פיאצה דל פופולו
 | |
| מראה הכיכר מכיוון מזרח, ינואר 2005 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג |
כיכר עירונית  |
| מיקום | רומא |
| מדינה |
איטליה |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה | ?–1818 |
| תאריך פתיחה רשמי |
1818 |
| אדריכל |
Giuseppe Valadier |
| קואורדינטות | 41°54′39″N 12°28′35″E / 41.910714°N 12.476317°E |
|
(למפת רומא רגילה)   פיאצה דל פופולו | |
  | |
פיאצה דל פופולו (באיטלקית: Piazza del Popolo) היא כיכר בעיר רומא.
משמעות השם באיטלקית המודרנית היא "כיכר העם", אך מקור השם הוא בשפה הלטינית הוא עץ הצפצפה (בלטינית: populus), ונקראה כך ככל הנראה בעקבות עץ צפצפה שגדל במקום. בפאתיה הצפוניים של הכיכר ניצבת הכנסייה האוגוסטינית סנטה מריה דל פופולו.
הכיכר ממוקמת בחלקו הפנימי של השער הצפוני בחומת אורליאנוס - בעבר השער לרומא העתיקה שנקרא היה "שער פלמינוס" (Porta Flaminia) על שמו של גאיוס פלאמיניוס, וכיום קרוי "שער פופולו" (Porta del Popolo) על שם הכיכר והכנסייה. משער זה יצאה "דרך פלמינה" (Via Flaminia), שהובילה לעיר הנמל רימיני, ונחשבה לדרך המרכזית לצפון. עד לעת החדשה, היווה מקום זה, את נקודת המבט הראשון של רומא - אליו נחשפו התיירים והמבקרים הבאים לעיר. כמו כן, התקיימו בכיכר זו הוצאות להורג, שהאחרונה שבהם התקיימה בשנת 1826.
עיצוב הכיכר[עריכת קוד מקור | עריכה]
לעיצוב הכיכר הנוכחי מאפייני אדריכלות נאו-קלאסית. הכיכר המחודשת תוכננה ובוצעה בין השנים 1822-1811 על ידי האדריכל האיטלקי ג'וזפה וואלאדיר (Giuseppe Valadier). במרכז הכיכר הוצב אובליסק מצרי מתקופתו של רעמסס השני, המכונה "אובליסק פלמינו" (obelisco Flaminio). זהו האובליסק השני העתיק ביותר ברומא, ומתנשא לגובה של כ-24 מ', ויחד עם הבסיס מתנשא לגובה של כ-36 מ'. האובליסק הובא לרומא ממצרים בשנת 10 לפנה"ס בפקודתו של אוגוסטוס קיסר, והוצב במקור בקירקוס מקסימוס. האובליסק הובא לכיכר זו על ידי האדריכל הרנסאנסי דמוניקו פונטנה (אנ') בשנת 1589. פעולה זו בוצעה, בעקבות התכנון העירוני החדש לרומא שהוביל האפיפיור סיקסטוס ה-5. באותה העת הוקמה גם מזרקה במרכז הכיכר, שהועתקה בשנת 1818 לכיכר ניקוסיה, ואת מקומה תפסה מזרקה בעלת מאפיינים מצריים.
מחלקה הדרומי של הכיכר יוצאות שלוש דרכים החוצות את מרכז העיר: במרכז ויה דל קורסו שיוצאת דרום-דרום-מזרחה ומסתיימת בכיכר ונציה באנדרטת ויטוריו אמנואלה השני, משמאלה ויה דל בבואינו שיוצאת דרום-מזרחה ומימינה ויה די ריפטה שיוצאת דרומה. בפאה ממנה יוצאות הדרכים ניצבות שתי כנסיות בארוקיות זהות סנטה מריה דאי מיראקולי (1681) וסנטה מריה אין מונטסנטו (1679). כנסיות אלו תוכננו על ידי האדריכל קרלו רינאלדי, והושלמו על ידי ג'ובאני לורנצו ברניני וקרלו פונטנה.
מזרקות הכיכר[עריכת קוד מקור | עריכה]
משני צידי הכיכר ניצבות מזרקות מים, שעוצבו על ידי ג'ובאני סצ'ריני בשנים 1823-1822, ושהושלמו בשנת 1828 עם הצבתם של פסלים המייצגים את עונות השנה. במרכז הכיכר ניצבת "מזרקת האובליסק" (Fontana dell' Obelisco), המקיפה את האובליסק, ולמעשה מורכבת מ-4 מזרקות נפרדות.
הכיכר כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]
עד לעת האחרונה, התאפיינה הכיכר בתנועת כלי רכב רועשת ועמוסה ובחניוני רכבים. כיום - למעט דרך צרה לכלי רכב החוצה את הכיכר בחלקה הצפוני כמעט בלי להפריע לתנועת הולכי הרגל - פתוחה הכיכר להולכי רגל בלבד, ומהווה מוקד משיכה לתושבי העיר ולתיירים. המקום גם משמש כמקום מפגש ידוע לצעירי רומא בשעות הערב.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
