פלוויה יוליה הלנה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פלוויה יוליה הלנה
Elena Colosseo Rome Italy.jpg
לידה 248
ביתיניה, אסיה הקטנה
פטירה 18 באוגוסט 330 (בגיל 82 בערך) עריכת הנתון בוויקינתונים
חג 18 באוגוסט, 21 במאי עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
הלנה הקדושה, ציור על ידי צ'ימה דה קונליאנו (Cima da Conegliano)

פלוויה יוליה הלנהיוונית: Φλαβία Ιουλία Ελένη), הידועה גם כהלנה הקדושה, הלנה מקונסטנטינופול והלנה אוגוסטה (248-330), הייתה קיסרית רומית, אשתו של הקיסר קונסטנטיוס כלורוס, ואמו של קונסטנטינוס הראשון, שהיה הקיסר הרומי הראשון שהתנצר ואימץ את הנצרות כדת המדינה. באחרית ימיה ביקרה הלנה בארץ ישראל, זיהתה, על פי המסורת הנוצרית, את האתרים שבהם פעל ישו והביאה לבנייתן של כנסיית הקבר בירושלים וכנסיית המולד בבית לחם. הלנה זכתה למעמד של קדושה.

מוצאה וחייה המוקדמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הלנה הייתה ממוצא יווני. היא נולדה, כך נראה, באסיה הקטנה. ההיסטוריון בן המאה ה-6, פרוקופיוס גורס שנולדה בעיר דרפאנום (Drepanum). טענה זאת מקבלת חיזוק מכך שבנה של הלנה, קונסנטינוס הראשון, העניק לעיר את השם הלנופוליס (Helenopolis) לאחר מות אמו.[1]

הלנה נולדה ככל הנראה למשפחה ממעמד נמוך. אמברוזיוס, ההגמון של מילאנו, הוגה דעות נוצרי חשוב שפעל בשלהי המאה הרביעית, כינה אותה "נערת אורוות".[2] במאה ה-12 טענו שני היסטוריונים אנגלים, ג'פרי ממונתמות והנרי מהנטיגדון (Henry of Huntingdon), שהלנה הייתה נסיכה מבית מלוכה אנגלי, בתו של המלך קול (Cole).[3] כנראה משום כך מוקדשות לה 135 כנסיות ברחבי אנגליה.

סביב שנת 270 נישאה לקונסטנטיוס כלורוס, שהיה אז מפקד גבוה בצבא. על פי חלק מן המקורות, השניים לא נישאו, אלא היא הייתה פילגשו. בנה קונסטנטינוס נולד ככל הנראה סביב 272.[4]

בשנת 292, כאשר ראה קונסטנטיוס הזדמנות להשתלב בשלטון, הוא התגרש מהלנה, כדי לשאת את תיאודורה, בתו של הקיסרמקסימיאנוס. ואכן, שנה אחר כך, כאשר הושלט באימפריה הרומית שלטון הטטרכיה, מונה בעצמו לאחד משני הקיסרים הזוטרים.[5] הלנה ובנה קונסטנטינוס עברו לחצרו של האוגוסטוס (הקיסר הבכיר) דיוקטליאנוס.

שובה של הלנה לחיים הציבוריים והכתרתה לאוגוסטה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאשר מת קונסטנסיוס כלורוס, בשנת 306, הכתיר הצבא את בנו קונסנטינוס לאוגוסטוס, והוא השיב את אמו האהובה לחצר המלוכה, לאחר 14 שנות גלות. בתשע השנים הבאות לחם קונסטנטינוס על תוארו, מול קיסרים ואוגוסטוסים נוספים. כאשר ניצח את יריביו והפך, בשנת 325, לשליט יחיד - מינה את הלנה, אמו, לקיסרית בכירה (אוגוסטה). על פי אוזביוס, זאת הייתה גם התקופה שבה קיבלה הלנה על עצמה את הדת הנוצרית.[6]

עלייתה לרגל לירושלים וזיהוי המקומות הקדושים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 326, ייתכן שבעקבות אבלה על נכדה האהוב קריספוס, בנו הבכור של קונסטנטינוס, שהוצא להורג על ידי אביו,[7] יצאה הלנה, בשליחות קונסטנטינוס בנה, לחפש שרידים נוצריים בירושלים וסביבותיה. על חורבות ירושלים בנה אדריאנוס, בשנות ה-30 של המאה השנייה לספירה, את העיר הרומית איליה קפיטולינה, ועל המקום המשוער של קבר ישו הוקם מקדש לאלה אפרודיטה. הלנה הורתה להרוס את המקדש האלילי ולחפור תחתיו, ובהוראתה הוקמה במקום כנסיית הקבר.

על פי המסורת הנוצרית, זיהתה הלנה במקום את אתר הצליבה בגולגולתא ואת הקבר, ומצאה בקבר שלושה צלבים: של ישו ושל שני הגנבים שנצלבו איתו. כדי לזהות מהו הצלב האמיתי, מספרת האגדה, נחלץ לעזרתה הבישוף של ירושלים, מקריוס. הוא ביקש מאישה שנטתה למות לגעת בכל אחד מהצלבים. כאשר נגעה בצלב השלישי - קמה האישה מחוליה, והלנה הכריזה כי זהו הצלב האמיתי.

בהמשך, זיהתה גם את המערה בבית לחם שבה נולד ישו, והביאה לבניית כנסיית המולד במקום.[8]

במהלך השנה שבה שהתה בירושלים זיהתה הלנה אתרים קדושים רבים ודאגה שייבנו בהן כנסיות.

הלנה הקדושה ובנה, הקדוש קונסטנטינוס

מבנים שמזוהים עם הלנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במסעה של הלנה לירושלים החל התהליך להפיכתה של איליה קפיטולינה האלילית, שהייתה בראשית המאה הרביעית עיר די משנית, לאגיה ירוסלימה (Αγία Ιερουσαλήμ), עיר נוצרית מרכזית ומרכז לעלייה לרגל. הלנה הייתה אחראית לבניית כנסיית הקבר בירושלים, כנסיית המולד בבית לחם, וכנסיית אברהם באלוני ממרא. במורדות הר הזיתים זיהתה את מקום עליית נשמתו של ישו השמימה, שבו קמה כנסיית האלאונה (Eleona), אשר חרבה בזמן כיבוש ירושלים בידי הפרסים, בשנת 614.

מותה וקבורתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הלנה מתה זמן קצר אחרי שובה מירושלים, ככל הנראה בשנת 330, בגיל 82. היא נקברה במאוזוליאום שקרוי על שמה, בפאתי רומא. ארון הקבורה שלה מוצג במוזיאון הוותיקן.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פלוויה יוליה הלנה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Jan Willem Drijvers, Helena Augusta, BRILL, 1992, עמ' 12, מסת"ב 978-90-04-09435-2. (באנגלית)
  2. ^ Ombrose, De obitu Theodosii, עמ' 42
  3. ^ John Munns, Cross and Culture in Anglo-Norman England: Theology, Imagery, Devotion, Boydell & Brewer, 2016, מסת"ב 978-1-78327-126-9. (באנגלית)
  4. ^ Barnes Timothy D., The New Empire of Diocletian and Constantine, Harvard University Press, עמ' 39-42
  5. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:צ-מאמר

    פרמטרי חובה [ מחבר ] חסרים
    {{{מחבר}}}, St. Helena, Catholic Encyclopedia Volume 7
  6. ^ Eusebius, Life of Constantine, Clarendon Press, 1999
  7. ^ Saint Helena | History, Legend, & the Saint | Britannica, www.britannica.com (באנגלית)
  8. ^ Philip Schaff: NPNF2-02. Socrates and Sozomenus Ecclesiastical Histories - Christian Classics Ethereal Library, www.ccel.org