פלוגות השדה

פלוגות השדה (בראשי תיבות פו"ש) היו פלוגות שהוקמו לשם הגנת היישובים העבריים במהלך מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט.

בחודש מאי 1936 מונה יצחק שדה למפקד שכונת בית וגן שסבלה כל לילה מיריות מהכפרים מלחה ועין כרם. יצחק שדה שכנע כמה מהנוטרים של השכונה לצאת לפנות ערב אל הגבעה ממנה היו מותקפים. עדיין היה חשש אצל נוטרי העיר ירושלים לצאת בערב, אבל יצחק שדה הצליח לשכנע את חברי קיבוץ קריית ענבים שהוטרדו כל הזמן לצאת לסיורי לילה. זוהי התחילתה של הנודדת. לאחר מכן הוקמו יחידות ניידות בגוש דן, חיפה, פתח-תקווה ועמק חפר.

להוציא הנודדת, פלוגות השדה הוקמו בשנת 1937 במסגרת ארגון "ההגנה" ובאישור הבריטים. מטרתן הייתה להגן על היישובים העבריים מפני הכנופיות הערביות שתקפו אותם בימי המאורעות. לפו"ש יחידות ניידות, מקומיות באופיין, שקמו במקומות אחדים בארץ ובהן יחידות המשמר הנע והנודדת.

אנשי הנודדת והפו"ש היו בעצם שוטרים לובשי מדים כפופים למשטרת המנדט.

פלוגות השדה היו חלוצות "היציאה מן הגדר" - יציאה לפעולה בשטחים הפתוחים ובשדות, מעבר לגדרות היישובים, כדי לקדם את פני התוקפים וכן עריכת סיורים בשטחי הכפרים הערביים על מנת לאתר את בסיסי הכנופיות ולפגוע בהן.

בשנת 1938 הפכו הפו"ש לכוח ארצי בפיקודם של יצחק שדה ואליהו בן חור. הפלוגות השתתפו במבצע העלייה לחניתה ב-21 במרץ 1938, שהיה מגדולי מבצעי ההתיישבות של יישובי חומה ומגדל, ליישובו של אזור חדש וקשה להגנה בגבול ההררי עם לבנון. פלוגות השדה פעלו בו בזמן למען משימות פלגות הלילה המיוחדות. בשנת 1939 פורקו פלוגות השדה וחלק מחבריהן צורפו למשמר הנע. על בסיס פלוגות השדה הוקם באותה שנה (1939) "חיל השדה" (החי"ש) כחיל צבאי מאומן ומאורגן, שתפקידו לספק הגנה ניידת ומאומנת היטב ליישובים העבריים.

לכבודן של פלוגות השדה כתב נתן אלתרמן את שירו הנודע "זמר הפלוגות"^[1], שהולחן על ידי דניאל סמבורסקי.^[2]

לקריאת נוספת

* בן־ציון דינור, ספר תולדות ההגנה, הוצאת מערכות, חלק ב', כרך ב', עמ' 939–967, 1954–1972.
שאול דגן, הפו"ש - פלוגות השדה של ארגון ה"הגנה", המרכז לתולדות כוח המגן ומשרד הביטחון, 1995.
אליהו בן חור, לצאת את הגדר, מערכות, 1985.
יורם הורוביץ, מה חידש הפו"ש, סנונית הוצאה לאור, 1990