יונתן רטוש

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יונתן רטוש
לוחית זיכרון בכניסה לביתו של יונתן רטוש

יונתן רָטוֹשׁ (18 בנובמבר 190825 במרץ 1981) הוא שמו הספרותי של אוריאל שלח או אוריאל היילפרין. רטוש היה משורר, מתרגם, ומקים תנועת העברים הצעירים, ששמם הנפוץ יותר, שנטבע ככינוי גנאי על ידי אברהם שלונסקי, הוא הכנענים.

תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוריאל היילפרין נולד ב-18 בנובמבר 1908, בן בכור ליחיאל היילפרין, מחנך עברי ותומך של חיים ויצמן, ופנינה, גננת עברייה שהשתייכה לפועלי ציון. שפת הדיבור בביתם הייתה עברית. גדל בוורשה, ובעקבות פרוץ מלחמת העולם הראשונה עבר עם משפחתו לאודסה.

ב-1919, בהיותו בן 11, עלה לארץ ישראל עם אמו, אחיו ואחותו על האוניה "רוסלאן" שיצאה מאודסה. בשנת 1920 הצטרף אליהם גם אביו. למד בגימנסיה העברית בירושלים וב"גימנסיה הרצליה", בה קיבל את תעודת הבגרות בשנת 1926. הוא למד שנה משפטים ולאחר מכן יצא לצרפת ללמוד בלשנות. באוקטובר 1926,בעידודו של יעקב פיכמן, פרסם את שירו הראשון בעיתון "הארץ". קובץ שיריו הראשון נדפסו ב"טורים".היו אלה השירים "סרנדה", "יער", "אפיריון" ו"לחייך". ב1939התפרסמו שיריו"בצלם" ו"אבשלום".

רטוש קרא ליצירת עם חדש, עברי ולא יהודי, בארץ ישראל. בשיריו התייחס פעמים רבות לאלמנטים פגאניים מקומיים ולנוף הישראלי המדברי.

באביב 1934 משך אותו בן ציון נתניהו, מחשובי אנשי הרוח של התנועה הרוויזיוניסטית, לעבוד ב"הירדן", עיתונה היומי החדש של התנועה.

ב-25 במרץ 1937 פרסם בעיתון "הירדן" את השיר "תורה", עליו חתם לראשונה בשם "יונתן רטוש". אחת הסיבות לשימוש בשם עט היא הפחד שמא דעותיו הרוויזיוניסטיות יפגעו בו. למשמעותו של שם זה ניתנו ברבות הימים פירושים שונים.[1] על פי עדות אחיו, עוזי אורנן, הוא ביקש לבחור בשם של ניגודים: שילוב של יונתן העדין עם רטוש הקשוח (מהשורש רט"ש).

בשנת 1939 היה בין מייסדי תנועת הכנענים. בשנות השישים כתב על כך לבנימין תמוז: "ביסדנו ב-1939 – את מה שמכונה ברשימתך בשם 'הכנענים', הייתי אני האדם המבוגר היחידי בחבורה כבן שלושים. השאר, שמהם עתידים היו להתפתח סופרים, משוררים, עיתונאים ועוד, כדבריך, היו בעת ההיא נערים בני 19–20 כיוון שמראש לא פניתי אלא אל משכילים בני גיל זה, מתוך הנחה שמבוגרים מהם נשחתו בתוך הגופים הציוניים והאווירה הציבורית הציונית."[2]

בחודש מאי 1942, שלושה חודשים לאחר הירצחו של אברהם שטרן (יאיר), פרסם רטוש לזכרו את השיר "בארגמן", אותו החל לכתוב מיד כשנודע לו דבר הרצח. ספרו חופה שחורה יצר התנגדות רבה בקרב רבים מהמשוררים, ועבר זמן רב עד שזכה להכרה.

רטוש היה אחד מאבות ספרות המדע הבדיוני בארץ ישראל. בשנת 1952 פרסם, תחת שמו האמיתי, אוריאל שלח, תרגום לקובץ סיפורי מדע בדיוני קצרים שנקרא "היה היה בעתיד". רטוש התחבט בינו ובין עצמו כיצד לתרגם את המונח "Science Fiction", ולבסוף כתב "ההגדרה הטובה ביותר: 'סיור דמיוני של איזו עובדה או תאוריה שבתחום הדעת'. מיטב הכינויים היה אפס כל כינוי, אבל לשם ציון יצוינו כאן כל הסיפורים מסוג זה כספרות-מדע". הספר הכיל סיפורים מאת גדולי הסופרים בתחום באותה תקופה כריי ברדבורי ו א. א. וון ווגט, רובם בהשפעת המלחמה הקרה שהשפיעה על היוצרים באותה התקופה. תרגום הספר והוצאתו היו מעשה חלוצי, אך חלף עוד זמן רב עד שספרות "המדע הבדיוני" פרצה והפכה לתחום מוכר בהוצאות הספרים בארץ. כמו כן, תרגם ספרים תחת השם הבדוי יוסף לוז.

רטוש היה לשונאי ומחדש פורה של תחדישים עבריים. רטוש גם יצר אלפי חידושי לשון בעברית, שחלקם נקלטו, כגון: ממטר, הסלמה, טווח, ממסד, סוגה, חלופה ויוכלה. בשנת 2008 יצא לאור מילון בשם "מילים מתבקשות", ובו כ-4000 מילים מתחדישיו של רטוש. המילון יצא לאור על ידי פרופ' מיכל אפרת, ראש החוג ללשון עברית באוניברסיטת חיפה, בת זוגו של פרופ' עוזי אורנן, אחיו של רטוש.[3]

אחדים משיריו של רטוש הולחנו, מהם מוכר בעיקר לחנו וביצועו של צביקה פיק לשיר "על חטא". שירו "מיליון" הוקלט הן על ידי עפרה חזה בלחן של אילן וירצברג והן על ידי אריק איינשטיין בלחן של שם טוב לוי. לוי הלחין ושר גם את שירו של רטוש "לו באת". שיר נוסף מוכר שכתב רטוש הוא "כמעט", שהלחין יגאל גורדון ושרה נורית גלרון.

ב-1933 נישא רטוש לדבורה, בתם של שמואל ורודה כצנלסון ואחותו של העיתונאי הרוויזיוניסט קלמן כצנלסון. אחיו עוזי אורנן הוא בלשן, חבר האקדמיה ללשון העברית ופעיל בנושאי דת ומדינה. אח אחר הוא הבלשן פרופ' צבי רין. שהרן שלח, בנו של יונתן רטוש, הוא מתמטיקאי. בנו האחר, חמן שלח, היה שופט, ונרצח באוקטובר 1985, עם אשתו אילנה ובתם צליל, בראס בורקה שבסיני בידי חייל מצרי.

אשתו השניה של רטוש, יוהנה רטוש ,מורה למוסיקה במקצועה ילדה את את ביתו כנען.

ב-2015 נקבעה לוחית זיכרון לזכרו בכניסה לביתו ברחוב אלכסנדר ינאי 2 בתל אביב.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • לקבר ישמעאל, אוריאל הלפרין - יונתן רטוש, תל אביב, 1932.
  • חופה שחורה, שירים, מחברות לספרות, תל אביב 1941.
  • יוחמד, שירים, מחברות לספרות, תל אביב 1952.
  • צלע, שירים, אגודת הסופרים העברים ליד דביר, (תל אביב) 1959.
  • שירי חשבון, הדר, תל אביב 1963.
  • שירי ממש, הדר, תל אביב 1965.
  • ההולכי בחושך: מזמור, ירושלים 1965.
  • שירי חרב, 1930-1964, ספרית שהרן, תל אביב 1969.
  • שירי יונתן רטוש: חופה שחורה, בארגמן, יוחמד, צלע, הדר, תל אביב 1974.
  • שירי פרט, דביר, (תל אביב) 1975.
  • אהבת נשים: צרור שירים, דביר, תל אביב 1975.
  • שירי נערה, דביר, תל אביב 1975.
  • שירים: שירי חרב, ההולכי בחושך (מזמור), הדר, תל אביב 1977.
  • שירי אהבה, איורים יוסל ברגנר, הדר, (תל אביב) 1983.
  • ילקוט שירים (ליקט אהרן אמיר, מבואות דן מירון), מחברות לספרות, תל אביב 1991.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

משיריו:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ סקירה מפורטת מצויה באתר "מילים" בקטגוריה "שירה" בערך "יונתן רטוש"
  2. ^ עוזי אורנןחיי הציבור של חברי אהרן, באתר הארץ, 3 במרץ 2008
  3. ^ שירי לב-ארי, המלה ממטר עוררה סערה, באתר עכבר העיר, 17 באוקטובר 2008