BMW

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
BMW
לוגו חברת BMW
2014 BMW.JPG
נתונים כלליים
סוג רשת חברה ציבורית
מייסדים קארל ראפ
תאריך הקמה 7 במרץ 1916 עריכת הנתון בוויקינתונים
חברות בנות
מיקום המטה מינכן עריכת הנתון בוויקינתונים
משרד ראשי גרמניהגרמניהמינכן, גרמניה
ענפי תעשייה Manufacture of motor vehicles, תעשיית הרכב, vehicle construction עריכת הנתון בוויקינתונים
מוצרים עיקריים כלי רכב: מכוניות ואופנועים
שווי שוק 68 מיליארד דולר (אפריל 2021)
הכנסות 98.990 מיליארד אירו (2020)[1]
רווח תפעולי 5.222 מיליארד אירו (2020)[1]
רווח 3.857 מיליארד אירו (2020)[1]
הון עצמי 61.520 מיליארד אירו (2020)[1]
סך המאזן 216.658 מיליארד אירו (2020)[1]
מנכ"ל Oliver Zipse עריכת הנתון בוויקינתונים
אנשי מפתח הלמוט פנק
עובדים 122,244 (דצמבר 2015)
 
www.bmw.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
דגם "328", משנת 1938
משרד החברה הראשי במינכן שבגרמניה
ב.מ.וו סדרה 6
דגם ה-K1200S, מודל 2005
נלסון פיקה בב.מ.וו. M1 פרו-קאר במהלך מרוץ מכוניות בגרמניה ב-1980
מכונית הפורמולה 1 של קבוצת ב.מ.וו-סאובר
דגם התצוגה H2R IAA
דגם הקונספט ב.מ.וו X-Coupe

BMW (הגייה וכתיב עברי: בֶּה-אֶם-וֶה, ובכתיב נפוץ ובלתי תקני: ב.מ.וו), ראשי תיבות של Bayerische Motoren Werke (להאזנה (מידעעזרה), "מפעל מנועים בווארי" בגרמנית) היא יצרנית מכוניות יוקרה ואופנועים גרמנית. החברה הוקמה במקור בשנת 1916 כיצרנית מנועי מטוסים, אך בהמשך התרחבה גם לתחום הרכב. החברה שולטת ביצרניות הרכב הבריטיות מיני (מכוניות עירוניות קטנות) ורולס-רויס (מכוניות פאר על).

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השנים הראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1913 הקים קארל ראפ מפעל לייצור מנועי מטוסים בשם Rapp Motorenwerke. המפעל מוקם בעיר מינכן שבגרמניה, זאת בשל קרבת המקום למפעל ייצור מטוסים שפעל באזור. פעילות החברה התרחבה במהירות כתוצאה מהזמנות צבא גרמניה במלחמת העולם הראשונה אם כי מנועיה, שתוכננו על ידי ראפ, סבלו מבעיות התאמה למטוסים צבאיים והסכמי הייצור עם הצבא לא חודשו. ב-1916 עסק המהנדס האוסטרי פרנץ פופ בחיפוש אחר חברה שתייצר עבור צבא אוסטריה-הונגריה מנועים מתכנון אוסטרי. פופ מצא את מפעלו של ראפ כמתאים ושכנע אותו ואת השלטונות האוסטריים להתחיל בייצור. כחלק מהעסקה אולץ ראפ להכניס שותפים לחברה, ופופ הפך לדמות דומיננטית בהנהלת המפעל.

פופ דאג לגייס לחברה את מקס פריץ, מהנדס אוסטרי צעיר, אשר עבד קודם לכן עבור מפעל מטוסים באוסטריה. כישרונו של פריץ הוביל בתוך כשנה לייצור מנוע שהתבסס על תכנונו של ראפ, אך פתר את בעיות ההתאמה למטוסים, ואף הפך בהמשך למנוע ששבר שיאי גובה טיסה. הדומיננטיות של פופ והעובדה שמנועי החברה התבססו מאותה עת על תכנוניו של פריץ, הובילו לעזיבתו של ראפ בשנת 1917. עם עזיבתו שונה שם החברה ל-BMW (ב.מ.וו), וכך קרויה החברה עד היום. כיום נוהגת החברה לקבוע את שנת יסודה ב-1916, אך זו היא שנת היסוד של חברה בווארית גדולה בשם BFW שעסקה בייצור מטוסים. BFW הוקמה על ידי חברת מאן הגרמנית, על בסיס מפעלו של גוסטב אוטו, בנו של ניקולאוס אוטו, ממציא מנוע ארבע הפעימות. ב.מ.וו הייתה בקשרים עסקיים עם BFW במהלך המלחמה, אך כאשר תמה המלחמה ושעסקיה של BFW קרסו, יזם פרנץ פופ ב-1922 את מיזוגה של ב.מ.וו לתוך BFW תוך שהוא מנצל את נכסיה ועובדיה של החברה, בעוד השם ב.מ.וו ממשיך לייצג גם את החברה הממוזגת.

חוזה ורסאי, שנחתם בשנת 1919 אחרי תבוסתה של גרמניה, אסר עליה לייצר מטוסים. מפעלי המטוסים נסגרו, ומפעל ב.מ.וו החל לייצר מעצורים לרכבות. באותה שנה החלה החברה לתכנן מנוע אופנוע ששימש אופנוע בשם 'ויקטוריה' שיוצר על ידי חברה גרמנית אחרת.

בשנת 1923 בנתה החברה את האופנוע הראשון שלה. היה זה דגם בשם R32 שהשתמש במנוע דו צילינדרי בנפח 500 סמ"ק ובתצורת 180 מעלות המכונה 'בוקסר'. תצורת מנוע זו ליוותה את החברה עוד שנים רבות עד ימינו כשב.מ.וו היא היחידה שמייצרת אופנועים בעלי מנוע בתצורה זו. שמות דגמי הבוקסר מתחילים תמיד באות R, אך המינוח בוקסר הפך לשמם השני. חידוש נוסף באופנוע היה השימוש בגל הינע במקום שרשרת. גם מאפיין זה נשמר באופנועי ה-R עד לימינו.

בשנת 1928 החלה החברה לייצר מכונית קטנה, בשם 3/15. הייתה זאת אוסטין שבע, מכונית בריטית, שיוצרה ברישיון בגרמניה. בשנים הבאות החלה החברה לייצר מכוניות מקוריות, שנחשבו מתקדמות ומהירות מאוד לתקופתן. ביניהן היו ה-327 (סלון) וה-328 (רודסטר), ולשתיהן היה מנוע בנפח 2 ליטר.

בשנת 1935 הציגה החברה חידוש בתחום מיתלי האופנועים. דגמי ה-R12 וה-R17 צוידו לראשונה במזלג טלסקופי על בסיס הידראולי. חידוש זה שיפר את אחיזת הכביש של האופנוע והגביר באופן משמעותי את בטיחותו. עד היום, רוב דגמי האופנועים בעולם עושים שימוש בטכנולוגיה זו. באותה שנה מכרה החברה למעלה מ-10,000 אופנועים.

מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חברת ב.מ.וו הייתה ספק עיקרי של מנועי מטוסים ואופנועים לצבא הגרמני. מעל 30 אלף מנועי מטוסים חזקים (דגם 801) יוצרו עד שנת 1945. החברה עסקה גם בפיתוח מנועי סילון, ובפיתוח טילים לשימוש צבאי. החברה סיפקה ליחידות ממונעות של הצבא הגרמני במהלך המלחמה אופנועים מדגמי R75 ו-R12. לעיתים קרובות נעשה שימוש באופנועים אלו עם סירת צד.

החברה הודתה שהעסיקה במהלך המלחמה בין 25 ל-30 אלף עובדי כפייה, שהיו אסירים במחנות ריכוז (בעיקר בדכאו) ובמחנות שבויים.

לקראת סוף המלחמה, הופצצו מפעלי החברה בצורה מסיבית. המפעלים המזרחיים (במזרח גרמניה) נכבשו על ידי הצבא האדום, והמפעל במינכן נהרס כמעט לחלוטין.

לאחר המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעלות הברית אסרו על החברה לפעול במשך שלוש שנים. חברת בריסטול הבריטית (יצרנית מטוסים) בחנה את המפעל, ובשנת 1947 החליטה לייצר מכונית סלון ספורטיבית יוקרתית (בשם "ארבע מאות"), שהייתה מבוססת ברובה על ה-327 של ב.מ.וו.

בשנת 1952 השיקה ב.מ.וו את המכונית הראשונה שלה בעידן שאחרי המלחמה, אך הניסיונות למכור מכוניות יוקרה בהצלחה נכשלו. לקראת סוף העשור, החברה התמקדה במכוניות עירוניות קטנות וחסכוניות, ב.מ.וו. 600 כמו האיזטה (Isetta). בשנת 1959 שקל בעל השליטה בחברה, הרברט קוונדט, מיזוג עם יצרנית המכוניות הגרמנית המתחרה - מרצדס-בנץ - אבל יו"ר מועצת המנהלים של החברה, קורט גולדה, שכנע אותו לשמור על עצמאות ב.מ.וו. באותה שנה השיקה החברה את דגם "שבע מאות" - מכונית קטנה, עם מנוע בוקסר אחורי מקורר אוויר, בנפח 700 סמ"ק, שנלקח מאופנוע ה-R67. המכונית עוצבה בסגנון ספורטיבי, על ידי מעצב איטלקי. דגם מיוחד (RS) יוצר עבור מרוצים, וזכה להצלחה רבה. הדגם הזה ביסס את מעמדה של החברה כיצרנית מכוניות סלון ספורטיביות - מעמד שנשמר עד היום.

בשנת 1961 הציגה החברה את דגם 1500 - מכונית סלון קטנה, חזקה ומתקדמת. הדגמים החדשים יותר כונו 1600 ו-1800. בשנת 1966 הוצגה גרסת קופה (שתי דלתות), ובשנת 1967 הוצגה גרסת גג נפתח. הדגמים הללו כונו "סדרה 02", והם המקור ממנו התפתחה "סדרה 3" הנוכחית.

בשנת 1968 הוצגו דגמי מכוניות גדולות (2500, 2800 ועוד) ודגמי קופה (2.5 CS ו-2800 CS).

ב-1969 הציגה החברה את אופנועי סדרת "5/". הוצגו דגמים בנפחים שונים ולראשונה מאז המלחמה הוצג מנוע בנפח 750 סמ"ק. שינוי חל גם במדיניות השיווק כשדגמי הסדרה שווקו ככלים לתרבות הפנאי ולא כאלטרנטיבה זולה לכלי תחבורה אחרים.

שנות השבעים והשמונים: שגשוג במכירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות ה-70 של המאה ה-20 התחיל תור הזהב של החברה. מכירותיה גדלו בתחום המכוניות והאופנועים כשהשוק האמריקאי היווה את מנוע הצמיחה העיקרי. בדצמבר 1971 עבר מטה הנהלת החברה למגדל חדש בעיר מינכן, שם הוא שוכן עד היום. מגדל זה עוצב בצורת ארבעה גלילים בהשראת צורתם של בוכנות מנוע. בשנת 1972 לקראת משחקים האולימפיים במינכן פותחה מכונית קונספט "ב.מ.וו טורבו".

בשנת 1972 הוצגה "סדרה 5" (קטגורית סלון בינונית), בשנת 1975 הוצגה "סדרה 3" (קטגורית סלון קטנה) ובשנת 1977 הוצגה "סדרה 7" (קטגורית סלון גדולה). את הקופה הגדולה, CS, החליפה "סדרה 6". בכך השלימה החברה מיתוג מחדש של דגמי המכוניות. המיתוג הסתבר כמוצלח מאוד וכינויי הסדרות משמשים את דגמי החברה עד היום. דגמי המכוניות הספציפיים מורכבים משלוש ספרות כשהראשונה מייצגת את הסדרה והשתיים האחרות עשויות לייצג בקירוב את נפח המנוע ודרוג פנימי בין הדגמים בסדרה כשהמספר הגבוה יותר מייצג דגם חזק יותר. לדוגמה, דגם 323 מייצג מכונית מסדרה 3 עם מנוע של 2300 סמ"ק בקירוב. למרות המעבר של יצרנים אחרים לשימוש במערכות הנעה קדמית במכוניות הנוסעים, המשיכה ב.מ.וו לדבוק בייצור מכוניות בעלות הנעה אחורית והיא ממשיכה בכך עד היום.

בשנת 1983 הציגה החברה לראשונה אופנוע בעל מנוע ארבעה צילינדרים. שישים שנה לאחר ה-R23 בהן יוצרו רק אופנועים מטיפוס ה-R עם מנוע בוקסר מקורר אוויר, מוצג מנוע מקורר מים ו-4 צילינדרים. הפעם זהו אינו מנוע בוקסר אלא ארבעה צילינדרים בשורה, אך ב.מ.וו מחליטה להציב אותו בצורה ייחודית לאורך האופנוע, בניגוד ליצרנים אחרים שמציבים מנוע ארבעה בשורה לרוחב האופנוע. הדגם הראשון שנשא מנוע זה היה ה-K100 בנפח 1000 סמ"ק.

בשנת 1987 מוצג מנוע חדש בתצורת V12 עבור דגם ה-750. זהו ה-V12 הגרמני הראשון מאז המלחמה והוא מפיק יותר מ-300 כוחות סוס מנפח של 5,300 סמ"ק. שנה לאחר מכן מוצג חידוש בתחום האופנועים כשב.מ.וו. היא היצרנית הראשונה להציג מערכת למניעת נעילת גלגלים (ABS) באופנוע.

משנות התשעים: התרחבות בינלאומית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1993 הוצג עבור סדרת אופנועי ה-R מנוע בוקסר חדש לאחר שנים של עדכונים מינוריים. ב.מ.וו רצתה בתחילה לבטל את סדרת ה-R לחלוטין ולהשאיר רק את ה-K, אך התגובות מהשווקים שכנעו את החברה בכדאיות ייסוד שושלת R חדשה. מנועי ה-R החדשים היו מודרניים עם 4 שסתומים לצילנדר אך עדיין מקוררי אוויר (בתוספת קירור שמן). לראשונה התקרבו הספקי מנועי ה-R לרמת ה-100 כ"ס. דגם התיור שטח של משפחה זו R1200GS הפך לאופנוע הנמכר ביותר של ב.מ.וו ואף לאופנוע הנמכר ביותר במספר ארצות באירופה במחצית השנייה של העשור הראשון של המאה ה-21. באותה תקופה החלה ב.מ.וו לפתח מספר רב של דגמים חדשים בקטגוריות שלא פעלה בהן בעבר. ב-2006 הציגה ב.מ.וו לראשונה אופנועי אנדורו שפותחו בשיתוף עם חברת אפריליה האיטלקית, וב-2009 הציגה החברה את דגם S1000RR שהתחרה בקטגוריית אופנועי הספורט עם אופנועי הדגל של היצרנים היפנים. האופנוע, שהתחרה גם באליפות הסופרבייק העולמית, הונע במנוע ארבעה צילינדרים שמוקמו לראשונה אצל ב.מ.וו לרוחב, בדומה למתחרים היפניים. ייחודו של האופנוע היה במערכות אלקטרוניות שהוצגו לראשונה באופנועים סדרתיים, כדוגמת מערכת בקרת אחיזה לגלגל האחורי המתחשבת בזווית ההטייה של האופנוע.

מפעלים ברחבי העולם[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1994 נפתח מפעל בדרום קרוליינה, ארצות הברית. המפעל מעסיק כ-4,700 עובדים, והוא מייצר כ-500 מכוניות בכל יום, מדגמי X5 (רכבי שטח) ו-Z4 (רודסטר). בשנת 1995 נפתח מפעל בדרום-אפריקה, והוא מייצר מעל 50 אלף מכוניות מסדרה 3 לייצוא. בשנת 2003 נפתח מפעל בסין, בשיתוף יצרן רכב מקומי. המפעל מייצר מכוניות מסדרות 3 ו-5 לשוק המקומי.

ההשקעות בבריטניה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רובר - בשנת 1994 רכשה ב.מ.וו את "קבוצת רובר" הבריטית תמורת 1.4 מיליארד דולר, כחלק מניסיון להרחיב את סל המוצרים של החברה, מעבר לשוק רכבי היוקרה גם לשוק המכוניות המשפחתיות והקומפקטיות[2]. המהלך הסתמן תחילה כהצלחה, ומכירות ב.מ.וו הגיעו לשיא של כ-31 מיליארד דולר ב-1996[3]. אולם לאחר ארבע שנים שבהן הוזרמו סכומי כסף גדולים לשדרוג מפעלי "קבוצת רובר" ופיתוח דגמים חדשים, הקבוצה צברה הפסדים כבדים[4]. המפעל הראשי של הקבוצה בלונגברידג' בבירמינגהאם העסיק 14,000 עובדים, אך פעל בתפוקה נמוכה[5]. במרץ 2000, במסיבת עיתונאים לסקירת תוצאותיה הכספיות של BMW ב-1999, אמר מנכ"ל החברה, יואכים מילברג, כי ההשתלטות על "קבוצת רובר" הייתה כישלון[6]. היא מחקה את ההשקעה ברובר והכריזה על הפסד של 2.4 מיליארד דולר[7].

ב.מ.וו מכרה את "קבוצת רובר", בשנת 2000 למעט המותג "מיני", לקבוצת משקיעים פרטית בראשות המנכ"ל לשעבר, תמורת 10 ליש"ט[8]. קבוצת המשקיעים רכשה בפועל רק את המפעל הראשי של החברה ואת הזכויות לייצור רכבי רובר ו-MG, והחלה לפעול כחברה חדשה בשם "MG רובר"[9]. חטיבת רכבי השטח לנדרובר נמכרה לחברת פורד תמורת 3 מיליארד דולר[10].

רולס-רויס - בתחילת שנות ה-90, החלה ב.מ.וו לשתף פעולה עם היצרנית הבריטית רולס-רויס, וסיפקה מנועים לדגמי "סילבר-שרף" (רולס-רויס) ו-"ארנז'" (בנטלי). בשנת 1998 רכשה ב.מ.וו את המותג היוקרתי רולס-רויס מבעלת הזכויות שלו, והציע לרכוש חברת "רולס רויס מוטור" מחברת ויקרס הבריטית תמורת 571 מיליון דולר, שיצרה את הרכבים בפועל והייתה חברה נפרדת[11]. לבסוף חברת פולקסווגן רכשה את "רולס רויס מוטור" לאחר שהציע סכום של כ-793 מיליון דולר[12]. בהמשך הוסכם כי פולקסווגן תייצר את רכבי רולס-רויס עד 2003, כאשר ב.מ.וו תמשיך לספק לה מנועים. וב-2003 המותג המותג היוקרתי-ספורטיבי בנטלי יעבור לפולקסווגן וב.מ.וו תייצר את רכבי רולס-רויס[13]. בשנת 2003 הוצגה הרולס-רויס החדשה מבית ב.מ.וו, בשם "פנטום" (Phantom). וב-2009 את "בייבי פנטום" המבוססת על שלדת ב.מ.וו סדרה 7[14].

פורמולה 1[עריכת קוד מקור | עריכה]

במסגרת ליגת הפורמולה 1, יצרה ב.מ.וו מנועים למכוניות קבוצת ויליאמס, שזכתה להצלחה רבה במרוצים. בסיום עונת 2005, עקב חילוקי דעות קשים עם קבוצת וילאמס, שותפתה הוותיקה של ב.מ.וו, החליטה ב.מ.וו לנתק את כל הקשרים עם קבוצת ויליאמס, ובמקום זאת רכשה את קבוצת הספורט המוטורי השווייצרית סאובר, ויצרה את קבוצת ב.מ.וו-סאובר. הקבוצה התחרתה לראשונה בעונת 2006 והשיגה תוצאות נאות למדי - מקום חמישי באליפות היצרנים, ושני מקומות על הפודיום. בעונת 2007 השתפרה הקבוצה אף יותר, וסיימה במקום השני באליפות היצרנים עם 101 נקודות, ונהגיה, ניק היידפילד ורוברט קוביצה, סיימו במקומות החמישי והשישי בהתאמה באליפות הנהגים. קבוצות פורמולה 1 נוספות להן סיפקה בעבר ב.מ.וו מנועים הן בנטון, ארווס (Arrows) וברבהאם. נהגים נודעים אשר החלו את קריירת הפורמולה 1 שלהם עם בשיתוף עם ב.מ.וו הם ג'נסן באטון, חואן פאבלו מונטויה וסבסטיאן פטל. ביולי 2009 חברת ב.מ.וו הודיעה כי היא פורשת ממרוצי הפורמולה 1 בתום עונת המרוצים 2009. לעונת המרוצים 2010 נמכרה בחזרה הקבוצה לבעלים הקודם פיטר סאובר, אשר השאיר את שמה המסחרי של ב.מ.וו בקבוצה עקב חילוקי דעות בנוגע להסכם חסות אשר חתמה החברה. בעונת 2011 הוסר שמה לחלוטין מן הקבוצה.

ספקית רכיבים[עריכת קוד מקור | עריכה]

חברת ב.מ.וו מספקת רכיבים רבים לחברות שונות בתעשיית הרכב, כאשר בין היתר החברה סיפקה לחברת מקלארן את מנוע המקלארן F1, וכיום מספקת מנועים לחברת וייסמן.

כלי רכב חשמליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2011 הושק המותג BMW i כמותג משנה של BMW לכלי רכב חשמליים. תחילה הושקו שני דגמים תחת מותג זה, מכונית i3 החשמלית ו-i8 רכב היברידי נטען[15].

גרסאות הקונספט של i3 ו-i8 הוצגו בתערוכת הרכב של פרנקפורט ב-2009[16]. ייצור סדרתי של ה-BMW i3 עבור לקוחות קמעונאיים החל בספטמבר 2013, וההשקה בשוק האירופי התקיימה בנובמבר 2013, עם המסירות הקמעונאיות הראשונות בגרמניה[17]. BMW i8 הושק בגרמניה ביוני 2014 ובישראל ב-2016[18]. במקביל הושקה גרסה ההיברידית-נטענת של סדרה 3 ושל סדרה 7[19][20].

ה-iX3 קרוסאובר חשמלי והיברידי נטען הושק בסוף שנת 2020[21].

במיזם משותף עם פורשה, יפתחו ב.מ.וו ופורשה עמדות טעינה שיוסיפו לסוללה 100 ק"מ ב-3 דקות[22]. מיזם זה פותח עקב יותר ויותר מכוניות חשמלית שנמצאות על הכביש ושיגיעו בהמשך השנים.

מכונית אוטונומית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2007 רכשה לראשונה מערכת התרעה מפני סכנות בנהיגה של חברת מובילאיי, והחלה לשלב אותה בכלי הרכב שהיא מייצרת כעבור מספר שנים[23]. בנובמבר 2012 הודיע מובילאיי כי תשדרג את הטכנולוגיה שלה כך שתאפשר נהיגה אוטונומית[24]. ב-1 ביולי 2016 הודיעה BMW רשמית על הקמת מיזם משותף עם החברות מובילאיי ואינטל, לפיתוח מכונית אוטונומית שתוצג בשנת 2021[25]. בדצמבר 2016 הוכרז גם כי מובילאיי תשתתף בחברת המיפוי של BMW[26]. בדצמבר 2020 החלו ניסויים של המכונית האוטונומית ברחובות העיר במינכן[27].

סמל החברה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סמל החברה על אנטנה בדיסלדורף

סמל החברה בצורת עיגול בדומה לסמל חברת "Rapp Motorenwerke" שממנה התפתחה BMW. צבעי הסמל, כחול ולבן, לקוחים מדגל בוואריה. בפרסומות, החל מ-1929, הוצג הסמל כלהבי מדחף הנעים בשמים הכחולים, אך זהו אינו מקור הסמל[28].

דגמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב.מ.וו סדרה 3
ב.מ.וו סדרה 5
ב.מ.וו סדרה 7

נומנקלטורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שמות דגמי ב.מ.וו. עושים שימוש בנומנקלטורה המורכבת בדרך כלל משלוש ספרות ואותיות. שלוש הספרות מורכבות מהספרה הראשונה המייצגת את הסדרה ושתי הספרות האחרונות המייצגות את נפח המנוע בסנטימטרים מעוקבים חלקי מאה בקירוב. לעיתים חולקים שני דגמים מנוע בנפח דומה עם הספק שונה ואז שתי הספרות האחרונות של אחד הדגמים אינן מייצגות באופן ישיר את נפח המנוע.

האותיות המוצמדות לספרות מסמלות את המאפיינים הבאים:

רכבי עבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

כלי רכב המיוצרים כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

אופנועים מייצור החברה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דגם R1200GS, מודל 2007, של משטרת התנועה הארצית בישראל
דגם F 650 GS Dakar, מודל 2004
דגם F800S, מודל 2006

דו שימושי ואנדורו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • G450X - אנדורו בעל צילינדר בודד מקורר מים
  • G650 Xchallenge - דו שימושי בעל צילינדר בודד מקורר מים
  • F650GS - רב תחומי בעל מנוע 800 סמ"ק דו צילינדרי מקביל
  • F800GS - דו שימושי בעל מנוע דו צילינדרי מקביל
  • R1200GS - דו שימושי מוטה כביש בעל מנוע בוקסר (קיימות גרסאות אדוונצ'ר ו-HP2 מוטות שטח)

ספורט תיור[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • F800ST - דו צילינדרי מקביל לתיור קל

תיור[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • R1200RT - בוקסר תיור מאובזר
  • K1200GT - ארבעה צילינדרי לאורך לתיור מאובזר
  • K1200LT - ארבעה צילינדרי לאורך לתיור כבד ומאובזר מאוד

ספורט[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • G650 Xmoto - סופרמוטו בעל צילינדר בודד מקורר מים
  • F800S - דו צילנדרי מקביל לרכיבה עם נטייה ספורטיבית
  • R1200S - בוקסר ספורטיבי (קיימת גרסת HP2 קיצונית יותר)
  • HP2 Megamoto - סופורמוטו עם מנוע בוקסר
  • K1200S - ארבעה צילינדרי לרוחב עם 167 כ"ס ופיירינג מלא
  • K1200R Sport - ארבע צילנדרי לרוחב, חצי פיירינג
  • S1000RR - סופרבייק בעל מנוע ארבעה צילינדרי בשורה

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא BMW בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 4 5 "BMW Group Report 2020". BMW. עמ' 9, 130, 136. בדיקה אחרונה ב-23 במרץ 2021. 
  2. ^ שירות בלומברג, פייננשל טיימס, ‏ב.מ.וו תשקיע 1.5 מיליארד ד' במפעלים חדשים של רובר, באתר גלובס, 27 בדצמבר 1998
    ב.מ.וו לוקחת את השליטה לידיה, באתר גלובס, 3 בינואר 1999
  3. ^ אליהו חסין, ‏שיא של כל הזמנים נרשם במכירות ב.מ.וו. ב-96', באתר גלובס, 24 במרץ 1997
  4. ^ יורופיאן, ‏הצרות של רובר לא נגמרות, באתר גלובס, 25 באוקטובר 1998
  5. ^ הייג סימוניאן ודיויד ויגטון, לונדון, ‏חילופי נהגים בב.מ.וו-רובר, באתר גלובס, 6 בדצמבר 1998
  6. ^ שירות בלומברג, ‏כישלון נדיר של ב.מ.וו, באתר גלובס, 16 במרץ 2000
    פייננשל טיימס, ‏ההרפתקה הבריטית של ב.מ.וו, באתר גלובס, 13 במרץ 2000
  7. ^ סי"ג, מינכן, ‏ב.מ.וו מחקה ההשקעה ברובר; הפסידה ב-99' 2.4 מיליארד ד', באתר גלובס, 29 במרץ 2000
  8. ^ אליהו חסין, ‏מנכ"ל רובר לשעבר מארגן משקיעים שיתמודדו על רכישתה, באתר גלובס, 10 באפריל 2000
  9. ^ די צייט, ‏רובר - החיים אחרי ב.מ.וו, באתר גלובס, 21 במאי 2001
  10. ^ שירות בלומברג, דטרויט, ‏פורד תרכוש את חטיבת לנדרובר ב-3 מיליארד דולר, באתר גלובס, 20 במרץ 2000
  11. ^ בלומברג, לונדון, ‏ב.מ.וו. תרכוש את רולס רויס תמורת 571 מיליון דולר, באתר גלובס, 31 במרץ 1998
  12. ^ דובי בן גדליהו, ‏חיפושית גוררת רולס-רויס, באתר גלובס, 8 ביוני 1998
  13. ^ דובי בן גדליהו, ‏תפנית מפתיעה ברולס רויס: פולקסווגן וב.מ.וו. יתחלקו בה מ-2003, באתר גלובס, 29 ביולי 1998
  14. ^ דובי בן גדליהו, ‏רולס רויס מציגה: "בייבי פאנטום" המבוססת על שלדת ב.מ.וו סדרה 7; שייתכן ותשווק גם בישראל, באתר גלובס, 20 בפברואר 2009
  15. ^ דובי בן גדליהו, ‏נחשף רשמית: ההרכב החשמלי הסדיר של ב.מ.וו, באתר גלובס, 16 ביולי 2013
  16. ^ דובי בן גדליהו, ‏מיני-מבחן דרכים: ב.מ.וו I3 - חוויית נהיגה שלא הכרתם, באתר גלובס, 18 בפברואר 2017
  17. ^ ב. מיכאל, ‏מבחן דרכים: ב.מ.וו i3 - עתידנית, אקולוגית וחללית, באתר גלובס, 11 בנובמבר 2016
  18. ^ און יעקובסון וחיים זרזר, ‏כך נראות המכוניות החשמליות החדשות של BMW שנחתו בארץ, באתר גלובס, 1 בנובמבר 2016
  19. ^ דובי בן גדליהו, ‏ההיברידית-נטענת החדשה של ב.מ.וו היא הקומבינה הישראלית המושלמת, באתר גלובס, 30 בנובמבר 2019
  20. ^ דובי בן גדליהו, ‏גרסת הפלאג אין של 745 ב.מ.וו היא מלכת הסביבה, באתר גלובס, 2 באוגוסט 2019
  21. ^ דובי בן גדליהו, ‏כוח ירוק: ב.מ.וו פלאג-אין החדשה מרגיעה את המצפון ומשמחת את הלב, באתר גלובס, 26 בספטמבר 2020
  22. ^ 100 ק"מ ב- 3 דקות טעינה בלבד: מיזם חדש של ב.מ.וו ו- פורשה, באתר מגזין רכב חשמלי, ‏25 בינואר 2019
  23. ^ הארץ, אחד המשקיעים במוביל איי: "החברה תהפוך לארגון משמעותי, למפלצת", באתר TheMarker‏, 15 באוקטובר 2007
  24. ^ דניאל שמיל, מובילאיי מכריזה: מכונית ללא נהג תיוצר ב-2014, באתר TheMarker‏, 4 בנובמבר 2012
  25. ^ עמרי זרחוביץ', ב.מ.וו, אינטל ומובילאיי הודיעו באופן רשמי על פיתוח מכונית אוטונומית, באתר TheMarker‏, 1 ביולי 2016
  26. ^ עמרי זרחוביץ', מובילאיי תשתף פעולה עם חברת המיפוי של ב.מ.וו, אאודי ודיימלר - המניה זינקה ב-10%, באתר TheMarker‏, 29 בדצמבר 2016
  27. ^ שגיא כהן, חומק מדלת שנפתחה ועוקף אמבולנס: צפו ברכב ללא נהג של מובילאיי נוסע במינכן, באתר TheMarker‏, 15 בדצמבר 2020
  28. ^ BMW Roundel: Not Born From Planes, באתר הניו יורק טיימס, 7 בינואר 2010