פרטיזני ביילסקי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פרטיזני ביילסקי

פרטיזני ביילסקי, (מכונים גם: האחים ביילסקי, או קבוצת ביילסקי) היו קבוצת פרטיזנים יהודים שהצילה יהודים מההשמדה בתקופת השואה ולחמה כנגד הנאצים ותומכיהם המקומיים באזור נובוגרודק ולידא בפולין הכבושה (כיום אזור מערב בלארוס). הקבוצה פעלה בהנהגתם של האחים טוביה, זוס ועשאהל ביילסקי, בני הכפר סטאנקיביץ', ובמשך למעלה משנתיים שרדו תחת חסות הקבוצה 1,236 יהודים במלחמה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

טוביה ביילסקי
אלכסנדר זוס

משפחת ביילסקי הייתה המשפחה היהודית היחידה בכפר סטאנקיביץ'. הכפר, הנמצא בסמוך לנובוגרודק ולידא, באזור שבראשית מלחמת העולם השנייה היה שייך לרפובליקה הפולנית השנייה, אולם נכבש בספטמבר 1939 על ידי ברית המועצות. לדוד ולביילה ביילסקי היו 10 בנים ושתי בנות.

משפחת ביילסקי סייעה לסובייטים שפעלו ליצור קשר עם האוכלוסייה המקומית. לאחר מבצע ברברוסה הפך נובוגרודק לגטו, כחלק מתוכנית ההשמדה הנאצית.

הקמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדצמבר 1941, לאחר שההורים דוד וביילה נהרגו בגטו ואתם בני משפחה נוספים, הצליחו ארבעה מהאחים (טוביה (8 במאי 190612 ביוני 1987), אלכסנדר זיסל "זוס" (19 באוקטובר 1912 - 18 באוגוסט 1995), עשהאל ואהרון) להימלט ליער קרוב. יחד עם 17 תושבי גטו נוספים, ייסדו את הגרעין של קבוצת הפרטיזנים שהחלה לפעול באביב 1942. הקבוצה, שכללה בראשיתהּ 40 איש, גדלה בהמשך במהירות.

מפקד הקבוצה היה הבכור, טוביה, ששירת בצבא הפולני בין השנים 19271929 והגיע בו לדרגת רב-טוראי. כבוגר תנועת נוער ציונית, העדיף טוביה "להציל יהודיה זקנה אחת מלהרוג עשרה חיילים גרמנים". שליחיו לגטו גייסו חברים נוספים לקבוצה ששהתה ביער נאליבוקי. מאות אנשים הצטרפו למחנה שכלל בשיאו 1,230 איש, 70% מתוכם נשים ילדים וקשישים. איש לא נדחה, וכ-150 נטלו חלק פעיל בפעולות צבאיות.

ארגון[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפרטיזנים חיו במחפורות ובמבנים ארעיים ביער (זימלנקה). בנוסף נבנו בנייני ציבור: מטבח, טחנה, מאפייה, בית מרחץ, מרפאה ומחנה הסגר לחולים במחלות מדבקות כטיפוס. עדרי פרות סיפקו חלב.

מתחם בתי המלאכה סיפק ללוחמים את התשתית הלוגיסטית, שסייעה מאוחר יותר גם לפרטיזנים הסובייטים באזור. אלו כללו חייטים, סנדלרים, אמני עור ומתכת, נגרים, יצרני כובעים, ספרים ואף שענים שסיפקו את תוצרתם לקבוצה ככלל, וללוחמים בפרט, כל אחד לפי יכולתו. המחנה כלל בית כנסת, בית ספר, בית משפט ואף כלא. (על פי ראיון עם האח הקטן אהרון לא היה כלא במחנה מכיוון שלא היה בו צורך. מגזין זמן טבת תשע"ד). עם זאת, דווח גם על חוסר שוויון ששרר בין הפרטיזנים ובין התושבים העניים, וכן על מקרי אלימות (בהם רצח ואונס) שהתרחשו במחנה.

פעילות[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרטיזני ביילסקי פעלו כנגד הנאצים ותומכיהם – מתנדבים ביילורוסים, כמו גם תושבים מקומיים שרצחו יהודים או בגדו בהם. בנוסף לכך עסקו גם במשימות חבלה. הממשל הנאצי הציע פרס של 100,000 מארק עבור ראשו של טוביה ביילסקי, וב-1943 ניהל מבצע טיהור גדול כנגד הפרטיזנים באזור זה. חלק מהקבוצות נפגעו קשות, אך קבוצת ביילסקי נסה לאזור מרוחק יותר ביער והמשיכה להגן על חבריה הלא לוחמים. במסגרת המאמץ לכלכל את כל המחנה פשטו לוחמי הקבוצה על כפרי הסביבה והחרימו מוצרי מזון. התנגדות מצד האיכרים יכלה לגרום לאלימות כלפיהם ואף לרציחתם. כך נוצרה עוינות כלפי קבוצת ביילסקי, הגם שחלק מהאיכרים בחרו לסייע לה.

פרטיזני ביילסקי היו קשורים לפרטיזנים הסובייטים שפעלו באזור יער נליבוקי תחת גנרל פלטון. מספר ניסיונות של הפיקוד הסובייטי לספח את הקבוצה נדחו והקבוצה שמרה על מבנה המקורי ונותרה תחת הנהגתו של טוביה. כך יכל להמשיך להגן על האוכלוסייה היהודית ולקיים, בד בבד, פעילות קרבית. עצמאות זו הובילה לבעיות בהמשך.

הקבוצה חולקה לשתי יחידות, "אורדז'וניקידזה" שהונהגה על ידי זוס והצטרפה לפעילות הלוחמה של הפרטיזנים הסובייטים ו"קאלינין" שהונהגה על ידי טוביה. לפי מסמכיהם הרגו היחידות 381 חיילי אויב, חלקם בפעולות משותפות עם הפרטיזנים הסובייטים. 49 מחברי הקבוצה נהרגו בלחימה.

בין הפרטיזנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנימין בדזוב, יוסף קושלביץ, משה מאנסקי, ועלוול מאלצשאדסקי, יונה סוקולובסקי וזושא וילימובסקי

פירוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקיץ 1944, כשמתקפת הנגד הסובייטית הגיעה לבלארוס, יצאה מהיערות יחידת "קאלינין" שמנתה 1230 איש ונעה לעבר נובוגרודק. על אף שיתוף הפעולה המוקדם עם הסובייטים, הנ.ק.ו.ד. החל לחקור את האחים בדבר שמועות על מעשי ביזה בהם היו מעורבים כביכול ועל כישלונם "ליישם עקרונות סוציאליסטים במחנה". עשהאל גויס לצבא האדום ונפל בקרב בקניגסברג (היום: קלינינגרד) ב-1945. שאר האחים ברחו מערבה. יהודה, אחיינו של טוביה, נתבע על ידי הנ.ק.ו.ד. על היותו קצין בצבא הפולני לפני המלחמה אך בסיועו של טוביה הצליח להימלט להונגריה ובהמשך לישראל.

לאחר המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם סיום המלחמה חזרו האחים טוביה וזוס לפולין ובשנת 1945, לאחר שנרדפו על ידי השלטונות הרוסיים, עלו לארץ ישראל ולחמו ביחד במלחמת העצמאות. ב-1956 היגרו טוביה וזוס לארצות הברית שם פתחו עסק הובלות קטן. טוביה מת בביתו שבניו יורק בשנת 1987.

זוס נפטר בשנת 1995 ממחלת לב , כשהיה בן 83 בברוקלין, ניו יורק. השאיר אחריו שלושה בנים, דוד, צבי ויעקב ביילסקי, שנולדו לו ולאשתו השנייה, סוניה.

האח האחרון לבית ביילסקי שנותר בחיים, אהרון, עלה אף הוא לארץ לאחר המלחמה ולחם במלחמת העמצאות, וכמו אחיו הבוגרים היגר אף הוא לארצות הברית ב-1951, שם שינה את שמו לארון בל. הוא מתגורר בפאלם ביץ' שבפלורידה.

האשמות בביצוע פשעי מלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמה מפרטיזני ביילסקי (אך לא האחים עצמם) הואשמו בביצוע פשעי מלחמה באוכלוסייה המקומית, במיוחד על מעורבותם בטבח נאליבוקי שבו נרצחו 128 אנשים על ידי פרטיזנים סובייטים. המוסד לזיכרון הלאומי הפולני חקר בנושא החל משנות ה-2000 המוקדמות, עד כה ללא ממצאים. היסטוריונים העובדים עם מוסד זה קבעו שלא הייתה מעורבות מצד הביילסקים, אך הוויכוח בין היסטוריונים ועדויות עדיין קיים.

הספרים והסרטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שני ספרים באנגלית התמקדו בסיפורם של הביילסקים: "משפחת אנשי היער" (1993) של נחמה טק,‏[1] ו"האחים ביילסקי" (2004) של פיטר דאפי.‏[2] הקבוצה הוזכרה גם במספר רב של ספרים אודות תקופה זו בהיסטוריה. "נקמה: סיפורם האמיתי של האחים ביילסקי" יצא לאור בפולין ב-2009 וחובר על ידי שני כתבים מה"גאזטה ויבורקזה" עסק בעיקר בהקשר הפוליטי וההיסטורי בו פעלו הפרטיזנים ובמיוחד במאבק בין קבוצות ההתנגדות הפולניות והסובייטיות באזור קרשי.

ב-2006, שידר ערוץ ההיסטוריה סרט דוקומנטרי בשם "האחים ביילסקי: ירושלים ביערות" שנכתב ובוים על ידי דין וורד.

סדרת הבי. בי. סי. "הישרדות קיצונית" כללה פרק על האחים.

סרט הקולנוע התנגדות יצא לאקרנים ב-2008.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • טוביה וזוסיה בלסקי, יהודי-יער, תל אביב: עם עובד, תש"ו.
  • משה ביירך, המבול והקשת, תל אביב: 2002
  • פיטר דאפי, האחים בילסקי, כנרת, זמורה-ביתן, דביר, 2006.
  • נחמה טק, משפחת אנשי היער, ירושלים: יד ושם, תשנ"ז
  • ליזה אטינגר (סלונימציק), מגטו לידה-לפארטיזאנים של בילסקי, בתוך ילקוט מורשת חוברת ל"ז, סיון תשמ"ד יוני 1984, עמ' 63-33
  • שניאור זלמן ברגר, הפרטיזן
  • חיה ביילסקי, הרוח החיה: פרטיזנית בגדוד האחים ביילסקי. ירושלים: יד ושם, 2012.
  • Peter Duffy, The Bielski Brothers. New York: HarperCollins, 2003
  • Nechama Tec, Defiance: The Bielski Partisans. New York: Oxford University Press, 1993

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אסף טל, משפחת אנשי היער - ביקורת ספרים, אתר יד ושם
  2. ^ "The Bielski Brothers: The True Story of Three Men Who Defied the Nazis, Saved 1,200 Jews and Built a Village in the Forest" - סקירה על הספר באנגלית ובעברית