לדלג לתוכן

פורס מפה ומקדש

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

פורס מפה ומקדש הוא כינוי להלכה הקובעת, שאם במהלך סעודה שהתחילה בערב שבת, נכנסה שבת והגיע זמן חובת קידוש של שבת, אין צורך להפסיק את הסעודה, אלא ניתן לפרוס מפה על החלות, לעשות קידוש, ולהמשיך בסעודה.

בתלמוד בבלי, נחלקו תנאים בדינו של הסועד סעודה בערב שבת ושקעה החמה ונכנסה שבת, לדעת רבי יהודה צריך להפסיק את סעודתו ולברך ברכת המזון ולקדש, ולהתחיל סעודה חדשה לכבוד שבת. לדעת רבי יוסי יוכל להמשיך את סעודתו, אך בסיומה יברך ברכת המזון ויעשה קידוש.

להלכה, הובא בסיום הסוגיה :

אמר רב יהודה אמר שמואל: אין הלכה לא כרבי יהודה ולא כרבי יוסי אלא פורס מפה ומקדש

כדעה זו פסק בשולחן ערוך[1] שאין צורך להפסיק בסעודתו, אלא פורס מפה ומקדש.

לעניין ברכת 'בורא פרי הגפן' שבקידוש כתב השולחן ערוך שאם כבר שתה יין קודם לכן בסעדותו ובירך עליו, אינו צריך לברך שוב על היין בזמן הקידוש.

לגבי ברכת 'המוציא' לאחר הקידוש, נחלקו בראשונים: לדעת הרי"ף והרא"ש צריך לחזור ולברך המוציא. ורק במקרה שאין לו יין ומקדש על הפת, אינו צריך לחזור ולברך. אך לדעת הרמב"ם בכל מקרה אין צריך לברך 'המוציא' פעם נוספת, גם אם מקדש על היין. שתי הדעות הובאו להלכה בשולחן ערוך[1]. האחרונים הכריעו שלא לברך המוציא, משום ספק ברכות להקל,[2] אך בשולחן ערוך הרב[3] כתב שעל אף שמעיקר הדין, ההלכה כדעה הראשונה שהובאה בשולחן ערוך שיש לברך פעם נוספת המוציא אך כדי לצאת מידי ספק, עדיף לסיים את הסעודה ולברך ברכת המזון קודם שקיעת החמה.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]


הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.