פיתה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פיתה חתוכה לשני רבעים שלמים ושני רבעים מופרדים לארבע דפנות
פיתה מסורתית

פיתה היא לחם חיטה שטוח העשוי מקמח בתוספת שמרים. הפיתה היא מאכל מסורתי במטבח המזרח תיכוני והים תיכוני.

פיתה משמשת לטבילה ("ניגוב") ברטבים או במטבלים כמו חומוס וגם להכנת כריכים. מקור השם אינו ברור: לפי סברה אחת, המקור הוא המילה היוונית ל'עוגה' או 'פאי'; סברה אחרת‏[1] גורסת כי המקור הוא המילה הארמית 'פיתא' ("לחם"; מקבילה לעברית "פת"). היהודים שהגיעו לארץ בסוף המאה ה-19 והפכו לדוברי עברית לא יכלו להשתמש במילה "לחם" לציון הלחם הערבי (ח'בז), מפני שמילה זו כבר שימשה לסוג אחר של מאפה, שלא היה רווח בישראל, ולכן בחרו לאמץ את המלה הארמית "פיתא", שמאוחר יותר החלה להיכתב "פיתה" (כמו רוב המלים הארמיות המסתיימות באל"ף, למשל "עובדא" נכתבת היום "עובדה").

בגרסתה המודרנית והתעשייתית (שהופיעה בשנות ה-50) נאפית הפיתה זמן קצר מאוד - מספר דקות בחום גבוה - 200 מעלות צלזיוס בתנורים ביתיים, או כדקה בטמפרטורה של 500-400 מעלות (בתנורים תעשייתיים). במהלך האפייה היא מתנפחת לצורת כדור וכך נוצרת ההפרדה בין שתי דפנותיה. לאחר שהוצאה מהתנור נפלט האוויר מהפיתה והיא משתטחת, אך הדפנות נותרות נפרדות מבפנים. לאחר מכן, אפשר לחתוך את הפיתה ולפתוח אותה לצורת כיס, ולהכניס מרכיבי מזון שונים לתוכה.

הפיתה המסורתית (המכונה בישראל פיתה עיראקית, "לאפה", או פיתה דרוזית), היא פיתה שטוחה שאינה מתנפחת בגלל שיטת האפייה השונה - היא נאפית בסאג' או בטאבון (תנור כיריים המופעל על ידי אש חמה או גחלים).

מאכל שנהוג להגיש עם פיתה הוא הפלאפל. כדורי עיסת חומוס ותבלינים מטוגנים בשמן אשר ממלאים בהם את הפיתה, בתוספת סלט.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מילון אבן-שושן, הערך "פִּתָּה".