם ראשי נחש. מספר ראשי נחש מוצגים במוזיאון לארכאולוגיה של איסטנבול.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ לדעת תרגום יונתן בן עוזיאל (במדבר ל"ג, מ"א) היה זה בצלמונה.
  2. ^ לדעת תרגום יונתן בן עוזיאל (במדבר ל"ג, מ"ב) היה הדבר בעת שחנו בפונון.
  3. ^ "מפת הארץ המובטחת", המציגה את יציאת מצרים וכוללת ציור מוגדל ומפורט של סיפור נחש הנחושת, אוסף המפות ע"ש ערן לאור, הספרייה הלאומית, ‏1586
  4. ^ משנה, מסכת פסחים, פרק ד', משנה ט'
  5. ^ מט"ח, נחש הנחושת מתמנע, הספריה של מט"ח