עין יהב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
עין יהב
PikiWiki Israel 7764 Ein -yahav.jpg
חקלאות בעין יהב
מחוז הדרום
מועצה אזורית הערבה התיכונה
גובה ממוצע[1] ‎-75 מטר
תאריך ייסוד 1959
תנועה מיישבת תנועת המושבים
סוג יישוב מושב
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף 2018[1]
  - אוכלוסייה 712 תושבים
    - שינוי בגודל האוכלוסייה 5.2% בשנה עד סוף 2018

עֵין יַהַב הוא הראשון והגדול במושבי הערבה, המשתייך למועצה אזורית הערבה התיכונה. הוא מונה כ-700 תושבים.

חלק גדול חברי המושב עוסקים בחקלאות, בעיקר בגידול ענבים, מלונים, פלפלים, עגבניות ותמרים.

בתחילת שנת 2010 חל שינוי במגמת התעסוקה במקום ותושבים רבים עברו לעסוק בתיירות, צימרים, הסעדה ואטרקציות נוספות שהוקמו במושב. במושב עין יהב פועלת תנועת הנוער 'התנועה החדשה' שם זמני, לאחר עשרות שנים בה פעל הנוער במסגרת בני המושבים.

בתחום המושב שרידי מצודה רומאית, שישבה על צומת דרכים קדום בערבה. ממזרח למושב, בשיפולי הרי אדום, נמצאים מכרות הנחושת הגדולים של פונון המקראית.

הקמת המושב[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1952 הגיעו עשרות גדנ"עים לעין יהב, שהיה עד אז נקודת מצפה חקלאית של השח"ל (שירות חלוצי לישראל). הגדנ"עים הקימו בה את החווה השנייה של הגדנ"ע בערבה, שלאחר כשנה פורקה. בשנת 1958 הגו שי בן אליהו וחגי פורת את רעיון הקמת יישוב בעין יהב. כנהוג באותם ימים פנו לצבא להקמת היאחזות נח"ל במקום. לאחר שסורבו על ידי כל מי שפנו אליו, פנו ישירות לבן-גוריון וב-7 באוגוסט 1959 נתן בן-גוריון את האישור להקמת ההיאחזות. בקיץ 1959 עלו פורת, בן-אליהו, ומספר חברים מכפר יהושע על הקרקע בעין יהב על מנת להכין את השטחים החקלאיים לבני הגרעין הראשון אשר היו בטירונות באותה עת ובכדי לא לאבד את עונת הגידול של אותה שנה. ב-23 בנובמבר 1959 עלה הגרעין הראשון לקרקע כהיאחזות נח"ל, שאוזרחה בשנת 1962 והפכה ל"מושבוץ" (שילוב של מושב וקיבוץ). בהמשך הפך למושב שיתופי וכיום הוא מושב עובדים. בשנת 1967 עבר המושב מסמוך למעיין "עין יהב" (כיום, מחנה צבאי) למיקום הנוכחי.[2]

בשנות ה-60 בוצע ירי על היישוב מג'בל חופרה, בהמשך גבעה זו נתפשה על ידי צה"ל.

שם המושב[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם המושב סמלי ופירושו "מעיין תקווה". מקורו בשמו של המעיין "עין יהב", אשר שמו הערבי הוא "עין וייבה", ודרך הגישה אליו נמצאת בסמוך לפארק ספיר. במקום שרידי תחנת דרכים באתר הארכאולוגי.[3]

פעילות חקלאית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאגר המים בעין יהב

בשנת 1995 חקלאי עין יהב חברו כאגודת "יופי של ירקות" במטרה להקל ולהגדיל את שיווק התוצרת החקלאית מהמושב. נכון לשנת 2013 האגודה הפכה למשווקת הירקות הטריים הגדולה בישראל, לאחר שהגדילה את היקף המכירות ל-120 מיליון שקל בעונת 2012 ועל פי התחזית תגדיל את השיווק לשיא של 180 מיליון שקל. הצמיחה היא תוצאה מהצטרפות קיבוצים וחקלאים גדולים לשיווק באמצעות האגודה מכל קצוות הארץ. כך התרחב סל מוצרי האגודה הכולל כיום פרי הדר, חצילים, בצל, סברס, ענבים ופירות קיץ בנוסף לענפי העוגן של חקלאי עין יהב – פלפלים, מלונים, ענבים ואבטיחים.

תחום התיירות הפך לענף כלכלי משמעותי. בשני העשורים האחרונים התפתחה במושב פעילות תיירותית ענפה וכיום ישנם מעל 100 יחידות אירוח ברמות אירוח שונות. לצד הצימרים מגוון פעילויות אטרקציה, סדנאות, אומנות, מסעדות ושירותי קייטרינג.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא עין יהב בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 הנתונים לפי טבלת יישובים באתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, נכון לסוף שנת 2017
  2. ^ עורך: מנחם מרקוס, מדריך ישראל החדש - כרך 15: הר הנגב והערבה, תל אביב: משרד הבטחון, 2001, עמ' 195
  3. ^ מדריך ישראל החדש, כרך 15: הר הנגב והערבה (2001), עמ' 195