תפילת שחרית של שבת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

תפילת שחרית של שבת היא תפילת הבוקר הנהוגה ביהדות בבוקר יום השבת וחובה לקיימה. תפילה זו שונה מתפילת שחרית של יום חול בכך שהיא כוללת פסוקי דזימרה רבים יותר, תוספות שונות וקריאת התורה, ונערכת באופן חגיגי. בקהילות השונות קיימים פיוטים ולחנים הייחודיים לתפילה זו. בסיום תפילה זו מתחילה מיד תפילת מוסף של שבת, והיחס הרגיל אליהם הוא כאל תפילת אחת ארוכה.

זמן התפילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדומה לתפילת שחרית של יום חול, תפילה זו נערכת בבוקר השבת לאחר ההשכמה, קודם לכל פעילות אחרת. בקהילות רבות נהוג לאחר את זמן התפילה בשבת בבוקר בהשוואה לנהוג ביום חול. הסיבה העיקרית לכך היא היותה של שבת יום שבתון ומנוחה, ועל כן ישנים בה יותר מאשר בימות החול. מנהג זה מוזכר כבר במרדכי למסכת שבת[1]: "נהגו העולם שכל ימי השבוע מתעוררין בבוקר לבית הכנסת להתפלל או ללמוד, ובשבת ישנים יותר בשחרית"[2], וכן בהגהות הרמ"א[3]. לעומת זאת, בדברי חז"ל[4] מבואר שבזמנם נהגו להקדים בשבת להתפלל כותיקין.

מהלך התפילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחילת התפילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחילת התפילה כוללת את ברכות השחר ופרשת הקורבנות (לנוהגים לאומרם) כמו ביום חול, בתוספת פסוקי קורבן מוסף של שבת. יש נוסחי תפילה בהם משמיטים את הבקשות וה'יהי רצון' הנאמרות לאחר הקורבנות מחשש תחנונים, וכן מאחר שהן מעין בקשה פרטית (שאילת צרכיו) האסורה בשבת.

פסוקי דזמרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנוסף לפרקי התהילים הקבועים הנאמרים מדי יום בפסוקי דזמרה, נוספים פרקים נוספים. מנהג ספרד ועדות המזרח הוא להוסיפם לפני ברכת ברוך שאמר אך בנוסח אשכנז הם נאמרים לאחר 'ברוך שאמר'. בנוסח ספרד נוהגים גם להוסיף את הפיוט "האדרת והאמונה", קודם לברוך שאמר. לאחר שירת הים מוסיפים את פרק נשמת כל חי.

נוהגים שלא לומר את מזמור לתודה, לפי שקרבן תודה לא היה קרב בשבת, וכן שלא לומר את המזמור "למנצח בנגינות מזמור שיר".

קריאת שמע וברכותיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בברכת "יוצר אור" אין אומרים את פיוט הפתיחה הרגיל בימות חול "המאיר לארץ", אלא פיוט אחר, "הכל יודוך". לאחר מכן אומרים את הפיוט האלפביתי "אל אדון", במקום הפיוט "אל ברוך" הנאמר בימות החול, ולאחריו את הפיוט המיוחד לכבוד שבת, "לאל אשר שבת". לאחריו ממשיכים בסדר התפילה הרגיל בדומה ליום חול.

תפילת שבע וחזרת הש"ץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – תפילת שבע

לאחר קריאת שמע וברכותיה נאמרת תפילת העמידה. תפילה זו בשבת קצרה באופן ניכר מימות החול, היות שרק שלוש הברכות הראשונות והאחרונות של ימות החול נאמרות בה, בעוד 13 הברכות האמצעיות העוסקות בבקשה על צרכיו הגשמיים של האדם וכן בבקשות להחשת הגאולה מושמטות ממנה. ברכות אלו מוחלפות בברכת קדושת היום. נוסח הברכה לתפילת שחרית של שבת פותח בפיוט 'ישמח משה', שנושאו הוא ציווי השבת במעמד מתן תורה. באמצע הפיוט נאמרים פסוקי 'ושמרו בני ישראל את השבת'. לאחר הפיוט נאמרים הפרקים 'ישמחו במלכותך', ו'רצה נא במנוחתנו', והברכה חותמת ב'מקדש השבת'. ישנה חובה להזכיר את שבת בתפילת העמידה, ומתפלל שלא הזכיר את שבת בתפילתו (כלומר, שהתפלל בטעות תפלת יום חול) - צריך לחזור ולהתפלל תפילה זו.

לאחר תפילת העמידה נאמרת חזרת הש"ץ. מנהג האשכנזים לומר קדושה בחזרת הש"ץ בנוסח ארוך יותר מאשר בימות החול. לאחר סיום חזרת הש"ץ נאמר קדיש תתקבל על ידי שליח הציבור, ולאחריו פרק שיר של יום וקדיש יתום לפי מנהג נוסח ספרד (בנוסח אשכנז, פרק זה נאמר בסיום תפילת מוסף של שבת).

הוצאת ספר תורה וקריאת התורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – קריאת התורה

לאחר סיומה של חזרת הש"ץ (ולאחר אמירת שיר של יום, לפי מנהגי הקהילות השונות) מוציאים ספר תורה מארון הקודש לצורך קריאת התורה. קודם להוצאת הספר נאמרים פסוקים מיוחדים, כגון למנהג ספרד "אַתָּה הָרְאֵתָ" (מיוחד לשבת) ולמנהג אשכנז "אין כמוך", הפסוק "ויהי בנסוע הארון" ובריך שמיה (כמו ביום חול). לאחר מכן מגיש אדם מיוחד את ספר התורה לשליח הציבור וסוגר את ארון הקודש, שליח הציבור קורא שלושה פסוקים ('שמע ישראל' ו'אחד אלוהינו' המיוחדים לשבת, 'גדלו' כמו ביום חול) ואומרים "על הכל", והשליח ציבור מוליך את ספר התורה אל הבימה.

כשספר התורה מונח על הבימה מתחילה קריאת התורה בפרשת השבוע. קריאת התורה בשבת היא תקנה קדומה של משה רבנו[5], ולמעשה היא מצווה מדרבנן. על פי המנהג המקובל כיום קוראים בכל שבת את אחת מפרשות השבוע, ומסיימים את כל החומש במהלך שנה. (בעבר היה גם מנהג בארץ ישראל של חלוקת פרשיות התורה לסדר של 3 שנים.)

מפני קדושתה ומעלתה של השבת, תקנו חכמים שיעלו לתורה בשבת שבעה קרואים, כנגד שבעת ימי השבוע.[6] רש"י על המשנה[7] מבאר שביום השבת שהוא יום מנוחה מאריכים יותר בקריאת התורה מאשר בימות החול. בנוסף לשבעת העולים ישנו המפטיר, הקורא בהפטרה ועולה לתורה לאחר שבעת העולים. במידת ויש רצון להעלות עולים נוספים, נעשות הוספות ל־7 העליות הרגילות.

בניגוד לכל המועדים בהם קרב קורבן מוסף, בשבת אין קוראים בפרשת מוסף של שבת. הסיבה לכך היא שפרשת מוסף של שבת הינה 2 פסוקים בלבד (בעוד המינימום לקריאה בתורה הוא פרשה בת 3 פסוקים), ואין קוראים את הפסוקים הקודמים שאינם נוגעים לעניין שבת. סיבה נוספת המוזכרת במדרש היא שקורבן מוסף של שבת אינו בא לכפרה (קרבים רק עולות), בניגוד לשאר קורבנות המוספים בהם ישנו גם קורבן חטאת. סיבה נוספת היא שההפטרה צריכה להתאים לקריאה אליה עלה המפטיר, ובמקרה ותהיה קריאת מפטיר בפרשת מוסף של שבת, יהיה צורך בהפטרה אחידה לכל שבתות השנה.

הפטרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הפטרה

לאחר קריאת התורה, ההגבהה והגלילה קוראים את ההפטרה. קריאת ההפטרה היא תקנת חכמים לקרוא בשבת בנביא בנוסף לקריאת התורה, בעניין בו הייתה קריאת התורה. את ההפטרה קורא המפטיר, ולפניה הוא עולה לתורה לעלייה מיוחדת הכוללת את שלושת הפסוקים האחרונים של הפרשה. במקרה וישנה קריאה נוספת כתוספת לפרשת השבוע (קריאה לראש חודש, יום טוב או ארבע פרשיות) עולה מפטיר לקריאה הנוספת.

לפני ההפטרה מברך המפטיר ברכה מיוחדת, ולאחריה סדרת ברכות. בניגוד לקריאה בתורה, ההפטרה נקראת על פי רוב מתנ"ך מנוקד ומפוסק בו מצוינים גם טעמי המקרא להפטרה, על כן קריאת ההפטרה אינה נעשית על ידי בעל הקורא (ישנם מקומות בהם ההפטרה נקראת גם כן ממגילת קלף, ועל כן גם בה יש שימוש בבעל קורא).

סיום התפילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נהוג על פי רוב כי המפטיר ממשיך גם להיות שליח הציבור של חלקי התפילה שלאחר קריאת התורה, ושל תפילת מוסף של שבת בהמשכם, אך אין בכך חובה. לאחר ההפטרה נאמרות ברכות מיוחדות, לקהל המתפללים ולאחרים. מנהג האשכנזים לומר שני נוסחי ברכה עתיקים, שיסודם בבבל, "יקום פורקן", האחד כולל ברכה לחכמי ארץ ישראל וחכמי בבל, לראשי הישיבות, הדיינים ולכל לומדי התורה והשני ברכה לקהל, ולאחר מכן נוסח "מי שברך" מיוחד לקהל המתפללים ולעוסקים בצרכי ציבור. מנהג הספרדים לומר פיוטים ושירים מיוחדים לכבוד מאורעות של שמחה, כשבת חתן ולידת תינוק בחלק זה, וכן אומרים מי שברך לכל הקהילות הקדושות.

בחוגים דתיים לאומיים נוהגים להוסיף תפילה לשלום המדינה ותפילה לשלום חיילי צה"ל. בעת אמירתם נהוג שהקהל עומד. בחוץ לארץ מקובל לומר את התפילה לשלום המלכות. בשבת בה מברכים את החודש, אומרים את ברכת החודש. מנהג האשכנזים לומר תפילה בשם אב הרחמים, שנתחברה בשעת מסעות הצלב, בה מבקשים מאלוהים לנקום את נקמת יהודים שנהרגו על קידוש השם. בשבתות בהם חלה שמחה, כשבת חתן, וכן בימים שאין אומרים בהם בימי החול תחנון ובשבתות ארבע פרשיות, אין אומרים את "אב הרחמים". אחר כך אומרים אשרי יושבי ביתך, שהיא פתיחה לתפילת מוסף, כאשר בינה לבין מוסף ומחזירים את ספר התורה מהבימה לארון הקודש. בעת החזרת ספר התורה נאמרים פסוקים שונים וכן המזמור "מזמור לדוד, הבו לה' בני אלים", ולקט פסוקים המתחיל בפסוק "וּבְנֻחֹה יֹאמַר". לאחר שספר התורה הוחזר לארון הקודש, הש"ץ אומר חצי קדיש, ולאחריו מתחילה תפילת עמידה של תפילת מוסף, שהיא המשך ישיר של תפילת שחרית.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ פרק "כל כתבי", סימן שצח.
  2. ^ המרדכי מסמיך מנהג זה לכך שבתמיד של שחר נאמר בתורה לשון "בבוקר" (ספר במדבר פרק כח פסוק ד), שמשמעותה היא שיש להקדים את התמיד, ותפילת שחרית של חול נתקנה כנגד קרבן התמיד, ואילו במוסף של שבת נאמר "וביום השבת", ולא נאמר "בבוקר", ומכאן שאין להקדים כל כך את תפילת השבת.
  3. ^ שולחן ערוך אורח חיים סימן רפ"א סעיף א.
  4. ^ מגילה כג, א וכרש"י שם, ומסכת סופרים פרק י"ח הלכה ד'
  5. ^ בבא קמא, פב, א
  6. ^ מגילה, כא, א
  7. ^ בגמרא, דף כא עמוד א


הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.