פטר השני, מלך יוגוסלביה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פטר השני
(6 בספטמבר 1923; בלגרד, ממלכת יוגוסלביה - 3 בנובמבר 1970; דנבר, קולורדו, ארצות הברית) (בגיל 47)
Kralj Petar II.jpg
שם בשפת המקור Петар II Карађорђевић
שם מלא פטר קָרָג'וֹרְגֶ'בִיץ השני, מלך יוגוסלביה
מדינה יוגוסלביה
מקום קבורה טופולה, סרביה
בת-זוג

אלכסנדרה מיוון, מלכת יוגוסלביה

שושלת בית קראג'ורג'ביץ'
תואר מלך יוגוסלביה
אב קרג'ורג'ביץ'
אם מריה מרומניה, מלכת יוגוסלביה
צאצאים

אלכסנדר קרג'ורג'ביץ'

מלך יוגוסלביה
תקופת כהונה 9 באוקטובר 1934 - 29 בנובמבר 1945 (11 שנים)
הקודם בתפקיד אלכסנדר הראשון, מלך יוגוסלביה
בית קרג'ורג'ביץ'
סרביה
ממלכת הסרבים, הקרואטים והסלובנים
ממלכת יוגוסלביה
Karađorđević.gif
סמל בית קרג'ורג'ביץ'
מדינה ממלכת סרביה
ממלכת יוגוסלביה
בית האב פטרוביץ'
תארים נסיך סרביה, מלך סרביה
מלך הסרבים, הקרואטים והסלובנים
מלך יוגוסלביה
השליט האחרון פטר השני, מלך יוגוסלביה
ראש הבית הנוכחי אלכסנדר קרג'ורג'ביץ' השני, נסיך הכתר של יוגוסלביה
שנת ייסוד 1804
הדחה יוגוסלביה: 29 בנובמבר 1945
אתניות סרבית
פטר השני בעת הלווייתו של אביו המלך אלכסנדר הראשון

פטר השני קָרָג'וֹרְגֶ'בִיץ'סרבית קירילית: Петар II Карађорђевић‏; 6 בספטמבר 1923, בלגרד, ממלכת יוגוסלביה3 בנובמבר 1970, דנוור, קולורדו, ארצות הברית) היה מלכה האחרון של יוגוסלביה. פטר, בנו בכורו של אלכסנדר הראשון, מלך יוגוסלביה, היה בן 11 שנים כשנרצח אביו בצרפת ומפאת גילו מונה פאבלה בן דודו של אביו לעוצר המלוכה. ב-1941 נטל את השלטון לאחר ביצוע הפיכה צבאית בחסות בריטית, אך נאלץ להמלט מממלכתו לאחר כיבושה בידי גרמניה הנאצית. ב-1945, לאחר מלחמת העולם השנייה, בוטלה המלוכה ביוגוסלביה ופטר השני הודח מתפקידו וגלה לארצות הברית.

ראשית ימיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

פטר נולד בספטמבר 1923 בבלגרד לאלכסנדר הראשון מלך יוגוסלביה ורעייתו מריה מרומניה. את ילדותו המוקדמת עשה בארמון המלוכה ביוגוסלביה, תחת מורה פרטי אנגלי. בהיותו בן 11 נשלח ללימודים בבריטניה, אותם נאלץ להפסיק לאחר 13 ימים בשל רציחתו של אביו במרסי שבצרפת. מפאת גילו מונה פאבלה קרג'ורג'ביץ', בן דודו של אביו אלכסנדר לעוצר המלוכה. בשנת 1939 החל ללמוד בבית ספר צבאי‏[1].

בתחילת מלחמת העולם השנייה, פאבלה, עוצר המלוכה, ניהל מדיניות שנטתה לכיוון מדינות הציר וב-25 במרץ 1941 חתם על ההסכם התלת-צדדי, עניין שהוביל למחאות בציבור ובשורות הצבא. פטר התנגד למדיניות זאת ושאף לראות את ארצו נלחמת נגד הנאצים‏[2]. ב-27 במרץ 1941 פרצה הפיכה צבאית בממלכה בחסות בריטית, פאבל קראג'ורג'ביץ' הודח ופטר הוכרז כמלך.‏[3][4]

שלטונו[עריכת קוד מקור | עריכה]

פטר ביטל את החוקים האנטישמיים בארצו‏[5] ומיהר לחתום על חוזה ידידות של ארצו עם ברית המועצות[6]. אולם, ההפיכה הצבאית ביוגוסלביה וביטול הצטרפותה להסכם התלת-צדדי, הובילו את הגרמנים לדחיית תאריך תחילת מבצע ברברוסה וניתוב כוחותיהם לאזור הבלקן. ב-6 באפריל 1941 פלשו כוחות מדינות הציר לממלכה וב-17 באפריל נכנעו כוחות הצבא היוגוסלבי.‏[7] פטר השני נמלט לממלכת יוון ב-14 באפריל‏[8] ולאחר מספר ימים, לאור פינוי הצבא הבריטי מיוון עבר לאלכסנדריה וממנה לירושלים, אליה הגיע ב-21 באפריל 1941‏[9]. מירושלים, הוציא פטר השני הודעה שהוא מבטיח להמשיך להלחם בנאצים עם חלק מצבאו שעבר ליוון‏[10].

פטר שהה כחודשיים בירושלים, בה השתכן בבית אגיון, והגיע ללונדון ב-21 ביוני 1941. בלונדון פטר לקח קורסים בכלכלה ויחסים בינלאומיים באוניברסיטת קיימברידג', במקביל למילוי חובותיו כמלך‏[11]. כמו כן, קיבל שיעורי טיסה בקמברידג' ומחיל האוויר הבריטי. הוא גם יצר קשרים עם קצינים של צבא ארצות הברית בבריטניה וקיבל מהם רשות להטיס את מטוסיהם‏[12]. מבחינת בעלות הברית, פטר השני המשיך לעמוד בראשות יוגוסלביה, ממקום גלותו. הוא מינה ממשלה גולה, שתמכה בצ'טניקים[13]. במקביל, הגיע פטר להסכם עם אנגליה והממשלה הגולה של פולין, על צירוף חיילים יוגוסלבים גולים לצבא אנדרס[14]. עם התגברות ההצלחות של צבא השחרור העממי של יוגוסלביה בראשות יוסיפ ברוז טיטו, וירידת קרנם של הצ'טניקים שנחשדו בשיתוף פעולה עם הנאצים, הגבירו הבריטים את שיתוף הפעולה שלהם עם טיטו. באוגוסט-ספטמבר 1943 עבר פטר עם ממשלתו לקהיר, בנימוק הרשמי שעליו להיות יותר קרוב לחזית ולארצו‏[15]. עם זאת, נטען שהוא הועבר לקהיר כדי לסלק אותו מהדרך בלונדון, כדי להקל על בריטניה לתמוך בטיטו‏[16].

בדצמבר 1943 הכריז טיטו על הקמת ממשלה יוגוסלבית זמנית בראשותו, שהיוותה תחליף לממשלה הגולה של פטר השני‏[17]. בחודשים הראשונים של 1944 התנהל מאבק בין ממשלתו של טיטו לממשלה היוגוסלבית הגולה על ההכרה כממשלה המייצגת את יוגוסלביה‏[18]. בתקופה זאת הסירה בריטניה את תמיכתה מהצ'טניקים בגלל שלא לחמו נגד הנאצים, נמצאו מהם שניהלו מגעים עם הנאצים ובגלל מלחמותיהם נגד צבאו של טיטו‏[19]. בתחילת יולי 1944 הושג לבסוף הסכם בין טיטו למלך פטר והוקמה ממשלה חדשה בה היו נציגים של טיטו‏[20]. בסוף אוגוסט 1944 ביטל פטר את המפקדה של מיכאליוביץ'‏[21] וקרא להתגייסות לצבאו של טיטו‏[22].

בינואר 1945 הגיע ראש הממשלה הגולה להסכם עם טיטו על העברת השלטון ביוגוסלביה לידי שלישיית עוצרים עד למשאל עם על החזרת המלוכה ליוגוסלביה. פטר השני דחה הסכם זה, אך המעצמות סרבו לעמוד לצידו‏[23]. באפריל 1945 מונה טיטו לראש ממשלה‏[24]. באוגוסט 1945 הוא הצהיר שהמלך פטר השני היה בוגד ששיתף פעולה עם הנאצים‏[25] ועל כן לא יורשה לחזור ליוגוסלביה‏[26] ומשאל העם על חזרת המלך, שהיה אמור להתקיים באוקטובר‏[27] מבוטל. בנובמבר 1945 זכה טיטו בבחירות שהוחרמו בידי האופוזיציה‏[28]. המלוכה ביוגוסלביה בוטלה‏[29] ופטר השני נותר בגלות בלונדון.‏[4] ביולי 1946 פנה על מנהיגי העולם בדרישה להתערב נגד הוצאתו להורג של דראג'ה מיכיאלוביץ, אך ללא הועיל‏[30]. פטר השני המשיך להשתתף בטקסים ונודע כמלך יוגוסלביה הגולה, אולם נעדר כח פוליטי‏[31].

באפריל 1942 פגש את אלכסנדרה מיוון, בתו של המלך אלכסנדר הראשון ומיד הציעה לה נישואין‏[32]. אולם הממשלה היוגוסלבית הביעה התנגדות לנישואין בעת מלחמה והנושא נדחה לשנה עד שבאפריל 1943 קיבל אישור רשמי להתארס‏[33]. במרץ 1944, במהלך שהותו בלונדון, הם נישאו‏[34]. ביולי 1945 נולד בנם היחיד אלכסנדר.

אחריתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

פטר גלה לארצות הברית, נישואיו לרעייתו עלו על שרטון, בין השאר על רקע מעשי ניאוף מצידו, והמלכה אלכסנדרה נפרדה ממנו ועברה לגור במחיצת בנה באירופה. ב-1953 הגיש פטר תביעת גירושין מאשתו. אלכסנדרה אשר סבלה ממצב נפשי מעורער ובעיות כלכליות, ניסתה לשים קץ לחייה ופטר זנח את כוונתו להתגרש רשמית מאשתו. גם חייו של פטר הלכו והדרדרו, הוא נקלע לבעיית אלכוהוליזם חמורה אשר בעקבותיה חלה בשחמת הכבד.‏[35] בשנת 1967 הוא הצליח להשיג פסק דין מבית משפט בשוויץ שאפשר לו להוציא מבנק שוויצרי את הפקדותיו של אביו‏[36].

ביום שלישי (יום "בִּיש המזל" של בית קרג'ורג'ביץ')‏[37], ה-3 בנובמבר 1970 נפטר פטר השני לאחר ניתוח השתלת כבד כושל והוא בן 47 שנים. פטר נקבר בליברטיוויל שבאילינוי ונותר בן המלוכה האירופי היחיד הקבור על אדמת ארצות הברית. ב-2007 ניסה בנו, נסיך הכתר אלכסנדר להעביר את עצמותיו לקבורה במאוזוליאום המשפחתי בטופולה שבסרביה, אך התוכנית לא יצאה אל הפועל.‏[4] ב-2013 לאחר מאמצי שתדלנות רבים, הועברו עצמותיו של פטר השני לקבורה בסרביה והוא נקבר בהלוויה ממלכתית.‏[38]

בית קרג'ורג'ביץ' לאחר ביטול המלוכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1991, שב אלכסנדר, בנו של פטר השני וראש בית קרג'ורג'ביץ' ליוגוסלביה ונמנה עם מתנגדיו הבולטים של סלובודן מילושביץ'. בהמשך זכה לאזרחות סרבית ומ-2001 הוא מתגורר בבלגרד.

אלכסנדר לא ויתר על תואר נסיך הכתר וגם לאחר פירוק יוגוסלביה, טוען למעמד דומה בסרביה מתוקף היותו נינו של פטר הראשון, מלך סרביה. ביולי 1972 נישא למריה דה גלוריה מספרד ולזוג נולדו שלושה ילדים פטר (1980), והתאומים פיליפ ואלכסנדר (1982). ב-1985 התגרשו בני הזוג והוא נישא בשנית לקתרין באטיס.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ פטר, מלך יוגוסלביה, המשקיף, 8 בספטמבר 1941
  2. ^ המלך פטר: חיכיתי ליום בו תחליט האומה להתנגד לנאצים, המשקיף, 28 במרץ 1941
  3. ^ ההפיכה הדרמטית ביוגוסלביה, המשקיף, 28 במרץ 1941
  4. ^ 4.0 4.1 4.2 פטר השני -ביוגרפיה, באתר בית קראג'ורג'ביץ' (באנגלית).
  5. ^ פלוגות יהודיות בצבאות הגנרל מיכיילוביץ, המשקיף, 17 באוגוסט 1944
  6. ^ נוסח החוזה בין רוסיה ויוגוסלביה, המשקיף, 7 באפריל 1941
  7. ^ המערכה בבלקנים - אביב 1941, באתר history.army.mil (באנגלית).
  8. ^ ריבנטרופ וצ'יאנו דנים בווינה על חלוקת יוגוסלביה, המשקיף, 22 באפריל 1941
  9. ^ Walter R. Roberts, Tito, Mihailović, and the Allies, 1941-1945, page 18
  10. ^ קריאתו הדרמטית של מלך יוגוסלביה, הצופה, 23 באפריל 1941
  11. ^ Lael , Lairo, Call on King Peter, Life, February 1942
  12. ^ A King's Heritage: The Memoirs of King Peter II of Yougoslavia, pages 101, 101, 131, 152
  13. ^ הממשלה היוגוסלבית החדשה תוסיף לתמוך בגנראל מיכאילוביץ, המשקיף, 12 באוגוסט 1943
  14. ^ החיילים היוגוסלבים הגולים, המשקיף, 23 במרץ 1942
  15. ^ ממשלת יוגוסלביה עוברת לקהיר, המשקיף, 8 באוגוסט 1943
  16. ^ Jozo Tomasevich, War and Revolution in Yugoslavia: 1941 - 1945, page 232
  17. ^ ממשלת המלך דוחה את הממשלה החדשה ביוגוסלביה, על המשמר, 7 בדצמבר 1943
  18. ^ ראש ממשלת יוגוסלביה יתפטר?, המשקיף, 8 במרץ 1944
    ועידת משרד העבודה הבינלאומי אינה מכירה בטיטו, משמר, 3 במאי 1944
  19. ^ צרציל פוקד את מערכות, על המשמר, 25 במאי 1944
  20. ^ אלף תיו, הסכם בין המלך פטר והמארשאל טיטו, על המשמר, 9 ביולי 1944
  21. ^ מלך יוגוסלביה ביטל מפקדת מיכאלוביץ, המשקיף, 27 באוגוסט 1944
  22. ^ המלך פטר קורא לגיוס לצבא טיטו, על המשמר, 13 בספטמבר 1944
  23. ^ הממשלה היוגסלבית תישאר על כנה למרות פיטוריה, משמר, 24 בינואר 1945
  24. ^ השמאל בבלקנים נושא עיניו לרוסיה, המשקיף, 22 באפריל 1945
  25. ^ הבוגד פטר, המשקיף, 10 באוגוסט 1945
  26. ^ סכסוך פטר - טיטו, הצופה, 9 באוגוסט 1945
  27. ^ כסאות המלכים מתמוטטים בכל אירופה, המשקיף, 12 ביולי 1945
  28. ^ העם ביוגוסלאביה הביע אימון לטיטו, על המשמר, 12 בנובמבר 1945
  29. ^ יוגוסלביה הכריזה על עצמה רפובליקה, על המשמר, 30 בנובמבר 1945
    מלכים נלחמים על קיומם, המשקיף, 28 בדצמבר 1945
  30. ^ נדחתה בקשת החנינה, על המשמר, 17 ביולי 1946
  31. ^ 2 מליון מצטופפים בלונדון להלוית המלך, מעריב, 15 בפברואר 1952
  32. ^ פטר היוגוסלבי התארש, המשקיף, 18 ביוני 1942
  33. ^ במזל טוב, המשקיף, 31 במאי 1943
  34. ^ New Perspectives on Yugoslavia: Key Issues and Controversies, page 113
  35. ^ Richard Tomlinson, ‏‏Obituary: Queen Alexandra of Yugoslavia, באתר האינדפנדנט, 2 בפברואר 1993 (באנגלית).
  36. ^ סודיות פקדונו של אלכסנדר מלך יוגוסלביה, דבר, 21 ביולי 1967
  37. ^ ארבעה מבני משפחת קרג'ורג'ביץ' הלכו לעולמם ביום שלישי ובכללם סבו, המלך פטר הראשון ואביו אלכסנדר הראשון שנמנע מלהופיע בציבור ביום זה, אך נאלץ לקבוע את מועד ביקורו בצרפת ליום שלישי ובמהלכו נרצח.
  38. ^ Serbia state funeral for King Peter II, BBC
הקודם:
אלכסנדר הראשון, מלך יוגוסלביה
מלכי יוגוסלביה
1945-1934
הבא:
אין
המלוכה בוטלה והמדינה נקראה הרפובליקה הפדרלית הסוציאליסטית של יוגוסלביה