נרות שבת ויום טוב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
נרות שבת
נרות שבת

הדלקת נרות שבת ויום טוב היא תקנת חכמים להדליק נר בבית לצורך מאור בליל שבת או יום טוב. הדלקת הנר היא חובה משפחתית, ונעשית לרוב על ידי אם הבית בזמן כניסת השבת.

בזמני עבר בהיעדר תאורה חשמלית היו הנרות משמשים כעיקר המאור בליל שבת, אך בעידן המודרני, הדלקת הנרות הינה לרוב לצורך המצווה בלבד.

על פי סקר הלמ"ס מ־2009, כ־52% מהאוכלוסייה היהודית החילונית והמסורתית הבוגרת בישראל מדליקים נרות שבת.‏[1]

מקור המצווה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקרא נאמר: "לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת".‏[2] על פי פרשנויות שונות (כמו זו של הדת השומרונית וגם אצל קראים) משמעות הכתוב היא שאסור שתהיה אש דלוקה במהלך השבת. לעומת זאת, על פי פרשנות חז"ל האיסור הוא רק על הדלקת אש בשבת עצמה, אך מותר להדליק אש בערב שבת כדי שתמשיך לדלוק במהלך השבת.

המשנה במסכת שבת (פרק ב) מפרטת דינים שונים 'במה מדליקין' ו'במה אין מדליקין' ודיני הנרות והפתילות שמדליקים לצורך שבת, אולם ללא ציון ברור של חובה על הדלקת נרות לשבת[3] (לדעת התוספות, חובת הדלקת הנר מוזכרת באחת המשניות‏[4]).

מקור מפורש לכך שיש חובה להדליק נרות לכבוד שבת מופיע בתלמוד. האמורא רבא אומר לחבירו אביי "ואני אומר: הדלקת נר בשבת - חובה", שכך נאמר בשם רב: "הדלקת נר בשבת - חובה".‏[5] משמעות הלשון "ואני אומר" מורה שהלכה זו לא הייתה ידועה כחובה בתקופת האמוראים. בעקבות הגמרא שהגדירה את הדלקת הנר כחובה, כתב הרמב"ם:

הדלקת נר בשבת אינה רשות - אם רצה מדליק ואם רצה אינו מדליק, ואינו מצווה שאינו חייב לרדוף אחריה... אלא זה חובה, ואחד אנשים ואחד נשים חייבין להיות בבתיהם נר דלוק בשבת.

משנה תורה לרמב"ם, ספר זמנים, הלכות שבת, פרק ה'

בעקבות דברי התלמוד שיש חובה להדליק נרות לשבת, כתבו הגאונים וכן נפסק בשולחן ערוך, שיש לברך על ההדלקה: "ברוך... אשר קדשנו במצוותיו וציוונו להדליק נר של שבת".‏[6]

טעמי ההדלקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הראשונים הסבירו שעיקר מטרת הדלקת נר השבת היא לשימוש בו למאור עבור סעודת ליל שבת, ונחלקו בשאלה האם חובה זו היא משום כבוד שבת[7] או משום עונג שבת,‏[8] או שמא שניהם גם יחד.‏[9]

רבים מהאחרונים חילקו את חובת ההדלקה לשניים, ופירשו ששתי הבחינות קיימות בה, זו לצד זו.

  • לדעת הגר"א,‏[10] ההכנות לפני השבת הן בכלל כבוד שבת, ואילו במהלך השבת, מתקיים עונג שבת, ועל כן בהדלקת הנר יש משום שניהם.
  • בערוך השולחן נכתב שבנר הדולק ליד השולחן מתקיימת מצוות כבוד שבת, ואליו בנרות המאירים את שאר הבית, מתקיימת מצוות עונג שבת.

עניין נוסף בהדלקת הנר הוא שלום בית. כלומר בלא הדלקת נר בזמנים קדמונים הבית היה חשוך, דבר שהיה עשוי לגרום לתקלות (לדוגמה, שבירת חפצים) ולמריבות, ועל כן הדלקת הנר היא צעד למניעת ערעור השלום בבית. מטעם זה, נקבע שעל עני שאין ידו משגת, להעדיף לקנות נר לשבת על פני נרות חנוכה (בהם אסור להשתמש למאור), ואף על פני יין הקידוש.‏[11] לפי טעם זה, אין חובה להדליק דווקא ליד השולחן אלא בכל מקום שיש צורך באור על מנת שלא להיתקל בחפצים וכדומה.

החובה הינה להדליק נר של שבת, ועל כן אין היא מתקיימת בנר שכבר דולק, ויש צורך לכבותו ולהדליקו בשנית כדי שתתקיים בו חובת הדלקת נר שבת ('הדלקה עושה מצווה').‏[12]

זמן ההדלקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

את הנרות יש להדליק קודם כניסת השבת, משום שהדלקת אש הינה אחת מהמלאכות האסורות בשבת (מלאכת מבעיר). מנגד, היות שהדלקת הנר מיועדת למאור עבור הלילה, יש להסמיך אותה לשקיעת החמה, ועל כן הדלקת נרות שבת היא הפעולה האחרונה הנעשית בערב שבת. מכיוון שיש דין של תוספת שבת, מקדימים את ההדלקה זמן מה קודם לשקיעת החמה, ומדליקים בזמן המוגדר כזמן כניסת השבת לפי הנהוג במקום. ברוב ארץ ישראל זמן הדלקת הנרות הוא כ־20 דקות קודם לשקיעת החמה, בחיפה כ־30, ובירושלים ובפתח תקווה 40.

במקרה של קבלת שבת מוקדמת, ניתן להקדים את הדלקת נרות שבת עד כשעה ורבע קודם לשקיעת החמה (זמן פלג המנחה).

ביום טוב מותרת העברת אש מאש קיימת, ולכן מותר להדליק נרות יום טוב מאש דולקת גם בליל יום טוב עצמו.

מי מדליק[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילדה מדליקה נרות שבת

חובת הדלקת הנרות היא חובת הבית, ועל כן רק אחד מבני הבית צריך להדליק את הנרות. במשפחה, נהוג שבעלת הבית היא שמדליקה את נרות שבת ולא שאר בני הבית, וניתנו לכך מספר טעמים:

  • משום שהאישה בעלת הבית היא העוסקת העיקרית בצורכי הבית.‏[13]
  • על פי המדרש: ככפרה על חטאה של חוה.‏[14]

החובה להדלקת הנר אינה רק על נשים. גברים הגרים לבדם באופן קבוע או זמני מחויבים גם כן להדליק נר לשבת.

בשנת תשל"ה (1975) יצא הרבי מליובאוויטש ביוזמה לעידוד הדלקת נרות שבת באופן כללי, לרבות ילדות קטנות מגיל שלש כדי לחנכן במצווה (אך רק נר אחד), ואליו הצטרפו רבנים נוספים‏[15] תחת הסיסמה: "כל אשה ובת - מדליקה נרות שבת". לעומת זאת, היו שהתנגדו לכך שבנות לא נשואות יברכו מחשש ברכה לבטלה[16] ומסיבות אחרות. פעילות זו מכונה 'מבצע נרות שבת קודש' והיא אחת מעשרת מבצעי חב"ד, ובמסגרתה יוצאות נשות חב"ד ביום שישי לחלוקת נרות שבת במקומות ציבוריים שונים (בהשראת מבצע זה של תנועת חב"ד החלו קבוצות נוספות ממגזרים שונים בחלוקת נרות שבת להמונים).

כמה נרות מדליקים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כדי לצאת ידי חובת המצווה די בהדלקת נר אחד בלבד, אך המנהג המקובל הוא להדליק שני נרות. אין הגבלה על מספר נרות השבת, ועל כן יש גם הנוהגים להדליק נרות שבת כמספר בני הבית, או מספרי ילדי המשפחה (גם אם אינם שוהים בבית) או מספר אחר מסיבות שונות.

מספר טעמים נתנו למנהג המקובל בהדלקת שני נרות:

  • נר אחד כנגד הפסוק "זכור את יום השבת לקדשו" המופיע בעשרת הדיברות שבספר שמות והשני כנגד הפסוק "שמור את יום השבת לקדשו" המופיע בעשרת הדיברות שבספר דברים[17].
  • לו היה מודלק רק נר אחד, היו מניחים שהוא הודלק כנגד החושך. שני נרות מהווים היכר שהם הודלקו לצורך המצווה‏[17].
  • רבים מענייני השבת הם כפולים, כגון קורבן המוסף בעל שני הכבשים, לחם המשנה ועוד. שני הנרות הן המשך למגמה זו.‏[18]

מנהגים נוספים כוללים הדלקת מספר רב של נרות, מטעמים קבליים.‏[19]

אשה ששכחה להדליק פעם אחת נרות שבת מדליקה מכאן ואילך נר נוסף בכל שבת, וזאת כקנס. עם זאת, קנס זה הוא רק במקרה של שכחה, ולא במקרה של אי־הדלקה עקב אונס. כיום, כאשר קיימת תאורה בנוסף לנרות השבת, יש המקילים בקנס זה.

מקום ההדלקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עיקר תקנת הדלקת נרות שבת הינה לצורך מאור לסעודת ליל שבת (בייחוד בתקופה בה לא הייתה תאורה מלאכותית), ועל כן המקום העיקרי להדלקה הינו במקום סעודת ליל שבת. עם זאת, היות שהדלקת נרות שבת מיועדת גם עבור מאור כללי בבית, ניתן להדליק נרות שבת בברכה גם במקומות אחרים בבית.

ישנה מחלוקת בשאלה האם כמה נשים יכולות להדליק במקום אחד נרות שבת בברכה (היות שיש תוספת מאור), או שרק האשה הראשונה שמדליקה תברך (היות שלאחר ההדלקה שלה כבר יש מאור במקום).‏[20]

במה מדליקים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מנורת שמן עתיקה מחרס (רפליקה)

כיום מקובל להדליק נרות שבת באמצעות נרות, אך בעבר נעשתה ההדלקה באמצעות מנורת שמן ובה שמן ופתילה. באופן עקרוני ההדלקה כשרה בכל חומר, אך במשנה ובגמרא מובאות מספר הגבלות שעיקרם הוא שהנר יבער היטב, על מנת למנוע חשש שאדם יתקן את הנר בשבת על מנת לשפר את אורו, ובכך יעבור על מלאכת מבעיר. עיקרו של הפרק השני במסכת שבת עוסק בפתילות ובשמנים הכשרים והפסולים להדלקה.

סיבות נוספות לפסילה הם שמן עם ריח רע (דבר הסותר את תכלית ההדלקה כמאור לסעודת ליל שבת), שמן נדיף שעשוי לגרום לדליקה, ושמן עם ריח טוב שיש חשש שיבואו להשתמש בו (ויעברו על מלאכת מכבה). נאסרה הדלקה גם בתערובת של שמנים פסולים וכשרים, ובפתילה מחוברת מפסול והיתר כגזירה, על אף שהתערובת דולקת היטב.

בעבר נחשבה הדלקה בשמן זית למהודרת ביותר.

במקרה ובו הודלק נר מחומר פסול אסור להנות מאורו, כצעד למניעת הטייתו בשגגה לצורך הגברת אורו. ישנה מחלוקת לגבי הנאה מאור נרות כשרים ופסולים שהודלקו במקום אחד.

במשנה ישנה מחלוקת תנאים לגבי החובה לחרוך את הפתילה קודם להדלקה, על מנת שהפתילה תדלק היטב.‏[21] להלכה, התקבלה דעתו של רבי עקיבא שאין חובה בכך, אך עם זאת, רבים נוהגים לעשות כן משום הידור מצווה, ויש אף מנהג נפוץ שהבעל מכין את הנרות לאשתו על ידי שמדליק הפתילה ומכבה אותה. בכך, הבעל משתתף במצוות הדלקת הנר ביחד עם אשתו.

מותר לכהנים להדליק נרות שבת בשמן של תרומה טמאה, למעט בערב שבת שחל גם בערב יום טוב, היות שאסור לשרוף תרומה ביום טוב.

שימוש בתאורה חשמלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר כניסת השימוש בתאורה חשמלית דנו הפוסקים האם ניתן לצאת ידי חובה בהדלקת נורות חשמליות עם חוט להט כנרות שבת. הרב בן-ציון מאיר חי עוזיאל כתב שלדעת הראשונים הטוענים שיש מצווה להדליק את הנרות, לא ניתן לברך על הדלקת החשמל, מכיוון שהיא אינה הדלקה אלא המשכת חשמל הקיים כבר. לגבי הראשונים הטוענים שהמצווה היא שיהיה נר דלוק ואין מצווה בהדלקה עצמה, כתב הרב עוזיאל שגם לשיטתם ייתכן שאין לברך על ההדלקה, מכיוון שיש חשש להפסקות חשמל.‏[22] אחרים כתבו שניתן לברך על הדלקת נרות חשמל.‏[23]

הרב עובדיה יוסף פוסק שעדיף להשתמש בנרות שמן או שעווה, שניכר שהודלקו לכבוד שבת ויום טוב, ובברכת ההדלקה יכווין לפטור גם את הדלקת החשמל שידליק לאחר מכן. אך אם אין אפשרות להשיג נרות שמן או שעוה, אפשר להדליק מנורות חשמל ולברך עליהן.‏[24]

אך גם בין המתירים, יש מגבילים זאת לנורות להט ולא נורת ניאון. לשיטת המתירים שימוש בחשמל, אם הנורה כבר דולקת, יש לכבות ולהדליק מחדש את הנורה לשם נר שבת. הרב בן-ציון אבא-שאול כתב שניתן לברך על אור החשמל רק אם האור מחובר לסוללה ולא לרשת החשמל המרכזי.‏[25]

לגבי הדלקת נרות במקום בו כבר דולק אור החשמל, כתב הרב בן-ציון אבא-שאול שאם מדובר באור שיוצאים בו ידי חובה יש להדליק בחדר אחר את הנרות או להדליק את החשמל יחד עם הנרות לברך על שניהם.‏[26]

אמירת הברכה לפני או אחרי ההדלקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדלקת נרות שבת ויום טוב (אישה נשואה)

בספרות ההלכתית ישנה התחבטות בשאלה האם נשים צריכות לברך על הדלקת הנרות לפני ההדלקה או אחריה. הדיון הינו בשל התנגשות בין שני עקרונות הלכתיים. העיקרון הראשון הוא דין כללי בהלכות ברכות המובא בתלמוד הבבלי[27] בשם האמורא שמואל הקובע כי "כל המצוות מברך עליהן עובר לעשייתן", דהיינו יש לברך על כל מצווה לפני קיומה - ואילו לאחר קיום המצווה כבר לא ניתן לברך. העיקרון השני הוא דין תוספת השבת (תוספת לעיקר השבת שהחל ממנה נאסרה עשיית מלאכות ובכללן כיבוי והדלקה). ישנה מחלוקת האם בעת הדלקת הנר והברכה עליו חלה תוספת השבת באופן אוטומטי, ועל כן אסור יהיה לכבות את הגפרור לאחר ההדלקה.

שיטת הבה"ג[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעל הלכות גדולות סובר שתוספת שבת חלה עם הדלקת הנר.‏[28] בעקבות דעה זו התפתח מנהג (מוזכר כבר בשיבולי הלקט) שלא לכבות את הגפרור עמו מדליקים הנרות (שהרי עם הדלקת הנר חל איסור על פעולת כיבוי), אלא להשליכו מכף היד ולתת לו להכבות מעצמו. השיבולי לקט עצמו אינו מסכים למנהג זה, וכותב שניתן לקבל את השבת בעת הדלקת הנרות, אך אין התוספת חלה כברירת מחדל בעת הברכה ואין גם חובה לעשות כך.‏[29] עם זאת, לדעות אחרות תוספת שבת אכן חלה בעת הדלקת הנר, תלמידיו של המהר"ם מרוטנברג כתבו שלדעת רבם יש להתנות במפורש כדי שהשבת לא תחל באופן אוטומטי בעת הדלקת הנר.‏[30] דעת רבנו פרץ[31] היא שהתנאי יועיל רק לשאר בני הבית, אך לא לאשה המדליקה, שמקבלת את השבת עליה בעת הדלקת הנר ללא יכולת לשנות זאת.

בעקבות שיטה זו התפתח ביהדות אשכנז המנהג לברך על נרות שבת רק לאחר הדלקתם, על מנת שניתן יהיה לכבות את הגפרור עמו הודלקו הנרות גם לשיטות האוסרות זאת. כדי שלא לעבור על העקרון שעל כל המצוות מברכים עובר לעשייתן, פסק הרמ"א[32] שלא תהנה האשה מאור הנרות קודם הברכה, ועל כן הברכה תהיה על ההנאה מנרות השבת. דבר זה הוא מקורו של המנהג לכסות את העיניים בשעת הברכה על הדלקת נרות שבת. מנהג זה התפשט כמעט אצל כל בני אשכנז, וכן אצל חלק מהקהילות הספרדיות (בעיקר בצפון אפריקה אבל גם בעיראק, גאורגיה ועוד).‏[33]

שיטת הרמב"ם[עריכת קוד מקור | עריכה]

בניגוד לשיטת הבה"ג, הרמב"ם פסק כי אין קבלת שבת תלויה בהדלקת הנר ובברכה עליו, אלא בשקיעת החמה או בקבלה מפורשת של תוספת שבת. על פי שיטתו יש לברך לפני ההדלקה, על פי הכלל 'עובר לעשייתם'. לפי שיטה זו ברכה לאחר ההדלקה הינה ברכה לבטלה[דרוש מקור]. כשיטה זו עומדים ראשונים רבים כרבנו תם, הרמב"ן, הרב אברהם בר חיים, האור זרוע, המרדכי ועוד רבים. בין האחרונים פסקו כשיטה זו החיד"א, הרב יצחק פלאגי, הרב מאיר מאזוז, הרב עובדיה יוסף[34] ורבי מרדכי שרעבי. מנהג זה נפוץ כיום בעיקר בקהילות הספרדיות וכן אצל התימנים.‏[35]

הרב יוסף קארו כתב בשולחן ערוך "כשידליק יברך" בנוקטו לשון הטור[36] ושאין קבלת שבת תלויה בהדלקת הנר. הפירוש המקובל לדבריו הוא שהוא סובר כשיטת הרמב"ם, ועל כן דעתו היא שיש לברך קודם ההדלקה.

בין הנוהגים לברך לאחר הדלקת נר-שבת, יש הנוהגים כך גם ביום טוב, כדי שלא לשנות מההרגל ("לא פלוג רבנן"), ויש הנוהגים ביום-טוב לברך קודם ההדלקה, שכן העברת אש לצורך, מותרת בו.

דין זה של תוספת שבת בעת הברכה על ההדלקה הינו דווקא לאשה, בעוד איש המדליק נרות אינו מקבל על עצמו תוספת שבת בעת ההדלקה (בדרך כלל מתפללים תפילת מנחה של חול לאחר הדלקת הנרות), ועל כן הוא צריך לברך קודם ההדלקה גם למנהג יהדות אשכנז.

ברכת המצווה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נוסח הברכות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • נוסח הברכה בערב שבת: "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם אשר קידשנו במצוותיו וציוונו להדליק נר של שבת (בנוסח חב"ד: 'נר של שבת קודש')."
  • נוסח הברכה בערבי חגים ('יום טוב') סוכות, פסח ושבועות: "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם אשר קידשנו במצוותיו וציוונו להדליק נר של יום טוב." לדעת חלק מהתימנים אין מברכים על נרות יו"ט, משום שלא הזכיר הרמב"ם בספרו "משנה תורה", את חובת הדלקת נרות יו"ט,‏[37] ואילו לדעת האשכנזים והספרדים - מברכים על נרות יו"ט כשולחן ערוך.
  • נוסח הברכה בערב יום הכיפורים שחל ביום חול: "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו וצונו להדליק נר של יום הכיפורים".[38]
  • נוסח הברכה בערב חג או בערב יום הכיפורים שחל בשבת: "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו וצונו להדליק נר של שבת ושל יום טוב / יום הכיפורים".

יש נוהגות לתת צדקה לפני הדלקת הנרות.

תפילה לאחר הדלקת הנרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנו מנהג לומר תפילת בקשה לאחר הדלקת נרות שבת ויום טוב.

יש שנוהגות לומר הבקשה שנמצאת בסוף תפילת העמידה: "יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו שיבנה בית המקדש במהרה בימינו, ותן חלקנו בתורתך".

ויש אומרות, או מוסיפות, תפילה שתוכנה הוא בקשה לזכות לבנים תלמידי חכמים. שורש המנהג הוא בדברי הגמרא שיש קשר בין הדלקת הנר לבנים תלמידי חכמים‏[39]: "הרגיל בנר - הויין ליה בנים תלמידי חכמים" (המקפיד על מצות הדלקת נרות שבת – יהיו לו בנים תלמידי חכמים). מקור למנהג זה מופיע בפירושו לתורה של רבינו בחיי בן אשר[40]: "ראויה האשה להתפלל לשם יתברך בשעת הדלקת הנר של שבת – שהיא מצווה מוטלת עליה – שיתן לה ה' בנים מאירים בתורה, כי התפילה - יותר נשמעת בשעת עשיית המצווה, ובזכות נר שבת שהוא אור, תזכה לבנים בעלי תורה הנקראת אור".

אחד מנוסחי התפילה הנפוצים הוא:

Cquote2.svg

יהי רצון מלפניך ה' אלוהי ואלהי אבותי שתחונן אותי ואת אישי (ואת בני ואת אבי ואת אמי) ואת כל קרובי, ותתן לנו ולכל ישראל חיים טובים וארוכים, ותזכרנו בזיכרון טובה וברכה, ותפקדנו בפקודת ישועה ורחמים, ותברכנו ברכות גדולות, ותשלים ביתנו, ותשכן שכינתך בינינו,

וזכנו לגדל בנים ובני בנים, חכמים ונבונים, אוהבי ה', יראי אלהים, אנשי אמת, זרע קדש, בה' דבקים, ומאירים את העולם בתורה ובמעשים טובים, ובכל מלאכת עבודת הבורא.

אנא שמע את תחינתי בעת הזאת, בזכות שרה ורבקה ורחל ולאה אמותינו. האר נרנו שלא יכבה לעולם ועד, והאר פניך ונוושעה, אמן.

Cquote3.svg

פרק 'במה מדליקין' בקבלת שבת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופת הגאונים תיקנו לומר את פרק 'במה מדליקין' (פרק שני במשנה מסכת שבת) בערב שבת בין תפילת מנחה לתפילת ערבית של שבת. טעם תקנה זו הוא כדי להזכיר את חובת הדלקת נר שבת ופרטי הלכותיה.

תקנה זו נוהגת גם כיום (בנוסח אשכנז, נוסח הספרדים ובנוסח תימן), אף כי כיום הפרק נאמר בסוף קבלת שבת ולפי מנהג נוסח אשכנז המקורי לפני עלינו לשבח של תפילת ערבית של שבת, זמן בו בדרך כלל כבר נכנסה השבת ואסור לתקן את הנר שהודלק באיסור (משום מלאכת מכבה ומלאכת מבעיר). בנוסף, כיום ההדלקה הינה בדרך כלל בנרות ולא בשמן ופתילה במנורת שמן, ועל כן דיני הפרק אינם נוהגים כמעט במציאות. בשל סיבות אלו בנוסח ספרד אומרים קודם תפילת ערבית של שבת את מאמר הזוהר 'כגוונא' במקום פרק 'במה מדליקין' .

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הסקר החברתי של הלמ"ס, 2009
  2. ^ ספר שמות, פרק ל"ה, פסוק ג'.
  3. ^ במשנה ז נאמר: שלשה דברים צריך אדם לומר בתוך ביתו ערב שבת עם חשכה . . הדליקו את הנר.
  4. ^ במשנה: "על שלוש עבירות נשים מתות בשעת לידתן - על שאינן זהירות בנידה ובחלה ובהדלקת הנר" (משנה, מסכת שבת, פרק ב', משנה ו'), שלפי הבנת התוספות הכוונה היא שנענשות על שאינן מקפידות על ההלכה המחייבת להדליק נרות שבת. הרמב"ם מסביר את כוונת המשנה בכך שהנשים לא מקפידות להדליק את הנר בזמן מבעוד יום (הלכות שבת, פרק ה', הלכה ג')
  5. ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף כ"ה, עמוד ב'.
  6. ^ תשובות רב נטרונאי גאון, סימן סו.
  7. ^ רש"י, מסכת שבת, דף כ"ה, עמוד ב', ד"ה "חובה"; אליעזר ממיץ, היראים תכט; הגהות מימוניות, הלכות שבת, ה, א.
  8. ^ תוספות, מסכת שבת, דף כ"ה, עמוד ב', ד"ה "הדלקת נר בשבת חובה".
  9. ^ הרמב"ם, במשנה תורה, הלכות שבת, פרק ה', הלכה א', מחשיב את הדלקת הנר כעונג שבת, ואילו בהלכות שבת, פרק ל', הלכה ה' - הוא מחשיב את הנר ככבוד שבת.
  10. ^ ביאור הגר"א על השולחן ערוך, אורח חיים, תקכ"ט, א, ד"ה "שזהו".
  11. ^ תלמוד בבלי, מסכת ראש השנה, דף כ"ג, עמוד ב', היות שקידוש יכול להעשות גם באמירת פרשת 'ויכולו', ללא ברכה על כוס יין.
  12. ^ יחיאל מיכל הלוי אפשטיין, ערוך השולחן, אורח חיים, סימן רס"ג, סעיף י'
  13. ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות שבת, פרק ה', הלכה ג'.
  14. ^ תלמוד ירושלמי, מסכת שבת, פרק ב', הלכה ו' (דפוס וילנא: דף כ, עמוד עמוד "א); בראשית רבה, פרשה י"ז, פסקה ח'.
  15. ^ הרב יעקב לנדא והרב שלמה יוסף זוין, אדמו"רים של חסידויות אחרות כמו הרב אברהם מנחם דנציגר, הרב אליעזר הגר והרב יצחק פרידמן מחסידות בוהוש ורבנים אחרים המקורבים לחסידות כמו הרב בנימין מנדלזון קריאה קדושה, הפרדס, אוקטובר 1975, עמוד 44
  16. ^ ראה למשל כאן בדברי הרב עובדיה יוסף
  17. ^ 17.0 17.1 ראבי"ה קצ"ט.
  18. ^ כלבו כד (דף יז, א).
  19. ^ שני לוחות הברית, מסכת שבת, פרק "אור תורה", פיסקה "סוד הדלקת נר שבת". "יש הנוהגים להדליק ל"ו נרות מטעמים קבליים. מנהג ותיקי ירושלים מעדת החסידים להדליק עשרה נרות על גבי מתקן מיוחד המורכב משלוש קומות. הקומה העליונה 3 נרות, הקומה האמצעית שישה נרות והקומה התחתונה נר אחד, וזה כציור השתלשלות עשר הספירות על פי הקבלה. ויש המוסיפים בכל נר פתילות באופן שבסך הכולל יהיו 26 פתילות כמנין שם הוי"ה. מנהג זה מיוחס לאדמו"ר רבי אלעזר מנחם מנדל מלעלוב".
  20. ^ יחיאל מיכל הלוי אפשטיין, ערוך השולחן, אורח חיים, סימן רס"ג, סעיף ו'
  21. ^ משנה, מסכת שבת, פרק ב', משנה ג'
  22. ^ משפטי עזיאל - חלק א', תל אביב התרצ"ה, או"ח, סימן ז', באתר HebrewBooks
  23. ^ יצחק יהודה שמלקיש, ‏בית יצחק - יו"ד, מקוואות, סימן לא, עמ' לד, באתר HebrewBooks. אביעד ברטוב, הדלקת נרות שבת בנורות חשמליות, אתר בית המדרש הווירטואלי של ישיבת הר עציון
  24. ^ הרב עובדיה יוסף, שו"ת יחוה דעת ה כד, ירושלים
  25. ^ אור לציון - חלק ב', ירושלים תשנ"ג, או"ח, פרק יח, שאלה י"ב, עמוד קע, באתר HebrewBooks
  26. ^ אור לציון - חלק ב', ירושלים תשנ"ג, או"ח, פרק יח, שאלה י"ג, עמוד קעא, באתר HebrewBooks
  27. ^ מסכת פסחים, דף ז', עמוד ב'.
  28. ^ הלכות גדולות, הלכות חנוכה. אמנם ניתן לומר לפי שיטה זו שקבלת השבת היא רק בסיומה של ההדלקה ושוב אין בעיה בברכה הנאמרת לפני ההדלקה.
  29. ^ שבלי הלקט, נט.
  30. ^ תשב"ץ קטן, יד.
  31. ^ שם, בהגהותיו.
  32. ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן רס"ג, סעיף ה' .
  33. ^ בירור מנהג נשות ספרדיות לברך אחר הדלקת נרות שבת באתר תורת אמ"ת של הרב זכריה זרמתי
  34. ^ ראה "האם האשה מקבלת עליה את קדושת השבת במעשה הדלקת הנרות?" ו"ברכת הדלקת נרות שבת" באתר "הלכה יומית"
  35. ^ ישנם אף פוסקים אשכנזיים שפסקו כשיטה זו והורו לבני ביתם לנהוג כן אלא שאין זה מנהג נפוץ.
  36. ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן רס"ג .
  37. ^ הרב עובדיה יוסף פסק שגם על התימנים מוטלת חובה לברך על הדלקת נרות יו"ט משום שהרמב"ם לא הזכיר מצוות בפירוש מצוות שאינן מופיעות בתלמוד, אך הזכירן ברמז
  38. ^ בראשונים נחלקו אם מברכים על הדלקת הנרות, אך המנהג הרווח כיום הוא לברך.
  39. ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף כ"ג, עמוד ב'.
  40. ^ שמות יט, ג.

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.