פורטל:ספרות/ציטוט נבחר/אוסף ציטוטים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית


אוסף הציטוטים הנבחרים של פורטל ספרות

לעריכת הציטוטים לחצו על המספר בכותרת ואחר כך "עריכה".

1

הֲתֵדַע מֵאַיִן נָחַלְתִּי אֶת-שִׁירִי? – בְּבֵית אָבִי הִשְׁתַּקַּע מְשׁוֹרֵר עֲרִירִי,
צָנוּעַ, מִסְתַּתֵּר, הַנֶּחְבָּא אֶל-כֵּלִים,
מִתְלוֹנֵן בִּנְקִיקִים, שְׁכַן סְדָקִים אֲפֵלִים.
וַיֵּדַע הַמְשׁוֹרֵר רַק פִּזְמוֹן קָבוּעַ,
שִׁיר תָּמִיד יְחִידִי וּבְנֻסָּח יָדוּעַ.
וּמִדֵּי נֶאֱלַם לְבָבִי, וּלְשׁוֹנִי
מִמַּכְאוֹב נֶעְכָּר אֶל-חִכִּי דָבֵקָה,
וּבְכִי עָצוּר מָעוּךְ הִתְאַפֵּק בִּגְרוֹנִי –
וּבָא הוּא בְשִׁירוֹ עַל-נַפְשִׁי הָרֵיקָה.

זֶה הָיָה הַצְּרָצַר מְשׁוֹרֵר הַדַּלּוּת.

מתוך "שִׁירָתִי" (תרס"א) מאת חיים נחמן ביאליק.

2

וְרַק אֲנִי עוֹלֶה לַמִּלחָמָה –
לִקרָב כָּפוּל שֶׁל רַחֲמִים וָדֶרֶך,
אֲשֶׁר יַגִּיד זִמרִי בְלֹא מִרמָה.

3

אחרי רעש האדמה שהחריב שלושה רבעים מהעיר ליסבון, מצאו חכמי פורטוגל דרך בדוקה למנוע את חורבנה המוחלט של העיר: הם החליטו להעניק להמון טקס אוטו-דה-פה ראוי לשמו. באוניברסיטת קוימברה הגיעו למסקנה, שהצגת ראווה שבמהלכה יישרפו כמה אנשים באש קטנה וברוב עם היא האמצעי הבטוח ביותר לסכל רעידות אדמה נוספות.

מתוך "קנדיד" (1758), מאת וולטר (תרגום: דורי מנור)

4

חשבת: גפרור מוצק, דק גזרה, בעל ראש אדמדם, בשריטת נפץ תתחכך בחיים, בתאווה גדולה תוצת, תתלקח, תפיק אש להבה; והנה הוציאו אותך מן הקופסה, גלגלו סביב קצך ההפוך פיסת צמר-גפן, תחבו לאוזן, סובבו קצת ושלפו אותך מרוח בקרטוב זוהמה כתמתם-צהבהב, והופ, לפח!

"הגפרור", מתוך "האם טוב להיות רנדי מק'דוגל?", מאת חנוך לוין

5

הביטו אזרחי מולדתי, זו דרכי האחרונה, זה מבטי האחרון אל נֹ‏גה השמש, כי הדס המעניק תרדמה לכל מוליך אותי בחיי אל גדת אגם השאול, לא זכיתי לשירי חתונה ולמזמורי ליל כלולות, חתני יהיה נהר המות.

מתוך "אנטיגונה" מאת סופוקלס (תרגום: אהרן שבתאי)

6

עוד הזאב מדבר כך, וכבר זינק מהמיטה ובלע את כיפה אדומה המסכנה. כאשר השביע הזאב תאוותו, שב ושכב במיטה, נרדם והתחיל לנחור בקולי קולות. עבר הצייד על פני הבית וחשב: "איך שהזקנה נוחרת!" עלי לראות אם לא חסר לה משהו." נכנס לחדר וכשניצב ליד המיטה, ראה שהזאב שוכב בה. "כאן אני מוצא אותך, אשמאי זקן", אמר, "זה זמן רב שאני מחפש אותך." הוא רצה להכתיף את הרובה על שכמו. אז עלה בדעתו שהזאב טרף את הסבתא וכי אולי עדיין אפשר להציל אותה.

מתוך "כיפה אדומה" מאת האחים גרים (תרגום: שמעון לוי)

7

אָ‏בוֹ‏אָ‏ה עֵירֹם אל פִּ‏תֶ‏חֵךְ וְיָ‏חֵף -

אַ‏ל בִּ‏י תֵבוֹ‏שִׁי.

יָמַ‏‏י הַ‏שְׁלֵוִים בְּסַעֲרֵךְ הֵן תֲּ‏‏חֲרשִׁי,

לָ‏כֵן אֵין-מָ‏שׁוֹ‏ט אֶ‏ל כָּ‏‏ל צַ‏ד אֶ‏סָּ‏‏חֵף.

מתוך "אבואה עירום" (יד), מאת דוד פוגל

8

אֵין כְּ‏אָשְרֵנוּ‏ בִּ‏נְוֵה שְׂרָ‏פִים-

לָ‏כֵן זָ‏עֲמוּ‏ לָ‏הּ‏ וְלִי;

הִיא הַ‏סִּ‏בָ‏‏‏ה (זֶ‏ה יָ‏דוּ‏עַ‏ לַ‏כּ‏ֹ‏ל

בַ‏מַ‏‏לְכוּ‏ת עַ‏ל יָ‏ם עַ‏רְפַ‏לִי)

שֶׁ‏רוּ‏חַ‏ בַ‏לַ‏‏יְלָ‏ה יָ‏צָ‏א מֵעָ‏בִים

וְהֵמִית אֶ‏ת אַ‏נַ‏בֶ‏ל לִי.

9

מרקו פולו מתאר גשר, אבן אחר אבן. "אך איזו היא האבן התומכת בגשר?" שואל קובלאי חאן.
"הגשר אינו נתמך באבן זו או אחרת", עונה מרקו,"אלא בקו-הקשת שהאבנים כולן יחד יוצרות."
קובלאי חאן שותק שעה ארוכה, מהרהר. עד שהוא מוסיף: "מדוע אתה מדבר איתי על האבנים? רק הקשת היא המעניינת אותי."
מרקו פולו עונה: "בלי אבנים לא קיימת שום קשת."

איטאלו קאלווינו, הערים הסמויות מעין, תרגום: גאיו שילוני, ספרית הפועלים, 1995.

10

אם יש ברצונך להיות חופשי לחלוטין, עליך להיות עבד לפילוסופיה

עַבְדֵי זְמָן עֲבְדֵי עֲבַדִים הֵם – עֶבֶד אֲדֹנָי הוּא לְבַד חָפְשִׁי

11

למחרת ישב ליד שולחנו בחדר החשוף שבקומה העליונה שעות על שעות. לפניו מונחים היו עט חדש, בקבוק-דיו חדש ומחברת ירקרקת חדשה. מכוח ההרגל רשם בראש העמוד הראשון את ראשי-התיבות של הסיסמה הישועית: A.M.D.G בשורה הראשונה של העמוד הופיעה הכותרת של השיר שניסה לכתוב: לא- ק-. הוא ידע שכך יאה להתחיל משום שראה כותרות דומות בספר שיריו המקובצים של לורד ביירון.

12

רשימות הקורס כללו פרט אחד שנעלם ממני בקריאה ראשונה, לאמור, שהאבץ הרך והעדין, הכנוע כל-כך בפני כל חומצה עד שזו בולעת אותו בנגיסה אחת, משנה את טעמו לחלוטין כשהוא במצב נקי: אז הוא עומד קשה-עורף בפני ההתקפה. אפשר היה להסיק מכך שתי מסקנות פילוסופיות מנוגדות: שבחו של הטוהר, המגן כשריון מפני הרע; ושבחו של הזיהום, המביא לידי שינויים, ובמילים אחרות - מחולל חיים. דחיתי מעלי את הראשונה, המבחילה במוסרנותה, והשתהיתי להרהר בשנייה, שהייתה יותר לרוחי. כדי שיסתובב הגלגל, כדי שיחיו החיים, יש צורך בזיהומים וזיהומי-זיהומים. [...] הפאשיזם אינו רוצה בהם, מטיל עליהם איסור, ולכן אינך פאשיסט; הוא רוצה שכולם ידמו זה לזה, ואתה אינך דומה. אך גם טוהר מוסרי בלא-רבב אינו קיים, ואם הוא קיים הריהו מאוס...

13

וכך, במהומה, בדימדומים, בגשם, הוא נעלם מנגד עיניו. חיה בטוב, הנס קסטורפ, בן אונים לחיים, בן לבב נאמן! תם ונשלם סיפורך. סיפרנו אותו עד הסוף; הוא לא היה קצר ולא היה ארוך, הוא היה סיפור הרמטי. סיפרנו אותו למען עצמו, לא למענך, כי הרי אתה צנוע היית. שלום עליך - - - אם תחיה ואם שם אחריתך! סיכוייך אינם טובים; אותו תענוג מחולות, שאליו נגררת, יימשך עוד כמה שנים קטנות, עמוסות חטא, ולא היינו נכונים לערוב במחיר גבוה לשובך בשלום. - - - הרפתקאות בשר ורוח, שהעלו את פשטותך לדרגה גבוהה, הן יקיימוך ברוח עד מעבר לזמן אשר אתה כבשר-ודם, ספק אם תוכל להגיע אליו. הגיעו בחייך רגעים, בהם צמח לך, מתוך המוות ופריצות הגדר הגופנית חלום-אהבה מלא-חזון ורב-ממשל. האמנם תעלה פעם גם מקרב חג-המוות העולמי הזה, מתוך אש-קדחת זדונית זו, שהציתה מסביב את רקיע הערב המוריד גשמים, האם תעלה ותבוא פעם גם מכאן האהבה?

14

בוקר מאי יפה אחד, ואמזונה גמישה, רכובה על סוסה המפואר, האדמדם-חום, היתה עוברת, בינות הפרחים, בשדרות יער-בולון

התוצר המגומר של שורת-הפתיחה אשר לוטשה אין-ספור פעמים, ברומן שמעולם לא הושלם, אותו כותב הדמות גראן, בספר הדבר מאת אלבר קאמי, בתרגומו של יונתן רטוש, בהוצאת עם עובד

15

לא הייתה חשיבות לכך, אם אפל החדר או בהיר, אם לב האדם קשוח או רב-חסד. העולם הלך ונמוג כחלום רע; לא נותר עוד מן החיים האלה אלא הכאב שגופה סבל עדיין, והכאב הזה עצמו נעשה עמום יותר, הקשרים האחרונים ניתקו והלכו. בתוך הבלבול הגדול שבו שרויים היו לגבי האשה הזאת כל הדברים שעל אדמה זו, הגיע אליה בקושי צליל דיבורם של בני-אדם, אך את משמעותם לא הבינה עוד. עיניה כבר היו נעוצות בחזיון שהמתים מתבוננים בו לעולמי-עד.

תיאור מותה של הדמות אנז'ל, סוף הספר לויתן מאת ז'וליאן גרין, בתרגומה של בבה ינאי, בהוצאת עם עובד

16

...עכשיו, רוצה אני לספר את הסיפורים המסופרים ברציפי באהיא. הספנים הזקנים שמטליאים מפרשים, בעלי הדוגיות, הכושים המקועקעים, היחפנים, יודעים סיפורים ופזמונות אלה. הייתי שומע אותם בלילות של ירח מלא בככר-השוק, בירידים, בנמלים הקטנים שבמפרץ. לעם של ימאנז'ה יש רבות כל כך לספר:
בואו לשמוע סיפורים ופזמונות אלה. בואו להקשיב לסיפור-המעשה על גומא וליבייה, כי זהו סיפור על חיים ואהבה ועלי ים. אם סיפור זה לא יהא נאה בעיניכם, דעו שאין זו אשמתם של קשי-היום שנוהגים לספרו; כי אתם תשמעוהו מפיו של איש-היבשה, וקשה לו לאיש-היבשה להבין לרוחם של יורדי-הים. אפילו אותו איש אוהב סיפורים ופזמונות אלה והולך לחגיה של דונה ז'אנאינה, אין הוא מכיר כל סודותיו של הים. הים הוא תעלומה שרק יורדי-ים זקנים ישיגוה.

פתיחת הספר ים המוות מאת ז'ורז'י אמאדו, בתרגומו של מנשה לוין, בהוצאת ספרית פועלים