גרמניה ענייה יחסית במוצרי גלם. רק ליגניט ומלח אשלג זמינים בכמויות משמעותיות מבחינה כלכלית. תחנות כוח לשריפת ליגניט הן ממקורותיה העיקריים בגרמניה להפקת חשמל. נפט, גז טבעי ומשאבים נוספים, על פי רוב, מיובאים ממדינות אחרות. גרמניה מייבאת כשני שלישים של האנרגיה אותה היא צורכת. המדינה ידועה בתעשיותיה בתחום ההנדסה, בעיקר כלי רכב, מכונות, מתכות וסחורות כימיות.
מעשית, המרק הגרמני נחשב כהילך חוקי בגרמניה עד ל-2002, אז יצאו המטבעות והשטרות של האירו המוכרים כיום במדינות האיחוד המוניטרי האירופי.
המרק הגרמני הומר בבנקים של גרמניה ומדינות האיחוד האירופי (עד אמצע 2002) לשער קבוע של 1.955830 מרק גרמני לאירו אחד. השער נקבע על ידי הבנק המרכזי האירופי ב-31 בדצמבר1998 ובמשך שנתיים האירו שימש במקביל למרק (לא היה שימוש במטבעות ושטרות, אך ניתן היה לדוגמה לרשום המחאות באירו).