מורשת - בית עדות ע"ש מרדכי אנילביץ'

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מכון מורשת על שם מרדכי אנילביץ'
מכון מורשת.jpg
מכון לחקר והוראת השואה
השתייכות קבוצת חבצלת, מוסדות תרבות וחינוך של השומר הצעיר
תאריך ייסוד 1961
מייסדים ישראל גוטמן, אבא קובנר, יהודה באואר, שלום חולבסקי, מרדכי רוזמן, רוז'קה קורצאק מרלא, חייקה גרוסמן אורקין, יהודה טובין, עקיבא ניר
בעלי תפקידים
מנהל יעקב אשר
יו"ר יעקב גוטרמן
שונות
מיקום גבעת חביבה, ישראל
www.moreshet.org
קואורדינטות 32°27′30″N 35°01′18″E / 32.4582876°N 35.0217211°E / 32.4582876; 35.0217211
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

מכון מורשת – בית עדוּת ע"ש מרדכי אנילביץ' לחקר והוראת השואה, הוא מוסד חינוכי ארכיוני לחקר השואה והוראתה, מיסודה של הקיבוץ הארצי השומר הצעיר והארגונים הנספחים אליו.

המוסד הוקם בשנת 1961 על ידי אבא קובנר מקיבוץ עין החורש, דב בן ארי מקיבוץ מסילות והצלם מורדו (מרדכי) אברהמוב מקיבוץ יקוםפרטיזנים לשעבר ולוחמים נגד הנאצים, חברי הקיבוץ הארצי. הוא קרוי על שמו של מרדכי אנילביץ', ממנהיגי השומר הצעיר בוורשה ומפקד ארגון אי"ל במרד גטו ורשה. בית העדות והארכיון וכן הוצאת הספרים פעלו בתל אביב עד שנת 1998. בשנה זו הוקם בית מורשת בגבעת חביבה, מרכז ההדרכה והסמינרים של הקיבוץ הארצי, ליד קיבוץ מענית.

בית העדות מורשת כולל:

  • ארכיון, הקשור ליד יערי בגבעת חביבה.
  • הוצאת ספרים, המוציאה ספרי זיכרון ומחקר השואה. הוצאת מורשת מוציאה שנים רבות את כתב העת המדעי "ילקוט מורשת" לחקר השואה.
  • מרכז חינוכי פדגוגי, שבו מתחנכים בני נוער לקראת המסעות לפולין, וללימוד השואה בכללה.

בבית מורשת שבגבעת חביבה מתרכזת פעולת בית העדוּת, וכן נערכים שם כנסים וסמינרים מישראל ומחוצה לה. בית מורשת אחראי על הטקס השנתי ליום הזיכרון לשואה ולגבורה, מיסודו של הקיבוץ הארצי, שנערך בקיבוץ יד מרדכי, במקביל לטקסי יום השואה של יד ושם, לוחמי הגיטאות ומשואה.

המייסדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרופ' ישראל גוטמן[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד ב-1923 בוורשה, פולין. כשפרצה מלחמת העולם השנייה היה בן שש עשרה. כחניך בתנועת "השומר הצעיר" הצטרף גוטמן למחתרת היהודית בגטו ורשה, השתתף במרד ונפצע. מוורשה נשלח למחנה מיידנק ומשם לאושוויץ. במאי 1945 צעד ב"צעדת המוות" למאוטהאוזן. גוטמן הוחזק שנתיים במחנות אלו. אחרי המלחמה אושפז בבית חולים באוסטריה כשהוא חולה מאוד, אך ברח משם והצטרף לבריגאדה היהודית באיטליה. הוא סייע בטיפול באנשי "שארית הפליטה", היה פעיל בארגון ה"העפלה" ועלה לארץ בשנת 1947. גוטמן הצטרף לקיבוץ להבות הבשן, הקים את משפחתו, ונמנה עם חבריו במשך עשרים וחמש שנה. כיחיד שנותר בחיים מבני משפחתו ומבני כיתתו, חש גוטמן כי מוטלת עליו האחריות להבין כיצד חזרו החיים למסלולם גם אחרי השבר הגדול. לאחר שלמד באוניברסיטה ופרסם ספרים ומחקרים רבים על השואה, רכש לעצמו גוטמן שם עולמי בתחום חקר השואה, והיה לאחד מעמודי התווך שהעמידו דורות של חוקרים בתחום זה. בין השנים 19931996 היה ראש המכון הבינלאומי לחקר השואה ב"יד ושם", ובין השנים 1996–2000 היה ההיסטוריון הראשי של "יד ושם". נפטר בשנת 2013.

אבא קובנר[עריכת קוד מקור | עריכה]

סופר ומשורר, נולד בסבסטופול, רוסיה, התחנך בגימנסיה העברית בווילנה. היה חניך "השומר הצעיר". עם כיבוש וילנה על-ידי הגרמנים ותחילת החטיפות של גברים יהודים, מצא מקלט עם חבריו במנזר. היה בין מייסדי "ארגון הפרטיזנים המאוחד" (פפ"או) בגטו וילנה. לאחר נפילתו של יצחק ויטנברג, מפקד הארגון, מונה קובנר לעמוד בראשו. ביום חיסול הגטו, 23 בספטמבר 1943, יצא בראש קבוצת לוחמים ליערות רודניקי והצטרף לפרטיזנים. לאחר שחרור ליטא חזר לווילנה והיה פעיל בארגון "הבריחה" ו"חטיבת שרידי מזרח אירופה". היה ממקימי "תנועת הנקם". עלה ארצה ובשנת 1946 הצטרף עם אשתו ויטקה קמפנר-קובנר לקיבוץ עין החורש. במלחמת השחרור היה קצין תרבות בחטיבת גבעתי. הקדיש זמנו לכתיבה ובשנת 1970 קיבל את פרס ישראל לספרות. נפטר בשנת 1987.

פרופ' יהודה באואר[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בפראג בשנת 1926 ובשנת 1939 עלה עם הוריו לארץ ישראל. בשנת 1960 קיבל תואר דוקטור לפילוסופיה מן האוניברסיטה העברית בירושלים. את הקריירה האקדמית שלו התחיל במכון ליהדות זמננו באוניברסיטה העברית. בין השנים 1975-1973 ו-1977-1979 שימש ראש המכון ליהדות זמננו ובשנים 1994-1984 היה יו"ר אקדמי, ובמקביל ייסד ועמד בראש המרכז הבין-לאומי לחקר האנטישמיות ע"ש וידאל ששון באוניברסיטה העברית. בין השנים 1995-1986 היה העורך של כתב העת Journal of Holocaust and Genocide Studies. בשנת 1998 זכה באואר בפרס ישראל בתחום חקר ההיסטוריה של עם ישראל. בשנת 2000 נבחר לחבר באקדמיה הלאומית הישראלית למדעים. באואר היה ראש המכון הבין-לאומי לחקר השואה ביד ושם ויועץ אקדמי של יד ושם. באואר נחשב לאחד מחוקרי השואה והג'נוסייד הבכירים בעולם.

ד"ר שלום חולבסקי[עריכת קוד מקור | עריכה]

סופר וחוקר של יהדות מזרח אירופה, נולד בעיירה לידה שבבלארוס, בשנת 1914. עם פרוץ המלחמה היה בין ראשי המחתרת בגטו נייסבייז' ובהמשך ממפקדי המרד. לאחר המרד ברח ליערות והצטרף לפרטיזנים, שם לחם במסגרת היחידה על שם ז'וקוב עד השחרור. בשנת 1944 נפגש עם יצחק (אנטק) צוקרמן, ממפקדי מרד גטו ורשה, ויחד הקימו את תנועת פח"ח: פרטיזנים, חיילים, חלוצים והיה פעיל בארגון "הבריחה". בשנת 1948 עלה לארץ-ישראל והתיישב בקיבוץ עין השופט. בשנת 1977 קיבל תואר דוקטור לפילוסופיה מהאוניברסיטה העברית בירשולים. חולבסקי פרסם מחקרים רבים בנושא השואה בבלארוס, מרידות בגטאות ולחימה בפרטיזנים. נפטר בשנת 2011.

מרדכי רוזמן[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד ב-1917 בעיר סטולין (אז בפולין, היום חלק מבלארוס). בנעוריו הצטרף לקן השומר הצעיר בעירו סטולין. בשנת 37' הצטרף לקיבוץ הכשרה "אלגביש" בחוות ההכשרה בצ'נסטוכובה ושהה שם שנתיים בהכשרה לקראת עליה לארץ-ישראל. מרדכי קיבל אישור עלייה לארץ, אך נקרא להדריך קיבוץ הכשרה בוולוצלאבק. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה פוזר הקיבוץ ומרדכי חזר במסע קשה לסטולין, עיירת הולדתו ומשם לווילנה. בווילנה היה חבר בריכוז השומרי ונבחר להיות בהנהגת התנועה. בימי המלחמה היה מראשי הארגון התנועתי במחתרת בברית המועצות, נכלא בבית הסוהר של הנ.ק.ו.ד (משטרת הפנים והבטחון בבריה"מ), עונה קשות, שוחרר וחזר לפעילות התנועתית. בסוף המלחמה חזר מרדכי לפולין וגילה שאיבד את כל משפחתו בשואה. אחרי זמן קצר בפולין יצא לרומניה כדי להקים בה בסיס לעלייה לארץ והיה ממובילי ארגון 'הבריחה'. בסוף שנת 45' הגיע לגרמניה ופעל במחנות העקורים. בשנת 47', בגיל 30, היה רוזמן למנהיג של 4515 המעפילים, ניצולי השואה, על אוניית המעפילים "אקסודוס". עם עלייתו לישראל התיישב בקיבוץ העוגן ושם הקים את משפחתו. נפטר בשנת 2014.

רוז'קה קורצ'אק מרלא[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולדה בשנת 1921, בבילסקו וחיה עד פרוץ המלחמה בפלוצק, פולין. הגיעה לווילנה והצטרפה להנהגת תנועת "השומר הצעיר" שם. הייתה פעילה בהקמת ארגון הפרטיזנים המאוחד (פפ"או) בגטו וילנה. ביום חיסול הגטו, 23 בספטמבר 1943, יצאה דרך תעלות הביוב ליערות והצטרפה לפרטיזנים ברודניקי. ביולי 1944 חזרה לווילנה ונשלחה מטעם התנועה לארץ-ישראל, אליה הגיעה ב-12 בדצמבר 1944. קורצאק היתה משורדי השואה הראשונים שהגיעו לארץ ומסרו עדות בעל פה, ממקור ראשון, למוסדות ולמנהיגי הישוב, על המלחמה וההתנגדות היהודית.יזמה והובילה את משלחות הנוער הראשונות לפולין. חייה בקיבוץ עין החורש ובו הקימה את משפחתה. נפטרה בשנת 1988.

חייקה גרוסמן אורקין[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולדה בשנת 1919 בביאליסטוק. הייתה חברה בהנהגה הראשית של תנועת "השומר הצעיר" ומראשי התנועה בפולין. הגיעה לווילנה בסוף שנת 1939. עם הכיבוש הגרמני ב-1941 הייתה קשרית בזהות "ארית" בדויה. באותה שנה עברה לביאליסטוק, פעלה במחתרת שם והייתה חברה במפקדתה. נחלצה מהגטו לאחר דיכוי מרד גטו ביאליסטוק באוגוסט 1943 והצטרפה לפרטיזנים. עלתה לישראל בשנת 1948 והתיישבה בקיבוץ עברון. נישאה למאיר אורקין. היתה לאישה הראשונה שתיפקדה כראש מועצה אזורית (מועצה אזורית געתון). הייתה לחברת כנסת וסגנית יו"ר הכנסת. נמנתה ען מדליקי המשואות בטקס יום העצמאות ה-45 למדינת ישראל. נפטרה בשנת 1996.

יהודה טובין[עריכת קוד מקור | עריכה]

יהודה טובין, מקיבוץ בית זרע, נמנה עם ההנהגה של תנועת "השומר הצעיר" והקיבוץ הארצי, פעל בשליחות התנועה במספר תפקידים. הוא היה בין המתגייסים לבריגאדה היהודית וחווה את הפגישה ההיסטורית והמרגשת עם אנשי שארית הפליטה באיטליה. חוויה עזה זו הביאה אותו להקדיש שנים רבות מחייו ועד יומו האחרון לפעילות ההנצחה וזכר השואה במכון מורשת. יחד עם רוז'קה קורצ'ק ולוי דרור היה ממובילי הוצאת ספרי מורשת ו"ילקוט מורשת" ונאבק על מקומם של זיכרון השואה ולקחיה בתודעת התנועה הקיבוצית והדורות הצעירים בתוכה. נפטר בשנת 1998.

עקיבא ניר[עריכת קוד מקור | עריכה]

איש תנועת הנוער החלוצית בצ'כוסלובקיה, ממשתפי המרד הסלובקי. ספרו "שבילים במעגל האש" התפרסם בהוצאת מורשת בשנת 1967.

אגפים[עריכת קוד מקור | עריכה]

חינוך[עריכת קוד מקור | עריכה]

המרכז לחינוך ולהוראת השואה של מורשת מציע מגוון רחב ומרתק של סדנאות,תערוכות ופעילויות חינוכיות לקהלי יעד שונים: תלמידי בתי ספר, חיילי צה"ל, מדריכי מסעות לפולין, מורים ולקהל הרחב.

במרכז החינוכי של מורשת מתקיימות מגוון פעילויות שמטרתן להעלות שאלות מוסריות ודילמות מתקופת השואה ומלחמת העולם השנייה ומתוכן לשאול שאלות גם על המציאות היום בחברה הישראלית.

דוגמאות לפעילויות: סיורים מודרכים בתערוכות, מפגשים עם אנשי עדות, הרצאות בנושאים שונים, סדנאות,ימי עיון, קורסים והכשרות לאנשי חינוך.

בנוסף, מורשת מקיימת תהליכי הכנה למסעות בני נוער לפולין וגם מוציאה מסעות בני נוער לפולין בשיתוף פעולה עם תנועת הבוגרים של השומר הצעיר תחת השם "לחפש בן-אדם".

ההדרכה במורשת מתקיימת בקבוצות קטנות המאפשרות לכל המשתתפים בהן מקום לביטוי, חיבור אישי ושיח מעמיק בין המשתתפים.

תערוכות[עריכת קוד מקור | עריכה]

פנים להתנגדות - נשים בשואה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המוטו של התערוכה  הם דבריו של  היסטוריון גטו ורשה, עמנואל רינגלבלום: "האישה היהודייה רשמה דף מפואר  במלחמה זו....". התערוכה מהווה חלק מתפיסת יסוד ערכית- חינוכית של מכון מורשת. לאורך ההיסטוריה קולן ומקומן של נשים צומצם והוקטן עדי כדי השמטה מוחלטת מדפי ההיסטוריה. ייחודה של תערוכה זו הוא בהבלטת מקומן וקולן המהדהד של נשים אמיצות אשר בחרו לעשות מעשה בתקופת האימה, הרוע והחידלון.

התערוכה "פנים להתנגדות נשים בשואה" מציגה את תפקידן החשוב של הנשים בתקופת השואה ומלחמת העולם השנייה. היא מביאה את סיפור חייהן ואת התמודדותן של עשרות נשים, יהודיות ולא-יהודיות, אימהות ולוחמות, חברות מחתרת, מצילות וחסידות אומות עולם. בין הנושאים הנדונים בתערוכה: חיי הנשים במחנות ובגטאות, לחימתן בהתקוממויות ובמרידות בתנועות הנוער ובפרטיזנים.

תצוגת הקבע על שם מרדכי אנילביץ'[עריכת קוד מקור | עריכה]

תצוגת הקבע ע"ש מרדכי אנילביץ' מציגה היבטים שונים הקשורים לחיי היהודים לפני ובמהלך מלחמת העולם השנייה עם דגש מרכזי על מרד גטו ורשה.

תצוגת הקבע על שם מרדכי אנילביץ' כוללת:

  • היכרות עם העולם היהודי טרום מלחמת העולם השנייה דרך סיפורה של העיירה טריסק שבחבל ווהלין.
  • תיאור הגורמים לעליית המפלגה הנאצית לשלטון בגרמניה וההתפתחות של "הפתרון הסופי" - השמדת היהודים באירופה.
  • היחשפות להיבטים שונים של החיים והעמידה היהודית בגטאות.
  • הצגת דילמות שונות עמן התמודדו חברי ההנהגות היהודיות (יודנראט) בזמן השואה, בגטאות השונים.
  • קטעים מיומנים, שירים וציורים מתקופת השואה נותנים ביטוי לרגשותיהם, מחשבותיהם ומעשיהם של הילדים היהודים בשואה.
  • מפגש עם פעילותם ההרואית של צעירים חברי תנועות הנוער בתקופת השואה אשר הובילו את מרד גטו ורשה.

תצוגה זו מביאה לשיח נושא מכונן, ובאמצעותה מבקש המכון לחנך את הנוער הישראלי לערכים של שייכות, אחריות, שליחות והקרבה ועשייה למען האחר ולמען העם.

בשנת 2020 הושקה גרסה וירטואלית של תצוגת הקבע על שם מרדכי אנילביץ' המאפשרת הדרכה של קבוצות גם מחוץ למתחם מורשת וגם מרחוק (דרך המחשב).

בֶּסָה - חסידי אומות העולם באלבניה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיפורה של מדינת אלבניה הוא סיפור ייחודי בנוף של חסידי אומות העולם. אלבניה, מדינה אירופית יחידה בעלת רוב מוסלמי, הצליחה במקום שבו נכשלו מדינות אירופיות אחרות. רובם הגדול של היהודים שהתגוררו בין גבולותיה במהלך הכיבוש הגרמני, יהודים אלבנים ופליטים יהודים ממדינות אחרות, ניצלו. "בֶּסָה" - הוא קוד הכבוד שהוא הערך המוסרי העליון של התרבות האלבנית באותה תקופה. "בֶּסָה" פירושו לקיים הבטחה. אדם המקיים את ה"בֶּסָה" הוא אדם העומד בדברתו, אדם שבידיו יוכל בן אנוש להפקיד את חייו ואת חיי בני משפחתו. העזרה שהושיטו האלבנים ליהודים ולאחרים שנמצאו במצוקה היא ביטוי של כבוד לאומי. האלבנים יצאו מגדרם להציל יהודים ואף התחרו ביניהם על הזכות להציל. כל זאת עשו מתוך אהבה, חמלה ורצון לעזור לנזקקים אפילו אם הם בני דת אחרת. התערוכה באדיבות יד ושם.

חברות מצילות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תערוכה העוסקת בקהילות שהצילו יהודים בתקופת השואה. התערוכה מתחקה אחרי סיפוריהן הייחודיים של חמש קהילות שונות שכל אחת מהן בחרה במעשה הצלה קולקטיבי, בו היו שותפים כל חברי הקהילה. תערוכה זו מביאה לשיח שאלות מוסריות הנוגעות למניעיי קהילות להפגין חמלה ולהושיט יד לזולת, לסכן את חייהן ולהציל יהודים כקהילה. בהדרכה יש ניסיון להתחקות אחר הערכים המהווים את התשתית המוסרית של חברה כזו ואיך בונים קהילה שלמה שכל חבריה הם חסידי אומות העולם. בתום הסיור בתערוכה אנו מזמינים את המבקרים לשיח על החברה הישראלית ועל תפקידנו כאזרחים ליצירת חברה צודקת וטובה יותר.

מרכז אבא קובנר[עריכת קוד מקור | עריכה]

אבא קובנר: 1918-1987

אבא קובנר - משורר, סופר ואומן: חבר המחתרת היהודית בגטו וילנה, פרטיזן ולוחם, מנהיג כריזמטי, חבר קיבוץ ואיש תנועת השומר הצעיר, הראשון שהבין שהיטלר זומם להשמיד את העם היהודי וקרא למרד בגטו וילנה, היה ממייסדי מכון מורשת - בית עדות ע"ש מרדכי אנילביץ', והוגה בית התפוצות. בבית אבא קובנר מוצגים חדר עבודתו וסלון דירתם הקיבוצית שלו ושל רעייתו ויטקה קמפנר קובנר. התערוכה מציגה את תולדות חייו של אבא קובנר באמצעות ציורים, קטעי קריאה וסרטונים. בנוסף, התערוכה מציגה את פועלו של קובנר כמשורר ואיש רוח מעורר השראה. התערוכה מציגה גם את סיפורה של רעייתו, ויטקה קמפנר-קובנר, שהייתה גם היא לוחמת ופרטיזנית בגטו וילנה ויערות רודניקי.

"כמו כל אחד אחר?" - פעילות חדשה בעקבות חיי היום-יום תחת המשטר הנאצי 1939-1933[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2021 נפתח במכון מורשת מרחב פעילות חינוכית חדשה וייחודית בשם "כמו כל אחד אחר?". הפעילות חוקרת את פניה של התקופה מנקודות מבט שונות, ומתמקדת בזו של האדם הגרמני בן-הזמן: מה פגש ברחוב, בבית הקולנוע, במקום העבודה? כיצד פנה אליו המשטר, ומה היה יחסו לאותם מוסדות שלטוניים? לאילו סכנות היה חשוף, וכיצד בחר להתמודד איתן? האם ניסה להתנגד, או אולי העדיף לשתף פעולה ולהרוויח מהמצב החדש?

הפעילות עוסקת גם באוכלוסיות שהודרו מהחברה הגרמנית, במערכת החינוך הנאצית, בתפיסת המנהיגות הנאצית, בטרור שהפעילה המדינה הנאצית כלפי אזרחיה ובגיוס ההמוני של החברה הגרמנית להגשמת החזון הנאצי. כל זאת על רקע התמודדותם של יהודי גרמניה עם המציאות החדשה שבה הם נדחקו מכל תחומי החיים הציבוריים.

הפעילות מביאה לשיח דיון על החיים במשטר טוטאליטרי, ועל היחס של חברה למיעוטים שבה, על מערכת היחסים בין הציבור למנהיג שלו ועל יכולתו של הפרט להתנגד, להישמע לצו מצפונו וללכת נגד הזרם.

פרויקט "ישראל קוראת קורצ'אק"[עריכת קוד מקור | עריכה]

"ישראל קוראת קורצ'אק" הוא פרויקט קריאה בסיפוריו הקצרים של יאנוש קורצ'אק שנולד בתקופת הקורונה.

מכון מורשת היה שותף לפרויקט שהובילו המכון החינוכי הישראלי ע"ש יאנוש קורצ'אק והמכון הפולני בתל אביב שמטרתו להביא לראשונה בפני הציבור בישראל את סיפוריו הקצרים של קורצ'אק בפורמט של סרטונים קצרים. פרויקט זה נועד לרענן ערכים כמו כבוד לזולת, אחריות, הגינות, יושר, סובלנות, אמפתיה, יחסי קהילה ועוד, ערכים אותם ביטא יאנוש קורצ'אק בכתביו והם חשובים ורלוונטיים כל כך גם אצלנו, כאן ועכשיו.

מכון מורשת פיתח חומרי הדרכה המאפשרים לעשות בסרטונים שימוש ככלי חינוכי במערכת החינוך ומחוצה לה.

יאנוש קורצ'אק, הלא הוא ד"ר הנריק-הירש גולדשמיט, היה ידוע כמחנך ופדגוג מעורר השראה. קורצ'אק ניהל בית יתומים יהודי בורשה של לפני מלחמת העולם השנייה. אם פרוץ המלחמה וסגירת גטו ורשה, קורצ'אק עבר ביחד עם הילדים ובית היתומים לתוך שטח הגטו ובקיץ 1942 נשלח למחנה ההשמדה טרבלינקה עם כל יתומי הבית. לצד זה, קורצ'אק כתב ללא לאות. כתביו הרבים, הכוללים סיפורים קצרים וארוכים, מאמרים, טקסטים פדגוגיים, כתבות עיתונאיות, הומרסקות, פיליטונים ומחזות, היו אחד הכלים בהם השתמש להעברת מסריו ולביטוי תפיסת עולמו החברתית והחינוכית, שהיא כה רלוונטית גם בימינו.

ארכיון[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארכיון מורשת נוסד בשנת 1962 בגבעת חביבה, אך היסוד להקמתו של הארכיון היה מצוי כבר בתקופת מלחמת העולם השנייה - במסמכים, מכתבים ודינים-וחשבונות, שהעבירו חברי השומר הצעיר והנהגתם באירופה בזמן המלחמה.

מאז שנת 1962, ארכיון מורשת אוסף ומשמר מסמכים מקוריים, תעודות, תצלומים וחפצים שונים מתקופת השואה ומלחמת העולם השנייה. בארכיון נמצא מאגר עצום של עדויות אישיות וקולקטיביות, כתובות ומוקלטות, שנאספו מיד לאחר השחרור ובמשך שנות השואה והמלחמה. בין המסמכים הקיימים בארכיון מורשת מצויות תעודות מקוריות של הארגון היהודי הלוחם בגטו וילנה, המחתרת החלוצית בהונגריה, חומר דוקומנטרי ייחודי על חלקם של היהודים במרד הסלובקי, יומנים אישיים שנכתבו בשנות המלחמה ויצירות אמנות שהוכנו בתקופת השואה ובמחנות המעצר בקפריסין. כמו כן, ניתן למצוא חומר רב העוסק בפעולות עזרה והצלה לפליטים היהודים בארצות שונות, מסמכים על ארגון "הבריחה", אוסף תעודות מקוריות מגטו לודז' ואוספים אישיים רבים שהעבירו אישים שונים מהארץ ומהעולם לארכיון.

חטיבות הארכיון[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • חטיבת העדויות כוללת פריטי עדות וזיכרונות שנכתבו בידי ניצולי שואה או על ידי מראיינים, וכן ראיונות מוקלטים בשמע ובווידאו.
  • חטיבת האוספים האישיים כוללת כמאה אוספים, חלקם ארכיונים פרטיים וחלקם עיזבונות אישיים, שהופקדו בארכיון מורשת ומכילים חומר תיעודי מגוון: מכתבים, תצלומים, כתבי-יד ויצירות אמנות.
  • חטיבת התעודות כוללת מסמכים רשמיים של רשויות, תעודות אישיות, תעודות מזויפות, התכתבויות פרטיות ובין-מוסדיות, יומנים אישיים ויומני תנועה המתעדים אירועים שונים בתקופת השואה.
  • חטיבת כתבי-היד כוללת יומנים אישיים שנכתבו על ידי ניצולי שואה, מאמרים, מחקרים, עבודות תזה ודוקטורט, עבודות סמינריוניות ועבודות גמר.
  • חטיבת החפצים כוללת פריטים מקוריים שונים שהיו בבעלות יהודים ולא-יהודים בתקופת השואה כגון תשמישי קדושה, כלים שונים, סמלים ועיטורים, חלקי לבוש ועוד.
  • חטיבת התצלומים כוללת תצלומים המתעדים את העולם היהודי לפני השואה, במהלך השואה ולאחריה.
  • חטיבת העיתונות כוללת קטעי עיתונות ועיתונים יהודיים ואחרים שיצאו לאור בתקופת השואה ומלחמת העולם השנייה בגרמניה ובארצות הכבושות, וכן עיתונים מהתקופה שלאחר המלחמה, בהם מאמרים על השואה ועל "שארית הפליטה".
  • חטיבת האומנות והספרות כוללת ציורים מקוריים, רפרודוקציות, שירים וחפצי אומנות מגוונים שנוצרו בגטאות ובמחנות העקורים.
  • חטיבת הווידאו מכילה סרטים תיעודיים ועלילתיים, תוכניות טלוויזיה וראיונות מצולמים על נושאים כגון השואה, מלחמת העולם השנייה ואנטישמיות.
  • חטיבת האודיו (שמע) מכילה קטעי שמע על נושאים כגון השואה, מלחמת העולם השנייה ואנטישמיות.
  • אוסף ספרי הקהילות הינו אוסף של מאות ספרי קהילות (ספרי "יזכור"), שחרבו בתקופת השואה.

הוצאה לאור[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוצאת הספרים של מורשת נוסדה בשנת 1963 והוציאה עד היום מאות ספרים ופרסומים בנושא השואה: ספרי מחקר, תיעוד, זיכרונות אישיים, ספרי קהילות וספרים המותאמים לילדים ולבני נוער. הוצאת מורשת היא הוותיקה ביותר בתחומה בישראל והפכה למקור נאמן ומוסמך לידע ולמחקר היסטורי בנושא השואה, האנטישמיות ויהדות אירופה. הספרים היוצאים מבין כתליה נועדו ללימוד לקחי השואה ולהנחלת מורשת המרד והתקומה. הם מיועדים לחוקרים, לסטודנטים, לתלמידים ולקהל הרחב. במשך שנות פעילותה הפכה הוצאת הספרים של מורשת לבעלת מוניטין בתחום תיעוד השואה וחקרה. מאות הכותרים שראו אור במשך השנים מקיפים נושאים רבים, ביניהם: עדויות אישיות, ביוגרפיות, ספרות יפה, כרוניקות ומונוגרפיות.

כתב העת "ילקוט מורשת לחקר השואה והאנטישמיות"[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתב העת "ילקוט מורשת לחקר השואה והאנטישמיות" עוסק בתיעוד ובהיסטוריוגרפיה של השואה. הוא ראה אור לראשונה בדצמבר 1963 והנו הוותיק ביותר בתחומו בעולם. הוא מופיע באופן קבוע פעמיים בשנה ונהנה מיוקרה מדעית בינלאומית ככתב-עת אקדמי מוביל בחקר השואה. הוא מכיל מחקר חדשני, אקדמי, מדעי ומקצועי וכותבים בו מטובי ההיסטוריונים והחוקרים.

עד שנת 2021 ראו אור 101 ילקוטים, החל מילקוט מס' 90 שפורסם בדצמבר 2011 הילקוט רואה אור בשותפות עם הקתדרה לחקר האנטישמיות והגזענות על שם אלפרד פ. סליינר, אוניברסיטת תל אביב.

משנת 2011 מתפרסם הילקוט פעמיים בשנה, בעברית ובאנגלית וכולל מחקרים, מאמרי עיון והגות, פרסומי מסמכים ועדויות בנושא השואה והאנטישמיות וביקורות ספרים.

מדריכים למסייר בערים שונות בפולין[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחת הוצאת מורשת התפרסמה סדרה ייחודית של מדריכים למסייר בערים שונות בפולין. המדריכים כוללים הצעות למסלולי סיור, מפות, תרשימים ותצלומים. מחברי המדריכים הם חוקרי השואה הוותיקים והמוערכים בתיה דביר ואלכס דנציג.

עד כה ראו אור המדריכים הבאים:

  • מדריך למסייר בוורשה
  • מדריך למסייר בקרקוב
  • מדריך למסייר בלובלין
  • מדריך למסייר בלודז'
  • מדריך למסייר בגליציה
  • מדריך למסייר בביאליסטוק

פרס לעבודות לחקר השואה ע"ש ישראל גוטמן ז"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכון מורשת בשיתוף עם "המכון לחקר תולדות יהדות פולין ויחסי ישראל-פולין" באוניברסיטת תל-אביב, "מכון גוטאיינר לחקר 'הבונד' ותנועת הפועלים היהודית" באוניברסיטת חיפה ומשפחת גוטמן מעניקים מדי שנה פרס ע"ש פרופסור ישראל גוטמן ז"ל לעבודות מחקר מצטיינות בחקר השואה.


פרופ' ישראל גוטמן, יליד ורשה וחבר תנועת השומר הצעיר , השתתף במרד גטו ורשה ובמחתרת באושוויץ. לאחר עלייתו ארצה, היה פרופ' גוטמן ממייסדי מורשת, בית עדות ע"ש מרדכי אנילביץ', ראש "המכון הבינלאומי לחקר השואה" וההיסטוריון הראשי ביד ושם רשות הזיכרון לשואה ולגבורה.

לאורך השנים העמיד תלמידים רבים והקים דורות של חוקרים אשר עסקו בחורבן ובגורלם של יהודי אירופה בתקופת השואה.

הוועדה האקדמית של "מורשת, בית עדות ע"ש מרדכי אנילביץ'", "המכון לחקר תולדות יהדות פולין ויחסי ישראל-פולין" ו"מכון גוטאיינר לחקר 'הבונד' ותנועת הפועלים היהודית" מעניקה פרסים לסטודנטים ולתלמידי מחקר על עבודות בתחומים:

  • פעילות תנועות הנוער היהודיות בתקופת השואה.
  • דמויות מופת מתנועות הנוער היהודיות באירופה בזמן מלחמת העולם השנייה.
  • תנועות הנוער בארץ ישראל בזמן השואה.
  • ההתנגדות היהודית בתקופת השואה
  • הגות סוציאליסטית בשואה
  • תנועת הפועלים היהודית באירופה בתקופת השואה
  • האישה היהודייה בשואה
  • חיי היהודים במחנות הנאציים
  • זיכרון השואה במדינת ישראל
  • ניצולי שואה במדינת ישראל

עצרת יום הזיכרון לשואה ולגבורה בקיבוץ יד מרדכי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז שנת 1949, אחת לשנה ביום השואה והגבורה, נערכת בקיבוץ יד מרדכי עצרת ממלכתית, לרגלי פסל דמותו של מרדכי אנילביץ' – יצירת האמן נפתלי רפפורט.

לארגון העצרת שותפים מכון מורשת, מוזיאון יד מרדכי, קבוצת חבצלת, ההסתדרות הציונית העולמית, קיבוץ יד מרדכי, תנועת השומר הצעיר, התנועה העולמית של השומר הצעיר

תוכנית העצרת מתמקדת מדי שנה בנושא אחר. מכון מורשת שותף מרכזי בבניית תוכן העצרת, הכולל נאומים מפי נציגי הקיבוץ, נציגי מורשת, אישיות ממלכתית מן השורה הראשונה וקטעי אומנות.

בין קהל אלפי המשתתפים בעצרת, מגיעים מדי שנה חברי תנועות הנוער, חיילים ומפקדים מפיקוד דרום, חברי כנסת ושרים והקהל הרחב. בנוסף, העצרת משודרת בשידור ישיר בטלוויזיה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


השואה
מושגים מרכזיים
מונחוןכרונולוגיה של השואהאנטישמיותרצח עםמלחמת העולם השנייהנאציזםהגזע האריגרמניה הנאציתהמפלגה הנאציתאדולף היטלרהטלאי הצהובפרטיזןחסיד אומות העולםהצלת יהודים במהלך השואה
Yellow star Jude Jew.svg
עד המלחמה
יהדות אירופהאמנציפציה ליהודיםיהדות אשכנזיהדות מזרח אירופה: יהדות פולין, יהדות אוקראינה, יהדות ליטא, יהדות בלארוסיידיששטעטלהבונדיהדות צ'כיהיהדות גרמניהליל הבדולחהסכם העברה
ההשמדה
איגרת הבזק של היידריךבורות הריגה ומשאיות גז: טבח פונאר, באבי יאר ומעשי טבח נוספיםהפתרון הסופיועידת ואנזהמחנה ריכוזמחנה עבודהמחנות השמדה: חלמנו, מבצע ריינהרד (בלז'ץ, טרבלינקה וסוביבור), אושוויץ-בירקנאו, מיידנק‎צעדות המוותניסויים רפואיים בבני אדם בתקופת השואהתא גזיםקאפוזונדרקומנדומבצע 1005
העם היהודי בשואה
יהודי גרמניה הנאצית והיהודים בפולין הכבושהיודנראטתנועות נוער יהודיות בשואהגטאות: ורשה, וילנה, לודז', טרזיינשטט וגטאות נוספיםנשים יהודיות בשואהילדים בשואההתנגדות יהודית בשואה: מרד גטו ורשה, הארגון היהודי הלוחם, ארגון צבאי יהודי, המחתרת בגטו קרקובמורדים יהודים בשואה
השואה לפי מדינות
אירופה אוסטריהאיטליהאלבניהאסטוניהבולגריהבלגיהברית המועצותגרמניההולנדהונגריה‏יוגוסלביהיווןלטביה‏ליטאנורווגיה‏סלובקיהפולין‏ • צ'כיה (בוהמיה ומוראביה, חבל הסודטים) • צפון טרנסילבניהצרפתקרואטיהרומניה
אפריקה ואחרות אלג'יריהאתיופיהלובמרוקותוניסיהיהודי המזרח הרחוקיהודים מחוץ לאירופה תחת כיבוש נאצי
מודעות ותגובות לשואה
הצלה בשואהחסידי אומות העולםמברק ריגנרקבוצת העבודה, רודולף ורבה והפרוטוקולים של אושוויץאל נלך כצאן לטבח!ספר עדותתגובת העולם לשואהועידת ברמודהסחורה תמורת דםתגובת היישוב היהודי בארץ ישראל לשואההבריגדה היהודיתהומור בשואה
בעקבות השואה
הניצולים לאחר השואה ומדינת ישראל הפליטיםשירות האיתור הבינלאומיפוגרום קיילצהתנועת הבריחהועדת החקירה האנגלו-אמריקאית לענייני ארץ ישראלגיוס חוץ לארץהסכם השילומיםועדת התביעותהשפעות השואההשפעת השואה על גיבוש הזהות הישראליתהדור השני לשואההרשות לזכויות ניצולי השואההחברה לאיתור ולהשבת נכסים של נספי השואה
זיכרון השואה זיכרון השואה בישראל, יום הזיכרון לשואה ולגבורה, יום הזיכרון הבינלאומי לשואה, יד ושם, בית לוחמי הגטאות ו"מורשת"מוזיאון השואה האמריקני ומוזיאונים נוספיםאנדרטאות להנצחת השואהמצעד החיים ומסע בני נוער לפוליןפרח לניצולזיכרון בסלוןדף עדהכחשת השואה
רדיפת הנאצים ועוזריהם משפטי נירנברגחוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהםפריץ באוארמשפט אייכמןהנוקמים וציידי נאצים נוספים
השואה באמנות
ספרות השואה "באבי יאר" • "עיין ערך: אהבה" ו"מומיק" • "שואה שלנו" • "הזהו אדם?" • "הלילה" • "השמיים שבתוכי" • "פוגת מוות" • "המחזה גטו" • "אדם בן כלב" • "מאוס: סיפורו של ניצול" • "בנגאזי-ברגן־בלזן"
מוזיקה ומחול "הניצול מוורשה" • "צחוק של עכברוש" • "אפר ואבק" • "חלומות"
השואה בקולנוע "אירופה אירופה" • "הבריחה מסוביבור" • "שואה" • "הפסנתרן" • "רשימת שינדלר" • "החיים יפים" • "המפתח של שרה"
יוצרים יחיאל די-נור (ק. צטניק)שמואל ניסנבאוםאלי ויזלאידה פינקפאול צלאןז'אן אמרי‎אהרן אפלפלד
תיעוד וחקר השואה
תיעוד ספר קהילההאנציקלופדיה של השואהארכיון "עונג שבת"מגילת החורבן של יהודי רומניה ושאר מגילות השואההנצחת זכר השואהארכיוני ארולסן - מרכז בינלאומי אודות רדיפות הנאצים
מחקר פונקציונליזם ואינטנציונליזם • "הדרך הגרמנית המיוחדת" • יצחק ארדחנה ארנדטיהודה באוארכריסטופר בראונינגישראל גוטמןדניאל גולדהגןראול הילברגדב לויןדן מכמןדינה פורתשאול פרידלנדראיאן קרשוחיה אוסטרוברחוקרי שואה נוספים
פורטל השואהגרמניה הנאציתהיסטוריה של עם ישראל