הר הקסמים
מידע כללי | |
---|---|
מאת | תומאס מאן |
שפת המקור | גרמנית |
תורגם לשפות | 30+ |
סוגה | רומן ריאליסטי |
נושא | אירופה, סנטוריום, מוות, מחלה, מלחמת העולם הראשונה, הר, מלחמה, שווייץ, שחפת |
מקום התרחשות | דאבוס, האלפים השווייצרים, גרמניה |
הוצאה | |
הוצאה | ספרית פועלים |
תאריך הוצאה | 1924 |
הוצאה בעברית | |
תרגום |
1955, על ידי מרדכי אבי-שאול 2020, על ידי רחל ליברמן |
פרסים | |
רשימת 100 הספרים של המאה של לה מונד | |
קישורים חיצוניים | |
הספרייה הלאומית | 001236412, 001277651, 001878201, 002143233 |
הר הקסמים (בגרמנית: Der Zauberberg) הוא רומן מאת הסופר הגרמני תומאס מאן שראה אור בשנת 1924, המספר על צעיר גרמני בורגני הנשבה בקסמיו של בית הבראה בשווייץ.
ברומן מבטא תומאס מאן את הלכי הרוח של אירופה החולה והמנוונת של ה"Fin de siècle", סוף המאה ה-19 וראשית המאה ה-20.
הרומן נמנה עם יצירותיו החשובות ביותר של מאן, וחדשנותו בישרה את הרומן של המאה העשרים, בעיקר את ההתייחסות לממד הזמן, וזאת לצד בעקבות הזמן האבוד מאת מרסל פרוסט ויוליסס מאת ג'יימס ג'ויס.
הרומן תורגם לעברית בידי מרדכי אבי-שאול, ויצא לאור במהדורה ראשונה ב-1955 בספריית הפועלים. באותה הוצאה יצאה מהדורה בתרגום חדש של רחל ליברמן בשנת 2020. סרט קולנוע המבוסס על הספר הופק בגרמניה בשנת 1982.
עלילה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הנס קסטורפ, בורגני צעיר, נוסע לבקר את בן-דודו יואכים צימסן החולה בשחפת בבית ההבראה של דאבוס שבהרי שווייץ, בכוונה להישאר שם שלושה שבועות, אך נשאר לבסוף במקום שבע שנים ולוקה אף הוא במחלה.
הנס מוקסם מהעולם הנפרש לעיניו בבית ההבראה, שמהווה מעין מיקרוקוסמוס סימבולי לחברה האנושית, ובעיקר לחברה האירופית של אותם ימים. השהות בבית ההבראה מסמלת גם את החיים בעולם האירופי המתנוון של תחילת המאה ה-20 על כל הלכי הרוח שבו.
קאסטורפ מתאהב באחת מנשות בית ההבראה, מאדאם שוֹשא, ומשוחח ארוכות עם שני אינטלקטואלים: האיטלקי סֶטֶמבּריני, צאצא של מורשת ההשכלה, והישועי נאפטה - יריבו של העולם הרומנטי והדקדנטי - הבוחר בהמשך לשים קץ לחייו. דמות מיוחדת נוספת היא זו של ההולנדי פפרקורן, המייצג את האינסטינקט האי-רציונלי ואת שליטת החושים והטבע על האדם.
בפרוץ מלחמת העולם הראשונה ב-1914 נקרע קאסטורפ מהאווירה המכושפת של בית ההבראה, ונשלח לשדות הקרב שבהם הוא נוטל חלק בקטל הגדול. גורלו נותר לא-ידוע, אפוף אווירת מוות.
דמויות ברומן
[עריכת קוד מקור | עריכה]- הנס קאסטורפ - גיבור הרומן. משמש ככלי שרת ביד המחבר כדי לספר את הלכי הנפש של אירופה השסועה בתקופת טרום מלחמת העולם הראשונה. כצעיר בן 23 הוא מגיע ל"מושב של מעלה", בית ההבראה בהרי שווייץ, כדי לבקר את בן-דודו. נפשו היא כעין לוח חלק, "טאבולה ראסה", והשהות על ההר עתידה לפתוח בפניו דרכי מחשבה שונות ולגרום לו להתחיל להרהר באופן פילוסופי בבעיותיו של האדם.
- קלאודיה ("Clavdia" לפי ההגייה הרוסית) שושא, רוסייה בת 28, בעלת עיניים קירגיזיות - הדמות הנשית הראשית ביצירה - היא אישה מסתורית ורבת פנים. ביצירתו של מאן נחשב המזרח למקומם של היצר ושל החושניות, כמו גם של המחלות ושל המוות הנגרמים בעטיים. קאסטורפ מתאהב בה בתחילת שהותו בבית המרפא, כנראה בשל הדמיון בינה לבין פריביסלאב הִיפּה, בן כיתה סלאבי של הנס מימי ילדותו שבו היה מאוהב. מאדאם שושא מתוארת גם כבעלת תכונות גבריות אחדות (היא נוהגת, למשל, להטיח את דלת הזכוכית בעוצמה רבה כל אימת שהיא נכנסת לחדר האוכל). ב"ליל צום הבשר" מתוודה קאסטורפ בפניה על אהבתו אליה, תוך שזירת חוט מקשר בין פריביסלאב הִיפּה ליחסיו עמה, והוא בוחר לשם כך דווקא בשפה הצרפתית. על רקע דברים אלה מתערפלים תחומי המין והמגדר של הדמויות.
- לודוביקו סטמבריני - אינטלקטואל איטלקי, הדוגל בערכים כדוגמת חופש הפרט, קידמה, שוויון ואחווה, הומניזם. הוא נצר למסורת האיטלקית האילומיניסטית (מלשון "הארה", כשהכוונה היא להשכלה ולנאורות), וחבר בכת הבונים החופשיים. מוצאו האיטלקי מסמל את ערש התרבות הקלאסית (יוון ורומי) כשם נרדף לערכים הדמוקרטיים והנאורים. סטמבריני הוא היריב האידאולוגי של נאפטא.
- לֵאו נאפטא - ישועי שמרן, נמוך קומה וכעור מראה ממוצא יהודי, יריבו האידאולוגי של סטמבריני. הוא דוגל במשטר דיקטטורי ובענישה גופנית, ומאמין בישועת הנפש רק על ידי ייסורים וסגפנות בעולם הזה. תפישתו מנבאת כפי הנראה את העתיד להתרחש באירופה, ומגלמת ברוחה את אופיו של המשטר הסטליניסטי. כשהיריבות האידאולוגית בינו לבין סטמבריני מגיעה לשיא, מציע נאפטא "לפתור" את הסכסוך באמצעות דו-קרב, ובמהלכו יורה נאפטא בראשו שלו.
- מינהר פפרקורן - איש העולם הגדול ממוצא הולנדי, עשיר ומייצג נהנתנות. הוא מתלווה למאדאם שושא בחזרתה לבית המרפא לאחר היעדרות ממושכת. פפרקורן דואג לתפנוקים מכל טוב לו ולשאר חברי בית המרפא. דיבורו מסורבל ומקוטע, ודבריו אינם ממוקדים ונהירים, ולמרות זאת, הכול מוקסמים מאישיותו רבת הכריזמה והולכים שבי אחריו. ברטרוספקטיבה ניתן אולי לראות בדמותו השתקפות כלשהי של הרודן אדולף היטלר, אשר סחף אחריו המונים בפלפולי מילים ובקסמי אישיות אפלה. משרואה פפרקורן כי מחלתו עומדת להכריעו וכי אינו יכול עוד לדחות את הקץ (בדומה לדחיית עיקרי הנושא בדיבורו), הוא רוקח רעל ומתאבד.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Dowden, Stephen (2002) A Companion to Thomas Mann's Magic Mountain, Camden House, ISBN 1-57113-248-1
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- זיוה שמיר, הרחק משאון החיים- על ספרו של תומאס מאן 'הר הקסמים', מעריב, 7 באפריל 1978.
- חיים באר, בחיפוש אחרי הר הקסמים- מסעות בעקבות סופרים או ספרים, דבר, 14 בינואר 1983 (פרק ראשון בסדרה)
- חיים באר, הר ויסורים וקרח - מסעות בעקבות סופרים או ספרים, דבר, 21 בינואר 1983 (פרק שני)
- חיים באר, כאילו התפורר שם חלום או סיוט - מסעות בעקבות סופרים או ספרים, דבר, 28 בינואר 1983, המשך (פרק שלישי ואחרון)
- יוסי קליין, פסגת ההר הלבן תמיד, באתר הארץ, 16 באפריל 2008
- לנוכח "הר הקסמים" בבלוג "מילים"
- רבקה שאול בן-צבי, הר הקסמים ממשיך לקסום, מקור ראשון, מוסף "שבת", 19 בינואר 2012, גיליון וארא תשע"ב - 754
- הר הקסמים, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- גדי היידלהייט, "הר הקסמים", אתר: ספרים מומלצים - המלצות ספרים, סקירה וביקורת
- אבי גרפינקל, "הר הקסמים" ו"פריחה שנתאחרה" מעמיקים בשאלות יסוד שהתחדדו בעידן המודרני, באתר הארץ, 29 ביוני 2021
- יאיר אסולין, איך תודעה נולדת מחדש, באתר "מעלה", ספטמבר 2021